דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
כתובות
דף כט
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות כט,א)
קנסות באשה:
אונס
דברים פרק כב
(כח) כִּי יִמְצָא אִישׁ נַעֲרָ בְתוּלָה
אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וּתְפָשָׂהּ וְשָׁכַב עִמָּהּ וְנִמְצָאוּ:
(דברים כב,כט)
וְנָתַן הָאִישׁ הַשֹּׁכֵב עִמָּהּ לַאֲבִי הַנַּעֲרָ חֲמִשִּׁים כָּסֶף וְלוֹ
תִהְיֶה לְאִשָּׁה תַּחַת אֲשֶׁר עִנָּהּ לֹא יוּכַל שַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו:
מפתה
שמות פרק כב
(טו) וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר
לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ מָהֹר יִמְהָרֶנָּה לּוֹ לְאִשָּׁה:
(טז) אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ
לוֹ כֶּסֶף יִשְׁקֹל כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת: ס
מוציא שם רע
דברים פרק כב
(יג) כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא
אֵלֶיהָ וּשְׂנֵאָהּ:
(יד) וְשָׂם לָהּ עֲלִילֹת דְּבָרִים
וְהוֹצִא עָלֶיהָ שֵׁם רָע וְאָמַר אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת לָקַחְתִּי וָאֶקְרַב
אֵלֶיהָ וְלֹא מָצָאתִי לָהּ בְּתוּלִים:
(טו) וְלָקַח אֲבִי הַנַּעֲרָ וְאִמָּהּ
וְהוֹצִיאוּ אֶת בְּתוּלֵי הַנַּעֲרָ אֶל זִקְנֵי הָעִיר הַשָּׁעְרָה:
(טז) וְאָמַר אֲבִי הַנַּעֲרָ אֶל
הַזְּקֵנִים אֶת בִּתִּי נָתַתִּי לָאִישׁ הַזֶּה לְאִשָּׁה וַיִּשְׂנָאֶהָ:
(יז) וְהִנֵּה הוּא שָׂם עֲלִילֹת דְּבָרִים
לֵאמֹר לֹא מָצָאתִי לְבִתְּךָ בְּתוּלִים וְאֵלֶּה בְּתוּלֵי בִתִּי וּפָרְשׂוּ
הַשִּׂמְלָה לִפְנֵי זִקְנֵי הָעִיר:
(יח) וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת
הָאִישׁ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ:
(יט) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתְנוּ
לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל וְלוֹ תִהְיֶה
לְאִשָּׁה לֹא יוּכַל לְשַׁלְּחָהּ כָּל יָמָיו: ס
(כ) וְאִם אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה לֹא
נִמְצְאוּ בְתוּלִים לַנַּעֲרָ:
(כא) וְהוֹצִיאוּ אֶת הַנַּעֲרָ אֶל פֶּתַח
בֵּית אָבִיהָ וּסְקָלוּהָ אַנְשֵׁי עִירָהּ בָּאֲבָנִים וָמֵתָה כִּי עָשְׂתָה
נְבָלָה בְּיִשְׂרָאֵל לִזְנוֹת בֵּית אָבִיהָ וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ: ס
משנה:
אלו נערות (דוקא נערה משהביאה שתי שערות עד שתבגר, והם ששה חדשים
שבין נערות לבגרות; אבל קטנה ובוגרת - אין להם קנס) שיש להן קנס
(אם
אנסה אדם - נותן לאביה חמשים כסף, כדכתיב (דברים כב,כט) ונתן האיש השוכב
[עמה, לאבי הנער חמשים כסף ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה, לא יוכל שלחה כל ימיו]): הבא
על הממזרת (בגמרא פריך: אבל כשירות לא? ומשני: פסולות איצטריכא ליה לאשמועינן) ועל
הנתינה (מן
הגבעונים, והיא אסורה לקהל, דדוד גזר עליהם, כדאמרינן ביבמות (עח,ב); ועל שם 'ויתנם יהושע... חוטבי
עצים ושואבי מים וגו' (יהושע ט,כז) קרי להו 'נתינים') ועל
הכותית (קסבר
גירי אריות הן וישנן בלאו 'לא תתחתן בם (דברים ז,ג)); הבא על
הגיורת ועל השבויה (ישראלית שנפדית פחותה מבת שלש שנים דבחזקת בתולה היא: שאפילו
נבעלה בשביה - בתוליה חוזרים) ועל השפחה, שנתגיירו ושנפדו
ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד;
הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל אחות אמו, ועל אחות
אשתו, ועל אשת אחיו (שנתקדשה לו לאחיו וגירשה, שאין בה מיתה אלא כרת), ועל
אשת אחי אביו, (שנתקדשה לו וגירשה) ועל הנדה - יש להם קנס; אף על פי שהן
בהכרת - אין בהן מיתת בית דין (וכרת לא פטר ליה מן התשלומין).
גמרא:
הני נערות פסולות אית להו קנס - כשירות לא?
הכי קאמר: 'אלו נערות פסולות שיש להם קנס: הבא על
הממזרת ועל הנתינה ועל הכותית'.
'נערה' – אין, קטנה – לא! מאן תנא? אמר רב יהודה אמר רב:
רבי מאיר היא (כדמייתי ברייתא לקמיה), דתניא: 'קטנה מבת יום אחד ועד
שתביא שתי שערות יש לה מכר (יש לאביה בה זכייה למכרה לשפחות) ואין
לה קנס (שהבא עליה אינו חייב קנס); ומשתביא שתי שערות ועד שתיבגר יש לה
קנס ואין לה מכר (כדתניא (ערכין כט,ב): 'יכול ימכור אדם את בתו
כשהיא נערה? אמרת קל וחומר: מכורה כבר יוצאה, עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא
תמכר!') - דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר: כל מקום שיש מכר -
אין קנס, וכל מקום שיש קנס - אין מכר; וחכמים אומרים: קטנה מבת שלש שנים ויום אחד (שהיא ראויה לביאה) ועד
שתיבגר - יש לה קנס.'
קנס - אִין, מכר לא (בתמיה)?
אימא
(כתובות כט,ב)
'אף קנס במקום מכר' (ומשום קנס נקט 'בת שלש',
אבל למכר - מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות).
והני [הפסולות] בני
קנסא נינהו? ואמאי (יש להן קנס לנערות פסולות)? (אמתניתין מקשי:) איקרי
כאן [ספרי דברים
פיסקא רלז] '[דברים כב,כט: ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנער חמשים כסף]
ולו תהיה לאשה [תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו] -
אשה הראויה לו [ואלה אינן ראויות]?
אמר ריש לקיש: (דברים כב) נערה
נערה הנערה (באונס כתיב [דברים כב,כח] כי ימצא איש נערה בתולה [אשר לא ארשה ותפשה ושכב
עמה ונמצאו] וכתיב בתריה [פסוק כט] ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה [חמשים כסף ולו
תהיה לאשה אשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו] ודרשינן נערה יתירה
וה"א יתירה ד'הנערה' דמצי למיכתב 'ונתן לאביה') - חד לגופיה
(לִכְשֵרָה) וחד
לאתויי חייבי לאוין [שאם לא נכתב הייתי חושב שאין מחייבים קנס על אונס
חייבי לאוין], וחד לאתויי חייבי כריתות [שאם
לא נכתב הייתי חושב שאין מחייבים קנס על אונס חייבי כרת].
רב פפא אמר (שמות כב) בתולה
בתולות הבתולות (במפתה כתיב [שמות כב,טו] וכי יפתה איש בתולה [אשר
לא ארשה ושכב עמה - מהר ימהרנה לו לאשה] וקרא אחרינא בתריה [פסוק טז] [אם מאן ימאן
אביה לתתה לו]כסף
ישקול
כמוהר הבתולות; ומצי למיכתב 'כמוהר בתולות' הא תלת דדרשינן: ה' יתירה
ו'בתולות' דמצי למיכתב 'כַמוהר'
ולשתוק) - חד לגופיה וחד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי חייבי כריתות.
ורב פפא – מאי טעמא לא אמר כריש לקיש?
ההוא (ההוא 'הנערה' [אות] הא, דלא כתיב 'ונתן
לאביה') - מיבעי ליה לכדאביי, דאמר אביי: בא עליה ומתה (שאם לא הספיק האב
להעמידו בדין עד שמתה) פטור, שנאמר: (דברים כב,כט) ונתן [האיש השוכב עמה]
לאבי הנערה [חמשים כסף ולו תהיה לאשה אשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו]- 'לאבי
נערה' - ולא לאבי מתה ('לאבי הנערה' משמע שהיא קיימת).
וריש לקיש – מאי טעמא לא אמר כרב פפא?
ההוא ('בתולה' דכתיב גבי מפתה) מיבעי ליה
לגזירה שוה ('בתולה' 'בתולה' מה כסף האמור
באונס = חמשים, אף מפתה חמשים ומה מפתה שקלים דכתיב ביה 'ישקול' - אף חמשים של
אונס שקלים קאמר), דתניא: [שמות כב,טז: אם מאן ימאן אביה לתתה לו]
כסף ישקול כמוהר הבתולות (חמשים כסף המפורשים במאנס את הבתולה) - שיהא
זה (חמשים) כמוהר
הבתולות ומוהר הבתולות (יהיו שקלים) כזה.'
וריש לקיש נמי מיבעי ליה לכדאביי, ורב פפא נמי מיבעי ליה
לגזירה שוה?
אלא שיתא קראי כתיבי: 'נערה' 'נערה' 'הנערה' 'בתולה'
'בתולות' 'הבתולות': תרי לגופייהו, חד לכדאביי, וחד לגזירה שוה (ותהי מופנה מצד
אחד ולמידים הימנה); אייתרו ליה תרי: חד לאתויי חייבי לאוין וחד לאתויי
חייבי כריתות, ולאפוקי (מתניתין, דקתני 'יש קנס' לממזרת ולאחותו - לאפוקי) מהאי
תנא, דתניא:
'ולו תהיה לאשה' -
שמעון התימני אומר אשה שיש בה הויה (שקדושין תופסין לו בה, פרט לאחותו, ולכל חייבי
כריתות, דילפינן בקדושין שאין קדושין תופסין בהן בפרק שלישי (סז,ב), ומשמע ליה 'תהיה' - לשון הוית
קדושין);
רבי שמעון בן מנסיא אומר: אשה הראויה לקיימה (ורבי שמעון בן
מנסיא משמע ליה 'תהיה' - לשון קיום);
מאי בינייהו?
אמר רבי זירא: ממזרת ונתינה איכא בינייהו: למאן דאמר 'יש
בה הויה' - הא נמי יש בה הויה (דקדושין תופסין בחייבי לאוין והתם יליף לה); למאן
דאמר 'ראויה לקיימה' - הא אינה ראויה לקיימה.
ולרבי עקיבא, דאמר (ביבמות ב'החולץ' (מד,ב) בברייתא המחזיר
גרושתו: 'רבי עקיבא אומר: אין לו בה קדושין':) 'אין
קידושין תופסין בחייבי לאוין' - מאי בינייהו (משום רבי שמעון בן מנסיא
קא פריך לה, דאילו שמעון התימני שמעינן ליה ביבמות (מט,א) דפליג עליה דרבי
עקיבא, בהא דתנן [יבמות פ"ד מ"יג] 'איזהו ממזר - כל שאר
בשר שהוא בלא יבא' - דברי רבי עקיבא; שמעון התימני אומר 'כל שחייבין
עליו כרת בידי שמים'; אלא לרבי שמעון בן מנסיא קא בעינן לה: אי סבירא ליה כרבי
עקיבא - מאי איכא בין משמעותא ד'תהיה' לשון קיום למשמעות דשמעון התימני? אי נמי משמע ליה
לרבי שמעון בן מנסיא לשון הויה - אימעיטא לה ממזר, ומה בין 'ראויה לקיימה' ל'יש בה
הויה')?
איכא בינייהו אלמנה לכהן גדול (דמודה בה רבי עקיבא
שקדושין תופסין לו בה ואף על פי שהיא בלאו), כרבי סימאי (והוא הדין גרושה
להדיוט), דתניא: 'רבי סימאי אומר: מן הכל (כל הנולדים מחייבי לאוין) עושה
רבי עקיבא ממזרין חוץ מאלמנה לכהן גדול, שהרי אמרה תורה [ויקרא כא,יד: אלמנה וגרושה וחללה זנה את
אלה] לא יקח [כי אם בתולה מעמיו יקח אשה]
(וסמיך
ליה (ויקרא כא,טו)) ולא יחלל [זרעו בעמיו כי אני ה' מקדשו] - חילולין
הוא עושה ואין עושה ממזרין (מדין כהונה הוא מחללו ולא שם ממזרים עליהם)'.
ולרבי ישבב, דאמר: 'בואו וְנִצְוַח על עקיבא בן יוסף (שמרבה ממזרים
בישראל חנם) שהיה אומר 'כל שאין לו ביאה בישראל (הבא על אשה שאין
לו בה היתר ביאה) הולד ממזר (אפילו אלמנה לכהן גדול נמי)' - מאי
בינייהו?
איכא בינייהו
(כתובות ל,א)
חייבי עשה: מצרי ואדומי (בתוך שלשה דורות דכתיב 'דור שלישי יבא
להם' (דברים
כג,ט)
- דור שני לא, ולאו הבא מכלל עשה - עשה).
הניחא לרבי ישבב: אי (רבי ישבב, האי 'כל שאין לו
היתר ביאה' דקאמר אליבא דרבי עקיבא - לאו כללא כייל אלא) לאפוקי
מטעמא דרבי סימאי (לחודיה) קאתי (ואחייבי לאוין הוא דפליג,
לאוסופי חייבי לאוין בכהונה, אבל שום חייבי עשה לא הוסיף) – שפיר (מצינו למימר 'איכא
בינייהו דשמעון התימני ורבי שמעון בן מנסיא: חייבי עשה'); אלא (אי לאו אדרבי
סימאי קאי) אי טעמא דנפשיה קאמר - (בשם רבי עקיבא:) – 'כל שאין לו
ביאה בישראל הולד ממזר' ואפילו חייבי עשה - מאי בינייהו (מאי איכא למימר)?
איכא בינייהו בעוּלה לכהן גדול (שאין בה לאו דאלמנות
וגירושין אלא עשה ד'בתולה יקח' (ויקרא כא,יד) ולא בעולה; ואי
תימא 'יש כאן לאו דזונה'? - לא אשכחן תנא דאמר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה אלא
רבי אלעזר, ולית הלכתא כוותיה, ואין זונה אלא הנבעלת לפסול לה; ובבעולה שלא כדרכה
איירי: דאי כדרכה תו ליכא קנס); ומאי שנא (האי עשה משאר עשה, דמודה
ביה רבי עקיבא)? - דהוה ליה עשה שאינו שוה בכל (שאינו נוהג אלא בכהן גדול,
אבל עשה דמצרי ואדומי נוהג בכל הקהל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol