דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף יג
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות יב,ב)
הכי נמי מסתברא כדקא משנינן: דרב נחמן הוא דאמר כרבן
גמליאל,
(כתובות יג,א)
דאם כן (דרב נחמן לא מיתוקם כרבן גמליאל אלא כרבי יהושע) קשיא
הלכתא אהלכתא: דקיימא לן הלכתא כרב נחמן בדיני, ובהא אמר רב יהודה אמר שמואל 'הלכה
כרבן גמליאל' אלא לאו שמע מינה כדמשנינן?
שמע מינה.
משנה:
היא אומרת: "מוכת עץ אני" (קודם שארסתיך) והוא
אומר: "לא כי, אלא דרוסת איש את":
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת,
ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת
דרוסת איש עד שתביא ראיה לדבריה.
גמרא:
טענתייהו במאי (מה היא תובעתו ומה הוא רוצה ליתן)?
רבי יוחנן אמר: במאתים ומנה (היא אומרת "מוכת עץ
אני, ויש לי מאתים, ואף על פי שלא הכרת בי"; והוא אומר: "דרוסת איש את
ואין לך אלא מנה", וקסבר: כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה);
רבי אלעזר אמר: במנה ולא כלום (היא תובעת מנה, והוא אומר "אין ליך כלום").
רבי יוחנן אמר: במאתים ומנה; סבר לה (תנא דמתניתין;
דאילו רבי יוחנן לא שביק רבנן ועביד כרבי מאיר) כרבי מאיר
דאמר 'בין הכיר בה ובין לא הכיר בה – מאתים'; ורבי אלעזר אומר: במנה ולא כלום -
סבר לה כרבנן, דאמרי 'בין הכיר בה בין לא הכיר בה – מנה'.
בשלמא רבי אלעזר לא קאמר כרבי יוחנן, דקא מוקי לה כרבנן;
אלא רבי יוחנן מאי טעמא לא אמר כרבי אלעזר?
קסבר (רבי יוחנן) כנסה בחזקת בתולה ונמצאת
בעולה - יש לה כתובה מנה; הכא (הלכך על כרחך 'מוכת עץ' דמתניתין - רבי מאיר היא,
דאמר 'מאתים'): הוא קאמר מנה והיא קאמרה מנה (הוא אומר "דרוסת איש
את, ויש ליך מנה"; דאי רבנן - היא לא תבעה אלא מנה, והוא אומר "דרוסת איש
את ויש לך מנה") - מאי איכא בין טענה דידיה לטענה דידה?
בשלמא לרבי אלעזר (דאמר דרוסת איש אין לה כלום) - היינו
דקתני תרתי (בבי במתניתין גבי פלוגתא דממונא: היא אומרת "משארסתני נאנסתי"
והיא אומרת "מוכת עץ אני"): חדא לאפוקי מדרמי בר חמא, וחדא
לאפוקי מדרב חייא בר אבין אמר רב ששת ('היא אומרת "משארסתני נאנסתי"' תנא
למיתני בה 'והיה מקחי מקח טעות' - לגמרי משמע, ואין לה כלום - לאפוקי מדרב
חייא בר אבין דאמר לעיל (דף יא) 'כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה - יש לה כתובה מנה';
ותנא 'היא אומרת "מוכת עץ אני"' - לאפוקי מדרמי בר חמא דאמר לעיל
גבי מוכת עץ 'אבל לא הכיר בה - דברי הכל ולא כלום'); אלא לרבי
יוחנן (דאמר
כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה - אם כן מאי 'מקח טעות' דקתני?
אמאתים, אבל מנה יש לה) תרתי למה
לי (למה
לי למיתני כלל לההיא? אי לאשמועינן פלוגתא דרבן גמליאל ורבי יהושע בברי ושמא ואוקי
ממונא בחזקת מריה - ליתני חדא לאפוקי מדרמי בר חמא, ולאשמעינן פלוגתייהו)?
חדא להודיעך כחו דרבן גמליאל, וחדא להודיעך כחו דרבי
יהושע: קמייתא להודיעך כחו דרבי יהושע: דאף על גב דאיכא למימר מיגו (מגו דאי בעיא אמרה
"מוכת עץ אני") - לא מהימנא; בתרייתא (ליכא למימר מגו
לרבי יוחנן, דמוקי מתניתין כרבי מאיר, דאמר 'מוכת עץ שלא הכיר בה כתובתה מאתים' -
ליכא שום מגו, דמה לי אומרת "מוכת עץ אני תחתיך" מה לי אמרה מעיקרא) להודיעך
כחו דרבן גמליאל: דאף על גב דליכא למימר מיגו - מהימנא.
משנה:
ראוה מדברת (בפנויה) עם אחד, ואמרו לה (ומשום חששא
דפסולין לנתין ולממזר, וכיון שנבעלה לפסול פסלה מן הכהונה): מה טיבו של
איש זה?
"איש פלוני וכהן הוא":
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת (וכשרה לכהונה, ולא
מספקינן לה בנבעלה לפסול לה),
ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת
בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה.
היתה מעוברת, ואמרו לה: מה טיבו של עובר זה?
"מאיש פלוני וכהן הוא":
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת,
ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת
מעוברת לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה.
(בגמרא מפרש תרתי למה לי[YH1].)
גמרא:
מאי 'מדברת'?
זעירי אמר: נסתרה (ואף על פי שלא ראוה שנבעלה - נפסלה לכהונה לרבי
יהושע, כדלקמן: דמעלה עשו ביוחסין);
רב אסי אמר: נבעלה.
בשלמא לזעירי, היינו דקתני 'מדברת'; אלא לרב אסי -
מאי 'מדברת'?
לישנא מעליא, כדכתיב [משלי ל,כ: כן דרך אשה מנאפת]
אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און (אלמא נקט תשמיש בלשון אכילה);
בשלמא לזעירי - היינו דקתני תרתי: 'מדברת' ו'מעוברת'
('מדברת'
- להודיעך כחו דרבי יהושע: דאף על גגב דלא ראוה שנבעלה – פסולה; ו'מעוברת' -
להודיעך כחו דרבן גמליאל); אלא לרב אסי תרתי למה לי?
חדא להכשיר בה, וחדא להכשיר בבתה (אם העובר הזה נקבה - תנשא
לכהונה לרבן גמליאל, דאי אשמועינן בדידה - הוה אמינא: איהי, הואיל דהוה לה חזקה
דכשרות מעיקרא – אמרינן: אוקמה אחזקה ואל תפסילנה מספק; אבל עובר, דלא הוה ליה
חזקה דכשרות - אימא לא).
הניחא למאן דאמר (לקמן בשמעתין) 'לדברי המכשיר בה - מכשיר
בבתה', אלא למאן דאמר 'לדברי המכשיר בה - פוסל בבתה' - מאי איכא למימר (תרתי להכשיר בה
למה לי, כיון ד'מדברת' - בראוה שנבעלה)?
רב אסי סבר כמאן דאמר 'לדברי המכשיר בה - מכשיר בבתה'.
אמר ליה רב פפא לאביי: לזעירי, דאמר מאי 'מדברת' –
נסתרה, ואמר רבי יהושע לא מהימנא - האמר רב 'מלקין על היחוד (מכת מרדות) ואין
אוסרין (אשה
על בעלה בשביל יחוד בעלמא) על היחוד', לימא דלא כרבי יהושע (דמשום יחוד מחזיק
לה בנבעלת)?
אפילו תימא רבי יהושע: מעלה עשו ביוחסין (בכהונה).
מיתיבי: 'ראוה שנכנסה עם אחד לסתר (משמע יחוד בעלמא)
(כתובות יג,ב)
או לחורבה (סתמא לבעילה, שהוא מקום לזנות), ואמרו
לה: מה טיבו של איש זה? – "כהן הוא ובן אחי אבא הוא":
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת;
רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין, אלא הרי זו בחזקת
בעולה לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה';
בשלמא לזעירי - היינו דקתני תרתי: לסתר או לחורבה; אלא
לרב אסי, דאמר 'נבעלה' - תרתי למה לי?
חדא קתני: 'לסתר דחורבה'.
והא 'לסתר או לחורבה' קתני?
חדא לחורבה דמתא (סתם בעילתה מאחד מבני העיר; ואיכא למימר בעיר שרובה
ישראל כשרים קאמר) וחדא לחורבה דדברא (ספק אחד מסוף העולם בא
לכאן, ורוב העולם עובדי כוכבים הם ופוסלים אשה בביאתם לכהונה, כדאמר ביבמות (דף
מה)
ובקדושין (דף עה,ב): יצאו עובד כוכבים ועבד שאין לו אלמנות וגירושין בה); וצריכי:
דאי אשמעינן חורבה דמתא - בהא קמכשר רבן גמליאל משום דרוב כשרים אצלה, אבל לחורבה דדברא,
דרוב פסולין אצלה - אימא מודה ליה לרבי יהושע! ואי אשמעינן בההיא - בההיא קאמר רבי
יהושע, אבל בהא - אימא מודה לרבן גמליאל - צריכא.
מיתיבי: 'זו עדות שהאשה (עצמה) כשרה
לה (לומר
לכשר נבעלתי); ורבי יהושע אומר: אינה נאמנת (לינשא לכהן);
אמר להם רבי יהושע: אי אתם מודים בשבויה שנשבית ויש לה
עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני שאינה נאמנת?
אמרו לו: אבל (אבל - הן; כמו אבל שרה אשתך (בראשית
יז,יט)
דמתרגמינן 'בקושטא').
ומה הפרש יש בין זו לזו? (רבי יהושע קאמר לה.)
לזו יש עדים (שנבעלה, דכיון דנשבית לבין העובדי כוכבים והם פרוצים
בעריות - כולנו עדים שנבעלה) ולזו אין לה עדים (שנבעלה, שלא ראוה,
אלא מדברת; ומיגו דאי בעיא אמרה 'לא נבעלתי' - כי אמרה נמי 'לכשר נבעלתי' - מהימנא);
אמר להם: אף לזו יש עדים: שהרי כריסה בין שיניה (כלומר: אף כאן יש
אחת שיש לה עדים - ואתם חולקים עלי בהיותה מעוברת)!?
אמרו לו: רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם! (לקמיה מפרש מאי קא
מהדרי ליה על מאי דקאמר להו.)
אמר להן: אין אפוטרופוס לעריות! (לקמן מפרש)
במה דברים אמורים (דנאמנת לרבן גמליאל)? -
בעדות אשה בגופה (כלומר: להכשיר את עצמה לכהונה דלא מחזקינן לה בנבעלה לפסול), אבל
עדות אשה בבתה - דברי הכל הולד שתוקי.'
מאי קאמר
להו, ומאי קמהדרי ליה (כלומר: מאי קאמר להו איהו דקא מהדרי ליה אינהו 'רוב
עובדי כוכבים פרוצים בעריות'?: כלום תשובה היא זו על מה שאמר להם 'אף לזו
יש לה עדים'? אין לך פרוץ גדול מזה דקחזינן דנתעברה ממנו!)?
הכי קאמרי
ליה: 'השבתנו על המעוברת (תשובה גמורה ונצחת); מה תשיבנו על המדברת?
אמר להם:
מדברת היינו שבויה! (מה מדברת אין לה עדים - אף שבויה אין לה עדים בבעילה, ואתם
מחזיקים אותה כנבעלה!)
אמרו לו: שאני
שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם (והא ודאי נבעלה)!
אמר להם: הא
נמי - כיון דאיסתתר - אין אפוטרופוס לעריות (אין אתם יכולים להיות לה
אפוטרופוס לומר לא נבעלה).
קתני מיהת תרתי: 'מדברת' ו'מעוברת'; תיובתא
דרב אסי?
תיובתא.
(לרבי יהושע פריך: נהי נמי דאין אפוטרופוס לעריות) ותיפוק
ליה (דלא
דמי לשבויה): דהתם רוב פסולין אצלה והכא רוב כשרין אצלה!?
מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי:
לדברי המכשיר - מכשיר אפילו ברוב פסולין (דאמרינן אוקמה אחזקה; ועל רוב פסולים שהיו מכשירים
אותה - הביא הוא להם ראיה מן השבויה); לדברי הפוסל - פוסל אפילו ברוב
כשרים.
אמר רבי יוחנן: לדברי המכשיר בה - מכשיר בבתה; לדברי
הפוסל בה - פוסל בבתה; ורבי אלעזר אומר: לדברי המכשיר בה - פוסל בבתה.
אמר רבה: מאי טעמא דרבי אלעזר?
בשלמא איהי - אית לה חזקה דכשרות (ויש לומר 'אשה זו בחזקת
כשרות עומדת', ומספק אתה בא לפוסלה!? אל תפסילנה מספק!); בתה לית לה חזקה דכשרות.
איתיביה רבי אלעזר לרבי יוחנן: 'במה דברים אמורים? -
בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי' – מאי? לאו 'שתוקי
ופסול'?
- לא, שתוקי וכשר (כלומר שתוקי הוא במקצת, שאם כהן היה הבועל,
והעובר יהיה זכר - משתקין אותו מדין כהונה, כדלקמן; אבל כשר הוא ליוחסין: שאם נקבה
היא - תינשא לכהונה, ואם זכר הוא - בתו ואלמנתו כשרות לכהונה).
ומי איכא שתוקי כשר?
אין, כדשמואל, דאמר שמואל: עשרה כהנים עומדים ופירש אחד
מהם (ואין
ידוע איזה הוא) ובעל - הולד שתוקי (ואף על פי שברור לנו שמכהן
כשר בא; והאי שתוקי - על כרחך כשר ליוחסין, ואם נקבה היא ראויה לכהן, וקרי ליה
'שתוקי')!
מאי 'שתוקי'? אילימא שמשתיקין אותו מנכסי אביו – פשיטא:
ומי ידעינן אבוה מנו? אלא שמשתיקין אותו מדין כהונה (שלא יעבוד עבודה ולא יאכל
תרומה), דכתיב (במדבר כה,יג) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית
כהונת עולם [תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בני ישראל] - מי שזרעו
מיוחס אחריו (שאנו יודעין מי אביו), יצא זה שאין זרעו מיוחס אחריו.
ההוא ארוס וארוסתו [המעוברת] דאתו
לקמיה דרב יוסף. היא אמרה: "מיניה" והוא אמר:
(כתובות יד,א)
"אִין, מינאי (אמת ממני הוא)"!.
אמר רב יוסף: למאי ניחוש לה? חדא - דהא קא מודה, ועוד -
הא אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל!?
אמר ליה אביי: ובהא (דקא אמרת 'ועוד') - כי
לא מודה מכשר רבן גמליאל? והאמר ליה שמואל לרב יהודה: 'שיננא! הלכה כרבן גמליאל; ואת
לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה', והכא (ארוסה - הכל פסולין אצלה
חוץ מן הארוס) רוב פסולין אצלה!
וליטעמיך - תקשי לך היא גופא: 'הלכה' ו'את לא תעביד
עובדא'? אלא מאי אית לך למימר? הא לכתחלה (אם בא כהן לימלך לבית דין לא שרינן ליה לכונסה אלא אם
כן היו רוב כשרים אצלה), הא דיעבד (אם נשאה כהן ולא נמלך לא מפקינן לה מיניה), והא
נמי כדיעבד דמי (שנתעברה, ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על הארוס; דאם אין אתה
מאמינה - הרי אתה מוציאה מבעלה)!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol
Chart #5
Daf 11b-15a
____________________________________________
|
|
THE KESUVAH OF A WOMAN WHO WAS FOUND TO BE
A |
"MUKAS ETZ" OR A "BE'ULAH" AND THE
HUSBAND
|
DID NOT KNOW ABOUT IT BEFORE THE
MARRIAGE(1) |
____________________________________________
|
|
(A)
(B)
|
MUKAS ETZ
BE'ULAH
|
_________
_______
|
|
1) RAMI BAR
CHAMA
0
0
|
|
2) RAVA (originally) Rabanan:
0
0
|
R. Meir:
200(2)
|
|
3) RAV SHESHES,
Rabanan: 100
100(4)
|
REBBI YOCHANAN (13a) R. Meir:
200
|
|
4) RAVA (after he Rabanan:
100(3)
0(5)
|
changed his view), R. Meir:
200
|
REBBI ELAZAR
(13a)
|
==========
FOOTNOTES:
==========
(1) If the husband knew about it before the marriage, everyone agrees that the
Kesuvah of a Be'ulah is 100. The Kesuvah of a Mukas Etz is 100 according to the
Rabanan and 200 according to Rebbi Meir (Mishnah 11a). The Machlokes between
Rebbi Meir and the Rabanan is that Rebbi Meir compares a Mukas Etz to a Bogeres
(who does not have her full Besulim, but since she did not cohabitate she *is*
a Besulah), and the Rabanan compare her to a Be'ulah (since an act was done to
her to cause her to lose her Besulim).
(2) Rava argues with Rami bar Chama, based on the Mishnah (13a) of "Mukas
Etz Ani," in which it is clear that one who claims she was a Mukas Etz
receives more than a Be'ulah (at least according to Rebbi Meir).
(3) According to Rava after he changed his view (and according to Rebbi Elazar)
the Mishnah (13a) can be expressing the view of the Rabanan who argue with
Rebbi Meir. The husband claims she deserves nothing (since he married her
thinking that she was a Besulah, and he found her to be a Be'ulah), and she
claims that she is a Mukas Etz and is entitled to 100.
(4) Rav Sheshes (and Rebbi Yochanan) hold that the Mishnah (13a) is in
accordance with Rebbi Meir. The husband claims that she is entitled to only 100
since he found her to be a Be'ulah, and she claims that she is entitled to 200
since she is a Mukas Etz.
(5) Rava's reason, after he changed his view, is that when the Mishnah (12b)
says that the husband claims that she became a Be'ulah before the Erusin and
"the Mekach is a Mekach Ta'us," the words "Mekach Ta'us"
imply that she receives *nothing* for her Kesuvah, since she was found to be a
Be'ulah (in contrast to Rav Sheshes who says that she still gets 100).
Nevertheless, if she was found to be a Mukas Etz, even though her Kesuvah is
diminished to 100, it is *not* a Mekach Ta'us, "because he is not so
particular about Mukas Etz" (TOSFOS DH l'Rabanan).