דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף יז
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות טז,ב)
תנו רבנן: 'כיצד מרקדין לפני הכלה (מה אומרים לפניה)?
בית שמאי אומרים:
(כתובות יז,א)
כלה כמות שהיא (לפי יופיה וחשיבותה מקלסין
אותה), ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה (חוט של חסד משוך עליה). אמרו
להן בית שמאי לבית הלל: הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרים לה כלה נאה וחסודה, והתורה
אמרה (שמות כג,ז) מדבר שקר תרחק [ונקי וצדיק אל
תהרג כי לא אצדיק רשע]!? אמרו להם בית הלל לבית שמאי:
לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק - ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו? הוי אומר ישבחנו
בעיניו! מכאן (מדברי בית הלל שאמרו 'ישבחנה') אמרו
חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות (לעשות לאיש ואיש כרצונו).'
כי אתא רב דימי, אמר: הכי משרו (משוררים) קמי
כלתא במערבא: "לא כחל (אינה צריכה כחל) ולא שרק (צבע המאדים את הפנים) ולא
פירכוס (קליעת
שיער: זו לא כחלה ולא שרקה ולא פירכסה, והרי היא) ויעלת
חן".
כי סמכו רבנן לרבי זירא שרו ליה הכי: "לא כחל ולא
שרק ולא פירכוס ויעלת חן".
כי סמכו רבנן לרבי אמי ולרבי אסי שרו להו הכי: "כל
מן דין וכל מן דין סמוכו לנא (כל כמות אלו הוו סומכין לנו לקרותן רבי ולמנותם
דיינין); לא תסמכו לנא לא מן סרמיסין (מסרסין הלכות בהיפך טעמיהן) ולא
מן סרמיטין (סרמיטין: לשון סמרטוטין)"; ואמרי לה "לא מן חמיסין (אומרים חמישית
הטעם) ולא מן טורמיסין".
('טורמיסין' לא איתפרש) (טורמיסין: כי ההיא דאמר בבראשית רבה
(פ' מ"א) 'על טורמיסין למיקרב למסאנא דמטרוניתא': אנשים ריקנים.)
רבי אבהו, כי הוה אתי ממתיבתא (מבית המדרש) לבי
קיסר, נפקן אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין ליה הכי: "רבא דעמיה (נשיא בעמו) ומדברנא
(מנהיג) דאומתיה,
בוצינא דנהורא (על שהיה קלסתר פניו מבהיק, כדאמרינן בבבא בתרא (דף נח) 'שופריה דרבי אבהו
מעין שופריה דרבי יוחנן': דנפקי זיהרורית מיניה כדמפרש התם)! בריך מתייך
לשלם (ברוך
בואך לשלום)"!
אמרו עליו על רבי יהודה בר אילעאי שהיה נוטל בד של הדס
ומרקד לפני הכלה ואומר "כלה נאה וחסודה".
רב שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת (שלש בדין: זורק אחת ומקבל
אחת).
אמר רבי זירא: קא מכסיף לן סבא (שמזלזל בכבוד תלמידי חכמים
ונוהג קלות ראש בעצמו) [## לולא מסתפינא ההיתי
אומר שהוא מבייש אותנו, כי הוא משמח חתן וכלה יותר מאתנו].
כי נח נפשיה - איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא,
וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא.
אמר רבי זירא: "אהנייה ליה שוטיתיה (שוט של הדס שהיה
מרקד בו) לסבא!" ואמרי לה "שטותיה (שהיה מתנהג כשוטה) לסבא!"
ואמרי לה "שיטתיה (שיטתו ומנהגו) לסבא!".
רב אחא מרכיב לה (את הכלה) אכתפיה ומרקד. אמרי ליה רבנן: אנן, מהו
למיעבד הכי? אמר להו: אי דמיין עלייכו ככשורא (כקורה בעלמא שאין אתם
מהרהרין עליה) – לחיי! ואי לא – לא.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מותר להסתכל בפני
כלה כל שבעה כדי לחבבה על בעלה (כשרואה הכל מסתכלים בה - נכנס יופיה בלבו)!
ולית הלכתא כוותיה.
תנו רבנן: 'מעבירין את המת (כשכלה יוצאה מבית אביה
לבית חתונתה, ונושאי מת יוצאים, ובזו ובזו אוכלוסים הרבה ואין רוצין להתערב -
מעבירין את המת (אפילו) דרך אחרת) מלפני כלה, וזה וזה מלפני מלך ישראל.
אמרו עליו על אגריפס המלך שעבר מלפני כלה, ושבחוהו חכמים'.
'שבחוהו' - מכלל דשפיר עבד!? והא אמר רבי אשי:
אפילו למאן דאמר (פלוגתא בפרק קמא דקדושין) 'נשיא שמחל
על כבודו כבודו מחול', מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול', דאמר מר (דברים
יז,טו) שום תשים עליך מלך [אשר יבחר ה' אלהיך
בו מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא] -
שתהא אימתו עליך (ישראל הוזהרו שישימו עליהם שימות הרבה, כלומר: שתהא אימתו
עליהם; הלכך אין כבודו מחול, שלפיכך 'ריבה הכתוב שימות הרבה')!
פרשת דרכים הואי (ולא ניכר שעבר מלפניה אלא כאילו הוא צריך לפנות לאותו
הדרך).
תנו רבנן: 'מבטלין תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה;
אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אלעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה.
במה דברים אמורים? כשאין עמו כל צרכו, אבל יש עמו כל צרכו - אין מבטלין.'
וכמה 'כל צרכו'?
אמר רב שמואל בר איני משמיה דרב: תריסר אלפי גברי ושיתא
אלפי שיפורי (מכריזין עליו שיבואו לכבדו); ואמרי לה: תליסר אלפי גברי ומינייהו
שיתא אלפי שיפורי.
עולא אמר: כגון דחייצי גברי מאבולא ועד סיכרא (משער העיר ההיא עד
הקבר). רב ששת - ואיתימא רבי יוחנן – אמר: נטילתה (של תורה ממנו) כנתינתה
(כנתינתה
בסיני: נטילתה היינו כשמת, ותלמודו בטל): מה נתינתה בששים רבוא אף
נטילתה בששים רבוא; והני מילי למאן דקרי (מקרא) ותני (משנה, אבל עדיין לא שנה
לתלמידים),
(כתובות יז,ב)
אבל למאן דמתני (לאחרים) - לית ליה שיעורא. (וממילא שמעינן
דלמאן דלא קרי ולא תני - אין מבטלין אם יש לו מתעסקין כדי קבורה בעלמא. בשאלתות
דרב אחאי מצאתי כן.)
ואם יש עדים שיצתה בהינומא [וראשה פרוע - כתובתה מאתים]:
מאי 'הינומא'?
סורחב בר פפא משמיה דזעירי אמר 'תנורא דאסא' (כמין חופה של הדס
עגולה).
רבי יוחנן אמר: קריתא דמנמנה בה כלתא (צעיף על ראשה
משורבב על עיניה כמו שעושין במקומינו, ופעמים שמנמנמת בתוכו מתוך שאין עיניה
מגולין; ולכך נקרא 'הינומא' - על שם
תנומה).
רבי יוחנן בן ברוקא אומר [אף חילוק קליות ראיה]:
תנא: 'ביהודה (כל הני דמתניתין)
ראיה (ששם היו רגילין בסימנין הללו לבתולה)';
בבבל מאי?
אמר רב: דרדוגי דמשחא ארישא דרבנן (הנשים נותנים שמן בראש
התלמידים, ושפות).
אמר ליה רב פפא לאביי: משחא דחפיפותא (שמן של בשמים
שמתוקן לחופות) קאמר מר (וכי בעלי חפיפות הן, לסוּכן שמן)?
אמר ליה: יתמא (יתום ממנהג הנוהג)[1]! לא
עבדא לך אמך דרדוגי משחא ארישא דרבנן בשעת מעשה?
כי הא: דההוא מרבנן דאיעסק ליה לבריה (לישא לו אשה) בי
רבה בר עולא - ואמרי לה רבה בר עולא איעסק ליה לבריה בי ההוא מרבנן - ודרדיג משחא
ארישא דרבנן (שף שמן בראש התלמידים) בשעת מעשה!
ארמלתא מאי (מה סימנין עושים לאלמנה להודיע שאלמנה נישאת)?
תאני רב יוסף: ארמלתא - לית לה כיסני (אין לה קליות, וזה
סימנה).
ומודה רבי יהושע באומר לחבירו ["שדה זו של אביך היתה
ולקחתיה הימנו" שהוא נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר; ואם יש עדים שהיא של אביו,
והוא אומר "לקחתיה הימנו" - אינו נאמן]:
וליתני 'מודה רבי יהושע באומר לחבירו "שדה זו שלך
היתה, ולקחתיה ממך"? (כיון דטעמא משום דאין שור שחוט לפניו הוא - שלא היה אדם
תובעו, מה לי של אביו ומה לי שלו? ומאי שנא 'של אביך' דנקט?)
משום דקא בעי למיתני סיפא 'אם יש עדים שהיא שלו, והוא
אומר "לקחתיה ממנו" - אינו נאמן'; היכי דמי? אי דאכלה שני חזקה (שלש שנים שתיקנו
חכמים לכל מחזיקים בקרקע דמשאכלה שלש שנים בלא עירעור - נאמן לומר "לקחתיה
ואבד שטרי", דכולי האי לא מזדהר איניש בשטרא) - אמאי לא
מהימן!? ואי דלא אכלה שני חזקה - פשיטא דלא מהימן!?
אי הכי - גבי אביו נמי: אי דאכלה שני חזקה - אמאי לא
מהימן? ואי דלא אכלה שני חזקה - פשיטא דלא מהימן!?
בשלמא גבי אביו - משכחת לה (דאיצטריך למיתנייה): כגון
שאכלה (שני
חזקה ואפילו הכי לא מהימן וכגון שאכלה) שתים בחיי האב (שתי שנים ראשונות
בחיי אביו ומת) ואחת בחיי בנו (ואכלה השלישית לפני הבן הזה, והוא היה קטן ולא עירער;
ואיצטריך לאשמועינן דכיון דקטן היה - אין השנה הזאת עולה מן המנין), וכדרב
הונא, דאמר רב הונא: אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל (המחזיק בנכסי קטן שלש שנים
אינה חזקה, דהאי דלא מיחה - משום דקטן הוא; ואפילו הגדיל לאחר מיכן והחזיק זה
בפניו כמה שנים - אינה חזקה, הואיל ותחלתו, כשהוא קטן, ראהו מוחזק בה - לא ידע
כשהגדיל שהיתה של אביו עד ששומע מפי אחרים).
ורב הונא מתניתין אתא לאשמועינן? (בתמיה: כיון דמתניתין בהכי
עסקינן ולא מיתוקמא אלא בהכי - מאי אתא רב הונא לאשמועינן? הרי כבר שנויה ועומדת!
ודבר השנוי במשנתינו שגור בפי הכל!?)
איבעית אימא: רב הונא דיוקא דמתניתין קאמר (משום דמתניתין לא
מיפרשא בהדיא דבהכי עסקינן ואתא רב הונא לאשמועינן בהדיא, ומדיוקא דמתניתין קא יליף
לה), ואיבעית אימא: אפילו הגדיל קא משמע לן.
וליתנייה בדידיה ("שדה זו שלך היתה" - אם יש עדים כו' - אינו
נאמן, ואף על גב שאכלה שני חזקה), ולוקמה כגון שאכלה שתים בפניו ואחת
שלא בפניו, וכגון שברח (ואשמעינן דההיא שתא לא סלקא ליה).
ברח מחמת מאי? אי דברח מחמת נפשות - פשיטא דלא מהימן, דלא
מצי מחי! ואי דברח מחמת ממון (שאינו ירא מן המלכות אלא מצעקת הצועקים בעיר) - איבעי
ליה למחויי (במקום שהוא שם, וכיון דלא מיחה - חזקה מעלייתא היא), דקיימא לן:
מחאה שלא בפניו הויא מחאה,
דתנן
[בבא בתרא פ"ג מ"ב]: 'שלש
ארצות לחזקה (שלש ארצות של ארץ ישראל חשובות חלוקות זו מזו לענין חזקה
כאילו הן ארצות נכריות, ואם היה בזו והחזיק אחר בקרקע שיש לו בחברתה - אינה חזקה): יהודה
ועבר הירדן והגליל; היה ביהודה והחזיק בגליל, בגליל והחזיק ביהודה - אינה חזקה עד
שיהא עמו במדינה (או שניהם בגליל או שניהם ביהודה, ואפילו הן בשתי עיירות)' והוינן
בה: מאי קסבר? אי קסבר 'מחאה שלא בפניו הויא מחאה' - אפילו ביהודה וגליל נמי (הוה ליה למחויי
היכא דהוי, ומדלא מחי - תיהוי חזקה)! ואי קסבר 'מחאה שלא בפניו לא הויא
מחאה' (כגון
אם היה בעיר אחת ומיחה שלא בפניו בפני שנים בעיר אחרת) - אפילו
יהודה ויהודה (בשתי עיירות) נמי לא (נמי לא תיהוי חזקה דלא הוה ליה למחויי שלא בפניו)!?
אמר רבי אבא בר ממל: לעולם קסבר 'מחאה שלא בפניו הויא
מחאה' (דחברך
- חברא אית ליה, דהני דמחי באנפייהו מגלו לאחריני - ובא הדבר לאזני המחזיק, והוה
ליה לאזדהורי בשטריה), ומתניתין (דקתני יהודה וגליל לא) - בשעת
חירום שנו (דיכול לומר: "לא נגלית לי מחאתו שאשמור את שטרי").
ומאי שנא יהודה וגליל דנקט (אם יש חירום - נמי מעיר
לעיר, אפילו שתי עיירות באותה מדינה נמי לא)?
(כתובות יח,א)
דסתם יהודה וגליל - כשעת חירום דמו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol
[1] אולי משום שאביי גרם מותן של הורי רב פפא ביבמות קו,א: אמר ליה [אביי] (לרב פפא): 'אבוך היכא' (כלומר כמדומה אני שיש לך אב ואם סמוכין לך לספק צרכיך
לפיכך קא מחדדן שמעתיך)?
א"ל: 'במתא'
'אימך היכא'? א"ל: 'במתא'. יהיב בהו עיניה ושכיבן (אבוה ואימיה).