דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף טז
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות טו,ב)
משנה:
האשה שנתארמלה או שנתגרשה (ותובעת כתובתה): היא
אומרת "בתולה נשאתני" והוא אומר (אנתגרשה קאי, ולאלמנה היורשין אומרים לה "אלמנה
נשאך אבינו, ואין לך אלא מנה" ושטר הכתובה אבד) "לא
כי, אלא אלמנה נשאתיך": אם יש עדים (על נשואיה שיצאת מבית אביה לבית בעלה) שיצאת
בהינומא (בגמרא
מפרש) וראשה פרוע (איצטייבליד"ה: שערה על כתיפיה: כך היו נוהגין
להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה) - כתובתה מאתים.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אף חילוק קליות ראיה (רגילים היו לחלק
קליות להתינוקות בנישואי הבתולות; 'קליות': כשהשבולין לחין - מייבשין אותן בתנור,
והן 'קליות', ומתוקין לעולם).
ומודה רבי יהושע (מפרש בגמרא אהיכא קאי ומאי מודה) באומר
לחבירו "שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו" שהוא נאמן,
(כתובות טז,א)
[המשך המשנה]
שהפה שאסר - הוא הפה שהתיר (זה אינו יודע שהיתה של
אביו, אלא על פיו של זה, ומה שאסר הרי התיר);
ואם יש עדים שהיא של אביו, והוא אומר "לקחתיה
הימנו" - אינו נאמן.
גמרא:
טעמא דאיכא עדים (דיצתה בהינומא), הא ליכא
עדים - בעל מהימן (ולא אמרינן 'הואיל ומספקא לן על יום נישואיה, אם בתולה היתה
אם בעולה - העמד אותה על חזקתה של קודם לכן, ומתחלה בתולה היתה')! לימא
תנן סתמא דלא כרבן גמליאל, דאי רבן גמליאל הא אמר [לעיל יב,ב] איהי
מהימנא (היא
נאמנת, דאזיל בתר חזקה דגופא)!
אפילו תימא רבן גמליאל: עד כאן לא קאמר רבן גמליאל התם
אלא ב'ברי' ו'שמא' (גבי "משארסתני נאנסתי": היא טוענת "ברי
לי" הוא, והוא אינו טוען אלא "שמא עד שלא ארסתיך", דהא אינו יודע
מתי נאנסה), אבל הכא – ב'ברי' ו'ברי' - לא אמר.
ודקארי לה (למימר סתמא דלא כרבן גמליאל) - מאי קארי
לה (ומאי
עלה בדעתו לאפוקי מדרבן גמליאל? הא לא דמיא לה)!? הא' ברי'
ו'ברי' הוא!
כיון דרוב נשים בתולות נישאות (קרובה טענתה להיות אמת
יותר משלו) - כי 'ברי' ו'שמא' דמי.
והכי נמי מסתברא (דרבן גמליאל מודה בה דבעל מהימן): מדקתני
'ומודה רבי יהושע' [לעיל במשנתנו: באומר לחבירו "שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו"
שהוא נאמן]: אי אמרת בשלמא איירי רבן גמליאל במודה (דהך רישא [של משנתנו, היא עצמה] הודאה הוא דקא
מודה רבן גמליאל לרבי יהושע, ואמר: אף על גב דפליגנא עלך ב'ברי ושמא' - מודינא לך ב'ברי וברי' [כלומר: אם הרישא של
משנתנו הוא דברי רבן גמליאל, המודה לרבי יהושע ב'ברי וברי'] היינו דשייך
למיתני בתריה 'ורבי יהושע מודה לרבן גמליאל בהאומר לחברו שדה זו כו': דאף על גב
דפליגנא בפרק קמא ב"משארסתני נאנסתי", דאף על גב דאיכא למימר מגו - לא
מהימנא, מודינא בהאי מגו דאי בעי שתיק ולא אמר ליה "של אביך היתה", כי אמר
ליה נמי 'לקחתיה הימנו' – מהימן, כדלקמן) – שפיר, אלא אי אמרת לא איירי
רבן גמליאל במודה (רישא [של משנתנו] במודה רבן גמליאל) - רבי
יהושע למאן מודה (מאי 'מודה רבי יהושע'? מאי שייך למיתנייה הכא ואהיכא
קאי)?
מי סברת רבי יהושע אהאי פירקין קאי? - אמגו קאי, ואפירקין
קמא קאי (אפלוגתא
דאיכא למימר בה מגו בפ'רק קמא קאי, וקאמר: אף על גב דפליגנא במגו דהתם, במגו דהכא
מודינא כדלקמן).
אהייא (איכא מגו)?: אילימא אהא: 'היתה
מעוברת ואמרו לה: "מה טיבו של עובר זה" – "מאיש פלוני וכהן הוא";
רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת; רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין' -
התם מאי מגו איכא? הרי כריסה בין שיניה (ואינה יכולה לומר "לא נבעלתי")!?
אלא אהא: 'ראוה מדברת עם אחד, ואמרו לה "מה טיבו
של איש זה"? "איש פלוני, וכהן הוא": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים:
נאמנת; רבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין' - התם מאי מגו איכא? הניחא לזעירי,
דאמר 'מאי מדברת – נסתרה': מגו דאי בעיא אמרה "לא נבעלתי",
וקאמרה "נבעלתי (ולכשר נבעלתי)" - מהימנא; אלא לרב אסי, דאמר
"מאי 'מדברת' – נבעלת" - מאי מגו איכא?
ואלא אהא: 'היא אומרת "מוכת עץ אני" והוא
אומר "לא כי, אלא דרוסת איש את": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים: נאמנת;
ורבי יהושע אומר: לא מפיה אנו חיין' - התם מאי מגו איכא? בשלמא לרבי אלעזר,
דאמר 'במנה ולא כלום' (בפרק קמא: טענתייהו במנה ולא כלום: מוכת עץ שלא הכיר בה אינה
יכולה לתובעו אלא מנה, והוא אומר "דרוסת איש את ואין ליך כלום") - (איכא) מגו:
דאי בעיא אמרה "מוכת עץ אני תחתיך" ואית לה מאתים, וקאמרה ("מוכת עץ
אני") מעיקרא, דלית לה אלא מנה – מהימנא! אלא לרבי יוחנן, דאמר (טענתייהו) 'במאתים
ומנה' (שהיא
תובעתו מאתים) - מאי מגו איכא (ליכא מידי בין תחתיו למעיקרא)?
אלא אהא: 'הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים; היא אומרת
"משארסתני (אירע לי) נאנסתי, ונסתחפה שדהו (ואית לי מאתים)"
והוא אומר "לא כי, אלא עד שלא אירסתיך": רבן גמליאל ורבי אליעזר אומרים:
נאמנת, ורבי יהושע אומר 'לא מפיה אנו חיין': דמגו דאי
בעיא אמרה "מוכת עץ אני תחתיך", דלא קא פסלה נפשה מכהונה, וקאמרה
"נאנסתי", דקא פסלה נפשה מכהונה - משום הכי קאמר רבן גמליאל דמהימנא,
וקאמר רבי יהושע לרבן גמליאל: 'בהאי מגו דהכא - מודינא לך; בההוא מגו דהתם -
פליגנא עילווך'.
מכדי האי מגו והאי מגו - מאי שנא האי מגו מהאי מגו?
הכא (גבי שדה) אין שור שחוט לפניך (שיעלה על לב בעליו
לתבוע מי שחטו, כלומר: אם שתק זה - לא היו לו עוררים, הלכך אי לאו דדבר פשוט הוא
שלקחה הימנו - לא היה אומר לו "של אביך היתה"; הלכך אמרינן מגו), התם
הרי שור שחוט לפניך (אבל גבי לא מצא לה בתולים – "שור שחוט לפניך":
בתולים שלא מצא לה הם הסיתוהו לבא לבית דין; ואף על פי שיש לה להשיב טענה טובה מזו
- לא אמרינן מגו, דדלמא לא אסקה אדעתה1 אי ננמי איערומי קא מערמא).
וכיון דרוב נשים בתולות נישאות - כי לא אתו עדים מאי הוי?
אמר רבינא: משום דאיכא למימר: רוב נשים בתולות נישאות,
ומיעוט אלמנות, וכל הנשאת בתולה יש לה קול (והרבה יודעים שיצאה בהינומא)
(כתובות טז,ב)
וזו - הואיל ואין לה קול (שאין מעיד עליה שיצתה
בהינומא) - איתרע לה רובא.
אי כל הנשאת בתולה יש לה קול - כי אתו עדים מאי הוי (כיון דחזקה דיש לה
קול הרבה היו יודעין)? הנך סהדי שקרי נינהו!
אלא אמר רבינא: רוב הנשאת בתולה - יש לה קול, וזו - הואיל
ואין לה קול - איתרע לה רובא.
אם יש עדים שיצתה בהינומא [וראשה פרוע - כתובתה מאתים]:
וליחוש דלמא מפקא עדים (עדי הינומא) בהאי
בי דינא, וגביא, והדר מפקא לה לכתובה בהאי בית דין וגביא בה!
אמר רבי אבהו: זאת אומרת כותבין שובר (שכשיפרע לה כתובתה
- תכתוב לו שקבלה כתובתה, ויהיה בידו לזכות)) (ודלא כמאן דאמר
'אין כותבין' בבבא בתרא).
רב פפא אמר (לעולם אין כותבין: דנמצא זה צריך לשמור שוברו מן
העכברים, ומי שיש לו שטר על חברו או יביא השטר ויחזירנו או לא יטול כלום; ומתניתין): במקום
שאין כותבין כתובה עסקינן (אלא סומכין על תנאי בית דין שתקנו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה,
דליכא למיחש לדלמא הדרה ומפקא לה).
ואיכא דמתני לה (לדרבי אבהו ולדרב פפא) אברייתא:
'איבדה כתובתה, הטמינה כתובתה (והיא תובעת מאתים
והוא אומר "אלמנה נשאתיך"), נשרפה כתובתה: רקדו לפניה (אם יש עדים שרקדו
לפניה ביום נישואיה) שחקו לפניה, העבירו לפניה כוס של בשורה (המבשר עליה סימני
בתולות; ולקמן מפרש מאי היא) או מפה של בתולים - אם יש לה עדים
באחד מכל אלו - כתובתה מאתים.'
וליחוש דלמא מפקא עדים בהאי בית דין וגביא, והדר מפקא
לכתובתה בהאי בית דין וגביא בה?
אמר רבי אבהו: זאת אומרת כותבין שובר.
רב פפא אמר: במקום שאין כותבין כתובה עסקינן;
והא 'איבדה כתובתה' קתני?
דכתב לה איהו.
סוף סוף מפקא לה וגביא בה?
מאי 'איבדה'? - איבדה באור.
אי הכי - היינו 'נשרפה'? ועוד: 'הטמינה' -
מאי איכא למימר? ותו 'איבדה' למה לי?
אלא (הכי קאמר): כל איבדה - כי הטמינה (כמי שהטמינה) בפנינו
דמי, ולא יהבינן לה (ולא גביא) עד
דאמרי עדים "נשרפה כתובתה". (והכי קתני: איבדה כתובתה, הטמינה כתובתה, נשרפה
כתובתה - אם רקדו לפניה וכו', והכי פירושה: אמרה "אבד שטר כתובתה" -
הרי היא כמו שהטמינה כתובתה בפנינו כדי להוציא ולגבות פעם שניה, ואינה גובה כלום
אלא אם כן תביא השטר; ואם אמרה "נשרפה" ויש עדים שנשרפה - דהשתא ליכא
למיחש למידי - תביא עדים שרקדו לפניה, שזהו סימן לבתולה, ותגבה מאתים).
מאן דמתני לה (לדרבי אבהו ורב פפא) אברייתא -
כל שכן אמתניתין (דכיון דאברייתא דקתני בהדיא 'איבדה כתובתה' – גביא;
ועלה קאמר רב פפא דלא גביא, ומתרץ לה דחדא קתני: איבדה כתובתה הרי היא כמו שהטמינה
וכשנשרפה - הוא דקא גביא, ולעולם אין כותבין שובר - כל שכן דאמתניתין איכא למיתני פלוגתא
דרב פפא אדרבי אבהו למימר דבמקום שאין כותבין כתובה עסקינן), ומאן דמתני
לה (פלוגתא
דרב פפא ודרבי אבהו) אמתניתין - אבל אברייתא לא (מתני ליה, דודאי שמעינן
מינה דכותבין שובר דהא במקום שכותבין כתובה עסקינן), כי קושיא (דקתני 'איבדה
כתובתה'; ולא ניחא לשנויי שינויא דחיקא למימר 'איבדה כתובתה כהטמינה כתובתה'
קאמר).
אם יש עדים [באחד מכל אלו - כתובתה מאתים]:
וליחוש דלמא מפקא עדי הינומא בהאי בית דין וגביא, והדר
מפקא עדי הינומא בבי דינא אחרינא וגביא?
במקום דלא אפשר (כגון במקום שאין כותבין כתובה וגובות על פי עדים, ויש
לחוש לשמא תלך לבית דין אחר ותביא עדים אחרים ותגבה פעם שניה) - ודאי
כתבינן שובר.
העבירו לפניה כוס של בשורה [או מפה של בתולים - אם יש לה
עדים באחד מכל אלו - כתובתה מאתים]:
מאי 'כוס של בשורה'?
אמר רב אדא בר אהבה: כוס יין של תרומה מעבירין לפניה,
כלומר: ראויה היתה זו לאכול בתרומה (אי נישאת לכהן: דבתולה שלמה נמצאת, ולא בעולה שתפסל
לכהן מחמת זנות).
מתקיף לה רב פפא: (ומה זו עדות ללא נישאת אלמנה?:) אטו אלמנה (אי נישאת כשהיא
אלמנה לכהן הדיוט) מי לא אכלה בתרומה?
אלא אמר רב פפא: זו ראשית (בעילתה ראשית) כתרומה
ראשית.
תניא: 'רבי יהודה אומר: חבית של יין מעבירין לפניה.'
אמר רב אדא בר אהבה: בתולה - מעבירין לפניה סתומה, בעולה
מעבירין לפניה פתוחה.
אמאי? ניעבר קמי בתולה, וקמי בעולה לא ניעבר כלל?
זימנין דתפסה מאתים (בלא בית דין, וכי בעינן
לאפוקי מינה משום דאין עדים שהעבירו לפניה -) ואמרה:
"אנא בתולה הואי, והאי דלא עברו קמאי - אתנוסי הוא דאתניסו" (שיכורים היו מאונס
יין המשתה, הלכך השתא אתו עדים שהעבירו לפניה פתוחה ותו ליכא מידי).
תנו רבנן: 'כיצד מרקדין לפני הכלה (מה אומרים לפניה)?
בית שמאי אומרים:
(כתובות יז,א)
כלה כמות שהיא (לפי יופיה וחשיבותה מקלסין
אותה), ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה (חוט של חסד משוך עליה). אמרו
להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה, והתורה
אמרה (שמות כג,ז) מדבר שקר תרחק [ונקי וצדיק אל
תהרג כי לא אצדיק רשע]!? אמרו להם בית הלל לבית שמאי:
לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק - ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר ישבחנו
בעיניו! מכאן (מדברי בית הלל שאמרו 'ישבחנה') אמרו
חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות (לעשות לאיש ואיש כרצונו).'
כי אתא רב דימי, אמר: הכי משרו (משוררים) קמי
כלתא במערבא: "לא כחל (אינה צריכה כחל) ולא שרק (צבע המאדים את הפנים) ולא
פירכוס (קליעת
שיער: זו לא כחלה ולא שרקה ולא פירכסה, והרי היא) ויעלת
חן".
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol