דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
כתובות
דף עג
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
(כתובות עב,ב)
איתמר: קידשה על תנאי (שאין עליה נדרים)
וכנסה סתם: רב אמר: צריכה הימנו גט, ושמואל אמר: אינה צריכה הימנו גט. אמר אביי:
(כתובות עג,א)
לא תימא טעמיה דרב 'כיון שכנסה סתם - אחולי אחליה לתנאיה (וכתובה בעי למיתב
לה אם מגרשה)', אלא טעמא דרב (לענין גט דקסבר) 'לפי שאין
אדם עושה בעילתו בעילת זנות (ובעל לשם קידושין, ואפילו ימצא עליה נדרים; אבל לענין ממונא
- בתנאיה קאי, שאם ימצא עליה נדרים תצא בללא כתובה)'.
הא - פליגי בה חדא זימנא, דאתמר: קטנה (יתומה) שלא
מיאנה (בקטנותה),
והגדילה (ובא
עליה ואחר כך מיאנה) עמדה ונישאת - רב אמר: אין צריכה גט משני (דכי גדלה בא עליה
- לשם קדושין, דיודע הוא שאין קידושי קטנהה כלום); ושמואל
אמר: צריכה גט משני (דכל הבועל - על דעת קדושין הראשונים בועל; ואף על גב דמודה
שמואל שאסורה לשני, דמשנה שלמה היא (נדה נב,א) דאין הבת ממאנת משהביאה
שתי שערות - גט מיהא בעיא מיניה, דהא דאמרי רבנן 'גדולה לא ממאנת' - מדרבנן הוא;
ורב סבר דאורייתא היא, משום דכי בעיל משתגדיל לשם קדושין בעיל)' [רב כשיטתו,
שאדם זהיר ואינו מסתכן שבעילתו בעילת זנות ולכן מקפיד ובועל לשם קידושין בקטנה
שבגרה, ומוותר על תנאו כדי שלא תהיה בעילתו בעילת זנות; ושמואל סובר כשיטתו, שלאחר
שהתנה תנאי – אינו חוזר בו, ובקטנה שבגרה אינו חושש אלא בועל על דעת קידושין
ראשונים, שהם דרבנן; אם כן מדוע מלמדים את שתי המחלוקות?]
צריכא: דאי אתמר בההיא [קטנה שבגרה]-
בההיא קאמר רב [שאין צריכה גט משני, כי היא נשואה לראשון]
משום דליכא תנאה (והכל יודעין שאין במעשה קטנה כלום וגמר ובעל לשם קדושין),
אבל בהא - דאיכא תנאה (וסבר הוא שתקיים תנאה, דהואיל ומינסבא ליה אין עליה נדר, ולא
מסיק אדעתיה לבעול לשם קידושין, דאינו חפץ באשה נדרנית) - אימא מודי
ליה לשמואל! ואי אתמר בהא [קידושין על תנאי] -
בהא קאמר שמואל (דכיון דאתני - אתנאי סמיך, דאינו חפץ בנדרנית),
אבל בהך [קטנה שבגרה] -
אימא מודי ליה לרב, צריכא.
תנן: '[המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים
- אינה מקודשת;] כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים - תצא שלא בכתובה';
כתובה הוא דלא בעיא, הא גיטא בעיא! מאי לאו - קידשה על תנאי וכנסה סתם (וסיפא - ארישא
קאי, וקאמר: כתובה הוא דלא בעיא, דלענין ממונא לא אחיל תנאי, אבל גיטא בעיא, דלשם
קדושין בעל, דאי משתכח עלה נדרים - לא תהא בעילתו זנות, כרב), תיובתא
דשמואל!
(כתובות עג,ב)
לא, קידשה סתם וכנסה סתם (ומילתא באפי נפשה היא;
ולקמיה פריך: מאי שנא גט ומאי שנא כתובה); אבל קידשה על תנאי וכנסה סתם
- הכי נמי דלא בעיא גיטא.
אדתני 'המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו
עליה נדרים אינה מקודשת' (- בגוה ליכלליה, ו)ליתני
(הכי): ('המקדש על מנת
שאין עליה נדרים ו)כנסה סתם ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת' וכל שכן (בלא כנסה) הא (אבל השתא משמע
דדווקא בשלא כנסה קאמר)!
'הכי נמי' קאמר (דהאי 'ונמצאו עליה' דקתני - לאחר שניסת קאמר): 'המקדש
את האשה על מנת שאין עליה נדרים וכנסה סתם ונמצאו עליה נדרים - אינה מקודשת;
קידשה סתם וכנסה סתם - תצא שלא בכתובה' - כתובה הוא דלא בעיא, הא גיטא
בעיא!
ומאי שנא כתובה דלא בעיא?
דאמר: אי אפשי באשה נדרנית (ואף על גב דלא אתני כמאן
דאתני דמי);
אי הכי גט נמי לא תיבעי (דהא שמואל לית ליה 'אין
אדם עושה בעילתו זנות', כדאשמועינן גבי קטנה)!?
אמר רבה: צריכה גט מדבריהם.
וכן אמר רב חסדא: צריכה גט מדבריהם.
רבא אמר: תנא - ספוקי מספקא ליה (על סתם אדם אם אפשי באשה נדרנית
אם לאו); גבי ממונא – לקולא (דהמוציא מחבירו עליו הראיה וכיון דמספקא לן לא גביא),
גבי איסורא לחומרא.
אמר רבה: מחלוקת (דרב ושמואל) בטעות שתי נשים (קידש לאה על תנאי,
ואשה אחרת כנס סתם אחריה, ונמצאו עליה נדרים, והיינו טעותא: רב סבר כיון דלא אתני
בהדה דהך, אף על פי שכבר גילה דעתו שאי אפשי בנדרנית - צריכה הימנו גט, דלמא לגבה
דהך חביבה עליה ולא קפיד; ושמואל אמר: כיון דגלי דעתיה - גלי[1]), אבל
בטעות אשה אחת (קידשה על תנאי וכנסה סתם) דברי הכל אין צריכה הימנו גט (אפילו רב מודה
דדעתיה אתנאיה).
אמר <ליה> אביי: והא מתניתין (למאי דסלקא דעתין דסיפא
ארישא קאי), דטעות אשה אחת היא, וקמותבינן תיובתא מיניה (לעיל! אלמא איכא
דסבירא ליה דטעות דאשה אחת נמי צריכה גט.
[ורש"י חוזר ומסביר:] ואף על גב דאנן הוא
דאותבינן, ולאו רב איירי בה - קושיא היא לרבה, דהאי 'דברי הכל' דקאמר - סברא דידיה
היא, ולאו מרב ושמואל שמעה, שהרי לא היה בדורם! אלא דקסבר: ליכא למאן דאמר בכי האי
גוונא דלאו דעתיה אתנאיה; [ומקשה
אביי:] והא קא חזינן דכל בני מדרשא דאותבוה סלקא דעתין למימר הכי)!
אלא [אי אתמר - הכי אתמר:] אמר רבה: מחלוקת בטעות אשה אחת
כעין שתי נשים (קידשה על תנאי וגירשה מן האירוסין [וחזר
וקדש אותה]; וליכא למימר אתנאיה קמא סמיך; ושמואל סבר: הא גלי לה דעתיה מעיקרא דאם
היא נדרנית אי אפשי בה, ועל תנאי כך חזר וקידשה), אבל בטעות
אשה אחת גרידתא (שכנסה על ידי קדושין הראשונים) - דברי הכל
אינה צריכה הימנו גט (וכי אותבינן לעיל ממתניתין - הכי אותבינן: מאי לאו קידשה על
תנאי וכנסה סתם משגירשה, דבלא גירשה ליכא למאן דאמר; והיכא דגירשה מיהא
קתני 'כתובה לא בעיא הא גיטא בעיא').
(ואני שמעתי טעות אשה אחת כעין שתי נשים: כגון שקדש
רחל על תנאי ואחר כך נתכוין לכנוס לאה, וכנסה סתם, ונמצאת רחל. וקשיא לי: נהי נמי
דנתכוין לבעול לשם קידושין - הא לאו לרחל איכוין, ואמאי צריכה גט!?)
איתיביה אביי [תוספתא קידושין פ"ד ה"ד (ליברמן)]: 'קידשה
בטעות (קא סלקא דעתא טעות נדרים, כדמפרש ואזיל), ופחות משוה
פרוטה, וכן קטן שקידש (אין קדושיו כלום, דלאו בר קיחה הוא: 'כי יקח איש' כתיב [דברים
כב,יג; כד,א; כד,ה]) - אף על פי ששלח סבלונות (מגדנות שהחתן שולח לארוסתו) לאחר
מיכן - אינה מקודשת (אכולה קאי; ואף על פי ששלח משהגדיל, ולא אמרינן 'ניהוי
סבלונות קידושין'), שמחמת קדושין הראשונים שלח (לשם סבלונות, ולא לשם
קידושין), ואם בָּעֲלוּ – קנו; רבי שמעון בן יהודה משום רבי
ישמעאל אמר: אם בעלו - לא קנו'; והא הכא, דטעות אשה אחת היא,
ופליגי! מאי? לאו טעות נדרים (שהתנה עמה על מנת שאין עליה נדרים והטעתו שהיו עליה
נדרים, וכן למומין, ולכל תנאי שיתנה, וקאמר תנא קמא 'אם בעלו - קנו' אלמא
איכא למאן דאמר 'אפילו בתנאי לא בעיל איניש אדעתא דתנאה, דמסיק אדעתיה דלמא לא
מיקיים והויא בעילת זנות')?
לא, טעות פחות משוה פרוטה (דטעה בקדושין, דסבר שמקדשין
בכך; ועלה קאמר 'אם בעלו – קנו': דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה
וגמר ובעל לשם קדושין, אבל בטעות תנאי - לא מסיק אדעתיה לבעול לשם קדושין, שסומך
עליה: אם לא שתנאה קיים - לא היתה ניסת לי לחופה).
'פחות משוה פרוטה'? בהדיא קתני לה: 'קידשה
בטעות ופחות משוה פרוטה'!?
פרושי קא מפרש: קידשה בטעות, כיצד? - כגון שקידשה בפחות
משוה פרוטה.
(לדידך דאמרת דלאו בתנאה פליגי -) במאי קא
מיפלגי (גבי
פחות משוה פרוטה? מאי טעמא דרבי שמעון [בן
יהודה משום רבי ישמעאל, שאמר: 'אם בעלו לא קנו'])?
מר [תנא קמא] סבר: אדם
יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וגמר ובעל לשם קדושין, ומר [רבי שמעון
בר יהודה בשם רבי ישמעאל] סבר: אין אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה,
וכי קא בעל -אדעתא דקדושין הראשונים בעל.
איתיביה[YH1]: 'הריני
בועליך על מנת שירצה אבא - אף על פי שלא רצה האב מקודשת; רבי שמעון בן יהודה אומר
משום רבי שמעון: רצה האב – מקודשת, לא רצה האב - אינה מקודשת' והא הכא דכי
טעות אשה אחת דמי (בכולהו גרסינן 'והא הכא דטעות אשה אחת היא' [ולא גרסינן
'דמי']) ופליגי (דזו שהטעתו - היא שהתנת עמו, ולא גרשה בינתיים, ואיכא למאן
דאמר מקודשת, וטעמא מאי? - לפי שאין אדם עושה בעילתו זנות, וגמר ובעל בלא שום תנאי)?!
התם - בהא קמיפלגי: מר סבר: על מנת שירצה האב = על מנת
שישתוק האב, והא שתיק ליה! מר סבר: על מנת שיאמר אבא 'הן', והא לא אמר אבא 'הן'!
איתיביה: (ביבמות [פ"יג מ"ו] תנן: 'המגרש את
האשה והחזירה ומת - מותרת ליבם; ורבי אליעזר אוסר'; והתם [יבמות
קט,א]
מפרש טעמא דרבי אליעזר: דגזר משום יתומה בחיי האב; והיא המפורשת כאן, שהודו לו
חכמים בה): [תוספתא מסכת יבמות פ"יג ה"ה (ליברמן)] 'מודים
חכמים לרבי אליעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה (וקבל אביה גיטה) והיא
'יתומה בחיי האב' (אף בחיי אביה היא כיתומה, לפי שיצאה מרשותו מנשואין הראשונים
ושוב אין לו זכות בה לקבל קידושיה) והחזירה (בקטנותה, ומעשה קטנה אינו
כלום) - שחולצת ולא מתיבמת, מפני שגירושיה גירושין גמורין (ונאסרה עליו איסור
כרת מחמת גרושת אחיו, שהתורה אמרה ערות אחיך וגו') ואין חזרתה חזרה גמורה (לחזור ולהיות אשת
אחיו במקום מצוה להתייבם); במה דברים אמורים? - שגירשה כשהיא
קטנה והחזירה כשהיא קטנה, אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה או שהחזירה
כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת - או חולצת או מתיבמת (שחזרתה חזרה גמורה להיות
אשת אח);
(כתובות עד,א)
משום רבי אליעזר אמרו: חולצת ולא מתייבמת (אף בשהחזירה כשהיא
גדולה פליג, ואף במגרש גדולה והחזירה; וטעמיה משום דגזור בה משום יתומה בחיי האב)' והא
הכא (גבי
החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו) דכטעות אשה אחת דמי (טעות קידושי קטנה), ופליגי
(דקאמרי
רבנן 'מתייבמת', אלמא כי בעל משגדלה לשם קדושין בעל, וקס"ד הוא הדין לטעות
נדרים)?
התם נמי בהא קמיפלגי: מר סבר: אדם יודע שאין קידושי קטנה
כלום וגמר ובעל לשם קידושין, ומר סבר: אין אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וכי קא
בעל - אדעתא דקידושין הראשונים קא בעל.
(הכי גרסינן: התם היינו טעמא אדם יודע שאין קדושי קטנה
כלום אבל קדשה על תנאי ובעל דעתיה אתנאה ולא גרסינן 'בהא קמיפלגי', דהא רבי
אליעזר - במגרש את הגדולה נמי אמר דכי החזירה אסורה לייבם, דטעמא לאו משום קדושי
טעות הוא; ומאן דגריס לה מפרש: דהאי משום רבי אליעזר אמרו דברייתא - אהחזירה כשהיא
קטנה וגדלה אצלו - הוא דפליג, ולית ליה לתנא דברייתא אליבא דרבי אליעזר הא דתנא
דמתניתין דיבמות (קט,א) דאמר דבמגרש גדולה והחזירה נמי אסר רבי אליעזר).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
[1] לכאורה שמואל לשיטתו, שאמר (לעיל סח,א):
לפרנסה שמין באב; כלומר: אם אדם גילה דעתו פעם, אנו משערים שזו דעתו לעתיד, וסומכים
על השערה זו להלכה למעשה
[YH1] תוספתא
מסכת קידושין (ליברמן) פרק ג הלכה ז
כל תניי שיש בו מעשה מתחלתו תנאו
בטל; כיצד? – "הריני חולצך על מנת שירצה אבא אע"פ שלא רצה האב [הרי זו
מגורשת; "הריני בועלך על מנת שירצה אבא" - אף על פי שלא רצה האב] – מקודשת;
ר' שמעון בן לעזר אומ' משם ר'
מאיר: רצה האב מקודשת לא רצה אינה מקודשת שלא היתה בעילה
אלא מחמת קידושין הראשונים
כלל אמ' ר' שמעון בן לעזר:
כל תניי שאיפשר ליעשות בה ובשלוחה והתנה עמה תנאו קיים וכל תנאי שאי איפשר ליעשות
אלא בגופה והתנה עמה תנאו בטל
כיצד?
"הריני מגרשך על מנת שירצה
אבא" - רצה האב מגורשת, לא רצה אינה מגורשת
"הריני מקדשך על מנת שירצה
אבא" - רצה האב מקודשת, לא רצה אינה מקודשת על מנת שאם מתי לא תהא זקוקה ליבם
הרי זו מקודשת ובטל תנאו שהתנה על מה שכת' בתורה, וכל המתנה על מה שכת' בתורה תנאו
בטל על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה הרי זו מקודשת ותנאו בטל