כתובות דף יב

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

כתובות פרק ראשון 'בתולה נשאת'

כתובות דף יב

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(כתובות דף יא,ב)

תנו רבנן: 'כנסה ראשון לשום נישואין, ויש לה עדים שלא נסתרה; אי נמי נסתרה ולא שהתה כדי ביאה - אין השני יכול לטעון טענת בתולים (רבותא אשמעינן: דאפילו הכי [יש לה עדים שלא נסתרה] - אין השני יכול לטעון טענת בתולים להפסידה כתובתה ולימא מקח טעות הוא) שהרי כנסה ראשון (ועליו לדעת שנבעלה).

(כתובות יב,א)

אמר רבא[YH1] : זאת אומרת: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - יש לה כתובה מנה (דהא ודאי בחזקת בתולה כנסה, דסמך אעדים, וקאמר אין יכול להפסידה מנה הראוי לאלמנה מן הנישואין)!?

רב אשי אמר: בעלמא לעולם אימא לך 'לית לה כלל', ושאני הכא: שהרי כנסה ראשון.

וניחוש שמא תחתיו זינתה (אמתניתין פריך, דקתני 'אין השני יכול לטעון טענת בתולים' ולא מזקיקינן ליה לבא לבית דין ולא יתברר הדבר אם תחתיו זינתה אם לא, ושמא אסורה היא לו? בשלמא אהנך דלעיל, דאמרן 'כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה' - לא מקשינן, דאיכא למימר כשבא לבית דין, ובאו עדים שזינתה קודם לכן; אבל הכא קתני 'אין יכול לטעון' מתוך כך לא יבא לבית דין)?!

אמר רב שרביא: כגון שקידש ובעל לאלתר (ולא גרסינן 'כשקידש לאלתר ובעל לאלתר'; שלא פירש ממנה בין קידושין לבעילה, דודאי לא תחתיו זינתה).

ואיכא דמתני לה (להא דרבא ורב אשי ורב שרביא) - אמתניתין: 'בתולה, אלמנה, גרושה, חלוצה מן הנישואין - כתובתן מנה, ואין להן טענת בתולין':

'בתולה מן הנישואין' היכי משכחת לה? - כגון שנכנסה לחופה ולא נבעלה. אמר רבא: זאת אומרת (מדקתני מתניתין 'אין להן טענת בתולים'): כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - כתובתה מנה.

רב אשי אמר: לעולם אימא לך: בעלמא לית לה כלל, ושאני הכא שהרי נכנסה לחופה.

וליחוש שמא תחתיו זינתה (ואמאי תני 'אין להן טענת בתולים')?

אמר רב שרביא: כגון שקידש ובעל לאלתר.

מאן דמתני לה (להא דרבא ורב אשי) אברייתא - כל שכן אמתניתין (דכיון דאברייתא, אף על גב דאמרו עדים 'לא נסתרה לראשון', ושני זה - בחזקת בתולה כנסה, ואפילו הכי אהדר ליה רב אשי לרבא 'לעולם לא תשמע כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה, דשאני הכא שהרי כנסה ראשון' - כל שכן אמתניתין דלא הבטיחוהו עדים על כך, איכא למתנייה לדרבא ומאי דאהדר ליה רב אשי); ומאן דמתני לה (דרבא ורב אשי) אמתניתין - אבל אברייתא לא (מתני להו, דמברייתא ודאי שפיר שמע מינה 'זאת אומרת' דרבא, ועלה לא הוה לרב אשי לאהדורי 'שאני הכא שהרי כנסה ראשון'), משום דמצי אמר לה 'אנא אעדים סמכי' (וכיון דקתני 'אין השני יכול לטעון טענת בתולים' - שמעינן ודאי דזאת אומרת: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - יש לה כתובה).

משנה:

האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים, מפני שמתייחד עמה.

גמרא:

מדקתני 'האוכל' - מכלל דאיכא דוכתא ביהודה נמי דלא אכיל.

אמר אביי: שמע מניה: ביהודה נמי מקומות מקומות יש (שחלוקין במנהגם; ונפקא מינה דהיכא דלא נהיגי לייחד - יכול לטעון), כדתניא (דמקומות מקומות יש) [תוספתא כתובות פ"ו ה"ד [ליברמן]]: 'אמר רבי יהודה: ביהודה בראשונה היו מייחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם כניסתן לחופה כדי שיהא לבו גס בה, ובגליל לא היו עושין כן; ביהודה בראשונה היו מעמידין להם שני שושבינין, אחד לו ואחד לה, כדי למשמש את החתן ואת הכלה בשעת כניסתן לחופה (למשמש: לפשפש ולמשמש במעשיהן באותו הלילה שלא יקלקלו זה את זה במעשיהם בתרמית: שלא יראה זה דם בתולים ויאבד, וזו לא תביא מפה שיש עליה טיפי דמים; ובמקום שנהגו למשמש לא נהגו לייחד - דאילו במקום שנהגו לייחד מאי מישמוש בעי? הרי אין שם טענת בתולים! אלמא ביהודה מקומות מקומות יש), ובגליל לא היו עושין כן; ביהודה בראשונה היו שושבינין ישנים בבית שחתן וכלה ישנים בה, ובגליל לא היו עושין כן; וכל שלא נהג כמנהג הזה אינו יכול לטעון טענת בתולים.'

אהייא (אמנהג דמייחדין)? אילימא ארישא – 'כל שנהג (להתייחד)' מיבעי ליה (דאין יכול לטעון)! אלא אסיפא (אמנהג דמשמוש שושבינין)? 'כל שלא מושמש' מיבעי ליה (דהטוען טענת בתולים הוא הבעל, והוא אינו נוהג מישמוש שבו [שאינו תלוי בבעל]; אלא על אבי הכלה למשמשו שלא יאבד את בתוליה; ומשמוש בכלה שלא תביא דם מן החוץ תלוי בבעל; והיכי תני 'כל בעל שלא נהג מישמוש אינו יכול לטעון טענת בתולים'? כל שכן דאם לא נהג למשמש והם מישמשו אותו דיכול לטעון - הכי איבעי ליה למתני: כל שלא מושמש אינו יכול לטעון, דשמא ראה ואבד)!? - אמר אביי: לעולם ארישא, ותני 'כל שנהג'.

אמר ליה רבא: והא 'כל שלא נהג' קתני?

אלא אמר רבא: הכי קאמר (האי 'כל שלא נהג' - אמנהג דגליל קאי): 'כל שלא נהג מנהג גליל בגליל אלא מנהג יהודה בגליל - אינו יכול לטעון טענת בתולים' (דתנא בברייתא 'ובגליל לא היו עושין כן' ועלה קאי 'כל שלא נהג כמנהג הזה' – בגליל, אלא נתייחד כמנהג שביהודה - אינו יכול לטעון).

רב אשי אמר: לעולם אסיפא, ותני 'כל שלא מושמש'.

משנה:

אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהנים (אלמנה בת כהן) - כתובתה מנה.

בית דין של כהנים היו גובין לבתולה (בת כהן כשנישאת לכהן, וכל שכן כשנישאת לישראל) ארבע מאות זוז ולא מיחו בידם חכמים.

גמרא:

תנא 'ואלמנת כהנים כתובתה מאתים'.

והאנן תנן 'אחת אלמנת ישראל ואחת אלמנת כהנים כתובתן מנה'?

אמר רב אשי: שתי תקנות הוו (לאלמנה בת כהן): מעיקרא תקינו לבתולה ארבע מאות זוז ולאלמנה מנה;

(כתובות יב,ב)

כיון דחזו דמזלזלי בהו (באלמנות: קלות בעיניהם להוציאן מפני שכתובתן מועטת) - תקינו להו מאתן (דגנאי היה להן; ואף על פי שאלמנות ישראל נמי כתובתן מנה - מיהו כהנים חשיבי טפי וגנאי להם גירושי בנותיהן, יותר מישראל); כיון דחזו דקא פרשין מינייהו, דאמרי: עד דנסבינן אלמנת כהנים ניזיל ניסיב בתולה בת ישראל - אהדרינהו למלתייהו.

בית דין של כהנים [היו גובין לבתולה ארבע מאות זוז ולא מיחו בידם חכמים]:

אמר רב יהודה אמר שמואל: לא בית דין של כהנים בלבד אמרו, אלא אפילו משפחות המיוחסות בישראל: אם רצו לעשות כדרך שהכהנים עושין – עושין.

מיתיבי: 'הרוצה לעשות כדרך שהכהנים עושין, כגון בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל – עושין.' - בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל - הוא דאיכא צד כהונה, אבל בת ישראל לישראל לא!?

'לא מבעיא' קאמר: לא מבעיא בת ישראל לישראל, דלא מצי אמר לה עלויי קא מעלינן ליך, אבל בת ישראל לכהן דמצי אמר לה עלויי קא מעלינן ליך אימא לא - קא משמע לן.

משנה:

הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים; היא אומרת: "משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו" והוא אומר: "לא כי, אלא עד שלא ארסתיך, והיה מקחי מקח טעות" - רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת (קא סלקא דעתך משום דברי ושמא ברי עדיף);

רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת בעולה (שנבעלה) עד שלא תתארס והטעתו, עד שתביא ראיה לדבריה.

גמרא:

אתמר: "מנה לי בידך", והלה אומר "איני יודע": רב יהודה ורב הונא אמרי: חייב (לשלם)! ורב נחמן ורבי יוחנן אמרי: פטור (מלשלם). (ומכל מקום משבעינן ליה שבועת היסת שכן הוא כדבריו, שאינו יודע שהוא חייב לו.)

רב הונא ורב יהודה אמרי 'חייב' - ברי ושמא ברי עדיף;

רב נחמן ורבי יוחנן אמרי 'פטור' - אוקי ממונא בחזקת מריה.

אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרב הונא ורב יהודה - דשמואל היא, דתנן: 'היתה מעוברת ואמרו לה "מה טיבו של עובר זה"? "מאיש פלוני, וכהן הוא" (כלומר מיוחס הוא) - רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת!' ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל; ואמר ליה רב שמואל בר יהודה לרב יהודה: 'שיננא! אמרת לן משמיה דשמואל 'הלכה כרבן גמליאל אף בראשונה (גבי תביעת כתובה)' - מאי 'אף בראשונה'? אף על גב דאיכא למימר ([גבי כתובה][אוקי כתובה אחזקתה = אחזקת הבעל, הכא נמי גבי "מנה לי בידך" איכא למימר נמי) 'אוקי ממונא בחזקת מריה' (ופטור) - אמר רבן גמליאל ברי עדיף.

לימא רב יהודה ורב הונא דאמרי כרבן גמליאל, ורב נחמן ורבי יוחנן דאמרי כרבי יהושע?

אמר לך רב נחמן: אנא דאמרי אפילו כרבן גמליאל: עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא דאיכא מגו (כגון: "משארסתני נאנסתי", וכגון היא אומרת "מוכת עץ אני", דאמרינן: מגו דאי בעיא טענה טענה מעלייתא מהך, כגון גבי "משארסתני נאנסתי" הוה טענה "מוכת עץ אני" [טענה מעלייתא] - דלא פסלה נפשה מכהונה, וקאמרה "נאנסתי [משארסתני]" - וקא מיפסלה נפשה, דאשת ישראל שנאנסה אסורה לכהן – שמע מינה קושטא קאמרה; וגבי 'היא אומרת "מוכת עץ אני"' - אי בעיא אמרה "מוכת עץ אני תחתיך" - ואית לה מאתן - וקא אמרה "מוכת עץ אניי קודם לכן, ואין לי אלא מנה"), אבל הכא (גבי האי תובע) מאי מגו איכא (דלהמניה)? (הלכך אוקי ממונא בחזקת מריה). אי נמי: עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם אלא דאמרינן אוקמה אחזקה (מספקא לן אשעת ארוסין אי בתולה הואי ונשתעבד לה למאתים, אי בעולה הואי - העמד אשה על חזקתה, ובתולה נולדה, והך השתא הוא דאיתניסה אחר אירוסין), אבל הכא מאי חזקה אית ליה להאי (תובע, דנוקמיה אחזקיה לגבותהלכך זיל בתר חזקה דממונא)? (הלכך זיל בתר חזקה דממונא.)

הכי נמי מסתברא כדקא משנינן: דרב נחמן הוא דאמר כרבן גמליאל,

(כתובות יג,א)

דאם כן (דרב נחמן לא מיתוקם כרבן גמליאל אלא כרבי יהושע) קשיא הלכתא אהלכתא: דקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני, ובהא אמר רב יהודה אמר שמואל 'הלכה כרבן גמליאל' אלא לאו שמע מינה כדמשנינן?

שמע מינה.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol