דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף כח
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות כז,ב)
משנה:
אמר רבי זכריה בן הקצב: "המעון הזה (שבועה היא)! לא
זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו עובדי כוכבים לירושלים ועד שיצאו!"
אמרו לו: אין אדם מעיד על עצמו.
גמרא:
תנא: 'ואף על פי כן (שאסרו עליו לפי שכהן היה) ייחד
לה בית בחצרו וכשהיא יוצאה (והוא בחצר) - יוצאה בראש בניה (שיהו הבנים עמהם
שלא יתייחדו) וכשהיא נכנסת - נכנסת בסוף בניה (כדי שלא יהא הוא
והיא בחצר והבנים מבחוץ).'
בעי אביי: מהו (כהן שגירש את אשתו) לעשות
בגרושה כן (מהו לדור עמו בחצר)? התם הוא, דבשבויה הקילו, אבל הכא
לא? או דלמא לא שנא?
תא שמע, דתניא: 'המגרש את אשתו - לא תנשא בשכונתו (לפי שמכירה
ברמיזותיו וקריצותיו שמא יבואו לידי עבירה)
(כתובות כח,א)
ואם היה כהן (אפילו לא ניסת) לא תדור עמו
במבוי (שמא יבא עליה, וכהן אסור בגרושה; אבל ישראל - כל זמן שלא ניסת תדור
בשכונתו); אם היה כפר קטן - זה היה מעשה, ואמרו: כפר קטן נידון
כשכונה.'
מי נדחה מפני מי?
תא שמע, דתניא: 'היא נדחית מפניו ואין הוא נדחה מפניה;
ואם היתה חצר שלה - הוא נדחה מפניה.'
איבעיא להו: היתה חצר של שניהם מהו?
תא שמע: 'היא נדחית מפניו' - במאי עסקינן? אילימא
בחצר שלו – פשיטא! ואלא בחצר שלה? והתניא: 'אם היתה חצר שלה - הוא נדחה מפניה'!
אלא לאו כי האי גוונא!?
דלמא דאגיר מיגר [שכר].
מאי הוי עלה?
תא שמע: (ישעיהו כב,יז)
הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר [ועטך עטה], ואמר רב: טלטולי דגברא קשין מדאיתתא
('ואמר
רב' גרס, ומהאי קרא שמעינן לה [שכאשר
הנביא רוצה לומר טלטלה גדולה – קורא לזה טלטה גבר]).
תנו רבנן: 'לוה הימנה (בהיותה תחתיו) בנכסי
אביה (שהיו בידה נכסי מלוג ובכהן שגירש את אשתו קא מיירי) - אינה
נפרעת (הימנו על ידי עצמה שלא יקרבו בדברים) אלא על ידי
אחר.'
אמר רב ששת: ואי אתו לקמן לדינא - לא מזדקקינן להו.
רב פפא אמר: שמותי משמתינן להו.
רב הונא בריה דרב יהושע אמר: נגודי נמי מנגדינן להו.
אמר רב נחמן: תנא באבל רבתי (מסכתא היא, וקורין אותה
'שמחות', וזו היא משנה ראשונה שלה: 'הגוסס הרי הוא כחי לכל דבריו';) 'במה
דברים אמורים? - שנתגרשה מן הנשואין, אבל כשנתגרשה מן האירוסין - נפרעת על ידי
עצמה, שאין לבו גס בה.'
ההוא ארוס (כהן היה) וארוסתו, דאתו לקמיה דרבא. יתיב רב
אדא בר מתנא קמיה, אוקי רבא שלוחא בינתייהו.
אמר ליה רב אדא בר מתנא: והאמר רב נחמן 'תנא באבל רבתי
כו' (דמן
האירוסין נפרעת על ידי עצמה)?
אמר ליה: קא חזינן דקא גייסי בהדדי (מכירין זה את זה ברמיזות
וקריצות; בלע"ז פריווי"ץ).
איכא דאמרי: לא אוקי רבא שליח בינתייהו. אמר ליה רב אדא
בר מתנא: דניקום מר שלוחא בינתייהוד? אמר ליה: והא [אמר] רב נחמן 'תנא באבל רבתי
כו' (דמן
האירוסין נפרעת על ידי עצמה)! אמר ליה: הני מילי היכא דלא גייסי
בהדדי, אבל הני קא חזינא להו דגייסי בהדדי!
משנה:
ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן: נאמן אדם לומר
"זה כתב ידו של אבא" (ומקיימין השטר על פיו, אף על פי שמת אביו בעוד זה קטן); ו"זה
כתב ידו של רבי" ו"זה כתב ידו של אחי"; "זכוּר הייתי בפלונית
שיצאה בהינומא" (והוא סימן שניסת בתולה וכתובתה מאתים, כדאמרינן בריש פירקין),
ו"ראשה פרוע", ו"שהיה איש פלוני יוצא מבית הספר (כשהיינו למידין
תינוקות בבית רבן) לטבול לאכול בתרומה" ו"שהיה חולק עמנו על
הגורן" ו"המקום הזה בית הפרס" ו"עד כאן היינו באין
בשבת"; (ובכולהו מפרש טעמא בגמרא;)
אבל אין אדם נאמן לומר "דרך היה לפלוני במקום
הזה", "מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה (מקום היה לו כאן להספיד מתיו
כשמוליכן לבית קברות שלו ולעשות שם מעמדות ומושבות שהיו עושין שבעה למת)"
(דאפוקי
ממונא הוא, ובעינן עדות מעלייתא; וכתובה היינו טעמא: דרוב נשים בתולות נישאות).
('רבי יוחנן בן ברוקא אומר נאמנים' לא גרסינן ליה במתניתין,
אלא בברייתא, ולא אדרך מעמד ומספד קאי.)
גמרא:
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: והוא שיש גדול עמו.
וצריכא: דאי אשמעינן 'אביו' משום דשכיח גביה (ונתן עיניו
בקטנותו בכתב יד אביו), אבל רבו לא; ואי אשמעינן 'רבו' - משום דאית ליה אימתיה
דרביה, אבל אביו לא! ואי אשמעינן הני תרתי: 'אביו', דשכיח גביה ו'רבו' - דאית ליה
אימתיה, אבל אחיו, דלית ליה לא הא ולא הא, אימא לא? - קא משמע לן: כיון דקיום
שטרות מדרבנן (דמדאורייתא לא בעינן קיום, דאמר ריש לקיש (לעיל
יח,ב)
'עדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין') - הימנוהו
רבנן בדרבנן (בדבר שהוא מדבריהם האמינו, ואין זה עוקר דבר מן התורה: 'הם אמרו והם אמרו':
הם הצריכו קיום העדות והם הכשירו בו את אלו).
'זכור הייתי בפלונית שיצאה בהינומא וראשה פרוע':
מאי טעמא?
כיון דרוב נשים בתולות נישאות - גלוי מלתא בעלמא הוא (כלומר: אין הדבר
צריך עדות אלא לפרסם שיצא הדין לאור בלא גמגום).
ו'שהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול
בתרומה':
ודלמא עבד כהן הוא?
מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי:
אסור לאדם שילמד את עבדו תורה.
ולא? והתניא: 'לוה הימנו רבו או שעשאו רבו
(כתובות כח,ב)
אפוטרופוס (מסר נכסיו בידו להכניס ולהוציא לסחורה) , או
שהניח תפילין בפני רבו או שקרא שלשה פסוקים בבית הכנסת - הרי זה לא יצא לחירות' (ולא אמרינן 'אי
לאו דשחרריה לא הוה יזיף מיניה, ולא הוה שביק ליה לנהוג מנהג בן חורין' - ושמעינן
מינה דיש עבד שלומד תורה)!
התם דאיקרי עבד מדעתו: כי קאמרינן [שאסור ללמדו
תורה] - דקא
נהיג ביה מנהג בנים [אלא ילמדו תורה באופן אחר].
'לטבול לאכול בתרומה':
בתרומה דרבנן (כגון תרומת חוצה לארץ, או פירות המנינהו להני,
להאכילו על פיהם).
ושהיה חולק עמנו על הגורן:
ודלמא עבד כהן הוא?
תנן - כמאן דאמר אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו
עמו, דתניא: 'אין חולקין תרומה לעבד אלא אם כן רבו עמו - דברי רבי יהודה; רבי
יוסי אומר: יכול הוא שיאמר 'אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי, ואם עבד כהן אני - תנו
לי בשביל רבי'.
במקומו של רבי יהודה היו מעלין מתרומה ליוחסין (משום הכי אמר 'אין
חולקין'); במקומו של רבי יוסי לא היו מעלין מתרומה ליוחסין.'
תניא: 'אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: מימי לא העדתי; פעם
אחת העדתי והעלו עבד לכהונה על פי.'
'העלו' סלקא דעתך? השתא: ומה בהמתן של צדיקים (חמורו של רבי פנחס
בן יאיר ב'הכל שוחטין' (חולין ז,א)) אין הקב"ה מביא תקלה על ידם -
צדיקים עצמם לא כל שכן!?
אלא 'בקשו להעלות עבד לכהונה על פי': חזא באתריה דרבי
יוסי (שחלקו
לו תרומה בגורן), ואזל ואסהיד באתריה דרבי יהודה (ושם לא היו חולקין תרומה
לעבדי כהנים).
ו"שהמקום הזה - בית הפרס הוא": (בית הפרס: החורש
את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה, שכך שיערו שהמחרישה מולכת את עצמות המת,
ודלמא נגע או הסיט המהלך בו את עצם כשעורה, שמטמא במגע ובמשא.)
מאי טעמא? בית הפרס דרבנן, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מנפח
אדם בית הפרס (וסומך על כך שאם יש עצם רואהו, ואף על גב דמאהיל - לא חיישינן, דאין עצם
כשעורה מטמא באהל עד דאיכא שדרה או גולגולת שלמה או רוב בנין או רוב מנין) והולך;
ורב יהודה בר אמי משמיה דרב יהודה אמר: בית הפרס שנידש (דישה רבה ברגלים הרבה) – טהור
(דתלינן
לקולא ואמרינן: כל העצמות נכתתו לפחות מכשיעור; אלמא חששא דרבנן בעלמא הוא); מאי
טעמא? אי אפשר לעצם כשעורה שלא נידש ברגל.
תוספות מסכת כתובות דף כח
עמוד ב ד"ה בית הפרס דרבנן - נראה דאפי' במקום הקבר מקילין כמו בשאר שדה,
ואין לומר דמקום הקבר מטמא באהל, ומביא רבינו יצחק ראיה מדתניא בפ"ק דמועד
קטן (דף ה:) 'מצא שדה מצויינת ואינו יודע מה טיבה; יש בה אילנות - בידוע שנתחרש
בה קבר; אין בה אילנות - בידוע שאבד בה קבר' ומאי נפקא מינה כיון שעתה אינו
יודע מקום הקבר בין נחרש בין אבד? אלא שמע מינה דמקום הקבר טהור כשנחרש; ובית הפרס
להכי הוי דרבנן: משום דהוי ספק טומאה ברשות הרבים אף על גב דבעלמא טיהרו חכמים ספק
טומאה ברה"ר - היינו היכא שהטומאה מבוררת ולא נולד הספק אלא באקראי ופעם אחרת
לא יטמא כיון שמקום הטומאה ידוע, אבל הכא: שלעולם השדה בספק - לא רצו לטהר אף על
גב דמדאורייתא טהור.
ו'עד כאן היינו באין בשבת':
קסבר תחומין דרבנן.
ואין נאמן לומר "דרך היה לפלוני במקום הזה מעמד
ומספד היה לפלוני במקום הזה":
מאי טעמא?
אפוקי ממונא לא מפקינן.
תנו רבנן: 'נאמן התינוק לומר (להעיד בגודלו מה
שראה בקוטנו): "כך אמר לי אבא: משפחה זו טהורה, משפחה זו טמאה -
'טהורה'
ו'טמאה' סלקא דעתך (מה 'טומאה' ו'טהרה' יש לומר במשפחות)?
אלא 'משפחה
זו כשרה' ו'משפחה זו פסולה'.
ו"שאכלנו בקצצה (לקמן מפרש לה) של
בת פלוני לפלוני" (כשנשא פלוני את בת פלוני);
(אם כך העיד התינוק:) ו”שהיינו
מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן" (על ידי היה אבא שולח לו חלה ומתנות) - על
ידי עצמו אבל לא על ידי אחר; וכולן, אם היה עובד כוכבים ונתגייר, עבד ונשתחרר (והעיד משנתגייר
שראה את אלה בנכריותו) - אין נאמנים; ואין נאמן לומר 'דרך
היה לפלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לפלוני במקום הזה;
רבי יוחנן בן ברוקא אומר: נאמנים.'
רבי יוחנן בן ברוקא – אהייא?
אילימא אסיפא - אפוקי ממונא הוא; אלא ארישא: 'וכולם אם
היה עובד כוכבים ונתגייר, עבד ונשתחרר - אין נאמנין; רבי יוחנן בן ברוקא אומר:
נאמנין'
במאי קמיפלגי?
תנא קמא סבר כיון דעובד כוכבים הוא - לא הוה דייק, ורבי
יוחנן בן ברוקא סבר: כיון דדעתיה לאיגיורי - מידק הוה דייק.
מאי 'קצצה'?
דתנו רבנן: 'כיצד 'קצצה'? אחד מן האחין שנשא אשה שאינה
הוגנת לו, באין בני משפחה ומביאין חבית מליאה פירות ושוברין אותה באמצע רחבה,
ואומרים "אחינו בית ישראל – שמעו! אחינו פלוני נשא אשה שאינה הוגנת לו,
ומתייראים אנו שמא יתערב זרעו בזרעינו; בואו וקחו לכם דוגמא (אות וסימן זכרון) לדורות
(לדורות
הבאים) שלא יתערב זרעו בזרעינו" וזו היא קצצה שהתינוק נאמן להעיד
עליה.'
הדרן
עלך האשה שנתארמלה
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol