דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף כ
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות יט,ב)
תנו רבנן: 'שנים חתומין על השטר, ומתו, ובאו שנים מן השוק
ואמרו "ידענו שכתב ידם הוא, אבל אנוסים היו" "קטנים היו"
"פסולי עדות היו" - הרי אלו נאמנים; ואם יש עדים שכתב ידם הוא זה או
שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר, משטר שקרא עליו ערער (שרצה הנתבע לפוסלו) והוחזק
בבית דין - אין אלו נאמנין' - ומגבינן ביה כבשטרא מעליא (בתמיה), ואמאי?
תרי ותרי נינהו (עדי השטר שנים, ואלו שנים מעידים עליהם שפסולים היו באותה שעה)?
אמר רב ששת: זאת אומרת: הכחשה תחלת הזמה היא,
(כתובות כ,א)
וכשם שאין מזימין את העדים אלא בפניהם (שהרי הם באין
לחייבן כדי לעונשן או נפש או ממון, והתורה אמרה והועד בבעליו [שמות
כא,כט]:
יבא בעל השור ויעמוד על שורו (בבא קמא קיב,ב)) - כך
אין מכחישין את העדים (אפילו לבטל עדותן) אלא בפניהם.
אמר ליה רב נחמן: אילו הוו קמן ומכחישין להו - הוה הכחשה,
ולא הוה משגיחין בהו (בעדי השטר לגבות על פיהם), דהוי לה
עדות מוכחשת; השתא דליתנהו, (דאיכא למימר) דאילו הוו לקמן דלמא הוו מודו להו (להני) – מהימני?
אלא אמר רב נחמן: אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת
מריה (בחזקת
הלוה; ואם קרקע היא - תעמוד בחזקת המוכר; ודקתני בברייתא 'אין נאמנים' - לא דליהוי
שטרא מעליא למיגבי ביה, אלא דלא קרעינן ליה; ואי תפיס מידי, והדר אתי האי ותבע
מיניה - לא מפקינן מיניה, דאמרינן: אוקי תרי לבהדי תרי וממונא בחזקת היכא דקאי) -
מידי דהוה אנכסי דבר שטיא: דבר שטיא זבין נכסי (מכר קרקעותיו); אתו
בי תרי, אמרי "כשהוא שוטה זבין" ואתו בי תרי ואמרי "כשהוא חלים (בריא) זבין".
אמר רב אשי: אוקי תרי להדי תרי ואוקי ממונא בחזקת בר
שטיא.
ולא אמרן (דאוקי נכסי בחזקת בר שטיא) אלא דאית
ליה (בנכסים
הללו) חזקה דאבהתיה (שהיו של אבותיו דחזקה מעלייתא היא), אבל
לית ליה חזקה דאבהתיה (אלא חזקה דנפשיה שקנאן הוא והוחזקו בידו) - אמרינן
'כשהוא שוטה זבן וכשהוא שוטה זבין (כקנייתו כך מכירתו ואין חזקתו חזקה לבטל מכירתו)'.
אמר רבי אבהו: 'אין מזימין את העדים אלא בפניהן, ומכחישין
את העדים שלא בפניהן' - והזמה שלא בפניהן - נהי דהזמה לא הוי (לעונשם לא נפש ולא
ממון) הכחשה מיהא הויא (לבטל עדותן).
אמר מר 'אם יש עדים שכתב ידם הוא זה או שהיה כתב ידם
יוצא ממקום אחר - משטר שקרא עליו ערער והוחזק בבית דין - אין נאמנין' -
קרא עליו ערער, אִין, לא קרא עליו ערער – לא! מסייע ליה לרבי אסי, דאמר רבי אסי:
אין מקיימין את השטר אלא משטר (מתוך שטר אחר) שקרא עליו ערער (על אותו שטר האחר) והוחזק
בבית דין (על ידי עדיו; דאי לא קרא עליו ערער - חיישינן דלמא ההוא גופיה מזוייף הוא).
אמרי נהרדעי: אין מקיימין את השטר אלא משתי כתובות [או]
משתי שדות (מעדים האלה אם חתומים על שני שטרות אחרים שהן מכר שתי שדות ואכלום
הלקוחות ע"י שטרות הללו שלש שנים מקיימין שטר שלישי מהן אם החתימות דומות), והוא
שאכלום בעליהן שלש שנים ובשופי (בלא ערעור).
אמר רב שימי בר אשי: וביוצא מתחת יד אחר (שהשטרות הללו,
שמקיימין את השלישי מהם - יוצא מתחת ידי אחר, ולא מתחת ידיו של זה המוציא את
השלישי), אבל מיד עצמו – לא.
מאי שנא 'תחת יד עצמו' דלא? דלמא זיופי מזייף (הסתכל בכתב של
אותן שטרות וכוון וחתם הוא עצמו את השלישי דוגמת אותה חתימה); מתחת ידי
אחר נמי - דלמא אזל וחזא אתא וזייף?
כולי האי לא מצי מכוין (מצמצם כתב בכתב, הואיל
ואינו לפניו).
צצצ
תנו רבנן: 'כותב אדם עדותו על השטר (אם עשאוהו עֵד
בדבר, וירא לשוכחו - כותבו על חתיכת קלף ומצניעה), ומעיד עליה
(על
פי אותו כתב) אפילו לאחר כמה שנים.'
אמר רב הונא: והוא שזוכרה מעצמו (בלא ראיית השטר נזכר קצת
מעדותו מאליו).
רבי יוחנן אמר: אף על פי שאין זוכרה מעצמו (אלא לאחר שרואה
בשטר נתן בלבו ונזכר, שלא נשתכח ממנו כל כך שכשמזכירים לו נזכר; אבל אינו נזכר
לגמרי – לא, דרחמנא אמר 'מפיהם - ולא מפי כתבם'[1]).
אמר רבה: שמע מינה מדרבי יוחנן: הני בי תרי, דידעי סהדותא
ומנשי חד מנייהו - מדכר חד לחבריה.
איבעיא להו: עצמו (אם בעל דין עצמו מזכירו עד שנזכר) מאי?
רב חביבא אמר: אפילו עצמו.
מר בריה דרב אשי אמר: עצמו לא.
והלכתא עצמו לא.
(כתובות כ,ב)
ואי צורבא מרבנן הוא (העד) - אפילו
עצמו (של
בעל דין, דצורבא דרבנן - אי לאו דכי רמי אנפשיה מדכר שפיר - לא הוה סמיך אספיקא
למיקם ואסהודי).
כי הא דרב אשי, הוה ידיע ליה בסהדותא לרב כהנא; אמר ליה: מי
דכיר מר האי סהדותא?
אמר ליה: לא.
ולאו הכי והכי הוה?
אמר ליה: לא ידענא.
לסוף אידכר רב אשי, אסהיד ליה.
חזייה לרב כהנא דהוה מחסם (מגמגם: תמה על רב אשי
שהעיד בדבר).
אמר ליה: מי סברת עלך קא סמיכנא? אנא הוא דרמאי אנפשאי
ואדכרי.
תנן התם: 'התלוליות (תילי קרקע; ודרך בני אדם לקבור
בתל משום דאין בני אדם מטין מן הדרך לעבור עליו) הקרובות בין
לעיר ובין לדרך (ו'עיר' ו'דרך' לקמן מפרש להו), אחד חדשות (שאין זמן רחוק שלא
היה כאן תל, דאיכא למימר: 'כיון דחדשה היא, אם איתא שנקבר שם מת - מדכר דכיר ליה') ואחד
ישנות (אפילו הכי) – טמאות
(טמאות
מספק: דכיון דסמוכה לעיר, איכא למימר 'אשה יחידה הלכה וקברה שם נפל שלה');
הרחוקות (דאין אשה יחידה הולכת שם): חדשות - טהורות (דאם איתא דנקבר
ביה הוו ידעי ליה), ישנות טמאות (שכבר נשתכח הדבר מן
היודעים); איזוהי 'קרובה (לעיר שאנו אומרים עליה שאף
החדשה טמאה)'? - חמשים אמה; ואיזו היא ישנה (שאנו אומרים עליה שאפילו
היא רחוקה טמאה)? - ששים שנה - דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: 'קרובה' =
שאין קרובה הימנה (אבל אם יש קרובה הימנה - אפילו היא בתוך חמשים אמה - הויא
כרחוקה, וחדשה טהורה, דאם איתא דהלכה אשה יחידה לקבור - לא שבקה קרובה הימנה ואזלא
לגבי דהך); 'ישנה' = שאין אדם זוכרה (שאין אדם אומר "זכור
אני שלא היה כאן תל ובימי נעשה תל זה כאן").'
מאי 'עיר' ומאי 'דרך'?: אילימא 'עיר'
= עיר ממש, 'דרך' = דרך ממש - מספיקא מי מחזקינן טומאה? והאמר ריש לקיש:
'עילה מצאו (עלילה בעלמא מצאו חכמים והחזיקו בה לתלות עליה) וטהרו ארץ
ישראל'(במסכת
נזיר בפרק בתרא; אלמא מספיקא לא מחזקינן טומאה בקרקעה של ארץ ישראל)? ('וטיהרו את
א"י' גרסינן, ולא גרסינן 'כל')
אמר רבי זירא: 'עיר' = עיר הסמוכה לבית הקברות; ו'דרך'
= דרך בית הקברות.
בשלמא 'דרך בית הקברות', דזמנין דמתרמי בין השמשות (של ערב השבת ואין שהות
לילך עד בית הקברות) ומקרו קברו בתל, אלא 'עיר הסמוכה לבית הקברות' - כולהי
לבית הקברות אזלי [ולעולם לא יקברו חוץ מבית הקברות]?
אמר רבי חנינא: מתוך שהנשים קוברות שם נפליהן, ומוכי שחין
זרועותיהם (שאבריהן נופלין או שחותכין אותן, ואבר מן החי מטמא כאבר מן המת, כדאמרינן
ב'העור והרוטב' (חולין קכט,ב)) - עד חמשים אמה אזלא איהי לחודה, טפי
- דברא איניש בהדה ולבית הקברות אזלא; הלכך טומאה בארץ ישראל לא מחזקינן.
אמר רב חסדא: שמע מינה מרבי מאיר (מדקתני לעיל 'איזו היא
ישנה? - ששים שנה' וטעמא משום דלא דכירי לה הוא האי סהדות' כו') : האי
סהדותא עד שיתין שנין מידכר, טפי לא מידכר. ולא היא: התם הוא דלא רמיא עליה, אבל
הכא כיון דרמי עליה (שעשאוהו עד בדבר) - אפילו טובא נמי (סמכינן אסהדותיה
אי מסהיד).
משנה:
זה אומר "כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי" וזה
אומר "זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי" - הרי אלו נאמנין (דאיכא תרי סהדי
דמסהדי אכל כתב וכתב);
זה אומר "זה כתב ידי" וזה אומר "זה כתב
ידי" - צריכין לצרף עמהם אחר (שיכיר כתב ידי שניהם, דתרי סהדי בעינן אכל כתב וכתב;
וטעמא מפרש בגמרא) - דברי רבי.
וחכמים אומרים: אינם צריכין לצרף עמהן אחר, אלא נאמן אדם
לומר "זה כתב ידי".
גמרא:
כשתימצי לומר לדברי רבי (כשתעמוד לסוף דבריו, קסבר)
(כתובות כא,א)
על כתב ידן הם מעידים (על כתב ידן הן באין להעיד
כשמקיימין השטר בבית דין, לפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב); לדברי
חכמים: על מנה שבשטר הם מעידים ("אנחנו ראינו המלוה
וחתמנו"; הלכך בתרי סגי ולא צריך חד מינייהו לאסהודי אדחבריה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות
באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol