כתובות דף עז

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום כתובות פרק שביעי 'המדיר'

כתובות דף עז

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

כתובות פרק שביעי 'המדיר'

(כתובות עו,ב)

(כתובות עה,א) וחכמים אומרים: במה דברים אמורים? - במומין שבסתר [אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון; ואם יש מרחץ באותה העיר - אף מומין שבסתר אינו יכול לטעון, מפני שהוא בודקה בקרובותיו]:

אמר רב נחמן:

(כתובות עז,א)

ונכפה (חולי שממנו נופל לארץ ויש לו זמן לבא [כלומר: בנכפה ששהתקפות באות באופן מסודר, בעתות ידועות מראש, כמו שאומרת הגמרא להלן]) - כמומין שבסתר דמי (לפי שנזהרת ביום זמנה מלצאת בין הבריות); והני מילי דקביע ליה זמן; אבל לא קביע ליה - כמומין שבגלוי דמי.

משנה:

האיש שנולדו בו מומין - אין כופין אותו להוציא.

אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - במומין הקטנים, אבל במומין הגדולים (מפרש בגמרא) - כופין אותו להוציא.

גמרא:

רב יהודה תני 'נולדו' (משנשאה); חייא בר רב תני 'היו'.

מאן דאמר 'נולדו' [ואמרה המשנה 'אין כופין אותו להוציא'] - כל שכן 'היו', דקסברה וקיבלה; מאן דאמר 'היו' - אבל נולדו לא [אלא כופין].

תנן: 'אמר רבן שמעון בן גמליאל: במה דברים אמורים? - במומין קטנים, אבל במומין גדולים כופין אותו להוציא' - בשלמא למאן דאמר 'נולדו', היינו דשאני 'בין גדולים לקטנים', אלא למאן דאמר 'היו' - מה לי גדולים מה לי קטנים? הא סברה וקיבלה?

כסבורה היא שיכולה לקבל ועכשיו אין יכולה לקבל.

'ואלו הן מומין גדולים? פירש רבן שמעון בן גמליאל: [כגון] ניסמית עינו נקטעה ידו ונשברה רגלו.'

אתמר: רבי אבא בר יעקב אמר רבי יוחנן: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

רבא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים.

ומי אמר רבי יוחנן הכי (דהלכה כרבן שמעון בהא לחודא)? והא ('בכל מקום ששנה' קאמר:) אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בכל מקום ששנה רבי שמעון בן גמליאל במשנתנו - הלכה כמותו, חוץ מ'ערב' ו'צידן' ו'ראיה אחרונה' ('ערב' – ב'גט פשוט'; 'צידן' - במי שאחזו קורדיקוס; 'ראיה אחרונה' - בסנהדרין [לא,א] בפרק 'זה בורר' [פ"ג מ"ח], ובשתי ראיות נחלק - הלכה כמותו בראשונה, ולא באחרונה: אמרו [בית הדין] לו [לאחד מבעלי הדין] 'הבא ראיה'! אמר: אין לי ראיה כו')?

אמוראי נינהו[1], ואליבא דרבי יוחנן.

משנה:

ואלו שכופין אותו להוציא: מוכה שחין, ובעל פוליפוס (מפרש בגמרא) והמקמץ, והמצרף נחושת, והבורסי (מפרש בגמרא; וכולן מפני שאומנות מסרחת היא) - בין שהיו עד שלא נישאו ובין משנישאו נולדו; ועל כולן אמר רבי מאיר: אף על פי שהתנה עמה - יכולה היא שתאמר "סבורה הייתי שאני יכולה לקבל ועכשיו איני יכולה לקבל"; וחכמים אומרים: מקבלת היא על כרחה חוץ ממוכה שחין, מפני שממקתו (לשון המק בשרו (זכריה יד,יב)).

מעשה בצידון בבורסי אחד שמת והיה לו אח בורסי אמרו חכמים יכולה היא שתאמר "לאחיך הייתי יכולה לקבל, ולך איני יכולה לקבל[YH1] ".

גמרא:

מאי 'בעל פוליפוס'? אמר רב יהודה אמר שמואל: ריח החוטם.

במתניתא תנא: ריח הפה.

רב אסי מתני איפכא, ומנח בה סימנא: שמואל לא פסיק פומיה (סימנא דשמואל ריח הפה אמר) מכוליה פירקין (תמיד היה שגור בפיו).

והמקמץ:

מאי 'מקמץ'?

אמר רב יהודה: זה המקבץ צואת כלבים (לא ידעתי מה צורך בה אבל באשכנז ראיתי ששורין בהם הבגדים לפני כבוסן יום או יומים[YH2] ).

מיתיבי: 'מקמץ זה בורסי'?

ולטעמיך - תיקשי לך מתניתין (דקא חשיב להו בתרין): 'המקמץ והמצרף נחושת והבורסי' - בשלמא מתניתין לא קשיא (אברייתא, דאיכא למימר: האי דחשיב ליה בתרי - הכי קאמר) כאן בבורסי גדול [שנקרא סתם 'בורסי'] כאן בבורסי קטן (שהוא עני ויש לו עורות מעט) (דהיינו 'מקמץ'), אלא לרב יהודה קשיא!

תנאי היא, דתניא: 'מקמץ זה בורסי ויש אומרים זה המקמץ צואת כלבים' (והכי גרסינן לה בתוספתא; והא דרבי יוסי ברבי יהודה[2] - מלתא אחריתי קאמר ושם היא שנויה).

והמצרף נחושת והבורסי:

מאי 'מצרף נחושת'?

רב אשי אמר: חשלי דודי (מחשלין ומרדדין נחשת ועושין ממנו יורות ומסריח הוא).

רבה בר בר חנה אמר: זה המחתך נחושת מעיקרו (ממקום מוצאו מן הארץ).

תניא כוותיה דרבה בר בר חנה: 'איזהו 'מצרף'? - זה המחתך נחושת מעיקרו.'

אמר רב: האומר "איני זן ואיני מפרנס" - יוציא ויתן כתובה.

אזל רבי אלעזר, אמרה לשמעתא קמיה דשמואל. אמר: אכסוה שערי (האכילוהו שעורים כבהמה; [פירוש 'אכסוהו':] כל הנאכל שלא כדרכו קרי ליה 'כוסס') לאלעזר! עד שכופין אותו להוציא - יכפוהו לזון!?

ורב?

אין אדם דר עם נחש בכפיפה.

כי סליק רבי זירא, אשכחיה לרבי בנימין בר יפת דיתיב וקאמר לה (להא מילתא דרב) משמיה דרבי יוחנן (דאיהו נמי כרב סבירא ליה). אמר ליה: על דא אכסוה שערין לאלעזר בבבל!

אמר רב יהודה אמר רב אסי: אין מעשין (אין כופין להוציא) אלא לפסולות.

כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר: כגון אלמנה לכהן גדול, וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט, ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר; אבל נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אין כופין אותו (דלא כפינן אפריה ורביה).

ורב תחליפא בר אבימי אמר שמואל: אפילו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - כופין אותו.

תנן: 'אלו שכופין אותו להוציא: מוכה שחין ובעל פוליפוס [וכו']' (הני אין, אפריה ורביה לא): בשלמא לרב אסי (לא תקשי הא דלא חשיב פסולות במתניתין, דאיכא לשנויי): דרבנן קתני (הנך דאיסורא דידהו לא כתיבא באורייתא), דאורייתא לא קתני; אלא לרב תחליפא בר אבימי - ליתני 'נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה כופין אותו' (דמדאורייתא לא מיחייב לאפוקה, דאפשר ליקח לו אשה אחרת אצלה, אבל מדרבנן קאמר: דכל כמה דאיתא להא גביה לא נסיב אחריתי)?

אמר רב נחמן: לא קשיא: הא במילי הא בשוטי (אפריה ורביה - במילי מייסרינן, בשוטי לא רדינן ליה, אבל הנך - בשוטי נמי רדינן ליה, שאי אפשר לה לקבל).

מתקיף לה רבי אבא: (משלי כט,יט) בדברים - לא יוסר עבד [כי יבין ואין מענה] [לא די בדברים]! אלא אמר רבי אבא: הא והא – בשוטי:

(כתובות עז,ב)

התם (גבי מתניתין) - כי אמרה "הוינא בהדיה (מקבלנא ליה)" - שבקינן לה; הכא [בפסולי קהל או פסולי חיתון או – לפי הדיעות: בשלא ילדה עשר שנים]- אף על גב דאמרה "הוינא בהדיה" - לא שבקינן לה.

והרי מוכה שחין, דאף על גב דאמרה "הוינא בהדיה" - לא שבקינן לה, דתנן: 'חוץ ממוכה שחין ממפני שממקתו', וקתני התם: כי אמרה "דיירנא בהדיה בסהדי" - שבקינן לה; הכא [בפסולי חיתון] אף על גב דאמרה "דיירנא בהדיה בסהדי" - לא שבקינן לה.

צצצ

תניא: 'אמר רבי יוסי: שח לי זקן אחד מאנשי ירושלים: עשרים וארבעה מוכי שחין הן, וכולן אמרו חכמים תשמיש קשה להן; ובעלי ראתן (שרץ יש לו במוחו) - קשה מכולן.'

ממאי הוי?

דתניא: הקיז דם ושימש - הויין לו בנים ויתיקין (חלשים). הקיזו שניהם ושימשו - הויין לו בנים בעלי ראתן.

אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא טעים מידי, אבל טעים מידי - לית לן בה.

מאי סימניה?

דלפן עיניה, ודייבי [זבים, נוזלים] נחיריה, ואיתי ליה רירא מפומיה ורמו דידבי עילויה (זבובין כרוכין אחריו).

ומאי אסותיה?

אמר אביי: פילא (עשב שקורין פוליו"ן), ולודנא (אליישינ"א) [מין שרף], גירדא דאגוזא (קליפי עץ האגוז) וגירדא דאשפא (מה שגוררין מן העור [בעיבוד עורות בבורסקי]) וכליל מלכא (חבצלת) ומתחלא דדיקלא סימקא (שומר שיש להם לתמרים בקטנותן כעין שיש לאגוזים קטנים), ושליק להו בהדי הדדי, ומעייל ליה לביתא דשישא (של שיש, כלומר: מקום שאין רוח שולט שם); ואי לא איכא ביתא דשישא מעייל ליה לביתא דשב לבני ואריחא (שכותלן עב שבעה לבנים זה אצל זה, ואריח - שהוא חצי לבינה, והלבינה שלשה טפחים) ונטיל ליה (ושופך לו מאותן מים) תלת מאה כסי על רישיה, עד דרפיא ארעיתא דמוחיה (גולגלתו מתרככת ונוחה ליקרע בסכין), וקרע למוחיה, ומייתי ארבע טרפי (עלין) דאסא [הדס] ומדלי כל חד כרעא (מגביה רגלו של שרץ) ומותיב חד (ומושיב העלה תחת רגלו, שאם לא יעשה כן - לכשיחזיק בגופו ליטלו - ינעוץ צפרניו במוחו ויקוב את הקרום) ושקיל בצבתא, וקלי ליה; דאי לא (אם לא ישרפנו) - הדר עילויה (יחזור עליו).

מכריז רבי יוחנן: הזהרו מזבובי של בעלי ראתן (זבובים השוכנים עליו קשות להביא אותו חולי על איש אחר).

רבי זירא לא הוה יתיב בזיקיה (במקום שתנשב רוח אחת על שניהם [עליו ועל בעל ראתן]);

רבי אלעזר לא עייל באהליה;

רבי אמי ורבי אסי לא הוו אכלי מביעי דההיא מבואה!

רבי יהושע בן לוי מיכרך בהו (נדבק אצלם ) ועסיק בתורה (בשעה שעוסק בתורה, ומושיבן אצלו, ומובטח הוא שתגין התורה עליו ולא יוזק), אמר (משלי ה,יט) אילת אהבים ויעלת חן [דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד] - אם חן מעלה על לומדיה - אגוני לא מגנא?

כי הוה שכיב (כשהגיע זמנו ליפטר), אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה [רצונך];

אזל, איתחזי ליה [הראה עצמו לריב"ל].

אמר ליה [ריב"ל למלאך המות]: אחוי לי דוכתאי (הוליכני לגן עדן והראני מקומי)!

אמר ליה [מלאך המות לריב"ל]: לחיי!

אמר ליה [ריב"ל למלאך המות]: הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא.

יהבה ניהליה.

כי מטא להתם דלייה, קא מחוי ליה [מלאך המות לריב"ל, את מקומו]; שוור (קפץ) [ריב"ל], נפל לההוא גיסא [לתוך גן עדן]. נקטיה [מלאך המות לריב"ל] בקרנא דגלימיה [בפנת בגדו].

אמר ליה [ריב"ל למלאך המות]: בשבועתא דלא אתינא.

אמר קודשא בריך הוא: אי איתשיל אשבועתא (אם נשבע בשבועה מעולם ונשאל עליה להתירה) ניהדר, אי לא - לא ניהדר.

אמר ליה [מלאך המות לריב"ל]: הב לי סכינאי!

לא הוה קא יהיב ליה.

נפקא בת קלא ואמרה ליה: הב ניהליה, דמיתבעא לברייתא [שהבריות זקוקות לכך, שיהיה למלאך המות סכין].

מכריז אליהו קמיה: פנו מקום לבר ליואי! פנו מקום לבר ליואי!

אזל, אשכחיה לרבי שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תלת עשר תכטקי (פלישטי"ל) [שרפרפים] פיזא [עשויים זהב];

אמר ליה: את הוא בר ליואי?

אמר ליה: הן!

נראתה קשת בימיך?

אמר ליה: הן!

אם כן אי אתה בר ליואי (אין אתה ראוי לכרוז זה שאני שומע: שהקשת אינו אלא אות ברית שלא יחרב העולם, ואם יש צדיק גמור בדור - אין צריך אות)!

ולא היא, דלא הואי מידי (לא נראה הקשת בימיו), אלא סבר: לא אחזיק טיבותא לנפשאי.

רבי חנינא בר פפא - שושביניה הוה (אוהבו ורגיל אצלו מלאך המות); כי הוה קא ניחא נפשיה אמרו ליה למלאך המות: זיל עביד ליה רעותיה.

אזל לגביה ואיתחזי ליה.

אמר ליה: שבקי תלתין יום עד דנהדר תלמודאי, דאמרי: "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו"'.

שבקיה. לבתר תלתין יומין אזל, איתחזי ליה. אמר ליה: אחוי לי דוכתאי!

אמר ליה: לחיי!

אמר ליה: הב לי סכינך דלמא מבעתת לי באורחא!

אמר ליה: כחברך בעית למיעבד לי!!

אמר ליה: אייתי ספר תורה וחזי - מי איכא מידי דכתיב ביה דלא קיימתיה?

אמר ליה: מי איכרכת בבעלי ראתן ואיעסקת בתורה (כדהוה עביד איהו [ריב"ל] שהיה מסכן בנפשו לכבד את התורה)?

ואפילו הכי - כי נח נפשיה אפסיק ליה עמודא דנורא [עמוד אש] בין דידיה [בינו] לעלמא [לבין העולם; אולי: לבין המלוים אותו בלויה, כמו שאליהו עלה השמימה ברכב אש וסוסי אש (מלכים ב ב,יא)]; וגמירי דלא מפסיק עמודא דנורא אלא לחד בדרא או לתרין בדרא. קרב לגביה רבי אלכסנדרי, אמר: עשה בשביל כבוד חכמים!

לא אשגח.

עשה בשביל כבוד אביך!

לא אשגח.

עשה בשביל כבוד עצמך (שיקרבו אליך ויספדוך ויתעסקו בך)!

איסתלק [עמוד האש].

אמר אביי: לאפוקי ממאן דלא קיים <אפילו אות אחת> (עמוד זה בא להוציא מעליו מי שלא קיים את כל התורה כמו שקיים הוא).

אמר ליה רב אדא בר מתנא: לאפוקי ממר, דלא אית ליה מעקה לאיגריה!! ולא היא; מיהוה הוה, וההיא שעתא הוא דשדייה זיקא.

אמר רבי חנינא: מפני מה אין בעלי ראתן בבבל? מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר של היזמי (שמטילין בו כשות שגדל בהיזמי).

אמר רבי יוחנן: מפני מה אין מצורעין בבבל? מפני שאוכלין תרדין ושותין שכר ורוחצין במי פרת.

הדרן עלך המדיר

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol

[1] עבודה זרה לב,ב: רשב"ג אומר: בזמן שהקרע שלו עגול - אסור; משוך - מותר. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרשב"ג. תוד"ה הלכה כרשב"ג: להני אמוראי לית להו כללא דבכל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו - מדאצטריך למיפסק כוותיה.

[2] 1. תוספתא כתובות פרק ז משנה י: איזה 'מקמץ'? זה בורסי; ויש אומרים זה המקמץ צואה. מצרף נחושת זה [המתיר נחושת] ר"י בר יהודה אומר: בעל פוליפוס זה ריח הפה.