דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך כתובות פרק שביעי 'המדיר'

כתובות דף עא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

כתובות פרק שביעי 'המדיר'

(כתובות ע,ב)

גופא [נדרים פ"ד מ"ז]: 'המודר הנאה מחבירו ואין לו מה יאכל - הולך אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר לו "איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו'; הוא נותן לו, ובא ונוטל מזה;

ביתו לבנות, וגדירו לגדור, ושדהו לקצור - הולך אצל פועלין הרגילין אצלו ואומר להן "איש פלוני מודר הנאה ממני ואיני יודע מה אעשה לו" - הן עושין עמו ובאין ונוטלים שכרן מזה.

[משנה ח] היו מהלכין בדרך ואין עמו מה יאכל - נותן לאחר לשום מתנה, והלה נוטל ואוכל, ומותר; ואם אין שם אחר - מניח על גבי הסלע או על גבי הגדר ואומר "הרי הן מופקרין לכל מי שיחפוץ" והלה נוטל ואוכל – ומותר. ורבי יוסי אוסר.'

אמר רבא: מאי טעמא דרבי יוסי? - גזירה משום

(כתובות עא,א)

מעשה דבית חורון (בנדרים בפרק 'השותפין').

רבי יהודה אומר: בישראל חדש אחד [יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה; ובכהן - שנים יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה]:

היינו תנא קמא (דאיהו נמי שלשים יום קאמר)?

אמר אביי: כהנת אתא לאשמועינן.

רבא אמר: חדש מלא וחדש חסר איכא בינייהו.

אמר רב: לא שנו אלא במפרש (שפירש 'שלשים יום' - הוא דלא כפינן ליה להוציא, אלא יעמיד פרנס) אבל בסתם יוציא לאלתר ויתן כתובה.

ושמואל אמר: אפילו בסתם לא יוציא שמא ימצא פתח לנדרו.

והא איפלגו ביה חדא זימנא, דתנן [כתובות פ"ה מ"ו]: 'המדיר את אשתו מתשמיש המטה: בית שמאי אומרים: שתי שבתות, ובית הלל אומרים: שבת אחת', ואמר רב: מחלוקת במפרש, אבל בסתם - יוציא לאלתר ויתן כתובה, ושמואל אמר: אפילו בסתם - נמי לא יוציא, שמא ימצא פתח לנדרו [ומדוע לימדו פעמיים מחלוקתם זו]?

צריכא, דאי איתמר בההיא [מדיר מתשמיש] - בההיא קאמר רב, משום דלא אפשר בפרנס, אבל בהא דאפשר בפרנס - אימא מודה ליה לשמואל; ואי אתמר בהא [מזונות] - בהא קאמר שמואל, משום דאפשר בפרנס אבל בההיא אימא מודה ליה לרב – צריכא.

(משום דאיכא צערא דתרווייהו. לא גרסינן)

תנן [כתובות פ"ז מ"ב]: 'המדיר את אשתו שלא תטעום אחד מכל הפירות - יוציא ויתן כתובה (לאלתר)'; בשלמא לרב - כאן בסתם כאן במפרש, אלא לשמואל קשיא?

הכא במאי עסקינן? - כגון שנדרה היא וקיים לה איהו (ומה יש לו עוד להמתין אי ניחא לה לדידה למישקל כתובתה ומיפק - לא תבקש פתח לנדרה; אבל היכא דאדרה איהו, כגון מליהנות לו - ימתין שמא ימצא פתח לנדרו), וקסבר רבי מאיר: הוא נותן אצבע בין שיניה (שקיים נתן אצבע בין שיניה והשיכה, לפיכך יתן כתובה, וסתם מתניתין - רבי מאיר היא).

וסבר רבי מאיר 'הוא נותן אצבע בין שיניה'? והתניא [תוספתא נזיר פ"ג ה"יב [ליברמן]]: 'האשה שנדרה בנזיר, ושמע בעלה, ולא הפר לה - רבי מאיר ורבי יהודה אומרים: היא נתנה אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל (מתחילה) להפר – יפר; ואם (לא רצה וקיים לה ו)אמר "אי אפשי באשה נדרנית" - תצא שלא בכתובה [בתוספתא: יוציא ויתן כתובה];

[תוספתא נזיר פ"ג הי"ג [ליברמן]] רבי יוסי ורבי אלעזר [בתוספתא: ורבי שמעון] אומרים: הוא נותן [בתוספתא: היא נתנה] אצבע בין שיניה, לפיכך אם רצה הבעל להפר – יפר, ואם אמר "אי אפשי באשה נדרנית" - יוציא ויתן כתובה!?

איפוך: רבי מאיר ורבי יהודה אומרים 'הוא נותן', רבי יוסי ורבי אלעזר אומרים 'היא נתנה'.

וסבר רבי יוסי 'היא נתנה'? והתנן [כתובות פ"ז מ"ג]: 'רבי יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה (יוציא ויתן כתובה, אלמא הוא נותן, דהא ב'נדרה היא וקיים הוא' אוקימתא למתניתין).

אימא: רבי מאיר ורבי יוסי אומרים 'הוא נותן', רבי יהודה ורבי אלעזר אומרים 'היא נתנה'.

וסבר רבי יהודה 'היא נתנה'? והתנן: 'רבי יהודה אומר: בישראל יום אחד יקיים' (גבי שלא תטעום דאוקימתא בנדרה היא וקיים הוא, וקאמר רבי יהודה: יום אחד יקיים, יתר מיכן יוציא ויתן כתובה)?

אימא: רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי אומרים 'הוא נותן', ורבי אלעזר אומר 'היא נתנה'; ואם תמצא לומר זוגי זוגי קתני – אימא: רבי מאיר ורבי אלעזר אומרים 'היא נתנה', רבי יהודה ורבי יוסי אומרים 'הוא נותן'; והא סתמא [שאמר 'הוא נתן'] - דלא כרבי מאיר.

וסבר רבי יוסי 'בעניות שלא נתן קצבה' - אלמא בעל מצי מיפר (נדרי קישוט, מדקניס ליה כתובה על שקיימו)? ורמינהו [נדרים פ"יא מ"א]: 'אלו דברים שהבעל מיפר: דברים שיש בהן עינוי נפש: "אם ארחץ אם לא ארחץ" (בנדרים מפרש לה דאמרה: "תיאסר הנאת רחיצה עלי אם ארחץ"', ו"שבועה שלא ארחץ"; וכן) "אם אתקשט" (תיאסר הנאת קישוט עלי אם בבשמים אתקשט עד זמן פלוני) "אם לא אתקשט" (שבועה שלא אתקשט); אמר רבי יוסי: אין אלו נדרי עינוי נפש (ואין הבעל מיפר, ד'לענות נפש' כתיב); ואלו הן נדרי עינוי נפש: שלא אוכל בשר, ושלא אשתה יין, ושלא אתקשט

(כתובות עא,ב)

בבגדי צבעונין (גנאי ובזיון הוא לה ומתגנה עליו)' [ולפי רבי יוסי – מנין זכות הבעל להפר נדרים בענין קישוטים]?

הכא במאי עסקינן? - בדברים שבינו לבינה (סם המשיר את השער).

הניחא למאן דאמר 'דברים שבינו לבינה - הבעל מיפר', אלא למאן דאמר 'אין הבעל מיפר' - מאי איכא למימר? דאתמר: דברים שבינו לבינה - רב הונא אמר 'הבעל מיפר'; רב אדא בר אהבה אמר 'אין הבעל מיפר, שלא מצינו שועל שמת בעפר פיר (בעפר חור שהוא גדל שם; כלומר: בדבר שהוא רגיל בו - בקי הוא להשמר שאינו מזיקו)' (פיר: כמו 'פירא דכוורי' (לקמן עט,א): גומא) [היות והוא רגיל אליה אין שערותיה מפריעים עד כדי כך שבגללם יוכל להפר נדרה שלא תשתמש בסם המשיר שיער];

אלא הכא במאי עסקינן? - כגון דתלינהו לקישוטיה בתשמיש המטה (ומשום הכי מצי מיפר: דדלמא מתקשטת ומיתסרא הנאת תשמישו עליה), דאמרה "יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט" [ונדר כזה בודאי רשאי הבעל להפר], כדאמר רב כהנא, דאמר רב כהנא: "הנאת תשמישי עליך" - כופה ומשמשתו (שאינה יכולה לאסור עצמה עליו) [שהיא משועבדת לו בזה]; [אך אם אמרה] "הנאת תשמישך עלי" – יפר (אבל יכולה לאוסרו עליה שתהא היא מודרת, ולא הוא, כגון הנאת תשמישו עליה, דצריך הוא להפר) [כי הנדר קיים, שהרי אינה חייבת ליהנות], לפי שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו [לפי שהנדר קיים – יש לה איסור בהנאה זו].

ולא תתקשט ולא תאסר (לרבי יוסי: כיון דאמר 'אין אלו נדרי עינוי נפש' - היאך יכול להפר? ואי משום דתלינהו בתשמיש - לא תתקשט ולא תיאסר)?

אם כן קרו לה 'מנוולת' (וכי [וכאשר] מבזו [יבזו אותה] – מקשטא [תתקשט], אישתכח [ונמצא] דנדר זה אוסרה עליו; לפיכך יכול להפר משום דברים שבינו לבינה).

(אמאי יוציא לאלתר ויתן כתובה?) ותתקשט ותאסר, (והות ליה כמדיר את אשתו מתשמיש המטה, ותנן בפרק 'אף על פי':) אי לבית שמאי שתי שבתות, אי לבית הלל שבת אחת?

הני מילי (שיש לו זמן שמא ימצא פתח לנדרו) - היכא דאדרה איהו, דסברה: מירתח רתח עילואי, והשתא מותיב דעתיה, אבל הכא - דנדרה איהי, ושתיק לה (ולא היפר) – (אינה יכולה לגור אצלו כלל ואפילו עד שתאסר על ידי קישוט) סברה: מדאישתק - מיסנא הוא דסני לי.

רבי יוסי אומר: בעניות שלא נתן קצבה:

וכמה 'קצבה'? (כלומר: אם נתן קצבה - עד כמה לא כייפינן ליה להוציא?)

אמר רב יהודה אמר שמואל: י"ב חדש.

רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עשר שנים.

רב חסדא אמר אבימי: רגל, שכן בנות ישראל מתקשטות ברגל.

ובעשירות שלשים יום:

מאי שנא שלשים יום?

אמר אביי: שכן אשה חשובה נהנית מריח קשוטיה (שנתקשטה לפני הנדר) שלשים יום.

משנה:

המדיר את אשתו שלא תלך לבית אביה:

בזמן שהוא עמה בעיר - חודש אחד יקיים, שנים יוציא ויתן כתובה; ובזמן שהוא בעיר אחרת ([גירסת רש"י:] כשהן בעיר אחרת: דרך בתם ללכת אצלם ברגלים) - רגל אחד (מציא מוקמא אנפשה) יקיים, שלשה יוציא ויתן כתובה (שלשה לא מציא מוקמא; ובגמרא פריך: הא שנים מאי).

המדיר את אשתו שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה - יוציא ויתן כתובה, מפני שנועל בפניה (בגמרא מפרש); ואם היה טוען משום דבר אחר (בגמרא מפרש) – רשאי.

אמר לה: "על מנת שתאמרי לפלוני (בגמרא מפרש) מה שאמרת לי" או "מה שאמרתי לך", או שתהא ממלאה ומערה לאשפה (בגמרא מפרש) - יוציא ויתן כתובה.

גמרא:

הא גופא קשיא: אמרת 'רגל אחד יקיים' - הא שנים יוציא ויתן כתובה; אימא סיפא: 'שלשה יוציא ויתן כתובה' - הא שנים יקיים!?

אמר אביי: סיפא (דקתני 'שלשה יוציא', הא שנים יקיים) אתאן לכהנת, ורבי יהודה היא.

רבה בר עולא אמר: לא קשיא, כאן ברדופה (לילך לבית אביה תמיד: שנים יוציא), כאן בשאינה רדופה (שנים יקיים).

('דכתיב' לא גרסינן') (שיר השירים ח,י) [אני חומה ושדי כמגדלות] אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום - אמר רבי יוחנן: ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה לילך ולהגיד שבחה בבית אביה.

(הושע ב,יח) והיה ביום ההוא נאום ה' תקראי אישי (לשון אישות ונישואין) ולא תקראי לי עוד בעלי - אמר רבי יוחנן: ככלה בבית חמיה (שכבר ניסת וגס לבה בבעלה ואינה בושה הימנו), ולא ככלה בבית אביה.

המדיר את אשתו [שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה - יוציא ויתן כתובה, מפני שנועל בפניה]:

בשלמא [שאסר עליה ללכת] 'לבית המשתה' -

(כתובות עב,א)

איכא נועל בפניה (דלת של שמחה ופיקוח צער), אלא 'לבית האבל' - מאי נועל בפניה איכא?

תנא: למחר היא מתה ואין כל בריה סופדה;

ואיכא דאמרי: אין כל בריה סופנה (קוברה: כשם שלא גמלה חסד כך לא יגמלו עמה).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol