דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף כב
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות כא,ב)
אמר רבי אבא אמר רב הונא אמר רב: שלשה שישבו לקיים את
השטר, וקרא ערער על אחד מהן (שהוא פסול): עד שלא חתמו (השני דיינים על האשרתא) - מעידין
עליו (על
זה שהוא כשר), וחותם; משחתמו (הוו להו נוגעין בעדות, שגנאי להם שישבו עם פסול בדין) - אין
מעידין עליו וחותם.
ערער דמאי? אי ערער דגזלנותא -
(כתובות כב,א)
תרי ותרי נינהו (כי אמרי 'לא גזל' הוו להו תרי ותרי, ולא מתכשר בהכי,
דקיימא לן לקמן בפרקין (כו,א) 'אין ערער פחות משנים')!? אי ערער
דפגם משפחה (שהעידו עליו שהוא עבד, ועבד פסול לדין ולעדות - קל וחומר מאשה, כדאמר
בפרק 'החובל' (בבא קמא פח,א)) - גלוי מלתא בעלמא הוא (משחתמו - אמאי אין
מעידין עליו? מאי חשד נוגע בעדות איכא הכא? דבר זה צריכין הן לברר, ודבר העשוי
לגלות הוא: שיבדקו אחריו עד שיבורר הדבר; ואין עדותן של אלו תלוי בהגדתן ואינן אלא
מגלי דבר בעלמא)?
[עיין תוספות רי"ד]
לעולם אימא לך ערער דגזלנותא, וקאמרי הני: ידעינן ביה
דעבד תשובה (והשיב את הגזלה).
אמר רבי זירא: הא מלתא מרבי אבא שמיע לי, ואי לאו רבי אבא
דמן עכו (שהזכירה
לי לאחר זמן) - שכחתה (שכחתיה): שלשה שישבו לקיים את השטר, ומת אחד
מהם (עד
שלא חתמו) - צריכין למיכתב 'במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי' (דקיום השטר בשלשה,
והרואה שנים חתומין בו יאמר שבשנים קיימוהו).
אמר רב נחמן בר יצחק: ואי כתב ביה 'שטרא דנן נפק לקדמנא
בי דינא' (דלא מקרי בי דינא בציר מתלתא) - תו לא צריך.
ודלמא בית דין חצוף הוא, וכדשמואל, דאמר שמואל 'שנים שדנו
דיניהם דין אלא שנקרא בית דין חצוף'?
דכתיב ביה 'בי דינא דרבנא אשי'. (אורחא דמילתא נקט, שהוא
היה ראש ישיבה במתא מחסיא בימי רב נחמן בר יצחק, דהוא מרא דשמעתא, דודאי בי דינא דרב
אשי לא עבדין בתרין.)
ודלמא רבנן דבי רב אשי - כדשמואל סבירא להו?
דכתיב ביה 'ואמר לנא רבנא אשי' (לאזדקוקי ליה ולקיומי;
דכיון דרב אשי גופיה הזקיקן - איהו ודאי לתלתא אמר). (ויש מפרשין 'ואמר
לנא רבנא אשי' - תלתא נינהו, ולא נהירא לי: דאי רב אשי חד מנהון - מאי 'ואמר לנא'
דכתבי ביה?)
משנה:
האשה שאמרה "אשת איש הייתי, וגרושה אני" – נאמנת
(ומותרת
לכהן), שהפה שאסר הוא הפה שהתיר;
ואם יש עדים שהיתה אשת איש, והיא אומרת "גרושה
אני" - אינה נאמנת.
אמרה "נשביתי (לבין העובדי כוכבים) וטהורה
אני" (שלא נבעלתי לעובד כוכבים) – נאמנת, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר;
ואם יש עדים שנשבית, והיא אומרת "טהורה אני" -
אינה נאמנת;
ואם משנשאת באו עדים - הרי זו לא תצא (בגמרא מפרש אהייא
קאי).
גמרא:
אמר רבי אסי: מנין ל'הפה שאסר הוא הפה שהתיר' מן התורה? -
שנאמר (דברים כב,טז) את בתי נתתי לאיש הזה לאשה: 'לאיש' אסרה
(לכל
העולם, דלא ידעינן למאן), 'הזה' התירה (וכי אמר
"הזה" - התירה לו).
למה לי קרא? סברא היא: הוא אסרה והוא שרי לה!
אלא כי איצטריך קרא - לכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא
אמר רב: מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התורה (כשהיא קטנה או נערה, שבידו
לקדשה, כדאמרינן בפרק 'נערה שנתפתתה': מנין שאם אמר "קדשתיה לפלוני"
שהוא נאמן לאוסרה על הכל?) - שנאמר: את בתי
נתתי לאיש (אלמא בדידיה תליא נתינה, והימניה קרא למימר הכי).
'הזה' למה לי (כיון דלאו להפה
שאסר מיבעי ליה)?
מיבעי ליה לכדתני רבי יונה, דתני רבי יונה: 'את
בתי נתתי לאיש הזה - 'הזה' ולא ליבם (אם הוציא שם רע על
נישואי אחיו - שאין היבם נידון כמוציא שם רע ליענש במאה כסף; והכי מוכח לקמן בפרק
'נערה').
תנו רבנן: 'האשה שאמרה "אשת איש אני" וחזרה
ואמרה "פנויה אני" – נאמנת.'
והא שוויה לנפשה חתיכה דאיסורא?
אמר רבא בר רב הונא: כגון שנתנה אמתלא לדבריה (משל וטעם למה אמרה
תחלה "מקודשת אני").
תניא נמי הכי: 'אמרה "אשת איש אני" וחזרה
ואמרה "פנויה אני" - אינה נאמנת; ואם נתנה אמתלא לדבריה – נאמנת (הואיל ונתנה אמתלא
נאמנת[1]); ומעשה
נמי באשה אחת גדולה, שהיתה גדולה בנוי, וקפצו עליה בני אדם לקדשה, ואמרה להם
"מקודשת אני"; לימים עמדה וקידשה את עצמה; אמרו לה חכמים: "מה ראית
לעשות כן"? אמרה להם: "בתחלה, שבאו עלי אנשים שאינם מהוגנים - אמרתי
'מקודשת אני'; עכשיו שבאו עלי אנשים מהוגנים - עמדתי וקדשתי את עצמי". וזו
הלכה העלה רב אחא שר הבירה לפני חכמים באושא, ואמרו 'אם נתנה אמתלא לדבריה – נאמנת.'
בעא מיניה שמואל מרב: אמרה (לבעלה) "טמאה
(נדה) אני"
וחזרה ואמרה "טהורה אני" (לא הייתי נדה) – מהו?
אמר ליה: אף בזו: אם נתנה
(כתובות כב,ב)
אמתלא לדבריה – נאמנת.
תנא מיניה ארבעים זימנין; ואפילו הכי לא עבד שמואל עובדא
בנפשיה (פעם
אחת אמרה לו אשתו כן ונתנה אמתלא לדבריה ופירש הימנה עד שטבלה).
תוספות ד"ה ואפילו הכי לא עבד שמואל עובדא בנפשיה -
ר"ח הביא ירושלמי: שמואל בעא לאזדקוקי לאתתיה; אמרה ליה "טמאה אני"
ולמחר אמרה "טהורה אני"; אמר לה: "אתמול טמאה יומא דין טהורה"?
אמרה ליה "אתמול לא הוות בי חילא כי ההיא שעתא"; אתא שאיל לרב, אמר ליה:
אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת.
תנו רבנן [יבמות פח,ב]: 'שנים
אומרים "מת" ושנים אומרים "לא מת"; שנים אומרים
"נתגרשה" ושנים אומרים "לא נתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם
נשאת - לא תצא (ולקמיה פריך 'תרי ותרי נינהו'?). רבי מנחם
בר יוסי אומר: תצא.
אמר רבי מנחם בר יוסי: אימתי אני אומר 'תצא'? בזמן שבאו
עדים (שאמרו "לא מת") ואחר כך נשאת, אבל נשאת ואחר כך באו
עדים - לא תצא': מכדי תרי ותרי נינהו! הבא עליה באשם תלוי קאי (בא על ספק כרת).
אמר רב ששת: כגון שנשאת לאחד מעדיה (שאמרו"מת"; דאין
אשם תלוי אלא למי שלבו נוקפו, וזה אומר ברי לי) .
היא גופה באשם תלוי קיימא!?
באומרת "ברי לי (אין לבי נוקפי, שברי לי
אילו היה קיים היה בא)".
אמר רבי יוחנן: שנים אומרים "מת" ושנים אומרים
"לא מת" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת - לא תצא; שנים אומרים
"נתגרשה" ושנים אומרים "לא נתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם
נשאת – תצא.
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
אמר אביי: תרגמה (להא דרבי יוחנן) בעד אחד (ולאו 'שנים'
איתמר, אלא "עד אומר כו' ועד אומר כו'"): עד אחד
אומר "מת" - הימנוהו רבנן כבי תרי (לומר "מת",
כדאמרינן ביבמות ב'האשה': מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה - הקלתה עליה בתחלתה), וכדעולא,
דאמר עולא: כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים והאי דקאמר "לא
מת" - הוה ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים.
אי הכי -
אפילו לכתחלה נמי (תינשא)?
משום דרב אסי
(ביבמות
בפרק שני [כד,ב]), דאמר רב אסי (משלי ד,כד)
הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך;
סיפא: 'עד אחד אומר "נתגרשה" ועד אחד אומר
"לא נתגרשה" - תרוייהו באשת איש קמסהדי (שניהן מעידין שאשת איש
היתה), והאי דקאמר "נתגרשה" הוה ליה חד [ובזה לא קבעו חכמים
שעד אחד נאמן כשנים], ואין דבריו של אחד במקום שנים.
רבא אמר: לעולם תרי ותרי נינהו, וראה רבי יוחנן דבריו של
רבי מנחם בר יוסי בגרושין, ולא ראה במיתה. מאי טעמא? מיתה אינה יכולה מכחשתו (אם יבא בעלה -
אינה יכולה לומר "מת אתה", הלכך אי לאו דברי לה שמת - מירתתא ולא מינסבא), גרושין
יכולה מכחשתו (אם יבא ויאמר "לא גירשתיך" היא תאמר "גירשתני",
הלכך: אי שרית לה - סמכה אהכחשה ומינסבא על פי עדים הללו מספק, ולא מירתתא למידק
שפיר).
ומי חציפה כולי האי? והאמר רב המנונא: 'האשה שאמרה לבעלה
"גרשתני" – נאמנת: חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה'!?
הני מילי היכא דליכא עדים דקא מסייעי לה, אבל היכא דאיכא
עדים דקא מסייעי לה - מעיזה ומעיזה.
רב אשי אמר: כגון דאמרי עדים "עכשיו (היום) מת";
"עכשיו גירשה": מיתה ליכא לברורה (אם אמרו "טבע
במים" או "אכלו ארי" - אין אנו יכולין לברר הדברים, הלכך: לכתחלה
לא תינשא, ואם ניסת - לא תצא, כרבנן, וכשניסת לאחד מעדיה;), גירושין
איכא לברורה, דאמרינן לה: אם איתא דהכי הוה - אחזי לן גיטיך (דבשעתא פורתא לא מהימנא
למימר אירכס לי).
תנו רבנן: 'שנים אומרים "נתקדשה" ושנים אומרים
"לא נתקדשה" - הרי זו לא תנשא (לאחר), ואם
נשאת - לא תצא.
שנים אומרים "נתגרשה" ושנים אומרים "לא
נתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת - תצא.'
(כתובות כג,א)
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
אמר אביי: תרגמה בעד אחד: עד אחד אומר
"נתקדשה", ועד אחד אומר "לא נתקדשה" - תרוייהו בפנויה קמסהדי (לדברי שניהם עד
עכשיו בחזקת פנויה היתה [קודם שנתקדשה]), והאי דקאמר
"נתקדשה" - הוה ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים; סיפא - עד אחד
אומר "נתגרשה" ועד אחד אומר "לא נתגרשה" - תרוייהו באשת איש
קמסהדי, והאי דקאמר "נתגרשה" הוה ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים.
רב אשי אמר: לעולם תרי ותרי, ואיפוך (ברישא תני 'אם
ניסת - תצא', וסיפא 'אם ניסת - לא תצא'): 'שנים אומרים
"ראינוה שנתקדשה" ושנים אומרים "לא ראינוה שנתקדשה" - הרי זו
לא תנשא, ואם נשאת – תצא.'
פשיטא:
"לא ראינוה" אינה ראיה!?
לא, צריכא
דדיירי בחצר אחד: מהו דתימא אם איתא דנתקדשה קלא אית לה למילתא - קא משמע לן דעבדי
אינשי דמקדשי בצנעא.
סיפא: 'שנים אומרים "ראינוה שנתגרשה" ושנים
אומרים "לא ראינוה שנתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת - לא תצא.'
מאי קא משמע לן?
אף על גב דדיירי בחצר אחד - היינו הך: מהו דתימא 'גבי קדושין
הוא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא, אבל גבי גירושין אם איתא דאיגרשא - קלא אית לה
למילתא? - קא משמע לן דעבידי אינשי דמקדשי ודמגרשי בצנעא (ואפילו הכי לכתחלה
לא תנשא משום לזות שפתים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol
[1] האם כוונת רש"י לומר: הואיל ובתחילה
נתנה אמתלא - נאמנת, אך אם נתנה רק אחרי שלא ידעה לתת – אינה נאמנת?