דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך כתובות
פרק שלישי אלו נערות
כתובות
דף לא
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתובות ל,ב)
מאי איכא בין רבא לאביי?
איכא בינייהו זר שאכל תרומה (במזיד - הוא במיתה בידי
שמים, ולא בכרת: כרת הוא וזרעו נענשין דכתיב (ויקרא
כ,כא)
ערירים יהיו): לאביי פטור (מתשלומין, דנפקא ליה מ'אסון' - בידי שמים, וכל
אסון במשמע בין במיתה בין בכרת) ולרבא חייב.
ולאביי פטור (בתמיה)? והאמר רב חסדא: 'מודה רבי נחוניא בן
הקנה בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב, שכבר נתחייב בגניבה קודם שבא לידי
איסור חלב' - אלמא דמעידנא דאגביה קנייה מתחייב בנפשו לא הוה עד דאכיל ליה - הכא
נמי בעידנא דאגביה קנייה, מתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל ליה!? (נהי נמי דמיתה
בידי שמים פוטרת מתשלומין - אבל היכא דאכיל תרומה, דגזילה, מי מיפטר? הא כיון
דאגבהה – קניה, וחייב בתשלומין - ואפילו תישרף - ומתחייב בנפשו לא הוי עד דאכיל
לה!?)
הכא במאי עסקינן? - כגון שתחב לו חבירו לתוך פיו (דלא אגבהה ולא
קניה ולא מיחייב בתשלומין, אלא בבליעתו מתחייב דמי הניית מעיו, ולא דמי כולה[1]; ובההיא שעתא חיוב מיתה נמי איכא).
סוף סוף כיון דלעסיה – קנייה!?
מתחייב בנפשו לא הוי עד דבלעה.
'כגון שתחב לו לתוך בית הבליעה' היכי דמי?: אי דמצי
לאהדורה – ניהדר (איבעי ליה לאהדורה; וכי לא אהדרה - מההיא שעתא איהו מזיק לה,
דראשון לאו מידי עבד, ולא נתחייב לכהן כלום)! אי לא מצי
לאהדורה - אמאי חייב (אמאי חייב מיתה? אנוס הוא)?
לא, צריכא דמצי לאהדורה על ידי הדחק (דאי נמי אהדרה –
ממאסה, ולא חזיא לבעלים; הלכך מגזל לא גזלה! [שהרי] אמאי קא מחייבת
ליה בתשלומין? אהנאת גרונו ומעיו! ההיא שעתא חיוב מיתה איכא).
רב פפא אמר: כגון שתחב לו חבירו משקין של תרומה לתוך פיו (ולא תדחקה לשנויה
'בבית הבליעה', אלא מכיון שתחבה לתוך פיו אימאסא לה, ולא מצית לאיחיובי משום
גזילה, דהא לא חזיא למידי, אלא אהניית גרונו ומעיו מיחייב, ומיתה ותשלומין באים
כאחד).
רב אשי אמר: בזר שאכל תרומה משלו
(כתובות לא,א)
וקרע שיראין של חבירו (בשעה שבולעה, ואף על גב
דמיתה - לאו משום ממונא דניזק אתיא ליה, מיפטר; וסבירא ליה לרב אשי 'מיתה לזה
ותשלומין לזה' - פטור).
גופא: אמר רב חסדא: מודה רבי נחוניא בן הקנה בגונב חלבו
של חבירו ואכלו - שהוא חייב, שכבר נתחייב בגנבה קודם שיבא לידי איסור חלב. לימא
פליגא דרבי אבין, דאמר רבי אבין: 'הזורק חץ מתחילת ארבע לסוף ארבע, וקרע שיראין
בהליכתו – פטור, שעקירה צורך הנחה היא (הלכך: אף על גב דחיוב ממון מקמי הנחה אתיא ליה – פטור,
הואיל ובין עקירה והנחה אתיא ליה מיתה ותשלומין באין כאחד: שעקירה צורך הנחה היא,
ומההיא שעתא אתחלה לה מלאכה)' הכא [באוכל חלב
של חברו] נמי:
הגבהה צורך אכילה היא!?
הכי? השתא: התם [ביורה חץ], אי
אפשר להנחה בלא עקירה; הכא [באוכל חלב של חברו] אפשר
לאכילה בלא הגבהה, דאי בעי גחין (למטה משלשה טפחים) ואכיל (ובציר משלשה - לאו
הגבהה היא)!
אי נמי התם, אי בעי לאהדורה - (משזרק את החץ) לא
מצי מהדר לה (הלכך משעת עקירה סופו לקרוע לו שיראין), הכא [באוכל חלב
של חברו] מצי
מהדר לה (הלכך
לא אמרינן 'משעת הגבהה אתחלה לה אכילה')!
מאי איכא בין האי לישנא להאי לישנא?
איכא בינייהו המעביר סכין (בידו בהליכה) ברשות
הרבים וקרע שיראין בהליכתו: להך לישנא דאמרת 'אי אפשר להנחה בלא עקירה' - הכא נמי [בסכין] אי
אפשר להנחה בלא עקירה; להך לישנא דאמרת 'לא מצי מהדר לה [את החץ]' הכא
[בסכין] מצי
מהדר לה [את הסכין]!
גופא: אמר רבי אבין: הזורק חץ מתחלת ארבע לסוף ארבע וקרע
שיראין בהליכתו – פטור, שעקירה צורך הנחה היא.
מתיב רב ביבי בר אביי: 'הגונב כיס בשבת (הגביהו ברשות הבעלים
והוציאו לרשות הרבים) – חייב (בתשלומין אף על פי שנהרג), שכבר
נתחייב בגניבה (לשלם, דהגבהה קונה בכל מקום, וקמה לה ברשותיה אף להתחייב
באונסים) קודם שיבא לידי איסור סקילה; היה מגרר ויוצא מגרר ויוצא (שלא הגביהו ברשות
הבעלים ולא קנאו אלא בהוצאה מרשות הבעלים) – פטור,
שהרי איסור שבת וגניבה באין כאחד': (כי הגביהו ברשות הבעלים
וקנאו) ואמאי (חייב)? הכא נמי לימא 'הגבהה צורך הוצאה
היא' ('משעת
הגבהה אתחלה לה הוצאה')?
הכא במאי עסקינן - כגון שהגביהו על מנת להצניעו, ונמלך
עליו והוציאו.
וכי האי גוונא - מי חייב (משום שבת)? והאמר
רב סימון אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן: 'המפנה חפצים מזוית לזוית, ונמלך עליהם
והוציאן – פטור, שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך (להוציאו)'!?
לא תימא (בהגביהו) 'על מנת להצניעו' אלא אימא (הגביהו) 'על
מנת להוציאו'; (ודקשיא לך נימא 'הגבהה צורך הוצאה היא') - הכא במאי עסקינן:
כשעמד (ועמידתו
היא הנחה לעקירה ראשונה, ואין חיוב שבת באה לו על ידי עקירת חפץ הראשונה אלא על
ידי עקירת גופו: שעוקר עצמו אחר העמידה על מנת להוציא, ועקירת גופו כעקירת חפץ).
'עמד' – למאי? אי לכתף - אורחיה הוא (ואין עמידתו הנחה
לבטל עקירה ראשונה ממלאכת שבת)!?
אלא בעומד לפוש.
אבל לכתף מאי?
(כתובות לא,ב)
פטור (מתשלומין, דאתי עליה חיוב שבת מחמת הגבהה ראשונה, שבה
נקנה לו הכיס; ומיתה ותשלומין באין כאחד)? אדתני 'היה מגרר ויוצא,
מגרר ויוצא – פטור' נפלוג וניתני בדידה (במגביה עצמו יכול לשנות בו
חיוב ופטור): 'במה דברים אמורים? בעומד לפוש, אבל לכתף – פטור'!?
אלא (לא תוקמה כשעמד, ואפילו הכי: חיוב שבת, דעקירה - לאו
מחמת עקירה ראשונה דהגבהה אתיא ליה, אלא בעקירת גופו של פסיעה אחרונה כשיוצא מן
הבית) - הא מני? - בן עזאי היא, דאמר (בפרק קמא דשבת) 'מהלך
כעומד דמי' (ועקירת כל פסיעה הויא עקירה, והנחת הרגל היא הנחה, הלכך קניה משעת הגבהה,
וחיוב מיתה - בפסיעה בתרייתא קא אתיא ליה).
אבל זורק (הגביהו וזרקו) מאי? פטור (מתשלומין, דאתיא
ליה חיוב שבת על ידי חיוב הגבהה, דתו ליתא עקירה אחריתי)? ניפלוג
[וניתני] בדידה: 'במה דברים אמורים? במהלך, אבל זורק – פטור'!?
מגרר ויוצא איצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא 'אין דרך הוצאה
בכך' (ואין
כאן חיוב שבת) - קא משמע לן.
ובמאי (איצטריך לאשמועינן דדרך הוצאה בכך)?: אי
ברברבי (כיס
גדול שיש בו משוי להגביהו) - אורחיה הוא (לגררו, ופשיטא דהוצאה היא)! אי
בזוטרי - לאו אורחיה הוא (ואמאי חייב משום שבת)!?
אלא במיצעי.
ודאפקיה להיכא?: אי דאפקיה לרשות הרבים - איסור שבת איכא,
איסור גניבה ליכא (דמשיכה בלא הגבהה קא סלקא דעתא דלא קניא ברשות הרבים)! אי
דאפקיה לרשות היחיד (לרשותו שהיתה חצירו סמוכה לחצר הבעלים) - איסור
גניבה איכא, איסור שבת ליכא [מהתורה]!?
לא, צריכא דאפקיה לצידי רשות הרבים (סמוך לבתים, שנותנין להלן
מן הבתים אבנים ומכשולין להרחיק חיכוך העגלות; ומאותן חיפופי ולפנים קרי 'צידי
רשות הרבים');
וכמאן (פלוגתא דרבי אליעזר ורבנן בעירובין בפרק 'כל גגות')?: אי
כרבי אליעזר, דאמר 'צידי רשות הרבים כרשות הרבים דמו' - איסור שבת איכא, איסור גניבה
ליכא [שהרי לא
הגביהו ברשות הרבים, ורש"י כתב לעיל דמשיכה בלא הגבהה קא סלקא דעתא דלא קניא ברשות הרבים]! אי
כרבנן, דאמרי 'צידי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמו [כרשות הרבים לחייב
בשבת]' איסור גניבה איכא, איסור שבת ליכא [שהרי לא
הגיע לרשות הרבים]!?
לעולם כרבי אליעזר, וכי אמר רבי אליעזר 'צידי רשות הרבים
כרשות הרבים דמו' - הני מילי לענין חיובא דשבת, דזימנין דדחקי רבים ועיילי להתם,
אבל לענין מיקנא – קני; מאי טעמא? דהא לא שכיחי רבים (והוי ליה כסימטא דתיקון בה
משיכה).
רב
אשי אמר: (מגרר ויוצא דקאמר 'פטור' - לעולם ברשות הרבים; ודקשיא לך 'איסור גניבה
ליכא') - כגון שצירף ידו (השניה) למטה משלשה (לפחות משלשה, סמוך לקרקע,
ובידו אחת גיררה) וקיבלו (ונפלה לתוך חברתה, וידו קניא ליה), כדרבא,
דאמר רבא: ידו של אדם חשובה לו (לענין הנחת שבת) כארבעה על
ארבעה (כמקום
ארבעה על ארבעה; וכי היכי דלענין שבת חשוב מקום - לענין מיקנא נמי חשוב מקום
למיקני, כאילו הגביהה למעלה משלשה; ומיהו ברשות היחיד לא אגבהה דתיקני ליה מקמי
דליתי חיוב שבת עליה, וביאתה לרשות הרבים וקנייתה באין כאחד; ולהכי משני 'כשצירף'
- דלא תיהוי הגבהה ברשות היחיד, דקתני 'מגררר ויוצא').
רב
אחא מתני הכי (כדאמרן, דמשיכה ברשות הרבים לא קני, ומוקים לה כשצירף ידו וקיבלה לתוכה); רבינא
מתני: לעולם דאפקיה לרשות הרבים, וברשות הרבים נמי קנה.
ותרוייהו - בדיוקא דהא מתניתא קמיפלגי, דתנן (בבא
קמא פ"ז מ"ו; בבלי דף עט,א): 'היה
מושכו (בגונב בהמה ברשות בעלים קאי בפרק 'מרובה') ויוצא, ומת (השור) ברשות
בעלים – פטור (הגנב מלשלם כלום: דלא קני להתחייב באונסין); הגביהו
(אפילו
ברשות הבעלים) או שהוציאו מרשות בעלים ומת – חייב':
רבינא דייק מרישא, רב אחא דייק מסיפא:
רבינא דייק מרישא: 'היה מושכו ויוצא ומת ברשות בעלים -
פטור' טעמא דמת ברשות בעלים, הא הוציאו מרשות בעלים (כל היכא דאפקיה ואפילו
לרשות הרבים) ומת – חייב!
רב אחא דייק מסיפא: 'הגביהו או שהוציאו' - הוצאה
דומיא דהגבהה: מה הגבהה דאתי לרשותיה אף הוצאה נמי דאתי לרשותיה!
לרב אחא קשיא רישא לרבינא קשיא סיפא!?
רישא לרב אחא לא קשיא: כמה דלא אתי לרשותיה - רשות בעלים
קרינא ביה;
סיפא לרבינא לא קשיא: 'הוצאה דומיא דהגבהה' לא אמרינן.
הבא על אחותו ועל אחות אביו כו' [יש להן קנס; אף על פי שהן ב'הכרת' - אין בהן מיתת בית
דין].
ורמינהו: (מכות פ"ג מ"א) 'אלו
הן הלוקין (אם התרו בהן): הבא על אחותו, ועל אחות אביו, ועל
אחות אמו, ועל אחות אשתו, ועל אשת אחיו, ועל אשת אחי אביו ועל הנדה',
(כתובות לב,א)
וקיימא לן דאינו לוקה ומשלם (דנפקא לן לקמן מ'כדי רשעתו' [דברים
כה,ב]:
'משום רשעה אחת אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות')!
אמר עולא: לא קשיא: כאן (מתניתין) באחותו
נערה (דאיכא
קנס וסבירא ליה דממונא משלם ולא לקי), כאן (וההיא דמכות) באחותו
בוגרת (דאין
לה קנס) [לוקה ואינו משלם].
אחותו בוגרת נמי - הא איכא בושת (דגבי קנס - הוא דבעינן 'נערה', אבל בושת -
ממונא הוא) ופגם (כאילו היא שפחה נמכרת בשוק: כמה פיחתה מדמיה להשיאה לעבד שיש
לרבו קורת רוח הימנו? כדלקמן (דף מ,ב) - והא [פגם] בבוגרת נמי איתא)?
בשוטה (שאין לה בושת, ודמים למכור בשוק נמי אין לה).
והא איכא צערא (דהכי תנן במתניתין [כתובות
פ"ג מ"ג]: 'המפתה נותן בושת ופגם וקנס; מוסיף עליו האונס
שנותן את הצער')?
במפותה (דאין לה צער, כדאמרינן לקמן בפירקין (לט,ב) 'פקחות שבהן
אומרות: מפותה אין לה צער').
השתא דאתית להכי - אפילו תימא אחותו נערה - ביתומה (שקנסהּ ובושתהּ
ופגמהּ שלה) ומפותה (כיון שהכל שלה - אין כאן חיוב ממון, דהא עבדא מדעתה,
ואחולי אחלה גביה).
('שוטה' לא גרסינן, דבפקחת נמי אין שום חיוב ממון במפותה
יתומה.)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol