דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף כג
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות כב,ב)
תנו רבנן: 'שנים אומרים "נתקדשה" ושנים אומרים
"לא נתקדשה" - הרי זו לא תנשא (לאחר), ואם
נשאת - לא תצא.
שנים אומרים "נתגרשה" ושנים אומרים "לא
נתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת - תצא.'
(כתובות כג,א)
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
אמר אביי: תרגמה בעד אחד: עד אחד אומר
"נתקדשה", ועד אחד אומר "לא נתקדשה" - תרוייהו בפנויה קמסהדי (לדברי שניהם עד
עכשיו בחזקת פנויה היתה [קודם שנתקדשה]), והאי דקאמר
"נתקדשה" - הוה ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים; סיפא - עד אחד
אומר "נתגרשה" ועד אחד אומר "לא נתגרשה" - תרוייהו באשת איש
קמסהדי, והאי דקאמר "נתגרשה" הוה ליה חד, ואין דבריו של אחד במקום שנים.
רב אשי אמר: לעולם תרי ותרי, ואיפוך (ברישא תני 'אם
ניסת - תצא', וסיפא 'אם ניסת - לא תצא'): 'שנים אומרים
"ראינוה שנתקדשה" ושנים אומרים "לא ראינוה שנתקדשה" - הרי זו
לא תנשא, ואם נשאת – תצא.'
פשיטא:
"לא ראינוה" אינה ראיה!?
לא, צריכא
דדיירי בחצר אחד: מהו דתימא אם איתא דנתקדשה קלא אית לה למילתא - קא משמע לן דעבדי
אינשי דמקדשי בצנעא.
סיפא: 'שנים אומרים "ראינוה שנתגרשה" ושנים
אומרים "לא ראינוה שנתגרשה" - הרי זו לא תנשא, ואם נשאת - לא תצא.'
מאי קא משמע לן?
אף על גב דדיירי בחצר אחד - היינו הך: מהו דתימא 'גבי קדושין
הוא דעבידי אינשי דמקדשי בצנעא, אבל גבי גירושין אם איתא דאיגרשא - קלא אית לה
למילתא? - קא משמע לן דעבידי אינשי דמקדשי ודמגרשי בצנעא (ואפילו הכי לכתחלה
לא תנשא משום לזות שפתים).
ואם משנשאת באו עדים לא תצא כו':
רבי אושעיא מתני לה ארישא (אם משניסת באו עדים שהיתה
אשת איש, והיא ניסת על פי עצמה, שאמרה "גרושה אני"); רבה
בר אבין מתני לה אסיפא (א"נשביתי וטהורה אני" והתירוה לינשא, ואחר כך באו
עדים שנשבית).
מאן דמתני לה ארישא – כל שכן אסיפא, דבשבויה הקילו (דחששא בעלמא הוא
דאיכא שמא נבעלה לעובד כוכבים ונפסלה לכהונה); ומאן דמתני
לה אסיפא - אבל ארישא לא.
לימא בדרב המנונא (דאמר 'האשה שאמרה לבעלה "גירשתני" נאמנת,
הלכך הא דאמרה "גרושה אני" - מהימנא') קמיפלגי:
דמאן דמתני לה ארישא אית ליה דרב המנונא, ומאן דמתני לה אסיפא לית ליה דרב המנונא?
לא, דכולי עלמא אית להו דרב המנונא, והכא בהא קמיפלגי:
דמר סבר כי איתמר דרב המנונא בפניו אבל שלא בפניו מעיזה, ומר סבר שלא בפניו נמי
אינה מעיזה.
ואם משנשאת באו עדים [לא תצא] וכו':
אמר אבוה דשמואל: לא 'נשאת' = נשאת ממש, אלא כיון
שהתירוה לינשא, אף על פי שלא נשאת.
והא 'לא תצא' קתני?
לא תצא מהתירה הראשון.
תנו רבנן [תוספתא פ"ב מ"ב]: 'אמרה
"נשביתי וטהורה אני, ויש לי עדים (שהיו עמי תמיד שלא נתייחדתי עם עובד כוכבים) שטהורה
אני" - אין אומרים נמתין עד שיבאו עדים אלא מתירין אותה מיד. התירוה לינשא,
ואחר כך באו עדים (שנשבית, דהשתא לאו הפה שאסר הוא), ואמרו
"לא ידענו" - הרי זו (אפילו הכי) לא תצא; ואם באו עדי טומאה -
אפילו יש לה כמה בנים (מן הכהן הזה שנשאה) – תצא.'
הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא (להפדותן) - אותיב
אבוה דשמואל נטורי בהדייהו.
אמרו ליה שמואל: ועד האידנא מאן נטרינהו?
אמר ליה: אילו בנתך הווין - מי הוית מזלזל בהו כולי האי?
הואי [קהלת י,ה: יש רעה ראיתי תחת השמש]
כשגגה שיוצא מלפני השליט, ואישתביין בנתיה דמר שמואל, ואסקינהו לארעא דישראל;
אוקמן לשבויינהו מאבראי (שלא יבואו לפני בית דין ולא ידעו בית דין שהן שבויות אלא על
פי עצמן - ויתירום) ,ועיילי לבי מדרשא דרבי חנינא. הא אמרה "נשביתי
וטהורה אני" והא אמרה "נשביתי וטהורה אני" – שרינהו; סוף עול אתו
שבויינהו. אמר רבי חנינא: בנן דמוריין אינון! (בנות אדם גדול ובעל הוראה
הוא, שידעו לעשות כן.)
איגלאי מילתא דבנתיה דמר שמואל הווין.
אמר ליה רבי חנינא לרב שִׁמְן [שמעון] בר
אבא (כהן
היה)
[תלמידו של רבי חנינא]: פוק איטפל בקרובותיך (שא אחת מהן שהן קרובותיך).
אמר ליה לרבי חנינא: והאיכא עדים במדינת הים (שראו שנשבו, ודלמא
אתו לקמן למחר וליומא אוחרן לאחר שתנשא)!?
השתא מיהת ליתנהו קמן (קודם נישואין ומשום 'דלמא
אתו' לא אסרינן לה השתא).
עדים בצד אסתן (בצד צפון [מצפון זהב יאתה (איוב
לז,כב)
מתרגם 'מדאיסתנא']) – ותאסר (בתמיה הא [לא] אתו קודם נשואין)?
טעמא דלא אתו עדים, הא אתו עדים – מיתסרא.
והאמר אבוה דשמואל: 'כיון שהתירוה לינשא - אף על פי שלא
נשאת'?
אמר רב אשי: עדי טומאה איתמר [שאם באו – תצא, אך
בעדי שביה בלבד לא תצא].
(כתובות כג,ב)
משנה:
שתי נשים שנשבו (שיש עדים שנשבו): זאת אומרת
"נשביתי וטהורה אני" וזאת אומרת "נשביתי וטהורה אני" - אינן
נאמנות; ובזמן שהן מעידות זו את זו (כל אחת אומרת חברתי טהורה) - הרי אלו
נאמנות (דבשבויה
הקילו להאמין עד אחד, ואפילו אשה).
גמרא:
תנו רבנן:
אמר מר: '"אני טהורה וחברתי טמאה" - אינה
נאמנת': היכי דמי?: אי דליכא עדים (שנשבו) - על עצמה אמאי לא מהימנא? "נשביתי
וטהורה אני" קאמרה!? אלא פשיטא דאיכא עדים (הלכך: אעצמה אינה נאמנת
לטהרה, וחברתה נמי: אף על גב דאנן אמרינן 'בחזקת טמאה קיימא' - ההוא לאו משום
הימנותא דהך הוא, דבלאו סהדותא דידה נמי בחזקת טומאה היא);
אימא מציעתא (3) '"אני
וחברתי טמאה" - נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה' (על כרחך משמע
דחברתה בחזקת טהורה קיימא! דבשלמא 'אינה נאמנת' דרישא - אף על גב דאכולה מילתא
משמע, שייך למיתנייה, משום דידה; אלא הכא, דבהדיא תנא 'אינה נאמנת על חברתה' - קשה) - ואי
דאיכא עדים אמאי לא מהימנא? אלא פשיטא דליכא עדים (ואדידה מהימנא דשויתה
לנפשה חתיכה דאיסורא)!? אימא סיפא: '"אני וחברתי טהורה" - נאמנת
על חברתה ואינה נאמנת על עצמה' - ואי דליכא עדים, אעצמה אמאי לא מהימנא? אלא
פשיטא דאיכא עדים!? רישא וסיפא דאיכא עדים, מציעתא דליכא עדים!!?
אמר אביי: אִין! רישא וסיפא דאיכא עדים, מציעתא דליכא
עדים.
רב פפא אמר: כולה דאיכא עדים, ואיכא עד אחד דקא אפיך (מיפך את כל דבריה):
1. אמרה
"אני טמאה וחברתי טהורה", ואמר לה עד אחד "את טהורה וחברתך
טמאה": איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא, חברתה משתריא אפומא דידה (דבשבויה האמינו
חכמים עד אחד להקל, ואפילו עבד או שפחה, כדקתני מתניתין (לקמן
כז,א)
'אם יש להן עדים אפילו עבד כו' - וכל מקום שנאמן בו עד אחד הרי הוא כשנים,
ואין דברי אחד שכנגדו לטמא עומד במקום שנים);
2. "אני טהורה וחברתי טמאה", ואמר לה עד אחד "את טמאה וחברתך טהורה": איהי, כיון דאיכא עדים - לאו כל כמינה (ואעדי שבוייה קאי, דעד אחד בטומאה אינו כלום אלא בסוטה בלבד, שרגלים לדבר: שהרי קינא לה ונסתרה); חברתה משתריא אפומא דעד;
3. "אני וחברתי טמאה", ואמר לה עד אחד "את וחברתך טהורה" - איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא (לפיכך אין העד נאמן לטהרה), חברתא משתריא אפומא דעד;
הא תו למה
לי? היינו רישא (הני מילי תרוייהו אשמעינן ברישא: 'חתיכה דאיסורא' - מרישא
שמעינן שריותא דחברתה אפומא דעד מסיפא דרישא שמעינן: תרתי בבי קמייתא 'רישא' קרי
להו, דדמיין להדדי; ותרתי בבי בתרייתא - חדא מילתא היא, דבכל חדא תנן מילתא
וחילופה בין ברישא בין בסיפא)!
מהו דתימא (ומשום נאמנת על עצמה [שאמרה שהיא עצמה טמאה]תנא ליה): הני תרוייהו טהורות נינהו, והאי דקאמרה הכי - 'תמות נפשי עם פלשתים' (שופטים טז,ל) היא דקא עבדה? - קא משמע לן.
4. "אני וחברתי טהורה"
ואמר לה עד אחד "את וחברתך טמאה" – איהי, כיון דאיכא עדים - לאו כל
כמינה; חברתה משתריא אפומא דידה.
הא תו למה
לי? היינו רישא דרישא (דהא ודאי משום דאינה נאמנת על עצמה לא אצטריך למיתנייה, דהא
טובא אשמועינן דבמקום עדי שבויה לא מהימנא למימר "טהורה אני", ומשום
נאמנת על חברתה - הוא דאצטריך: דאף על גב דעד קא מכחיש לה – מהימנא; והא ברישא
דרישא אשמעינן)!
מהו דתימא:
כי מהימנא - במקום דפסלה נפשה (התם הוא דמהימנא אחברתה משום דקאמרה "טמאה
אני"), אבל במקום דמכשרא נפשה אימא לא מהימנא (אימא משום דידה הוא דקאמרה
ולא אחברתה) - קא משמע לן.
(ל"א: גרסינן מהו
דתימא: כי מהימנא במקום עד פסול, כגון דעד דקא מפיך הוי אשה, אבל במקום עד כשר
לא? תנא משנה יתירה: דאפילו במקום עד כשר.)
משנה:
וכן שני אנשים (לא גרסינן 'שנשבו'): זה אומר
"כהן אני" וזה אומר "כהן אני" - אינן נאמנין (ליתן להן תרומה);
ובזמן שהן מעידין זה את זה (שכל אחד אומר "אני
וחברי כהן") - הרי אלו נאמנין.
רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד (ואפילו היכא דליכא
גומלין, וכל שכן הכא, דאיכא למיחש לגומלין: "העד אתה עלי ואני עליך").
אמר רבי אלעזר: אימתי? במקום שיש עוררין (שקורין עליו שם פסול), אבל
במקום שאין עוררין - מעלין לכהונה על פי עד אחד (היכא דליכא גומלין והיינו
דאיכא בין רבי אלעזר לתנא קמא דרבי יהודה).
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן: מעלין
לכהונה על פי עד אחד (בגמרא מפרש מאי בינייהו).
גמרא:
כל הני (דתנא מתניתין לאשמועינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר) למה
לי?
צריכי: דאי תנא 'מודה רבי יהושע' - משום דאיכא דררא
דממונא (הלכך:
אי לאו דפשיטא מלתא, שלקחה מאביו - לא היה אומר "של אביך היתה", וגורם
לעצמו הפסד ממון; וכשאומר - תחלת דבריו על שם סופו אמרו, לגמור בהן "ולקחתיה
הימנו"), אבל עדים (שאמרו "כתב ידינו הוא"), דליכא
דררא דממונא (לגבייהו, דלימטינהו פסידא בהאי עדות) אימא לא (ליתהמנו למימר
"אנוסין היינו", דמעיקרא כי אמרו "כתב ידינו הוא" - אדעתא
דסהדותא אמרו, ולאו למיגמר בה "אנוסים היינו", והדר אימליכו למיגמר בה
הכי - קמשמע לן); ואי תנא 'עדים' - משום דלעלמא (אין הדבור האחרון מהני לעצמו
אלא לאחרים, ומשום אחרים - לא הוו הדרי במלתייהו), אבל איהו (גופיה) דלנפשיה
(מהני
כי הדר ואמר "לקחתיה")
(כתובות כד,א)
אימא לא; ואי אשמעינן הני תרתי - משום דממונא, אבל אשת
איש - דאיסורא - אימא לא.
"נשביתי וטהורה אני" למה לי?
משום דקא בעי למיתני 'ואם משנשאת באו עדים - הרי זו לא
תצא'.
הניחא למאן דמתני לה אסיפא, אלא למאן דמתני לה ארישא -
מאי איכא למימר?
משום דקא בעי למיתני 'שתי נשים שנשבו' (לאשמועינן דבזמן
שמעידות זו את זו - נאמנות).
ו'שתי נשים שנשבו' למה לי?
מהו דתימא ניחוש לגומלין - קמשמע לן.
'וכן שני אנשים' למה לי?
משום דקא בעי למיתני פלוגתא דרבי יהודה ורבנן.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי
רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה
בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit
option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol