כתובות דף עד

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך כתובות פרק שביעי 'המדיר'

כתובות דף עד

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

כתובות פרק שביעי 'המדיר'

(כתובות עג,ב)

איתיביה: (ביבמות [פ"יג מ"ו] תנן: 'המגרש את האשה והחזירה ומת - מותרת ליבם; ורבי אליעזר אוסר'; והתם [יבמות קט,א] מפרש טעמא דרבי אליעזר: דגזר משום יתומה בחיי האב; והיא המפורשת כאן, שהודו לו חכמים בה): [תוספתא מסכת יבמות פ"יג ה"ה (ליברמן)] 'מודים חכמים לרבי אליעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה (וקבל אביה גיטה) והיא 'יתומה בחיי האב' (אף בחיי אביה היא כיתומה, לפי שיצאה מרשותו מנשואין הראשונים ושוב אין לו זכות בה לקבל קידושיה) והחזירה (בקטנותה, ומעשה קטנה אינו כלום) - שחולצת ולא מתיבמת, מפני שגירושיה גירושין גמורין (ונאסרה עליו איסור כרת מחמת גרושת אחיו, שהתורה אמרה ערות אחיך וגו') ואין חזרתה חזרה גמורה (לחזור ולהיות אשת אחיו במקום מצוה להתייבם); במה דברים אמורים? - שגירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא קטנה, אבל גירשה כשהיא קטנה והחזירה כשהיא גדולה או שהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו ומת - או חולצת או מתיבמת (שחזרתה חזרה גמורה להיות אשת אח);

(כתובות עד,א)

משום רבי אליעזר אמרו: חולצת ולא מתייבמת (אף בשהחזירה כשהיא גדולה פליג, ואף במגרש גדולה והחזירה; וטעמיה משום דגזור בה משום יתומה בחיי האב)' והא הכא (גבי החזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו) דכטעות אשה אחת דמי (טעות קידושי קטנה), ופליגי (דקאמרי רבנן 'מתייבמת', אלמא כי בעל משגדלה לשם קדושין בעל, וקס"ד הוא הדין לטעות נדרים)?

התם נמי בהא קמיפלגי: מר סבר: אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וגמר ובעל לשם קידושין, ומר סבר: אין אדם יודע שאין קידושי קטנה כלום וכי קא בעל - אדעתא דקידושין הראשונים קא בעל.

(הכי גרסינן: התם היינו טעמא אדם יודע שאין קדושי קטנה כלום אבל קדשה על תנאי ובעל דעתיה אתנאה ולא גרסינן 'בהא קמיפלגי', דהא רבי אליעזר - במגרש את הגדולה נמי אמר דכי החזירה אסורה לייבם, דטעמא לאו משום קדושי טעות הוא; ומאן דגריס לה מפרש: דהאי משום רבי אליעזר אמרו דברייתא - אהחזירה כשהיא קטנה וגדלה אצלו - הוא דפליג, ולית ליה לתנא דברייתא אליבא דרבי אליעזר הא דתנא דמתניתין דיבמות (קט,א) דאמר דבמגרש גדולה והחזירה נמי אסר רבי אליעזר).

אתמר נמי (כרבה, דאמר: בטעות אשה אחת גרידתא אין צריכה הימנו גט): אמר רב אחא בר יעקב אמר רבי יוחנן: המקדש על תנאי ובעל - [דברי הכל] אינה צריכה הימנו גט.

איתיביה רב אחא בריה דרב איקא בר אחתיה: 'חליצה מוטעת כשירה'; איזו היא 'חליצה מוטעת'? אמר ריש לקיש: כל שאומר לו "חלוץ לה ובכך אתה כונסה";

אמר רבי יוחנן: אני שונה 'בין שנתכוון הוא (לחליצה) ולא נתכוונה היא, בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא, חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם", ואת אמרת חליצתה כשרה? אלא אמר רבי יוחנן: 'כל שאומר לו "חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז" (ואף על גב דלא יהבה - כשרה)' - אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחליה לתנאיה, הכא נמי: כיון דבעל - אחולי אחליה לתנאיה!?

אמר ליה: בר בי רב, שפיר קא אמרת (בתמיה: דטעמא דהכא לאו משום דאחליה לתנאיה הוא, אלא משום דמעיקרא לאו תנאה הוא)!? מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן? מתנאי בני גד ובני ראובן (דאם יעברו – ונתתם (במדבר לב,כט), ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם (במדבר לב,ל)): תנאה דאפשר לקיומיה (למעשה של תנאי, דהיינו 'ונתתם') על ידי שליח - כי התם (שהרי משה צוה ליהושע לתת להם את הארץ, שהיה שלוחו של משה, ונתנה להם) - הוי תנאיה, תנאה דלא אפשר לקיומיה על ידי שליח כי התם (אבל חליצה אי אפשר לקיימה על ידי שליח - אין יכול לומר לשלוחו "אם תתן לך פלונית מאתים זוז חלוץ לה") - לא הוי תנאה (הלכך לאו תנאה הוא לבטל החליצה)!

והא ביאה (הבועל לשם קידושין), דלא אפשר לקיומיה על ידי שליח כי התם, וקא הוי תנאה (כדאמרינן לעיל "הריני בועליך על מנת כו'")!?

התם - משום דאיתקוש הויות להדדי ('והיתה לאיש אחר' (דברים כד,ב) - כל הויות קידושין במשמע: כסף ושטר וביאה;; כי היכי דמהני תנאי בקידושי כסף ושטר דאפשר לקיומיה על ידי שליח - מהני נמי בביאה)[1].

אמר רב עולא בר אבא אמר עולא אמר רבי אלעזר: המקדש במלוה (שמחל לה מלוה שחייבת לו, ואמרינן בקידושין (דף ו) דאינה מקודשת, דמשום דמשעה שלוותה ניתנה להוצאה, וברשותה קיימא והשתא לאו מידי יהיב לה) ובעל, על תנאי ובעל, בפחות משוה פרוטה ובעל - דברי הכל צריכה הימנו גט (ואפילו הטעתו בתנאי, דאין אדם עושה בעילתו זנות).

אמר רב יוסף בר אבא אמר רבי מנחם אמר רבי אמי: 'המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל - צריכה הימנו גט' בהא הוא דלא טעי (רבי אמי פליג אדרבי אלעזר, ואמר: המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל - הוא דצריכה גט, אבל המקדש במלוה או על תנאי ובעל - אינה צריכה הימנו גט; מאי טעמא? בהא הוא דלא טעי להיות סבור שפחות משוה פרוטה יהיו קידושין, הילכך גמר ובעל לשם קידושין), אבל בהנך טעי (כסבור [הבעל]: "יודעת היא שאין עליה נדרים, לכך היא נשאת", וכי בעיל - אדעתא דקידושי קמאי בעיל ולא לשם קידושין; במלוה לאו הכל בקיאין בהלכות קידושין).

אמר רב כהנא משמיה דעולא: 'המקדש על תנאי ובעל - צריכה הימנו גט; זה היה מעשה ולא היה כח בחכמים להוציאה בלא גט'; לאפוקי מהאי תנא דאמר רב יהודה אמר שמואל משום רבי ישמעאל: [במדבר ה,יג ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה] והיא לא נתפשה - אסורה, הא נתפשה – מותרת; ויש לך אחרת שאף על פי שלא נתפשה – מותרת! ואיזו? - זו שקידושיה קידושי טעות, שאפילו בנה מורכב על כתיפה -

(כתובות עד,ב)

ממאנת והולכת לה.'

תנו רבנן: 'הלכה (אחר קידושין אצל חכם) אצל חכם והתירה (מן הנדרים) – מקודשת; אצל רופא וריפא אותה (מן המומין) - אינה מקודשת; מה בין חכם לרופא? - חכם עוקר את הנדר מעיקרו (שהרי פותח לה בחרטה: 'אדעתא דהכי - מי קא נדרת?' והיא אומרת לו 'לא', וחכם אומר לה 'הרי הוא בא לך לידי כך, הילכך לאו נדר הוא ומותר לך' - נמצא כמי שלא היה עליה בשעת קידושין), ורופא אינו מרפא אלא מכאן ולהבא (אבל עד עכשיו היו עליה! נמצא שבשעת תנאי הקדושין - הטעתו). והתניא: 'אצל חכם והתירה, אצל רופא וריפא אותה - אינה מקודשת' (וקשיא חכם אחכם)?

אמר רבא: לא קשיא: הא (דקתני 'מקודשת') רבי מאיר (היא), הא רבי אלעזר: הא רבי מאיר דאמר 'אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין (אינו מקפיד אם תלך אצל חכם)', הא רבי אלעזר דאמר 'אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין (הילכך אדעתא דהכי לא קידשה)'.

מאי היא [היכן דברים אלה מופיעים במשנה – שאלה מסוג זה שאילפא טען שהוא יכול לענות עליהן בדף סט,ב]?

דתנן [גיטין פ"ד מ"ז]: 'המוציא את אשתו משום נדר (שהיתה נדרנית) - לא יחזיר; משום שם רע - לא יחזיר (מפרש במסכת גיטין: תרי טעמי איכא: למאן דאמר 'משום קלקולא' - שאם אתה אומר 'יחזיר' שמא תלך ותנשא, ונמצא שם רע שאינו שם רע, או נדר נעקר על ידי חכם – ומקלקלה: זה ואומר "אילו הייתי יודע שכן הוא אפילו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשיך" - לפיכך אומרים לו: הוי יודע שהמוציא את אשתו משום שם רע או משום נדר - לא יחזיר, ואם חביבה היא עליך - לא תמהר להוציאה" ואי אתי תו לקלקל לא מהימן, שהרי יודע שנאסרה עליו ולא חש לבדוק את הדבר; ואיכא למאן דאמר: כדי שלא יהו בנות ישראל פרוצות בעריות ובנדרים). רבי יהודה אומר: כל נדר שידעו בו רבים (שנדרתו בפני עשרה) - לא יחזיר (קסבר: טעמא משום 'שלא יהו פרוצות בנדרים' הוא, וכי נדרה - בפני רבים; וזהו נדר שאין לו הפרה כדאמרינן בגיטין: פרצה יותר מדאי קנסוה); לא ידעו בו רבים (דיש לו הפרה) – יחזיר (לא קנסוה; והכי אמר התם דרבי יהודה לא חייש בנדר לקלקולא); רבי מאיר אומר: כל נדר שצריך חקירת חכם (שאין הבעל יכול להפר: שאינו מדברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש) - לא יחזיר (קסבר: טעמא משום קלקולא; הלכך בהאי איכא קלקולא, דאומר "אילו הייתי יודע דחכם יכול להתירו - לא הייתי מגרשיך, דרוצה הייתי שתתבזה בבית דין ויתירו לך"), ושאינו צריך חקירת חכם (נדר שהבעל יכול להפר) יחזיר (דבהאי לא מצי לקלקלה, שהיה לו להפר ולא הפר).'

<רבי אלעזר: אומר אחד 'צריך' ואחד 'אינו צריך' לא יחזיר>

אמר רבי אלעזר: לא אסרו 'צריך (חקירת חכם)' אלא מפני 'שאינו צריך' (שהצריך חקירת חכם אין בו קלקול, דלאו כל כמיניה לומר "אילו הייתי יודע...", לפי שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, אלא מפני מה אסרוהו? - מפני שאינו צריך, דיכול הוא לכחש ולומר 'לא הייתי יודע שאני יכול להפר'; וגזרו האי אטו האי).'

מאי טעמא דרבי יהודה (דאמר: נדר שהודר ברבים אין לו הפרה)?

דכתיב:

(כתובות עה,א)

(בגבעונים כתיב:) (יהושע ט,יח) ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה [בה' אלקי ישראל; וילנו כל העדה על הנשיאים].

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

[1] Re: Kesuvos 074: Ma'amar by way of a Shali'ach
>> Moishe Weiss asked:
chalitza cannot be through a shliach so Tnai doesn't work, as it needs to be similar to Bnai Gad V'rueven, Gemara asks from Biah? Gemara answers that "Ishkish Havayos Lehadodi".... How about Yibum itself, can maamar be done through a shliach?<<

>>The Kollel replies:
(b) Yibum of course cannot be done through a Shaliach and therefore Tenai does not work.
As you stated, Ma'amar is d'Rabanan. Whether or not Ma'amar helps through a Shaliach or with a Tenai is not discussed in the Gemara....

Conceivably it would depend on the Machlokes between Rebbi and the Rabanan in Yevamos 19b whether Ma'amar helps Ba'al Korchah. Rebbi who compares Ma'amar to Yibum would hold that Shaliach and Tenai do not help, while the Chachamim who compare Ma'amar to Kidushin would say that Tenai and Shali'ach would
help.
Yitzchok Zirkind comments:
See Rema, Even Ha'Ezer 166:2 (from the Rivash).
The Kollel replies:
Thank you very much for pointing out the Rema to us! The Rema, citing the Rivash, states explicitly that Ma'amar *can* be done with a Shali'ach. (See also the Pischei Teshuvah there, who cites a discussion whether this is true when there is more than one surviving brother, in which case the Shali'ach cannot do an act [for one brother] which will cause a "loss" to others (the other brothers).)