דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
תחילת כתובות
פרק שמיני 'האשה שנפלו'
כתובות
דף עח
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
כתובות
פרק שמיני האשה שנפלו
(כתובות עח,א)
משנה:
1) האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס (ונתארסה): מודים
בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים.
2) נפלו לה משנתארסה: בית שמאי אומרים: תמכור (בעודה ארוסה, אבל
משתנשא – לא, כדתני לקמן עד שלא ניסת וניסת וכו'), ובית הלל
אומרים: לא תמכור; אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה – קיים.
אמר רבי יהודה: אמרו חכמים לפני רבן גמליאל: הואיל וזכה
באשה (שהיא
ארוסתו) - לא יזכה בנכסים? (בגמרא מפרש אהי מינייהו קיימי: אלכתחלה דבית שמאי? או
אדיעבד דבית הלל?)
אמר להם: על החדשים (שנפלו לה משנשאת) אנו
בושים (מה
ראו חכמים לומר 'אם מכרה ונתנה הבעל מוציא מיד הלקוחות', כדתנן לקמן במתניתין) אלא
שאתם מגלגלין עלינו את הישנים?
3) נפלו לה משנשאת - אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל
מוציא מיד הלקוחות;
4) עד שלא נשאת (כגון משנתארסה או קודם לכך) ונשאת (ואחר כך נשאת) - רבן
גמליאל אומר: אם מכרה ונתנה קיים.
אמר רבי חנינא בן עקביא: אמרו לפני רבן גמליאל: הואיל
וזכה באשה (שנשאה) - לא יזכה בנכסים? אמר להם: על החדשים (שנפלו לה משניסת) אנו
בושים אלא שאתם מגלגלין עלינו הישנים?
רבי שמעון חולק בין נכסים לנכסים: נכסים הידועין לבעל (בגמרא מפרש) לא
תמכור, ואם מכרה ונתנה – בטל; שאינן ידועין לבעל לא תמכור, ואם מכרה ונתנה קיים.
גמרא:
מאי שנא רישא [האשה שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס] דלא פליגי [בית שמאי
ובית הלל, שמוכרת ונותנת וקיים] ומאי שנא סיפא
[נפלו לה
משנתארסה] דפליגי [בית שמאי ואומרים: תמכור] (הרי נתארסה, ומשום
דנפלו לה קודם לכן הורע כוחו)?
אמרי דבי רבי ינאי: רישא - בזכותה נפלו (עדיין לא היה זכאי
בשלה ולא בה, אלא היא עצמה); סיפא בזכותו נפלו (כבר זכה בה
ובנכסיה).
אם בזכותו נפלו - כי מכרה ונתנה אמאי קיים? אלא: רישא -
ודאי בזכותה נפלו, סיפא אימר בזכותה אימר בזכותו (דאירוסין עושה ספק
נישואין: שמא תבא לידי נישואין שמא לא תבא): לכתחלה - לא תמכור; אם מכרה
ונתנה - קיים.
אמר רבי יהודה אמרו לפני רבן גמליאל: [הואיל וזכה באשה - לא
יזכה בנכסים?
אמר להם: על החדשים אנו בושים, אלא שאתם מגלגלין עלינו את
הישנים?]:
איבעיא להו: רבי יהודה - אלכתחלה (פליגי, ואמרי: אמאי מוכרת
לכתחלה לבית שמאי? הואיל וזכה באשה שאירסה לא יזכה בנכסיה? אבל אדיעבד מודו כבית
הלל,) או אדיעבד (נמי פליגי, ובעי למימר מִכרָהּ בטל)?
(כתובות עח,ב)
תא שמע:, דתניא: 'אמר רבי יהודה: אמרו לפני רבן
גמליאל: הואיל וזו (נשואה) אשתו וזו (ארוסה) אשתו
- (מה
נשואה ) זו (נפלו לה משנשאת) - מכרה בטל (כדקתני במתניתין
הבעל מוציא כו'), אף זו (שנפלו לה כשהיא ארוסה יהא) מכרה בטל (ואפילו כשהיא עודה
ארוסה)!
אמר להן: על החדשים (שאתם אומרים עליהם 'מה זו
מכרה בטל') אנו בושים (על מה שאמרנו בטל), אלא שאתם
מגלגלים עלינו את הישנים (אומרים לי עליהם מה זו מכרה בטל כו'; ולא גרסינן 'אמר
להם: אף זו לא תמכור; וכן מצאתי בתוספתא) - שמע מינה (מדקאמרי ליה 'אף
זו מכרה בטל' שמע מינה) דיעבד קאמר (דיעבד נמי קשיא להו)!
שמע מינה.
תניא: 'אמר רבי חנינא בן עקביא: (בעוד שדנו לפניו
במוכרת בעודה ארוסה) לא כך השיבן
רבן גמליאל לחכמים (לא כך הוצרך להשיבם 'על החדשים אנו בושים' שהרי תשובה נצחת
יש כאן: שיש להפריש בין ארוסה לנשואה) אלא
כך השיבן (וכן השיבן עליה): לא
אם אמרתם בנשואה, שכן בעלה זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה - תאמרו בארוסה
שאין בעלה זכאי לא במציאתה ולא במעשה ידיה ולא בהפרת נדריה (לבדו אלא אם כן
אביה עמו, דתנן: אביה ובעלה מפירין נדריה)?!
אמרו לו:
רבי! (נראין דבריך) מכרה
לה עד שלא נשאת (במוכרת בעודה ארוסה); נשאת ואחר כך מכרה (נכסים שנפלו לה קודם נישואין) מהו?
אמר להו: אף
זו מוכרת ונותנת וקיים.
אמרו לו:
הואיל וזכה באשה (למציאתה ולמעשה ידיה והפרת נדריה) לא יזכה בנכסים (שתיקנו לאכול
פירותיהן בחייה, והיאך מכרה קיים)?
אמר להם: על החדשים
אנו בושין אלא שאתם מגלגלין עלינו את הישנים.' והאנן תנן
'עד שלא נשאת ונשאת - רבן גמליאל אומר: אם מכרה ונתנה קיים' [בדיעבד, אך
לכתחילה לא]?!
אמר רב זביד: תני 'מוכרת ונותנת וקיים'.
רב פפא אמר: לא קשיא: הא (מתניתין, [דקתני 'אם
מכרה']) - רבי יהודה (היא, דאיהו מסיק ואמר לה [דסבירא ליה]) אליבא
דרבן גמליאל, (אפילו בעודה ארוסה - לא תמכור לכתחילה, וכל שכן בנשאת קודם מכירה]), הא
[בסיפא
דמתניתין] רבי
חנינא בן עקביא אליבא דרבן גמליאל (ואף על גב דאיירי רבי חנינא בסיפא - לאו דמודה לרבי
יהודה דרבן גמליאל 'אם מכרה' אית ליה, אלא מוכרת לכתחילה! ומאי דלא פריש רבי חנינא
במתניתין פריש בברייתא).
ורבי חנינא בן עקביא (דאמר כמאן [סובר
רבן גמליאל]) – כבית שמאי (בתמיה: דהא בית הלל - אפילו במוכרת באירוסין אמרי
'לכתחילה לא', ואם בא לוקח לבית דין לימלך אמרינן ליה 'לא תיזבון' - כ"ש
משנישאת)?!
הכי קאמר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על דבר זה (אלא לכתחילה תמכור).
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: בין שנפלו לה נכסים עד שלא
נתארסה בין שנפלו לה נכסים משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות;
כמאן? דלא כרבי יהודה ולא כרבי חנינא בן עקביא!?
אינהו דאמרי כ'רבותינו', דתניא: 'רבותינו חזרו ונמנו:
בין שנפלו לה עד שלא תתארס ובין שנפלו לה משנתארסה וניסת - הבעל מוציא מיד הלקוחות'.
משניסת אלו ואלו מודים [שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא
מיד הלקוחות]:
לימא תנינא לתקנת אושא [כלומר:
לכאורה במשנתנו מבוארת תקנת אושא], דאמר רבי
יוסי ברבי חנינא: באושא התקינו: האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה, ומתה - הבעל
מוציא מיד הלקוחות [ופירוש זה קשה, שהרי המשנה היתה צריכה לומר: 'באושא
התקינו' או לשון דומה].
[אלא אומרת הגמרא:] מתניתין
– בחייה (בחייה
קאמר), ולפירות (הבעל מוציא כדי לאכול פירות בחייה, ולאחר מותה יחזיר הקרקע
ללוקח; ואפילו מתה בחייו - לא ירשנה הבעל;); תקנת אושא: בגופה של קרקע,
ולאחר מיתה (ואתו באושא ותקון דאפילו גופה של קרקע יורש הבעל).
רבי שמעון חולק בין נכסים (יש נכסים שמכרה קיים ויש
נכסים שמכרה בטל:) [נכסים הידועין לבעל לא תמכור, ואם מכרה ונתנה – בטל; שאינן ידועין לבעל לא תמכור
ואם מכרה ונתנה -קיים]:
אלו הן 'ידועין' ואלו הן 'שאינן ידועין'?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: 'ידועין' – מקרקעי (ועל מנת אותן
נכסים נשאה, לפיכך מכרה בטל, שהיה מצפה שתפול לה אותה ירושה), 'שאינן
ידועין' – מטלטלין;
ורבי יוחנן אמר: אלו ואלו 'ידועין' הן, ואלו הן ש'אינן
ידועין': כל שיושבת כאן ונפלו לה נכסים במדינת הים.
תניא נמי הכי: 'אלו הן שאינן ידועין: כל שיושבת כאן
ונפלו לה נכסים במדינת הים.'
ההיא איתתא, דבעיא דתברחינהו לנכסה מגברה (אלמנה היתה, ובאת
להנשא) - כתבתינהו לברתה (והיתה מקדמת ונותנתן לבתה כדי להבריח זכות בעלה מהם
שלא יזכה בהם והודיעה לעדים שאין מתנה זו מתנה אלא להבריח ולא שתזכה בהם הבת אם
תתאלמן היא או תתגרש); אינסיבה ואיגרשה.
(כתובות עט,א)
אתאי לקמיה דרב נחמן (לתבוע את בתה להחזיר לה הנכסים,
והבת הוציאה שטר מתנתה), קרעיה רב נחמן לשטרא. אזל רב ענן לקמיה דמר עוקבא, אמר
ליה: חזי מר נחמן חקלאה (אינו בקי בדינין! ומר עוקבא אב בית דין הוה[1]), היכי
מקרע שטרי דאינשי!?
אמר ליה: אימא לי איזי [חביבי] גופא
דעובדא היכי הוה.
אמר ליה: הכי והכי הוה.
אמר ליה: שטר מברחת קא אמרת? הכי אמר רב חנילאי בר אידי
אמר שמואל: מורה הוראה אני (נטלתי רשות מריש גלותא, כדאמרינן בפרק קמא דסנהדרין (דף
ה,א)
דמהני רשותא, ולא יהבי רשותא אלא לבקי בדבר)! אם יבא שטר
מברחת לידי (שירצה המקבל מתנה להחזיק בנכסים על פיו שלא להחזירם לנותן) – אקרענו!
(ולקמיה
פריך: הואיל ולאו שטרא הוא - היאך הועיל להבריח?)
אמר ליה רבא לרב נחמן: (כשקרע אותו שטר - היכי
סמכת בהא אדשמואל וקרעת ליה?) טעמא (אמר שמואל 'אקרענו') מאי?
- דלא שביק איניש נפשיה ויהיב לאחריני (ולא גמר להקנותו אלא בעוד שהוא דואג מאחרים שלא
יחזיקו בהם) – [שמא התכוין שמואל] הני
מילי לאחריני (בנותנתן לאיש נכרי איכא למימר דלא גמרה ואקניא), אבל לברתה
יהיבא (מתנה
חלוטה)!
אפילו הכי: במקום ברתה - נפשה עדיפא לה.
מיתיבי: 'הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה - כיצד היא עושה?
כותבת שטר פסים לאחרים (שטר פסים: שטר פיוסים שמפייסתו לקבל מתנה זו להפקיע זכות
בעלה קודם נישואין ולא שיזכה מקבל זה בהם) - דברי רבי
שמעון בן גמליאל; וחכמים אומרים: (אם) רצה
(המקבל
הזה) - מצחק בה (ומחזיק בהן עולמית) עד שתכתוב
לו (בשטר
זה) 'מהיום ולכשארצה' (מהיום נתונים לך ולכשארצה יש כאן הברחה מבעלה, שאם בא
לזכות - תאמר "אני רוצה במתנה", ונמצא קיימת למפרע; ואם זה שנכתב שטר
יבוא להחזיק - תאמר "איני רוצה"])'; טעמא -
דכתבה ליה הכי, הא לא כתבה ליה הכי - קננהי לוקח (תיובתא דשמואל)!?
אמר רבי זירא: לא קשיא: הא (כי אמר שמואל 'לא קני') - בכולה
(בכותבת
לו כל נכסיה, דכיון דלא שיירה מידי לנפשה אם תתגרש - אנן סהדי דלא גמרה ומקניא); הא
(דקתני
'רצה מצחק בה') - במקצתה (בכותבת מקצתן).
ואי לא קננהי לוקח (לשמואל, בכותבת כולן, דאמר
'לא קני') - (כיון דלא קני - מאי הברחה איכא?) ניקנינהו
בעל (ויאכל
פירות, וירשנה אם תמות תחתיו)?
אמר אביי: עשאום כנכסים שאין ידועין לבעל (שהרי ע"מ
שאינן שלה נשאה, דסבור שהמתנה גמורה), ואליבא דרבי שמעון.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
[1] אבל הלכה כרב נחמן בדיני כי היה בקי בדינים!
ויש דעה שרב עוקבא היה ראש גולה, והיה יכול לבטל דין שפסק דיין; וכמו שרואים להלן,
ששמואל נטל רשות מראש הגולה לדון.