דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף טו
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות יד,ב)
משנה:
אמר רבי יוסי: מעשה בתינוקת שירדה למלאות מים מן העין (מן המעיין) ונאנסה:
אמר רבי יוחנן בן נורי: אם רוב אנשי העיר משיאין לכהונה (אם רוב העיר כשרין
להשיא בנותיהן ואלמנותיהן לכהונה: שאין רוב בני העיר מן הפוסלין אשה לכהונה בביאתן) - הרי
זו (אף
זו) תינשא לכהונה.
גמרא:
אמר ליה רבא לרב נחמן: רבי יוחנן בן נורי - דאמר כמאן (דבעי רוב כשרין)? אי
כרבן גמליאל - אפילו ברוב פסולין נמי מכשר (דאית ליה 'העמד אשה על חזקתה'); אי כרבי
יהושע - אפילו ברוב כשרים נמי פסיל!?
אמר ליה: הכי אמר רב יהודה אמר רב: (לעולם כרבי יהושע, והכא -
משום דאיכא תרי רובי לכשרות אכשרה, וכדרב יהודה; ולקמן מפרש טעמא ואזיל מאי שנא
תרי רובי מחד רובא:)
(כתובות טו,א)
בקרונות של ציפורי (ביום השוק, שסיעות ושיירות
ממקום אחר באות שם) היה מעשה (דהשתא איכא רוב סיעה ורוב העיר), וכדרבי אמי;
דאמר רבי אמי: 'והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרין עוברת לשם' וכדרבי ינאי, דאמר
רבי ינאי: 'נבעלת בקרונות (משמע על הקרון) - כשרה לכהונה'.
'בקרונות'? סלקא
דעתך?
אלא 'נבעלת בשעת קרונות (שהשיירות באות לעיר) - כשרה
לכהונה' (כדקאמר:
'והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרים עוברת שם' דאיכא למימר שמהם היה); אבל
פירש אחד מציפורי ובעל (דידעינן ודאי דמן העיר היה, אף על פי שציפורי עיר שרובה
משיאין לכהונה) - הולד שתוקי (דבחד רובא לא מכשר).
כי הא: דכי אתא רב דימי אמר זעירי אמר רבי חנינא - ואמרי
לה אמר זעירי אמר רבי חנינא (שלא הוזכר רב דימי כאן, אלא 'זעירי אמר רבי חנינא', דבעינן
תרי רובי וכדמפרש טעמא): 'הולכין אחר רוב העיר (להכשיר) ואין
הולכין אחר רוב סיעה' (כגון במקום רחוק מן העיר, דבודאי מאנשי הסיעה הוה - אין
מכשירין אותה ואפילו רובן כשרין).
(וקשיא לן:) כלפי לייא (כנגד איפוא הדבר הזה סובב)!? הני
ניידי (רוב
סיעה ניידי ויש להלך בהן אחר הרוב) והני (של עיר) קביעי
וקיימי (ואמרינן
לקמן 'כל קבוע כמחצה על מחצה דמי', ואפילו אין שם אלא אחד - פסולה)! אלא
(והכי
קאמר:) הולכין אחר רוב העיר והוא דאיכא רוב סיעה בהדה, ואין הולכין אחר
רוב העיר גרידתא, ולא אחר רוב סיעה גרידתא (אין הולכין אחר רוב סיעה לבדה, וכל שכן אחר רוב העיר לבדה); מאי
טעמא (אחר
רוב סיעה לא)? גזרה רוב סיעה אטו רוב העיר (דקביעי).
(ופרכינן:) ורוב העיר נמי: אי דקא אזלי אינהו
לגבה (אי
עקר הבועל מביתו ואזל לגבה הוה נייד, וקיימא לן) כל דפריש
מרובא פריש!?
(ומשני:) לא, צריכא: דקא אזלא (איכא דקאזלא
לגבייהו כו' [ולא גרסינן 'מאי איכא']) איהי לגבייהו (יש שהולכת היא אצלו), דהוה
ליה קבוע (הלכך אפילו ברוב כשרים או רוב העיר או רוב סיעה - פסול כרבי יהושע, ומשום
תרי רובי אכשרה, דליכא למיגזר מידי), ואמר רבי זירא 'כל קבוע כמחצה על
מחצה דמי'.
תוספות ד"ה דלמא אזלא איהי לגבייהו - פי' לתוך ביתם: דאפילו בתוך העיר
לא חשיב קבוע, דדמי לנמצא בין החנויות דלא חשיב קבוע; וכן גבי תינוק מושלך בעיר:
לא חשיב קבוע הואיל ולא נמצא בבית, ולכך פירש בקונטרס שפירש בועל מביתו;
וא"ת דבנזיר פ"ב (דף יב. ושם) פריך אהא דאמר
'האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם' מקן סתומה, ומסיק: אמינא
לך אנא אשה דלא ניידא ואת אמרת לי איסורא דנייד!? וכי תימא 'הכא נמי בשוקא אשכחה וקדיש - התם הדרא לניחותא',
משמע לגבי אדם לא שייך 'כל דפריש מרובא פריש' משום דהדר לניחותיה!?
ולאו פירכא היא: דהתם בשעת האיסור - כשזה בא על שום אשה - הדרא לניחותא
האשה שקידש השליח, אבל הכא - כי אזלי אינהו לגבה, בשעה שאוסרה הרי הוא נייד!
ומי בעינן תרי רובי? והתניא: 'תשע חנויות, כולן מוכרות
בשר שחוטה, ואחת מוכרת בשר נבלה, ולקח מאחת מהן (במקום קביעות) ואינו
יודע מאי זה מהן לקח - ספיקו אסור (דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי); ובנמצא (בשר הנמצא בשוק
ולא ידעינן מאיזה פירש) - הלך אחר הרוב (הואיל והבא לפנינו
- לא במקום קביעות לקחהּ, וכבר פירשה על ידיי אחר, וכל דפריש מרובא פריש)'; וכי
תימא בשאין דלתות מדינה נעולות, דקא אתי לה רובא מעלמא (וכגון שרוב סיעת טבחי
ישראל כשרים באו לכאן, דאיכא תרי רובי, או שרוב טבחי כל המדינה ישראל, דאיכא תרי
רובי: רוב העיר ורוב המדינה דניידי) - והא אמר רבי זירא 'אף על פי שדלתות
מדינה נעולות'!?
מעלה עשו ביוחסין.
גופא: אמר רבי זירא: כל קבוע כמחצה על מחצה דמי, בין
לקולא בין לחומרא.
מנא ליה לרבי זירא הא?
אילימא מ'תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר
נבלה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה מהן לקח - ספיקו אסור, ובנמצא הלך אחר הרוב'
- התם לחומרא!
אלא מ'תשעה צפרדעים, ושרץ אחד ביניהם, ונגע באחד מהן,
ואינו יודע באיזה מהן נגע - ספיקו טמא' (תוספתא היא במסכת טהרות [פ"ו
ה"ב [צוקרמנדל]]: תשעה צפרדעים מתים ברשות היחיד ושרץ אחד כגון צב שהוא דומה
לצפרדע ביניהם, ונגע באחד מהן ספיקו טמא)? - התם נמי לחומרא!
אלא מ'תשעה שרצים וצפרדע אחד ביניהם ונגע באחד מהן
ואינו יודע באיזה מהן נגע: ברשות היחיד ספיקו טמא, ברשות הרבים ספיקו טהור' (אף היא תוספתא
במסכת טהרות, וקתני 'ברה"י ספיקו טמא ברה"ר ספיקו טהור', אלמא
כמחצה דמי, ולקולא, דאי לאו כמחצה דמי - אין כאן ספק טומאה אלא ודאי טומאה, דהא
רובא שרצים)!
ומדאורייתא מנא לן?
אמר קרא [דברים יט,יא: וכי יהיה איש שונא
לריעהו] וארב לו וקם עליו [והכהו נפש ומת ונס אל אחת הערים האל] - עד
שיתכוין לו (פרט למתכוין להרוג את זה והרג את זה; הכי דריש ליה רבי שמעון בסנהדרין,
ואמרינן התם:)
ורבנן [שחולקים על רבי שמעון בסנהדרין] - (היכי דרשי ליה)?
אמרי דבי רבי ינאי: פרט לזורק אבן לגו (לתוך חבורת בני
אדם כנענים וישראלים; אבל שני ישראלים עומדין, ונתכוין להרוג זה (והרג זה), והתרו
בו וקבל התראה ונפלה הכאה על חבירו – חייב; והיינו טעמא דקאמר הכא 'ורבנן' - משום
דבסנהדרין הכי איתא).
היכי דמי?
אילימא דאיכא תשעה כנענים ואחד ישראל ביניהם - ותיפוק ליה דרובא כנענים נינהו (ולמה לי קרא?)! אי
נמי פלגא ופלגא (אכתי לא איצטריך קרא, דמהיכא תיתי דניקטליה:) ספק
(דיני) נפשות
להקל (דהא
'והצילו
העדה'
כתיב (במדבר לה,כה))!?
לא, צריכא
דאיכא תשעה ישראלים וכנעני אחד ביניהם, דהוה ליה כנעני קבוע, (ואשמועינן האי
קרא:) וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
איתמר רב חייא בר אשי אמר רב: 'הלכה כרבי יוסי', ורב חנן
בר רבא אמר רב: 'הוראת שעה היתה' (הך דרבי יוחנן בן נורי - צורך שעה היתה, או ראו שם
שאר צידי היכר דברים להתיר; אבל לדורות - תרי רובי בעינן).
מתיב רבי ירמיה (קא סלקא דעתא דמשום רוב העיר גרידתא אכשרוה, ואמר רב
'הלכה כרבי יוסי'): וליוחסין לא בעינן תרי רובי? והתנן:
(כתובות טו,ב)
(משנה היא בסדר טהרות (מכשירין פ"ב מ"ז) גבי עיר שישראלים
ועובדי כוכבים דרים בה:) 'מצא בה תינוק מושלך: אם רוב עובדי כוכבים - עובד
כוכבים, אם רוב ישראל – ישראל; מחצה על מחצה – ישראל' (לקמיה מפרש מאי איכא בין
רוב ישראל למחצה על מחצה, דפליג להו בתרי); ואמר רב: 'לא שנו (דאם רוב ישראל
ישראל) אלא להחיותו (בית דין מצווין לפרנסו משום וחי אחיך עמך (ויקרא
כה,לו)), אבל
ליוחסין – לא' (דאם בת היא - אסורה לכהן, ואפילו ליכא למיחש משום אסופי, כגון הנך דאמרינן
ב'עשרה יוחסין' (קדושין עג,ב): 'משלטי הדמיה תלי פיתקא תלי קמיעא', מיהו חיישינן
שמא בת עובד כוכבים היא; ולמאן דאמר גיורת פסולה לכהונה - אפילו קטנה זו אסורה
לכהן, דתרי רובי בעינן ליוחסין). ושמואל אמר: (אף) 'לפקח עליו
את הגל' (בשבת
חשבינן ליה לישראל)!
אשתמיטתיה (לרבי ירמיה) הא דאמר רב יהודה אמר רב:
'בקרונות של צפורי הוה מעשה' (דהכא נמי תרי רובי הוו).
ולרב חנן בר רבא, דאמר (משמיה דרב): 'הוראת
שעה היתה' (והתם תרי רובי הוו, וקאמר 'הוראת שעה היתה', אבל לדורות לא בעינן תרי
רובי) קשיא הא (הא דרב, דאמר 'אבל ליוחסין - לא', אלמא רב תרי רובי בעי)!?
מאן דמתני הא לא מתני הא (דאמר רב יהודה אמר רב
'בקרונות של צפורי הוה מעשה', וחד רובא הוה, הלכך הוראת שעה היתה).
גופא (מכשירין פ"ב מ"ז): 'מצא
בה תינוק מושלך: אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבים, אם רוב ישראל – ישראל; מחצה
על מחצה – ישראל.'
אמר רב: לא שנו אלא להחיותו, אבל ליוחסין – לא;
ושמואל אמר: לפקח עליו את הגל.
ומי אמר שמואל הכי (דלענין פיקוח נפש בעינן
רובא)? והאמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הולכין בפיקוח נפש
אחר הרוב (דאפילו בספק עובד כוכבים ספק ישראל ברוב עובדי כוכבים - מפקחין)?
אלא כי איתמר דשמואל - ארישא אתמר: 'אם רוב עובדי
כוכבים - עובד כוכבים'; אמר שמואל 'ולפקח עליו את הגל אינו כן
'אם רוב עובדי כוכבים - עובד כוכבים' (דאפילו ברוב עובדי כוכבים מפקחין, דאין הולכין בה אחר
הרוב).
למאי הלכתא (כיון דאמר שמואל 'מפקחין עליו את הגל' - אלמא לאו
עובד כוכבים הוא לכל מילי, ולמאי הלכתא חשיב ליה עובד כוכבים)?
אמר רב פפא: להאכילו נבילות (בידים, וכל שכן שלא יחזירו
לו אבידה ולנזקין).
'אם רוב ישראל – ישראל' - למאי הלכתא?
אמר רב פפא: להחזיר לו אבידה (רבותא היא: דמוציאין מיד
ישראל הזוכה בה; ועוד: דאמור רבנן (סנהדרין עו,ב) 'המחזיר אבידה
לכנעני - עליו הכתוב אומר 'למען ספות הרוה את הצמאה' [דברים
כט,יח];
שהשוה מצרים לחשיבתן של ישראל - ונאמר 'לא יאבה ה' סלוח לו' [דברים כט,יט] ).
'מחצה על מחצה – ישראל' - למאי הלכתא (להחזיר לו אבידה
לא מצית אמרת: דאם כן למאי הלכתא פלגינהו מהדדי)?
אמר ריש לקיש: לנזקין (דתנן בבבא קמא (פ"ד
מ"ג; דף לז,ב): 'שור של ישראל שנגח לשור של כנעני – פטור; ושור של כנעני
שנגח לשור של ישראל, בין תם בין מועד, משלם נזק שלם'; וישראל לישראל: תם משלם
חצי נזק ומועד משלם נזק שלם).
היכי דמי? אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה (וקאמרת דדיינינן
ליה כישראל ומחייבת ליה לשלם לו חצי נזקו) - לימא ליה (ישראל) "אייתי
ראיה דישראל את ושקול" (דהא מחצה על מחצה הוא וספיקא הוא)!?
לא, צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן (וקא תבע ליה ישראל
נזק שלם לתם כדין כנעני): פלגא משלם (ואשמעינן תנא דכישראל דיינינן ליה, ולא משלם אלא חצי
נזק); ואידך פלגא אמר להו "אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לכון".
הדרן
עלך בתולה נשאת.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-
משנה:
האשה שנתארמלה או שנתגרשה (ותובעת כתובתה):
היא אומרת "בתולה נשאתני" והוא אומר (אנתגרשה קאי, ולאלמנה
היורשין אומרים לה 'אלמנה נשאך אבינו, ואין לך אלא מנה' ושטר הכתובה אבד)
"לא כי, אלא אלמנה נשאתיך": אם יש עדים (על נשואיה שיצאת מבית אביה
לבית בעלה) שיצאת בהינומא (בגמרא מפרש) וראשה פרוע (איצטייבליד"ה:
שערה על כתיפיה: כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה) -
כתובתה מאתים.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אף חילוק קליות ראיה (רגילים היו לחלק
קליות להתינוקות בנישואי הבתולות. 'קליות': כשהשבולין לחין מייבשין אותן בתנור והן
קליות ומתוקין לעולם).
ומודה רבי יהושע (מפרש בגמרא אהיכא קאי ומאי מודה)
באומר לחבירו "שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו" שהוא נאמן,
(כתובות טז,א)
[המשך המשנה]
שהפה שאסר - הוא הפה שהתיר (זה אינו יודע שהיתה של
אביו, אלא על פיו של זה, ומה שאסר הרי התיר); ואם יש
עדים שהיא של אביו, והוא אומר "לקחתיה הימנו" - אינו נאמן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol