דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
סיום פרק ששי
'מציאת האשה' ותחילת כתובות פרק שביעי 'המדיר'
כתובות
דף ע
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
(כתתובת סט,ב)
אילפא (שם חכם) תלא נפשיה באיסקריא דמכותא (מכותא: וילון) (גופא דעובדא במסכת
תענית: משום דאותבוהו לרבי יוחנן ברישא כשהלך אילפא בסחורה, כי אתא אמרו ליה 'אי
הוה יתיב מר וגריס לא מר הוה מליך' אזל תלא נפשיה באיסקריא דמכותא: בכלונסות
ארזים שתולים בה וילון הספינה), אמר: איכא (כל מאן)
דאתי, דאמר לי מילתא דבי רבי חייא ורבי אושעיא - ולא פשיטנא ליה ממתניתין[1] (כלומר: אף על פי שהלכתי בסחורה - לא שכחתי תלמודי,
ויש בידי לתקן כל הברייתות שסידרו רבי חייא ורבי אושעיא [בתוספתא שלהן] - אמינא
להן סמך במשנתנו של הש"ס שסדר רבי; ולהכי נקט 'רבי חייא ורבי אושעיא'] לפי
שהן עיקר, כדאמרינן בעלמא: 'כל מתניתא דלא מיתניא בי רבי חייא ורבי אושעיא - לא
תותבו מינה בבי מדרשא') – [אם יבוא כזה]
נפילא [אפיל את
עצמי]
מאסקריא וטבענא'.
אתא ההוא סבא, תנא ליה (שנה לפניו ברייתא זו,
ושאלו למצוא לה סמך במשנה שסדר רבי): 'האומר: "תנו שקל (חצי סלע)
לבני בשבת" וראוין ליתן להם סלע (שאינן נזונין בפחות) - נותנין
להם סלע (דאי הוה ידע שיתייקרו המזונות ויצטרכו לסלע - לא הוה אמר);
ואם אמר "אל תתנו להם אלא שקל (הרי מיחה בידם ולא עשאן יורשים אלא בענין זה)"
- אין נותנין להם אלא שקל; ואם אמר "אםם מתו (בלא בנים) -
יירשו אחרים תחתיהם" - בין שאמר "תנו" בין שאמר "אל
תתנו" - אין נותנים להם אלא שקל (שאין לנו להפסיד את הבאים אחריהם, והואיל ועשה את
האחרים יורשים אחריהם - ודאי דווקא שקל קאמר, כדי שתפול ירושה אחריהם לאותן אחרים)'!
אמר ליה: הא מני (היכא דאמר להו "אל תתנו להם אלא שקל" - אין
נותנין להם אלא שקל, ואף על גב דסוף סוף כולהו נכסי דידהו נינהו - לא יהבינן להו
בקוטנן אלא שקל בשבת, והמותר יזונו מן הצדקה, וליכא לאקשויי עלה הא דאמר בפרק
'נערה': 'לא כל כמיניה שיעשיר את בניו ויפיל עצמו על הצבור'!, דהתם הוא
דאמר "אל תקברוהו מנכסיו" ונכסי דידיה נינהו - הלכך לא צייתינן ליה
לקוברו מן הצדקה כדי להעשיר את בניו, אבל הכא נכסי לאו דיתמי נינהו כי אם לפי
צוואתו)?
(כתובות ע,א)
רבי מאיר (דמתניתין) היא, דאמר: מצוה לקיים דברי
המת ('יעשה שליש מה
שהושלש בידו').
אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: הלכתא: בין שאמר
"תנו" ובין שאמר "אל תתנו" - נותנין להם כל צורכם.
הא קיימא לן 'הלכה כרבי מאיר', דאמר מצוה לקיים דברי המת?
הני מילי - במילי אחרניתא, אבל בהא - מינח ניחא ליה (שיתנו להן כל
צורכן), והא דאמר הכי - לזרוזינהו (שיחזרו אחר מזונותיהן ושלא
יהו רעבתנין) הוא דאתא.
תנן התם: 'הפעוטות (תינוקות בני תשע ושמונה,
כדאמרינן בהניזקין) - מקחן מקח וממכרן מכר במטלטלים (דווקא, אבל
במקרקעי – לא, עד שיביאו שתי שערות או עד שיהא בן עשרים).'
אמר רפרם: לא שנו אלא שאין שם אפוטרופוס (שמינהו אבי יתומים
או ב"ד), אבל יש שם אפוטרופוס - אין מקחן מקח ואין ממכרן מכר.
ממאי? מדקתני (במתניתין) 'אין מעשה קטנה כלום'.
ודלמא היכא דאיכא שליש שאני (שנשתלש לכך, ופירשו לו מה
יעשה בהן; אבל אפוטרופוס אינו אלא לעשות צורכי יתומים לכל הצריך, והרי אם מכרו אלו
הפעוטות - אין זה שינוי מצות המת, שאף האפוטרופוס ימכור לצורך מזונותיהם)?
אם כן (דשליש דווקא, וטעמא לפי שפירשו לו לקנות שדה) -
ליתני 'אבל בקטנה יעשה שליש מה שהושלש בידו'! מאי 'אין מעשה קטנה כלום'? -
שמע מינה אפילו בעלמא (במקום אפוטרופוס, דדמי קצת לשליש).
הדרן
עלך מציאת האשה
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
משנה:
המדיר את אשתו מליהנות לו: עד שלשים יום יעמיד פרנס (שליח שיפרנסנה); יתר
מיכן - יוציא ויתן כתובה. (אין הנאת תשמישו נאסר עליה, דהא משועבד לה; הלכך בשביל תשמיש
אין לנו לכופו להוציא וליתן כתובה; והנאת מזונות - בגמרא פריך 'והא משועבד לה'!?)
רבי יהודה אומר: בישראל (אם ישראל הוא שיכול להחזיר
את גרושתו) - חדש אחד יקיים, ושנים יוציא ויתן כתובה; בכהן (שאם יגרשנה לא
יוכל להחזירה, ושמא סופו יתחרט - יהבו ליה רבנן זימנא טפי) - שנים
יקיים ושלשה יוציא ויתן כתובה.
המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות ("קונם פרי
פלוני עלי", והוא קיים לה) -יוציא ויתן כתובה.
רבי יהודה אומר: בישראל - יום אחד יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה; ובכהן - שנים יקיים,
שלשה יוציא ויתן כתובה.
המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין ("קונם בושם
פלוני עלי" והוא קיים לה) יוציא ויתן כתובה.
רבי יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה (באשה עניה אם לא
נתן קצבה לדבר: עד מתי אסרו עליה - הוא דיוציא ויתן כתובה, אבל אם נתן קצבה -
תמתין עד אותו זמן; ובגמרא מפרש עד כמה היא קצבתה) ובעשירות (שרגילות לכך) - (עד)
שלשים יום (אם לא הדירה יותר אין כופין להוציא).
גמרא:
וכיון דמשועבד לה (למזונות) - היכי מצי מדיר לה? כל כמיניה דמפקע
לה לשיעבודה? והתנן [נדרים פ"יא מ"ד]: '"קונם
שאיני עושה לפיך" - אינו צריך להפר'! אלמא כיון דמשעבדא ליה לאו כל כמינה
דמפקע ליה לשיעבודיה - הכא נמי: כיון דמשועבד לה לאו כל כמיניה דמפקע לה לשיעבודה!
אלא מתוך שיכול לומר לה "צאי - מעשה ידיך במזונותיך" –
(כתובות ע,ב)
נעשה כאומר לה "צאי - מעשה ידיך במזונותיך" ('נעשה כאומר לה' -
דאף על גב דלא אמר, הרי הוא כאומר, דודאי אדעתא דהכי אדרה).
ואם איתא להא דרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב:
יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה", "קונם שאני עושה
לפיך" - אמאי אינו צריך להפר? לימא 'מתוך שיכולה לומר "איני ניזונת
ואיני עושה" - נעשה כמי שאומרת לו "איני ניזונת ואיני עושה"'?
אלא לא תימא 'נעשה', אלא באומר לה [כך ממש:]
"צאי מעשה ידיך במזונותיך".
אי הכי 'פרנס' למה לה [מדוע צריך
להעמיד שליש לפרנס אותה]?
בדלא ספקה (מזונות למעשה ידיה הקצוב לה (במשנת [פרק] 'אף על פי' (לעיל
סד,ב)).
אי בדלא ספקה - הדר קושיין לדוכתיה [כיצד יכול
להדירה, הרי הוא משועבד לה]?!
אמר רב אשי: במספקת לדברים גדולים ואינה מספקת לדברים
קטנים.
הני 'דברים קטנים' - היכי דמי?: אי דרגילה בהו - הא רגילה
בהו (ומשועבד לה)! ואי
לא רגילה בהו - פרנס למה לה?!
לא, צריכא דרגילה בבית נשא [בבית אביה] וקא
מגלגלא בהדיה [אך הסכימה לחיות אתו בתנאים נחותים],
דאמרה ליה: עד האידנא [עכשיו], דלא אדרתן [שלא הדרת
אותי מהנאה] - גלגילנא בהדך; השתא דאדרתן [אחרי שהראית
לי יחס כזה] - לא מצינא [איני יכולה עוד]
דאיגלגל בהדך.
ומאי שנא עד שלשים יום?
עד שלשים יום לא שמעי בה אינשי ולא זילא בה מילתא [ואין היא
באה לידי בושה]; טפי שמעי בה אינשי וזילא בה מילתא.
איבעית אימא: שהדירה כשהיא ארוסה.
ארוסה מי אית לה מזוני?
שהגיע זמן ולא נשאו (דמדאורייתא לא משועבד לה,
לפיכך חל הנדר - דאיסור דאורייתא הוא; ומדרבנן חייב לזונה; לפיכך יעמיד פרנס),
דתנן [כתובות
פ"ה מ"ב]: 'הגיע זמן ולא נשאו - אוכלות
משלו ואוכלות בתרומה'.
ומאי שנא 'עד שלשים יום'?
עד שלשים יום עביד שליח שליחותיה טפי לא עביד שליח
שליחותיה.
ואיבעית אימא: שהדירה כשהיא ארוסה, ונישאת (דהשתא חייב
במזונותיה, והנדר כבר חל עליו).
'נישאת'? הא סברה וקבלה (יודעת היא שנאסר עליו
לזונה וניסת לו)!?
דאמרה "כסבורה אני שאני יכולה לקבל; עכשיו אין אני
יכולה לקבל"! אימר דאמרינן הכי (בשלהי פרקין, במתניתין) גבי מומין;
לענין מזוני מי אמרינן הכי ("סבורה הייתי")? (יודעת היא שאי
אפשר לה בלא מזונות!)
אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא [לא שהדירה
בעודה ארוסה ונשאת].
עד שלשים יום יעמיד פרנס:
ופרנס - לאו שליחותיה קא עביד (בתמיה: נמצא עובר על נדרו)!?
אמר רב הונא: באומר: "כל הזן אינו מפסיד" [כלומר: הוא
לא מינה שליח אלא הכריז כך, ומי שיזון יפרע ממנו].
וכי אמר הכי - לאו שליחותיה קעביד? והתנן [גיטין
פ"ו מ"ו]: 'מי שהיה מושלך בבור ואמר "כל השומע קולו יכתוב
גט לאשתו" - הרי אלו יכתבו ויתנו (אף על גב דלא אמר ליה לסופר "כתוב"!)' (הכא נמי: אף על גב
דלא אמר ליה "זון" - שלוחיה הוא)?
הכי? השתא: התם - קאמר "יכתוב" (לשון צוואה לשומע
קולו), הכא מי קאמר "יזון"? "כל הזן" קאמר.
והא אמר רבי אמי בדליקה התירו לומר (בשבת)
"כל המכבה אינו מפסיד" (שאדם בהול על ממונו, אי לא שרית ליה - אתי לכבויי); -
בדליקה למעוטי מאי? לאו למעוטי כי האי גוונא (בכל איסורין שבתורה)?
לא, למעוטי שאר איסורים דשבת (דחמירי, ולא התירו בהן
לומר "העושה לי מלאכה זו אינו מפסיד" כדי שישמעו עובדי כוכבים ויעשו;
אבל בנדרים לא גזור).
מתיב רבה [נדרים פ"ד מ"ז]: 'המודר
הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל, ילך אצל חנוני הרגיל אצלו ויאמר לו: "איש פלוני
מודר הנאה ממני, ואיני יודע מה אעשה לו"! הוא נותן לו, ובא ונוטל מזה.'
הכי הוא דשרי, אבל 'כל הזן אינו מפסיד' – לא!
[אל תדייק כך, אלא] 'לא
מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא 'כל הזן אינו מפסיד', דלעלמא קאמר (לא דמי לשליחות כלל, דלא
ייחד איש לעשותו), אבל האי, כיון דרגיל אצלו וקאזיל קאמר ליה - כמאן דאמר
ליה "זיל הב ליה את" דמי (אימא לא)!? קא משמע לן.
גופא [נדרים פ"ד מ"ז]: 'המודר
הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל - הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו "איש
פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו'; הוא נותן לו, ובא ונוטל מזה;
ביתו לבנות, וגדירו לגדור, ושדהו לקצור - הולך אצל פועלין
הרגילין אצלו ואומר להן "איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה
לו" - הן עושין עמו ובאין ונוטלים שכרן מזה.
[משנה ח] היו מהלכין
בדרך ואין עמו מה יאכל - נותן לאחר לשום מתנה, והלה נוטל ואוכל, ומותר; ואם אין שם
אחר - מניח על גבי הסלע או על גבי הגדר ואומר "הרי הן מופקרין לכל מי
שיחפוץ" והלה נוטל ואוכל – ומותר. ורבי יוסי אוסר.'
אמר רבא: מאי טעמא דרבי יוסי? - גזירה משום
(כתובות עא,א)
מעשה דבית חורון (בנדרים בפרק 'השותפין').
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol