דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף כד
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות כג,ב)
גמרא:
כל הני (דתנא מתניתין לאשמועינן הפה שאסר הוא הפה שהתיר) למה
לי?
צריכי: דאי תנא 'מודה רבי יהושע' - משום דאיכא דררא
דממונא (הלכך:
אי לאו דפשיטא מלתא, שלקחה מאביו - לא היה אומר "של אביך היתה", וגורם
לעצמו הפסד ממון; וכשאומר - תחלת דבריו על שם סופו אמרו, לגמור בהן "ולקחתיה
הימנו"), אבל עדים (שאמרו "כתב ידינו הוא"), דליכא
דררא דממונא (לגבייהו, דלימטינהו פסידא בהאי עדות) אימא לא (ליתהמנו למימר
"אנוסין היינו", דמעיקרא כי אמרו "כתב ידינו הוא" - אדעתא
דסהדותא אמרו, ולאו למיגמר בה "אנוסים היינו", והדר אימליכו למיגמר בה
הכי - קמשמע לן); ואי תנא 'עדים' - משום דלעלמא (אין הדבור האחרון מהני
לעצמו אלא לאחרים, ומשום אחרים - לא הוו הדרי במלתייהו), אבל איהו (גופיה) דלנפשיה
(מהני
כי הדר ואמר "לקחתיה")
(כתובות כד,א)
אימא לא; ואי אשמעינן הני תרתי - משום דממונא, אבל אשת
איש - דאיסורא - אימא לא.
"נשביתי וטהורה אני" למה לי?
משום דקא בעי למיתני 'ואם משנשאת באו עדים - הרי זו לא
תצא'.
הניחא למאן דמתני לה אסיפא, אלא למאן דמתני לה ארישא -
מאי איכא למימר?
משום דקא בעי למיתני 'שתי נשים שנשבו' (לאשמועינן דבזמן
שמעידות זו את זו - נאמנות).
ו'שתי נשים שנשבו' למה לי?
מהו דתימא ניחוש לגומלין - קמשמע לן.
'וכן שני אנשים' למה לי?
משום דקא בעי למיתני פלוגתא דרבי יהודה ורבנן.
תנו רבנן: '"אני כהן וחברי כהן" נאמן
להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה (מיוחסת מעלה היא ביוחסין) עד שיהו
שלשה: שנים מעידין על זה ושנים מעידין על זה;
רבי יהודה אומר: אף אינו נאמן להאכילו בתרומה עד שיהו
שלשה: שנים מעידין על זה ושנים מעידין על זה.'
(קא סלקא דעתא דטעמא דרבי יהודה משום גומלין:) למימרא
דרבי יהודה חייש לגומלין, ורבנן לא חיישי לגומלין? והא איפכא שמעינן להו, דתנן [דמאי
פ"ד מ"ז]: 'החמרין (סוחרי תבואה, ומוליכין ממקום הזול לכרכין) שנכנסו
לעיר, ואמר אחד מהן "שלי חדש ושל חברי ישן"; "שלי אינו מתוקן ושל
חברי מתוקן" (משבח את של חבירו ומזלזל את שלו: "שלי אינו מעושר, של
חבירי מעושר; שלי חדש, ואינו יבש עדיין כל צורכו [ושל חבירי ישן ויבש כל
צורכו]", דסתם ישן טוב מן החדש בעת הגורן, כדאמרינן ב'איזהו נשך' (בבא
מציעא עב,ב): 'היו חדשות מארבע וישנות משלש') - אינו נאמן
(הואיל
ועם הארץ הוא, ואינו נאמן על המעשר אף על פי שמעיד על שלו שאינו מתוקן, ועוד
שמוסיף עם זו דברים אחרים לשבח את של חבירו - אינו נאמן להחזיק את של חבירו בחזקת
מתוקן, שאינן אלא מערימין: "אמור אתה כאן ואני במקום אחר").
רבי יהודה אומר: נאמן.'
אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: מוחלפת השיטה.
אביי אמר: לעולם לא תיפוך! בדמאי הקילו: רוב עמי הארץ
מעשרין הן. אמר רבא: דרבי יהודה אדרבי יהודה קשיא, דרבנן אדרבנן לא קשיא?
אלא: דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא, כדשנינן; דרבנן אדרבנן
לא קשיא, כדאמר רבי חמא בר עוקבא: בשכלי אומנותו בידו (חמר המביא תבואה למכור היה
נושא בידו כלי היכר של מכירה, כגון מחק שמוחקין בה המדה, והמביאה להצניע אינו נושא
בידו כלי אומנות מכר1; והכא כגון שכלי אומנותו בידו של זה המזלזל את שלו, דאנן
סהדי שלמוכרה הביאה, הלכך אין זה אלא גומל, וזה יעיד עליו בכרך שלפניהם).
(כתובות כד,ב)
הכא נמי בשכלי אומנותו בידו;
והיכא (היכן, באיזה ענין) אתמר [נאמרו] דרבי
חמא בר עוקבא ['בשכלי אומנותו בידו']?
אהא, דתנן (טהרות פ"ז מ"א): 'הקדר
(שהוא
חבר) שהניח קדירותיו וירד לשתות <מים מן היאור> - הפנימיות
טהורות והחיצונות טמאות' (כולה מתרצא ואזלא לקמיה), והתניא:
'אלו ואלו טמאות'? אמר רבי חמא בר עוקבא: בשכלי אומנותו בידו (להיכר שהוא נושאן
למוכרן), מפני שיד הכל ממשמשת בהן (לבדוק וליקח). והתניא
'אלו ואלו טהורות'?
אמר רבי חמא בר עוקבא: בשאין כלי אומנותו בידו.
צצצ
ואלא הא דתנן 'הפנימיות טהורות והחיצונות טמאות' -
היכי משכחת לה?
דסמיכא לרשות הרבים, ומשום חיפופי רשות הרבים (שנותנים בני אדם
אבנים גדולות או יתדות לצידי רשות הרבים להרחיק העגלות מלהזיק את הכתלים; ומתוך
שהן דוחקות את רשות הרבים, וזה הניח קדירותיו אצלם - דחק גם הוא את הדרך, והעוברין
שם מתחככין בהן ובגדיהן עוברין על פני אוירן, ובגדי עם הארץ טמאים הם ומטמאים את
החיצוניות).
ואיבעית אימא: רבי יהודה ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין
קמיפלגי (רבי
יהודה סבר: הרואה שמאכילין תרומה לאדם בחזקת כהן - מעיד עליו בכל מקום שהוא כהן,
ומעלין אותו ליוחסין; הלכך אם תאכילהו תרומה - הרי אתה מביאו להשיאו אשה; וטעמיה לאו
משום גומלין הוא; ורבנן סברי אין מעלין מתרומה ליוחסין).
איבעיא להו: מהו להעלות משטרות ליוחסין?
היכי דמי? אילימא דכתיב ביה 'אני פלוני כהן חתמתי עד' -
מאן קא מסהיד עילויה?
לא, צריכא דכתיב ביה 'אני פלוני כהן לויתי מנה מפלוני'
וחתימו סהדי.
מאי? אמנה שבשטר קא מסהדי? או דלמא אכולה מילתא קא מסהדי?
רב הונא ורב חסדא: חד אמר 'מעלין' וחד אמר 'אין מעלין'.
איבעיא להו: מהו להעלות מנשיאות כפים ליוחסין?
תיבעי למאן דאמר 'מעלין מתרומה
ליוחסין' ותיבעי למאן דאמר 'אין
מעלין':
תיבעי למאן דאמר 'מעלין': הני מילי תרומה, דעֲוֹן מיתה
היא (אם
זר הוא - לא היה אוכל תרומה, שהוא עון מיתה), אבל נשיאות
כפים, דאיסור עשה (כה תברכו (במדבר ו,כג) אתם ולא זרים ולאו הבא
מכלל עשה עשה) – לא? או דלמא לא שנא?
תיבעי למאן דאמר 'אין מעלין': הני מילי תרומה, דמיתאכלא
בצנעא, אבל נשיאות כפים, דבפרהסיא - אי לאו כהן הוא - כולי האי לא מחציף אינש
נפשיה? או דלמא לא שנא?
רב חסדא ורבי אבינא: חד אמר 'מעלין' וחד אמר 'אין מעלין'.
אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא: מהו להעלות מנשיאות כפים
ליוחסין?
אמר ליה: פלוגתא דרב חסדא ורבי אבינא.
הלכתא מאי?
אמר ליה: אנא מתניתא ידענא, דתניא: 'רבי יוסי אומר:
גדולה חזקה (שאין בית דין יכולין להוציא דבר מחזקתו), שנאמר
(עזרא ב,סא) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ
בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם (סב)
אלה בקשו כתבם המתיחשים (שיהו כהנים כשרים: לפי שהתחתנו כהנים בגולה בגויי הארץ,
וילדו להם בנים, כדכתיב בספר עזרא, והם חללים - הוצרכו הנולדים בגולה להתייחס
כשעלו מן הגולה לשרת בבנין שני) ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה ('ויגאלו' – נפסלו, מלשון לחם מגואל (מלאכי
א,ז))
(סג)ויאמר התרשתא (הוא נחמיה בן
חכליה, וכן כתוב בספר עזרא (נחמיה ח)) להם
אשר לא יאכלו מקדש הקדשים (דוקא מקדשי המקדש פסלינהו, אבל תרומה שהיו רגילין בה
בגולה - לא אסר עלייהו משום דהוחזקו בה) עד עמוד כהן לאורים
ותומים (כאדם שאומר לחבירו 'עד שיבא המשיח', דאורים ותומים לא הוו במקדש שני,
שנחסרו חמשה דברים, כדאמרינן בסדר יומא (כא,ב)) - אמר להם:
'הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול (תרומה, שהיא נוהגת בגבולין
חוץ למקדש ולירושלים) אף כאן בקדשי הגבול' (ומדאמר רבי יוסי
'גדולה חזקה' - ש"מ נשיאות כפים נמי לא אסר עלייהו, שהרי הוחזקו בה בגבולין) - ואי
סלקא דעתך 'מעלין מנשיאות כפים ליוחסין', הני - כיון דפרסי ידייהו - אתי לאסוקינהו
(ומה
הועילו בתקנתם)!
שאני הכא (דליכא למיחש דליסוקינהו) דריע
חזקייהו (שהרי
הכל רואין שאר כהנים אוכלין קדשי המקדש והם אינן אוכלין - יש כאן היכר גדול שיש
בהן צד פסול; אבל שאר בני אדם, כגון בזמן הזה - לעולם מעלין מנשיאות כפים ליוחסין) דאי
לא תימא הכי (דעל דא סמיך, שיש בהן היכר תרומה - נמי תקשי] למאן דאמר
מעלין מתרומה ליוחסין: כיון דאכלי בתרומה - אתי לאסוקינהו! אלא לאו משום דריע חזקייהו!
(כתובות כה,א)
ואלא מאי 'גדולה חזקה' (דקאמר רבי יוסי? למה לנו
[לחוש] להשבית חזקתם, כי מה יש לחוש לבטלה)?
מעיקרא אכול בתרומה דרבנן (שהרי בגולה היו, שאין שם
תרומה מן התורה, דכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ, כדאמרינן בקידושין
(לו,ב)), השתא אכול בתרומה דאורייתא!
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות
שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol