דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך כתובות פרק שני 'האשה שנתארמלה'

כתובות דף כא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(כתובות כ,ב)

משנה:

זה אומר "כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי" וזה אומר "זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי" - הרי אלו נאמנין (דאיכא תרי סהדי דמסהדי אכל כתב וכתב);

זה אומר "זה כתב ידי" וזה אומר "זה כתב ידי" - צריכין לצרף עמהם אחר (שיכיר כתב ידי שניהם, דתרי סהדי בעינן אכל כתב וכתב; וטעמא מפרש בגמרא) - דברי רבי.

וחכמים אומרים: אינם צריכין לצרף עמהן אחר, אלא נאמן אדם לומר "זה כתב ידי".

גמרא:

כשתימצי לומר לדברי רבי (כשתעמוד לסוף דבריו, קסבר)

(כתובות כא,א)

על כתב ידן הם מעידים (על כתב ידן הן באין להעיד כשמקיימין השטר בבית דין, לפיכך צריך שנים על כל כתב וכתב); לדברי חכמים: על מנה שבשטר הם מעידים ("אנחנו ראינו המלוה וחתמנו"; הלכך בתרי סגי ולא צריך חד מינייהו לאסהודי אדחבריה).

פשיטא!?

מהו דתימא לרבי?

ספוקי מספקא ליה אי על כתב ידם הם מעידים (אנו נזקקין שיעידו) או על מנה שבשטר הם מעידים (ומשום שמא על כתב ידן הן מעידין - מצריך תרי לכל כתב וכתב, ומיפשט מיהא לא פשיטא ליה), ונפקא מינה (בין ספק לודאי - לשנים החתומים על השטר) היכא דמית חד מינייהו (ומת אחד מהן) לבעי (צריך) שנים מן השוק להעיד עליו (ואין זה כשר להעיד על כתב ידו ועל של חבירו, ולצרף אחד עמו שיעיד על שתיהן - דדלמא על מנה שבשטר הן מעידין), דאם כן - קנפיק נכי ריבעא (חסר ריבעא) דממונא אפומא דחד סהדא (וכי אומר "זה כתב ידי" - נפיק פלגא דממונא אפומיה, וזה שמעיד עמו על חתימתו לא מעלה ולא מוריד, דאינו צריך לו, וכי הדר מצטרף עם ההוא מן השוק להעיד על חתימת המת - הדר נפיק ריבעא דממונא אפומיה - אשתכח דכולא ממונא נכי ריבעא נפיק אפומיה, ואנן על פי שנים עדים בעינן: חצי דבר על פיו של זה וחצי דבר על פיו של זה, הלכך ניבעי תרי), (דכיון דספיקא היא) והכא לחומרא והכא לחומרא (היכא דשניהם קיימים - אזלינן לחומרא, ואמרינן 'על כתב ידן הן מעידין', ובעינן תרין על כל כתב וכתב; והיכא דמית חד מנייהו בעינן תרין מן השוק שיעיד האחד על כתב יד המת ואחד מהן יעיד על כתב יד המת והחי; דאי הוה פשיטא לן ד'על כתב ידן מעידין' - הוי סגי בחד מן השוק שיעיד על שתי החתימות, והחי יעיד גם הוא על שתיהם, ולא נפיק כולא ממונא נכי ריבעא אפומא דחד, דאיהו נמי צריך לאותו מן השוק שיעיד על חתימתו; אבל השתא דמספקא לן - דלמא על מנה שבשטר הן מעידין, ועל כתב ידו הוא נאמן ואין צריך לצירוף, ועוד אנו צריכים לו שיעיד על חותם המת - נפקי תלתא ריבעי אפומיה אי ליכא תרין מן השוק שלא יהא זה צריך להעיד על המת) - קא משמע לן דרבי מיפשט פשיטא ליה (וסגי בחד מן השוק, ושניהם יעידו על שתיהן), בין לקולא (כי הכא דאילו לרבנן בעי שנים מן השוק שיעידו על של מת וזה לבדו יעיד על חתימתו), בין לחומרא, דאמר רב יהודה אמר רב: שנים החתומין על השטר, ומת אחד מהן - צריכין שנים מן השוק להעיד עליו בזו (לדברי חכמים).

רבי לקולא ורבנן לחומרא!

ואי ליכא תרי (שיכירו כתב המת) אלא חד (וזה החי נמי מכירה) – מאי (ניעביד)?

אמר אביי: לכתוב (זה שנשאר בחיים) חתימת ידיה אחספא ושדי ליה בבי דינא (ויטלוה הדיינים ויקיפוה אצל חתימתו שבשטר) ומחזקי ליה בי דינא (ההיא דשטרא מהך דאחספא) <וחזו ליה> ולא צריך איהו לאסהודי אחתימת ידיה, ואזיל איהו והאי ומסהדי אאידך; ודוקא אחספא, אבל אמגלתא לא - דלמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב עילויה מאי דבעי (למעלה מן החתימה יכתוב שזה החתום לוה ממנו מנה וכותב כך "אני פלוני החתום למטה לויתי מנה מפלוני"), ותנן 'הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו - גובה מנכסים בני חורין (וממשעבדי לא, דלית ליה קלא לדבר שאינו עשוי בעדים)'.

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כדברי חכמים.

פשיטא! יחיד ורבים הלכה כרבים!?

מהו דתימא הלכה כרבי מחבירו ואפילו מחביריו - קא משמע לן.

סימן נח נד חד:

אמר ליה רב חננא בר חייא לרב יהודה, ואמרי לה רב הונא בר יהודה לרב יהודה, ואמרי לה רב חייא בר יהודה לרב יהודה: ומי אמר שמואל הכי? והא ההוא שטרא דנפיק מבי דינא דמר שמואל (שקיימוהו בבית דינו) והוה כתיב ביה (וכך נמצא כתוב בהנפק שכתבו הדיינים בו): 'מדאתא רב ענן בר חייא, ואסהיד אחתימות ידיה, ואדחד דעמיה - ומנו רב חנן בר רבה; ומדאתא רב חנן בר רבה ואסהיד אחתימות ידיה, ואדחד דעמיה - ומנו רב ענן בר חייא - אשרנוהי וקימנוהי כדחזי' (אלמא כרבי סבירא ליה שצריך לומר "זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי")!

אמר ליה: ההוא - שטרא דיתמי הוה (שהוצרך לעיין בתקנתם), וחש שמואל לבית דין טועין, וסבר שמואל דלמא איכא דסבירא ליה (בעלמא) הלכה כרבי מחבירו ולא מחביריו, ובהא אפילו מחביריו; סבר: אעביד רווחא כי היכי דלא מפסדי יתמי (שאם לא כתב בו אלא 'פלוני העיד על כתב ידו ופלוני על כתב ידו' - שמא כשיוציאו היתומים שטר זה בבית דין לגבות, יהא אותו בית דין טועה לומר שהלכה כרבי ויאמרו שאין זה קיום).

אמר רב יהודה אמר שמואל: עד ודיין (שטר שכתוב בו הנפק וחתמו הדיינין על הנפק שלו, ולאחר זמן כשהוציאו המלוה לגבות - ערער הלוה לומר "מזוייף הוא", ובא אחד מעדי השטר והעיד על כתב ידו ואחד מן הדיינים העיד על כתב ידו) מצטרפין (להכשירו).

תוספות ד"ה עד ודיין מצטרפין - משמע דאפילו בשטר מקויים חיישינן שמא זייף לחתימת הדיינין, וכן משמע בירושלמי דגיטין ובפרק 'בן סורר'

והא דתניא בתוספתא דשביעית 'פרוזבול המקושר: ר' יהודה אומר: עדים חותמין מבחוץ והדיינים מבפנים; אמרו לו: אין מעשה בית דין צריך קיום', היינו דווקא בפרוזבול משום דנאמן אדם לומר "פרוזבול היה לי ואבד"; ואפילו למאן דאמר אינו נאמן - מודה הוא דלא בעי קיום.

אמר רמי בר חמא: כמה מעליא הא שמעתא!

אמר רבא: מאי מעליותא? מאי דקא מסהיד סהדא - לא קא מסהיד דיינא, ומאי דקא מסהיד דיינא - לא קא מסהיד סהדא (עדי השטר מעידין על מנה שבשטר, כרבנן, והדיינין מעידין בפנינו נתקיים)!?

אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר: לא תציתינהו להני כללי דכייל יהודה אחי משמיה דשמואל (רב יהודה - אחוה דרמי בר יחזקאל הוה).

(כתובות כא,ב)

איקלע רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא למזבן שומשמי, ואמר: הכי אמר שמואל: עד ודיין מצטרפין.

אמר אמימר: כמה מעליא הא שמעתא!

אמר ליה רב אשי לאמימר: משום דקלסה אבוה דאמך (רמי בר חמא) - את נמי מקלסת לה? כבר פרכה רבא! ('איקלע רבנאי למיזבן שומשמי' גרסינן, ולא גרסינן 'דאיקלע' ולא גרסינן 'לגבן' ולאו 'רמי אמרה' [כל הגירסא שדוחה רש"י קושר את הדיבור "איקלע רבנאי וכו'" אל הדברים לעיל] דאי אפשר לומר כן: שאמר רמי עדות זו על אמימר ורב אשי, שהרי רב אשי כמה דורות היה אחריו! דאמרינן בקדושין (עב,ב) יום שמת רב יהודה נולד רבא יום שמת רבא נולד רב אשי.)

אמר רב ספרא אמר רבי אבא אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא אמר רב הונא, ואמרי ליה אמר רב הונא אמר רב: שלשה שישבו (בבית דין) לקיים את השטר (ובלא העדאת עדים שיעידו על כתב ידן), (לפי שהדיינין עצמן מכירין אותה) שנים מכירין חתימות ידי עדים ואחד אינו מכיר: עד שלא חתמו (השנים על ההנפק) מעידין בפניו (לפני השלישי שזהו כתב ידן של חתומים) וחותם (עמהם על מה שכותבין: 'אשרנוהי וקיימנוהי לשטרא דנן במותב תלתא דאשתמודענא [שבו נוכחנו לדעת] דחתימת ידא דסהדי היא'); משחתמו - אין מעידין בפניו וחותם (דחתימה קמייתא בשקרא הוה, דלאו תלתא הוו דידעי).

ומי כתבינן (לאשרתא דידיה? בתמיה: וכי קודם שנתקיים לפני שלשתן יכתבו 'במותב תלתא הוינא ואשתמודענא כו')? והאמר רב פפי משמיה דרבא: 'האי אשרתא (לשון חוזק שמחזקים [את השטר] וכותבין אשרנוהי) דדייני דניכתב מקמיה דניחוו סהדי אחתימת ידייהו (עד שלא העידו העדים על כתב ידם כתבו הדיינין 'במותב תלתא הוינא ונפיק שטרא דנן קדמנא ואסהידו פלוני ופלוני אחתימת ידייהו ואשרנוהי וקיימנוהי') – פסולה, דמתחזי כשקרא' - הכא נמי מתחזי כשקרא!

אלא אימא 'עד שלא כתבו מעידין בפניו וחותם; משכתבו - אין מעידין בפניו וחותם'.

שמע מינה תלת:

1. שמע מינה: עד נעשה דיין (שהרי השנים העידו על החתימות),

2. ושמע מינה: דיינין המכירין חתימות ידי עדים אינן צריכין להעיד בפניהם,

3. ושמע מינה: דיינין שאין מכירין חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד (שאם העידו בפני השנים - אין השלישי יכול לחתום, דהא הכא הוצרכו השנים להעיד בפני השלישי).

מתקיף לה רב אשי: בשלמא 'עד נעשה דיין' - שמעינן מינה; אלא 'דיינין המכירין חתימות ידי עדים אין צריכין להעיד בפניהם'? דלמא לעולם אימא לך 'צריכין (להעיד, שאין עדות אלא על ידי הגדת עדות)', ושאני הכא: דקא מקיימא הגדה בחד (בפני היחיד שאינו מכיר);

ו'דיינין שאין מכירין חתימות ידי עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד'? דלמא לעולם אימא לך 'אין צריכין', ושאני הכא דלא קא מקיימא הגדה כלל (אי לא הוו מסהדי באפיה)!?

יתיב רבי אבא וקאמר לה להא שמעתא דעד נעשה דיין.

איתיביה רב ספרא לרבי אבא [ראש השנה פ"ג מ"א; דף כה,ב]: 'ראוהו שלשה (בעדות החדש קאי) והן בית דין (מסנהדרין המקדשין את החדש) - יעמדו שנים (להיות עדים) ויושיבו מחבריהם אצל היחיד ויעידו בפניהם ויאמרו "מקודש החדש, מקודש" (והתם פרכינן 'לא תהא שמיעה גדולה מראיה?' ומוקמינן לה כשראוהו בלילה; לפיכך אם לא יעידו לבקר - על מה יאמרו "מקודש"?); שאין היחיד נאמן (לקדש החדש ביחידי) על ידי עצמו' - ואי סלקא דעתך דעד נעשה דיין - למה לי כולי האי? ליתבו בדוכתייהו (אחר שהעידו בפניו) וליקדשי!?

אמר ליה: אף לדידי קשיא לי, ושאילתיה לרב יצחק בר שמואל בר מרתא, ורב יצחק לרב הונא, ורב הונא לחייא בר רב, וחייא בר רב לרב, ואמר להו: הנח לעדות החדש דאורייתא, וקיום שטרות דרבנן.

תוספות הנח לעדות החדש דאורייתא - ובדאורייתא אין עד נעשה דיין וטעמא דאין עד נעשה דיין משום דבעינן שיעידו לפני הדיינין כמו שמפרש רשב"ם דכתיב ועמדו שני האנשים אלו העדים לפני ה' אלו הדיינין

וי"מ משום דבעינן עדות שאתה יכול להזימה ואם העדים נעשו דיינין עדות שאין אתה יכול להזימה היא: שלא יקבלו הזמה על עצמן.

ומיהו לפי טעם זה אם העדים קרובים לדיינין אינם יכולים להעיד דלא יקבלו הזמה עליהם! אלא כיון דבני הזמה נינהו בב"ד אחר עדות שאתה יכול להזימה קרינא בהו - ה"נ יהיה הדיין נעשה עד

ודוקא בעד המעיד אמרינן דאין עד נעשה דיין, דשייכי הני טעמי, אבל עד שאינו צריך להעיד, כגון שיש אחרים שיעידו או כגון שראוהו ביום שאינו צריך להעיד דלא תהא שמיעה גדולה מראייה - נעשה דיין, ודווקא בדיני ממונות, אבל בדיני נפשות אפילו עד שאין צריך להעיד אין נעשה דיין לרבי עקיבא, דאמר במסכת מכות (דף ו. ושם) אפילו הן מאה כולן עדים, וטעמא מפרש בפרק 'ראוהו בית דין' (ר"ה דף כו. ושם) משום דכתיב והצילו העדה, והנך כיון דחזו דקטל - תו לא חזי ליה זכותא; ודווקא בדאורייתא אבל בדרבנן אפילו עד המעיד נעשה דיין.

אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: שלשה שישבו לקיים את השטר, וקרא ערער על אחד מהן (שהוא פסול): עד שלא חתמו (השני דיינים על האשרתא) - מעידין עליו (על זה שהוא כשר), וחותם; משחתמו (הוו להו נוגעין בעדות, שגנאי להם שישבו עם פסול בדין) - אין מעידין עליו וחותם.

ערער דמאי? אי ערער דגזלנותא -

(כתובות כב,א)

תרי ותרי נינהו (כי אמרי 'לא גזל' הוו להו תרי ותרי, ולא מתכשר בהכי, דקיימא לן לקמן בפרקין (כו,א) 'אין ערער פחות משנים')!? אי ערער דפגם משפחה (שהעידו עליו שהוא עבד, ועבד פסול לדין ולעדות - קל וחומר מאשה, כדאמר בפרק 'החובל' (בבא קמא פח,א)) - גלוי מלתא בעלמא הוא (משחתמו - אמאי אין מעידין עליו? מאי חשד נוגע בעדות איכא הכא? דבר זה צריכין הן לברר, ודבר העשוי לגלות הוא: שיבדקו אחריו עד שיבורר הדבר; ואין עדותן של אלו תלוי בהגדתן ואינן אלא מגלי דבר בעלמא)?

[עיין תוספות רי"ד]

לעולם אימא לך ערער דגזלנותא, וקאמרי הני: ידעינן ביה דעבד תשובה (והשיב את הגזלה).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol