כתובות דף סט

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום פרק ששי מציאת האשה

כתובות דף סט

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

(כתובות סט,א)

תלה ליה רב לרבי ביני חטי (שלח לו אגרת שלומים ותלה שאלה זו בין השיטים): האחין ששיעבדו מהו [שהבת תטרוף לנדוניא]?

הוה יתיב רבי חייא קמיה (דרבי כשבאת שאלה זו לפניו). אמר ליה (רבי חייא: מאי 'שיעבדו' דקא מיבעי ליה): מכרו או משכנו?

אמר ליה: מאי נפקא מינה? בין מכרו בין שמשכנו, מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות.

ורב - אי 'מכרו' קמיבעיא ליה - נכתוב ליה 'מכרו'! אי 'משכנו' קא מיבעיא לליה - נכתוב ליה 'משכנו'?

רב - תרוייהו קמבעיא ליה, וסבר: אי כתיבנא ליה 'מכרו', הא ניחא אי שלח לי ד'מוציאין' - כל שכן משכנו; אי שלח לי 'אין מוציאין' אכתי 'משכנו' קמיבעיא לי! אי כתיבנא ליה 'משכנו': אי שלח לי דאין מוציאין - כל שכן מכרו! אי שלח לי 'מוציאין' - אכתי מכרו קא מיבעיא לי!? אכתוב ליה 'שיעבדו' דמשמע הכי ומשמע הכי (והוא כשישיב תשובתו – יפרש: אם שניהם שוים לו, או (אם) יש חילוק ביניהן, ומהו אומר על שניהם)!

ורבי יוחנן אמר: אחד זה (לפרנסה) ואחד זה (למזונות) אין מוציאין.

איבעיא להו: לרבי יוחנן - לא שמיע ליה הא דרבי? ואי שמיע ליה הוה מקבל ליה? או דלמא שמיע ליה ולא מקבל ליה?

תא שמע, דאתמר: מי שמת והניח שתי בנות ובן, וקדמה הראשונה ונטלה עישור נכסים ולא הספיקה שניה לגבות עד שמת הבן (ונפלה הירושה לפני הבנות) -

אמר רבי יוחנן: שניה ויתרה (עישור נכסים, ולא אמרינן תיטול עישור נכסים תחלה כמו שנטלה זו ואחר כך יחלוקו, אלא זו שקדמה ונשאת – זכתה; ובת על הבת - אין לה עישור נכסים, שהרי שתיהן שוות בירושה).

אמר רבי חנינא: גדולה מזו (שאפילו שיעבדו אחין את הנכסים) אמרו: 'מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות' (יפה כח פרנסה לטרוף לקוחות) - ואת (וזו שהנכסים בעין) אמרת 'שניה ויתרה'? ואם איתא [ששמע רבי יוחנן את דברי רבי שטורפת לנדוניא] - נימא ליה [היה רבי יוחנן צריך לומר על שמועה זו] 'מאן אמרה?' (אלא לאו - שמיע ליה ולא קבלה, ומשום הכי לא הדר נמי מהא דשתי בנות וכו')!

ודלמא לעולם לא שמיע ליה (מעיקרא), וכי שמיע ליה – קביל (קיבלה), (וכי אותביה רבי חנינא כבר הוה שמיע ליה וקיבלה, ומשום הכי לא אמר ליה 'מאן אמרה'), ושאני התם (הא דלא הדר ביה ממאי דאמר 'שניה ויתרה') דאיכא רווח ביתא (שהרי נשתכרה הרבה שנוטלת חצי הירושה)?

אמר ליה רב יימר לרב אשי: אלא מעתה – [אם] אשכחה [מצאה השניה] מציאה בעלמא [מציאה שערכה רב], דאיכא רווח ביתא, הכי נמי דלא יהבינן לה עישור נכסים?

אמר ליה: אנא - 'רווח ביתא מהני נכסי' קאמינא.

אמר אמימר: בת - יורשת הויא (עישור נכסים שתקנו לה - בתורת ירושה תקינו לה).

אמר ליה רב אשי לאמימר: אילו בעי [שאר היורשים] לסלוקה בזוזי - הכי נמי דלא מצי לסלוקה?

אמר ליה: אִין (באמת לא מצו לסלוקה בזוזי).

אי בעי לסלוקה בחדא ארעא - הכי נמי דלא מצי מסלק לה?

אמר ליה: אִין (שאם רוצה - נוטלת חלקה מכל קרקע וקרקע, ואין יכולין להקנות לה חלקה במקום אחד).

רב אשי אמר: בת - בעלת חוב הויא (ומצי לסלוקה בזוזי או בחדא ארעא).

ואף אמימר הדר ביה, דאמר רב מניומי בריה דרב ניחומי: הוה קאימנא קמיה דאמימר, ואתאי האי איתתא לקמיה, דהות קא בעיא עישור נכסים; וחזיתיה לדעתיה דאי בעי לסלוקה בזוזי הוי מסלק לה, דשמעי מאחי דהוו קאמרי לה: 'אילו הוה לן זוזי סליקנא בזוזי' - ואישתיק ולא אמר להו ולא מידי.

והשתא, דאמרת 'בעלת חוב הויא' - דאבא או דאחי?

למאי נפקא מינה?

למיגבא לבינונית שלא בשבועה וזיבורית בשבועה (אי בעלת חוב דאבא הויא - אינה גובה אלא מן הזיבורית, ואינה נפרעת אלא בשבועה שלא נטלה מנכסים הללו כלום, דקיימא לן (גיטין מח,ב): אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזבורית ואין נפרעים מהן אלא בשבועה; ואי בעלת חוב שלהן - אין כאן בא ליפרע מנכסי יתומין).

מאי?

תא שמע (רב אשי מת, ומת רב סמא בנו בחייו, וכשבאת בתו ליפרע) דרבינא אגביה לברתיה דרב אשי ממר בריה דרב אשי (נטלה מחלקו של מר בר רב אשי - שהיה קיים) בינונית ושלא בשבועה (אלמא בעלת חוב דאחי הויא); מבריה דרב סמא בריה דרב אשי זבורית בשבועה (לפי שבעלת חוב של אביו היתה שהיה אחיה).

שלח ליה רב נחמיה בריה דרב יוסף לרבה בר רב הונא זוטא מנהרדעא: כי אתיא הא איתתא לקמך (אשה אחת באת לפני רב נחמיה שהיה לה ליטול עישור נכסים במקומו של רבה בר רב הונא ובקשה ממנו לשלוח לו דבר מאתו שישתדל בדינה) - אגבה[1] עישור נכסים אפילו מאיצטרובלא (מושב אמת הרחים כמות שהן, ומקרקעי חשיב להו).

אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא - הוה מגבינן אפילו מעמלא דביתי (שכירות הבתים - ממקרקעי קא אתי).

שלח ליה רב ענן לרב הונא: "הונא חברין, שלם! כי אתיא הא איתתא לקמך אגבה עישור נכסי"!

הוה יתיב רב ששת קמיה (כשבא השליח לפניו, ואיקפד רב הונא על דקרייה 'הונא חברין'), אמר ליה (רב הונא לרב ששת): זיל אימא ליה (בלשון גנאי כאשר אומר לך): ובשמתא יהא מאן דלא אמר ליה (ובשמתא תהיה אם לא תאמר בלשון זה): "ענן ענן (מהיכן אתה אומר להגבותה) ממקרקעי או (אפילו) ממטלטלי (ועוד שאלה אחרת השיבני)? ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא (מי מיסב בבית אבל בראש הקרואים? כשהיו מסובים בסעודה היה ניכר מסיבתן מי הוא הראש: שהגדול מיסב במטה אחת לראש השולחן, ושני לו במטה אחרת למטה הימנו)?"

אזל רב ששת לקמיה דרב ענן, אמר ליה: מר רבה (אתה), ורב הונא רביה דרבה (ורב הונא רבך; ולפייסו אמר לו כך, שלא יכעוס עליו על שנעשה שליח בדבר, ומראהו פנים שעל כרחו נעשה שליח לכך), ושמותי שמית מאן דלא אמר ליה, ואי לאו דשמית - לא הוה קאמינא: "ענן! ענן![2] ממקרקעי או ממטלטלי? ומאן יתיב בי מרזיחא ברישא"?

אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא, אמר ליה: חזי מר היכי שלח לי רב הונא: "ענן ענן"? ועוד: 'מרזיחא' דשלח לי [לא ידענא] מאי ניהו?

אמר ליה: אימא לי איזי [חביבי] -

(כתובות סט,ב)

גופא דעובדא (תחלת הדברים מה לשון שלחת לו) היכי הוה?

אמר ליה: הכי והכי הוה מעשה.

אמר ליה: גברא דלא ידע מאי ניהו 'מרזיחא' שלח ליה לרב הונא: 'הונא חברין'?

מאי 'מרזיחא'?

אבל, דכתיב [ירמיהו טז,ה: כי] כה אמר ה': אל תבא בית מרזח [ואל תלך לספוד, ואל תנד להם: כי אספתי את שלומי מאת העם הזה, נאם ה', את החסד ואת הרחמים].

[אולי רב הונא בחר בשאלה זו לא רק להביך את רב ענן אלא גם רמז לכעסו על הצורה של הפניה בבחירת השאלה, המקור של המלה, והנושא של האבלות, כאשר הלכות שמתא קרובות להלכות אבלות.]

אמר רבי אבהו: מנין לאבל שמיסב בראש? שנאמר (איוב כט,כה) אבחר דרכם ואשב ראש ואשכון כמלך בגדוד כאשר אבלים ינַחם - ינחם אחרים משמע.

אמר רב נחמן בר יצחק: 'ינחם' כתיב (אין לך לומר פתח בשום אות אלא אם כן אל"ף או ה' סמוכין לו או על פי הנקודה שתחתיה, והיא באה במקום אות כאילו כתוב 'ינאחם'; וכיון שלא כתיב כאן אל"ף - על כרחך על פי מסורת הכתב אתה קורא: ינֻחם' וְזֶהו המנוחם עצמו, כלומר: כאבל המתנחם).

מר זוטרא אמר: מהכא: [עמוס ו,ז: לכן עתה יגלו בראש גלים] וסר מרזח סרוחים' - מר (מי שנפשו מרה) וזח (ודעתו זחה ומעותקה מעליו) נעשה שר לסרוחים (לגדולים הבאים לנחמו).

אמר רבא: הלכתא: ממקרקעי ולא ממטלטלי, בין למזוני בין לכתובה בין לפרנסה.

משנה:

המשליש מעות (מסר מעות ביד שליש) לבתו (לצורך בתו: לקנות שדה או נדוניא לכשתנשא) והיא אומרת (לאחר שנשאת) "נאמן בעלי עלי (שלא יעכבם לעצמו, תנם לו, והוא יקנה לי שדה כשארצה)" - יעשה השליש מה שהושלש בידו (יקנה השדה, ואין שומעין לה, דמצוה לקיים דברי המת) - דברי רבי מאיר[3].

רבי יוסי אומר: וכי אינה אלא שדה (וכי מה תועלת לו לקנות? אפילו אין כאן מעות אלא כבר נקנה השדה) והיא רוצה למוכרה - הרי היא מכורה מעכשיו (הלכך שומעין לה)!? במה דברים אמורים (ששומעין לה)? בגדולה, אבל בקטנה - אין מעשה קטנה כלום. (בגמרא מפרש מאן קתני לה).

גמרא:

תנו רבנן: 'המשליש מעות לחתנו ליקח מהן שדה לבתו, והיא אומרת "ינתנו לבעלי" - מן הנשואין הרשות בידה (שאף האב לא עלה בדעתו למוסרם ביד שליש אלא עד שתנשא, דמשנשאת - הבעל זכאי לאכול פירות), מן האירוסין - יעשה השליש מה שהושלש בידו - דברי רבי מאיר; רבי יוסי אומר: הגדולה - בין מן הנשואין ובין מן האירוסין הרשות בידה, קטנה - בין מן הנשואין בין מן האירוסין יעשה השליש מה שהושלש בידו.'

מאי בינייהו (בהי פליגי? בגדולה או בקטנה)?:

אילימא קטנה מן הנשואין איכא בינייהו, דרבי מאיר סבר 'הרשות בידה' (דהאי דקאמר רבי מאיר 'מן הנשואין הרשות בידה' - אפילו בקטנה נמי אמר), ואתא רבי יוסי למימר: אפילו מן הנשואין נמי: גדולה אין, קטנה לא - אימא סיפא (דמתניתין): 'אבל בקטנה אין מעשה קטנה כלום'; הא - מאן קתני לה?

אילימא רבי יוסי, הא - מרישא שמעת מינה (דלא א"ר יוסי 'שומעין לה' אלא בגדולה: מדקא מייתי טעמא למילתיה): דאמר רבי יוסי 'וכי אינה אלא שדה והיא רוצה למוכרה הרי היא מכורה מעכשיו' (אלמא בגדולה הראויה למכור שדות קאמר)? גדולה דבת זביני – אִין, קטנה דלאו בת זביני היא – לא;

אלא רבי מאיר היא (ועל כרחך, כי אמר בברייתא נמי: מן הנשואין - הרשות בידה, בגדולה אמר ולא בקטנה), וחסורי מיחסרא והכי קתני: יעשה השליש מה שהושלש בידו; במה דברים אמורים? מן האירוסין, אבל מן הנשואין - הרשות בידה; במה דברים אמורים? בגדולה, אבל בקטנה - אין מעשה קטנה כלום.

אלא גדולה מן האירוסין איכא בינייהו (דקאמר רבי מאיר מן האירוסין יעשה שליש שלישותו ואפילו היא גדולה, וקא אמר ליה רבי יוסי: כיון דגדולה היא - שומעין לה).

איתמר: רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי;

רבא אמר רב נחמן: הלכה כרבי מאיר (טעמא משום דמצוה לקיים דברי המת).

אילפא (שם חכם) תלא נפשיה באיסקריא דמכותא (מכותא: וילון) (גופא דעובדא במסכת תענית: משום דאותבוהו לרבי יוחנן ברישא כשהלך אילפא בסחורה, כי אתא אמרו ליה 'אי הוה יתיב מר וגריס לא מר הוה מליך' אזל תלא נפשיה באיסקריא דמכותא: בכלונסות ארזים שתולים בה וילון הספינה), אמר: איכא (כל מאן) דאתי, דאמר לי מילתא דבי רבי חייא ורבי אושעיא - ולא פשיטנא ליה ממתניתין[4] (כלומר: אף על פי שהלכתי בסחורה - לא שכחתי תלמודי, ויש בידי לתקן כל הברייתות שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא [בתוספתא שלהן] - אמינא להן סמך במשנתנו של הש"ס שסדר רבי; ולהכי נקט 'רבי חייא ורבי אושעיא'] לפי שהן עיקר, כדאמרינן בעלמא: 'כל מתניתא דלא מיתניא בי רבי חייא ורבי אושעיא - לא תותבו מינה בבי מדרשא') – [אם יבוא כזה] נפילא [אפיל את עצמי] מאסקריא וטבענא'.

אתא ההוא סבא, תנא ליה (שנה לפניו ברייתא זו ושאלו למצוא לה סמך במשנה שסדר רבי): 'האומר: "תנו שקל (חצי סלע) לבני בשבת" וראוין ליתן להם סלע (שאינן נזונין בפחות) - נותנין להם סלע (דאי הוה ידע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע - לא הוה אמר); ואם אמר "אל תתנו להם אלא שקל (הרי מיחה בידם ולא עשאן יורשים אלא בענין זה)" - אין נותנין להם אלא שקל; ואם אמר "אם מתו (בלא בנים) - יירשו אחרים תחתיהם" - בין שאמר "תנו" בין שאמר "אל תתנו" - אין נותנים להם אלא שקל (שאין לנו להפסיד את הבאים אחריהם, והואיל ועשה את האחרים יורשים אחריהם - ודאי דווקא שקל קאמר, כדי שתפול ירושה אחריהם לאותן אחרים)'!

אמר ליה: הא מני (היכא דאמר להו "אל תתנו להם אלא שקל" - אין נותנין להם אלא שקל, ואף על גב דסוף סוף כולהו נכסי דידהו נינהו - לא יהבינן להו בקוטנן אלא שקל בשבת, והמותר יזונו מן הצדקה, וליכא לאקשויי עלה הא דאמר בפרק 'נערה': 'לא כל כמיניה שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור'!, דהתם הוא דאמר "אל תקברוהו מנכסיו" ונכסי דידיה נינהו - הלכך לא צייתינן ליה לקוברו מן הצדקה כדי להעשיר את בניו, אבל הכא נכסי לאו דיתמי נינהו כי אם לפי צוואתו)?

(כתובות ע,א)

רבי מאיר (דמתניתין) היא, דאמר: מצוה לקיים דברי המת ('יעשה שליש מה שהושלש בידו').

אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכתא: בין שאמר "תנו" ובין שאמר "אל תתנו" - נותנין להם כל צורכם.

הא קיימא לן 'הלכה כרבי מאיר', דאמר מצוה לקיים דברי המת?

הני מילי - במילי אחרניתא, אבל בהא - מינח ניחא ליה (שיתנו להן כל צורכן), והא דאמר הכי - לזרוזינהו (שיחזרו אחר מזונותיהן ושלא יהו רעבתנין) הוא דאתא.

תנן התם: 'הפעוטות (תינוקות בני תשע ושמונה, כדאמרינן בהניזקין) - מקחן מקח וממכרן מכר במטלטלים (דווקא, אבל במקרקעי – לא, עד שיביאו שתי שערות או עד שיהא בן עשרים).'

אמר רפרם: לא שנו אלא שאין שם אפוטרופוס (שמינהו אבי יתומים או בית דין), אבל יש שם אפוטרופוס - אין מקחן מקח ואין ממכרן מכר. ממאי? מדקתני (במתניתין) 'אין מעשה קטנה כלום'.

ודלמא היכא דאיכא שליש שאני (שנשתלש לכך, ופירשו לו מה יעשה בהן; אבל אפוטרופוס אינו אלא לעשות צורכי יתומים לכל הצריך, והרי אם מכרו אלו הפעוטות - אין זה שינוי מצות המת, שאף האפוטרופוס ימכור לצורך מזונותיהם)?

אם כן (דשליש דווקא, וטעמא לפי שפירשו לו לקנות שדה) - ליתני 'אבל בקטנה יעשה שליש מה שהושלש בידו'! מאי 'אין מעשה קטנה כלום'? - שמע מינה אפילו בעלמא (במקום אפוטרופוס, דדמי קצת לשליש).

הדרן עלך מציאת האשה

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

[1] אם רבה בר רב הונא היה דיין בנהרדעא – האם מבקש רב נחמיה בנו של רב יוסף שיטה רבה בר רב הונא את הדין? וכן בסיפור להלן: רב ענן מבקש מרב הונא? נראה לי: רב יוסף ישב בסורא, אחרי רבה, שהיה אחרי רב הונא; ורב ענן היה בנהרדעה, שהיה תלמיד שמואל. בספור הראשון בקש בנו של רב יוסף מסורא מרבה בר רב הונא מנהרדעא לתת לאשה עישור נכסים – אולי הכוונה: ששלח לומר לו: במקומנו, בסורא, המנהג הוא לתת עישור נכסים – ולכן מגיע לאשה זו; ובספור השני, שולח רב ענן מנהרדעא ישי לתת לאשה עישור נכסים בזכות, ולא בחסד, כי כך נוהגים בנהרדעא! ומשני הספורים יחד מתברר שגם בסורא וגם בנהרדעא נותנים עישור נכסים לבת, ומכאן מעשה רב לקבוע הלכה!

[2] Kesuvos 69

1) AGADAH: THE INTERCHANGE BETWEEN RAV HUNA AND RAV ANAN
QUESTIONS: The Gemara records an odd story involving Rav Anan and Rav Huna.
Rav Anan first sent a message to Rav Huna, calling him "Huna Chavrin" and
asking him to provide a certain woman with her "Isur Nechasim" (her Nedunya,
dowry, from a tenth of the estate of her father). Rav Huna, apparently upset
with the appellation that Rav Anan chose for him, made Rav Sheshes swear that
he would convey to Rav Anan the following statement: "Anan, Anan, [should I
give the dowry only] from land or even from mobile property? And who sits at
the head of the meal of an Avel (mourner)?"

This exchange is very perplexing.

(a) Why did Rav Anan lower the honor of Rav Huna by calling him, "Huna
Chavrin?"

(b) What did Rav Huna mean by sending a message in which he repeated Rav
Anan's name twice, "Anan, Anan?"

(c) Of all questions to ask, why did Rav Huna add the question about the
order of seating at the meal of an Avel? What does that have to do with
giving a woman her dowry from the land of her father or from his mobile
property?

ANSWER: RAV REUVEN MARGOLIYOS (in "l'Cheker Shemos u'Kinuyim b'Talmud," #11)
suggests a marvelous explanation for this incident.

Rav Anan, he points out, was a member of the Reish Galusa's family, as we
find in Seder Olam Zuta. He was not the only member of the Reish Galusa's
family who called Rav Huna, "Huna Chavrin." Rav Nachman, the son-in-law of
the Reish Galusa (see Chulin 124a, Bava Basra 65a), also called Rav Huna,
"Huna Chavrin" quite often (Bava Metzia 15a, Chulin 56a, Nidah 16a). He even
referred to Rav Huna's son, Rabah bar Rav Huna, as "Bar Chavrin" ("the son of
our Chaver;" Beitzah 25a). In other places, we find that Rav Nachman called
Rav Huna "Huna" alone (Eruvin 42b; see also Kesuvos 7b, Kesuvos 68a, Bava
Metzia 71a, Bava Basra 138b). The fact that a number of members of the house
of the Reish Galusa referred to Rav Huna as "Huna Chavrin" indicates a
certain attitude of the Reish Galusa's family towards Rav Huna, which may be
explained as follows.

The word "Chaver," besides meaning a "friend" or "colleague," is also used in
the Gemara to refer to a Talmid Chacham who has not yet received Semichah and
is therefore not entitled to judge certain matters of law, such as cases of
Kenas penalties (Yerushalmi Sanhedrin 1:2, Kidushin 33b, Shemos Rabah 27:5).
The Yerushalmi (ibid.) tells us that one Huna was a "Chaver" and not a
"Chacham Musmach." Actually, the Bavli in Sanhedrin (5a) tells us that while
the Rav Huna of our Sugya did not receive Semichah from the Reish Galusa in
Bavel (although he lived in Bavel), he did receive Semichah from Rav, who
received Semichah from Rebbi Chiya, who received Semichah from Rebbi in Eretz
Yisrael. Because of this, Rav Huna's son, Rabah bar Rav Huna, during disputes
with the Reish Galusa, would say, "I don't need you -- my Semichah comes from
Eretz Yisrael and not from you!"

The Reish Galusa's family was upset that Rav Huna did not receive Semichah
from the Reish Galusa. They did not recognize the Semichah that he received
from Eretz Yisrael. This explains why Rav Anan and Rav Nachman referred to
Rav Huna as "Huna Chavrin," as opposed to "Chacham;" they did this in order
to emphasize that he was not considered a "Chacham Musmach," but only a
"Chaver." This also explains the exchange that we find in Pesachim (86b), in
which Rav Nachman asked Rav Huna, "What is your name?" Rav Huna replied, "Rav
Huna." He then asked him, "Why do you call yourself 'Rav' Huna," to which Rav
Huna answered, "Because that is my name." RABEINU CHANANEL there explains
that by saying, "That is my name," he meant to say that "I have Semichah and
therefore I am entitled to call myself *Rav* Huna."

In light of this, we can understand the story in our Gemara. Rav Anan, who
was a colleague of Rav Nachman (see Chulin 56a) and relative of Rav Nachman
from the family of the Reish Galusa, called Rav Huna, "Huna Chavrin," in
order to emphasize that the Reish Galusa did not recognize Rav Huna's
Semichah. Although Rav Huna tolerated this when Rav Nachman, his contemporary
Torah giant, referred to him in such a manner, he did not stand for Rav Anan
calling him "Huna Chavrin." Rav Huna, in order to prove that he was deserving
of respect whether or not they recognized his Semichah, answered with
riddles, effectively showing them that his level of scholarship was even
greater than theirs.

We indeed find that Rav Huna spoke in riddles with Rav Nachman in Berachos
(47b), where Rav Huna told Rav Nachman that "nine people and 'Aron' are
considered a Minyan [of ten]." Rav Nachman asked, "How can an Aron count as
[the tenth for] a Minyan? An Aron is not a person!" Rav Huna replied that
what he meant was that nine people, who are crowded together as a group so
that they look like there are ten people, are considered a Minyan. When he
said "nine people and Aron," he was speaking in disguised terms, and he meant
"nine people and *Echad Ro'eh v'Eino Nir'eh* (the One Who sees but cannot be
seen, or Hashem's presence)," the first letters of which spell out the
acronym, "Aron." He was saying that nine people, together with Hashem, count
as a Minyan (Divrei Eliyahu to Berachos 47b, see also Kol Eliyahu #186).

Here, in our Gemara as well, Rav Huna spoke in disguised terms, also using an
acronym in his message. The second "Anan" in his statement is an acronym for
"Isur Nechasim Nigvis" -- "the tenth of the [father's] property is
collected," and he was saying, "Anan, Isur Nechasim Nigvis (is the tenth of
the property collected) from Karka or from Metaltelim?"

In his second statement, in which he asked who sits at the head of the meal
of an Avel, Rav Huna was telling Rav Anan that although one with the Reish
Galusa's Semichah might have certain privileges over a "Chaver," there are
certain situations in which a "Chaver" like Rav Huna certainly deserves more
respect that Rav Anan, even though Rav Anan has Semichah from the Reish
Galusa. That situation would be where they are seated together at a meal,
like the Gemara says in Bava Basra (120b). The Gemara there says that when
the Chachamim are seated together in a discussion of Halachah, the "Chacham"
(which might mean who has Semichah) sits at the head, but when sitting at a
meal, the Zaken (the oldest person) sits at the head. Someone who is an
extremely wise Chacham sits at the head even at a meal. Rav Huna was not only
older than Rav Anan, but he was exceptionally wise (as the Gemara in Moed
Katan 28a says). Rav Huna was saying that "even you, Rav Anan, must agree
that I deserve more respect in certain situations, such as at a meal, because
I am older and because of my superior wisdom." (Rav Huna mentioned the house
of an Avel because the verse that discusses an Avel serves as the source for
how we are to sit at a meal.)

[3] Kesuvos 069: Masneh Al Mah she'Katuv ba'Torah

Mordechai Schwimmer asked:

Rabbi Meir is of the opinion that if a father sub-allocates for the provision of his children after his death, under certain conditions, his instructions have to be followed because Mitzvah l'Ka'ayem Divrei ha'Mes.
Rabbi Meir also holds that ha'Masne Al Ma'a she'Katuv ba'Torah, his stipulation is null and void, even regarding monetary matters (above 56b).
According to the Torah, children inherit their father's posessions without any restrictions or conditions.
Since the father's instructions contradict the Torah, they should have no validity, and the children should be provided their full needs.
The two principles of Rabbi Meir seem to be at odds in this case.

(From a further correspondence:) It seems that I found the answer to my question regarding the seeming
contradiction in the Shitos of R' Meir.
Since the case deals with minors (Ketanim), although they indeed inherit the entire fortune without any restrictions, Min ha'Torah, they are not empowered to spend any of it. Arrangements such as an Apitropus were instituted by the Rabonon.  Therefore by a de'Rabonon, principles such as Mitzvah l'Ka'ayem Divrei
ha'Mes, can take effect.
Please confirm anyways.
Thank you, Mordechai Schwimmer   Brooklyn, USA
-----------------------------------------------
The Kollel replies:
Mitzvah l'Kayem Divrei ha'Mes does not oppose Yerushah d'Oraisa, for we consider it as if the father had “gifted” the assets in question to his children when he was still alive. Masneh Al Mah she'Kasuv ba'Torah only applies when one attempts to create an entity which opposes the Torah; such as a Nazir who may drink wine, or a wife without a Kesuvah. Here, though, one is circumventing the Torah's requirement and not contradicting it.

If one would want his daughter to *inherit* when he has sons, or would want one son to inherit more than the others, this would be Masneh Al Mah she'Kasuv ba'Torah. If he grants a *gift* to one child over the others, it is
not considered Masneh Al Mah she'Kasuv ba'Torah. - Dov Zupnik

[4] כמו שהגמרא שואלת להלן (עד,ב) על ברייתא: 'מאי היא?' ועונה: דתנן [בגיטין פ"ד מ"ז]