דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך כתובות
פרק שמיני 'האשה שנפלו'
כתובות
דף פא
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
(כתובות פ,ב)
משנה:
שומרת יבם שנפלו לה נכסים (כשהיא שומרת יבם): מודים
בית שמאי ובית הלל שמוכרת ונותנת וקיים;
מתה - מה יעשו בכתובתהּ (בנדוניא שהכניסה לו,
ושמאתן לו בכתובתה, וקיבל עליו אחריותן ורשאי להוציאם), ובנכסים
הנכנסין והיוצאין עמה (הן נכסי מלוג, שאין שמין אותם עליו ואינו רשאי להוציאן, אלא:
משנכנסה לרשותו נכנסין עמה וכשהיא יוצאה יוצאין עמה)?
בית שמאי אומרים: יחלקו יורשי
הבעל עם יורשי האב (ביבמות פרק 'החולץ' קא מפרש: מאי שנא רישא, כשהיא קיימת, דלא
פליגי שאין לו כח בהם, ומאי שנא סיפא, כשמתה, אמרו בית שמאי 'יחלוקו יורשי הבעל
בהם'? ומפרש נמי: דדוקא נקט 'יחלוקו יורשי הבעל עם יורשי האב' בנכסי מלוג, אבל
יורשי האב לא יחלוקו בכתובת הבעל; ואף על גב דנקט רישא 'מה יעשו בכתובתה'
- תניא ושבקה [ולא
חזרה המשנה לשאלה בענין כתובתה לתת עליה תשובה במשנה, ולכן רש"י כאן מפרש שתשובת
ניתנה במשנתנו רק על 'נכסים הנכנסים והיוצאים עמה']),
ובית הלל אומרים: נכסים (דצאן ברזל) בחזקתן
(ובבבא
בתרא בפרק 'מי שמת' (דף קנח,ב) מפרש בחזקת מי הם מוחזקין: אי בחזקת יורשי הבעל,
הואיל ואחריותן עליו, או בחזקת יורשי האשה, שהיו שלה), וכתובה (הכי גרסינן:
'כתובתהּ': מנה מאתים ותוספת שראויין לבא לה משל בעל) בחזקת יורשי
הבעל; נכסים הנכנסים והיוצאים עמה בחזקת יורשי האב.[1]
הניח אחיו [הנפטר] מעות - ילקח
בהן קרקע (לפי שכתובתהּ על נכסי בעלהּ הראשון, כדקתני לקמן - לפיכך נכסי המת אחראין
לכתובתה), (אלא) והוא (שהיבם, אם מייבם אותה) אוכל
פירות (וקסבר
מטלטלי משתעבדי לכתובה).
פירות [שהשאיר האח המת]:
התלושין מן הקרקע - ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות;
המחוברין בקרקע:
אמר רבי מאיר: שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין
בלא פירות, והמותר ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות (דקסבר כל מה שגדל ברשות
המת אחראין לכתובה);
וחכמים אומרים: פירות המחוברין בקרקע שלו (בגמרא פריך עלה), התלושין
מן הקרקע - כל הקודם זכה בהן (קסבר: מטלטלי לכתובה לא משתעבדי אלא אם כן תפסה,
ומחיים דבעל בעינן תפיסה, כדלקמן ב'הכותב' (דף פד,ב), והוא הדין נמי
דפליגי אכספים, דמאי שנא כספים מפירות תלושים?): קדם הוא -
זכה, קדמה היא - ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות.
כנסה - הרי היא כאשתו לכל דבר (מפרש בגמרא), בלבד
שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון.
לא יאמר לה "הרי כתובתיך מונחת על השלחן" אלא
כל נכסיו (שיירש מאחיו) אחראין לכתובתה.
וכן לא יאמר אדם לאשתו "הרי כתובתיך מונחת על
השלחן", אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה.
גירשה (ליבמתו לאחר שכנסה) - אין לה
אלא כתובה (אבל כל זמן שלא גרשה היו כל הנכסים משועבדים לה, ואינו רשאי למכור); החזירה
- הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובה בלבד (דתנן בפירקין דלקמן [פ"ט
מ"ט]: 'המגרש את אשתו והחזירה - על מנת כתובה הראשונה החזירה'; ובגמרא
פריך: למה לי לאשמועינן ביבמה).
גמרא:
איבעיא להו: שומרת יבם שמתה - מי קוברה (משום דיש לה שני
יורשין קמבעיא לן): יורשי הבעל קברי לה, דקא ירתי כתובה (ותניא בפרק 'נערה
שנתפתתה' (לעיל דף מז,ב) 'קבורתה תחת כתובתה')? או דלמא
יורשי האב קברי לה, דקא ירתי נכסים הנכנסין והיוצאין עמה?
אמר רב עמרם: תא שמע, דתניא: 'שומרת יבם שמתה:
(כתובות פא,א)
יורשיה - יורשי כתובתה (אותן יורשים שיורשין
כתובתה חייבין בקבורתה) - חייבין בקבורתה.'
אמר אביי: אף אנן נמי תנינא [כתובות
פ"יא מ"א]: 'אלמנה ניזונת מנכסי יתומין ומעשה ידיה שלהן ואין
חייבין בקבורתה (דהא בעי למיתב כתובתה ליורשיה); יורשיה
- יורשי כתובתהּ - חייבין בקבורתה' - ואיזוהי
אלמנה שיש לה שני יורשין (דאיצטריך לתנא למיתני 'אותן יורשין שיורשין כתובתה'? שמע
מינה איכא יורשים אחריני בהדייהו, דלא ירתי כתובתה)? הוי אומר
זו שומרת יבם.
אמר רבא: ולימא "אח אני יורש (כתובה זו שאני יורש - אין
כאן מנדוניית אביה כלום, אלא מאתים ותוספת שכתב לה אחי, ואין אני יורש אותה אלא
אחי) אשתו אין אני קובר"?
אמר ליה אביי: משום דבאין עליו משני צדדין: אם אחיו יורש
- יקבור את אשתו (כמו שהיה הוא קוברה אם מתה בחייו, ואפילו לא הכניסה לו כלום); אם
אינו קובר את אשתו - יתן כתובתה (שהקבורה באה תחתיה).
אמר ליה: הכי קא אמינא: "אח אני יורש, את אשתו אין
אני קובר", ואי משום כתובה - לא ניתנה כתובה לגבות מחיים (כל זמן שהבעל חי,
ואני במקום בעל עומד, שהייתי מצפה לכונסה)!
מאן שמעת ליה דאית ליה מדרש כתובה (שדורש לשון הכתובה שכתוב
בה 'לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי', דמינה דייקת: לא ניתנה כתובה לגבות
מחיים, דהא אינה יכולה לינשא לאחר)? - בית שמאי (ביבמות בפרק 'האשה שהלכה',
דקאמרי בית שמאי: והלא מספר כתובה נלמד: 'לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי',
והואיל והיא נישאת על פי עצמה, שבאה ואמרה "מת בעלי" - אף כתובתה גובה
על פי עצמה); [ולעומת זאת] ושמעינן להו
לבית שמאי דאמרי 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי (שמי שיש לו שטר חוב על
חבירו - הוא מוחזק בנכסי הלוה יותר ממנו והנכסים בחזקתה, הלכך - מינה קא ירית) [ולכן עליו
לקבור אותה]! דתנן [סוטה פ"ד מ"ב]: 'מתו
בעליהן (אכל הנשים שבעולם קאי שקינאו להן בעליהן ונסתרו) עד שלא שתו (ולא הספיק להשקותה
עד שמת): בית שמאי אומרים: נוטלות כתובה ולא שותות (דבעינן 'והביא האיש את
אשתו'
[במדבר ה,טו]), ובית הלל אומרים: או שותות או לא
נוטלות כתובה.'
'או שותות'? (במדבר
ה,טו) והביא האיש את אשתו אל הכהן [והביא את קרבנה עליה
עשירת האיפה קמח שערים לא יצק עליו שמן ולא יתן עליו לבנה כי מנחת קנאת הוא מנחת
זכרון מזכרת עון] אמר רחמנא, וליכא! אלא: מתוך שלא שותות - לא נוטלות
כתובה.
'בית שמאי אומרים נוטלות כתובה ולא שותות' – ואמאי?
ספיקא הוא: ספק זנאי (והפסידה כתובה) ספק לא זנאי, וקאתי ספק ומוציא מידי
ודאי (מידי
יורשי הבעל, שהן ודאין בירושה)!?
קסברי בית שמאי 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי' (והיא מוחזקת
בנכסים יותר מהן, ואין כאן מוציא מידי ודאי).
(אלעיל פריך: סוף סוף היאך כתובה ניגבת מחיים, שנוכל לבא עליו
משני צדדים,) והא בעינן 'כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי' – וליכא [כי שומרת
יבם אינה יכולה להינשא לאחר]?
אמר רב אשי: יבם נמי כאחֵר דמי (וכיון שהתירתה מיתת הבעל
לינשא ליבם - מאותה שעה זכתה בנכסים).
שלח ליה רבא לאביי (לאחר שהשיבו על שאלתו ואמר
'ניתנה כתובת יבמה לגבות מחיים של יבם') ביד רב שמעיה בר זירא (הוא היה שליח
בתשובה זו): ומי נִתנה כתובה (כתובת יבמה) לגבות מחיים (דיבם)? והתניא:
'רבי אבא אומר: שאלתי את סומכוס: הרוצה שימכור בנכסי אחיו (לאחר שכנס את
יבמתו, ואמרן לעיל 'כל נכסיו אחראין לכתובתה') - כיצד הוא
עושה? [וענה סומכוס:] אם כהן הוא (שאם יגרשנה לא
יוכל להחזירה) - יעשה סעודה (יפה לפתותה במשתה היין) ויפייס
(הימנה,
שתתן לו רשות למכור את העודף על כדי כתובתה); אם ישראל
הוא (שמותר
להחזיר גרושתו) - מגרש בגט (ומגבה את כתובתה, ומוכר מה שירצה) ויחזיר
(ומחזירה
על מנת כתובתה הראשונה)' (או אפילו רצה להחזירה מיד - מוכר כל זמן שירצה, שאין [אשה
כלשהיא] מעכבת מלמכור אלא יבמה, לפי שאין היבם כותב לה כתובה, ולא
כתב לה 'דקנאי ודקנינא', ואין כתובתה אלא על הראשון, ומשום הכי מעכבא בכולהו דלמא משתדפי
הני, דמייחד לה; ואף על גב דאמר לקמן (דף צה,ב) 'אישתדוף בני חרי - טרפא
ממשעבדי' מכל מקום אמרה "איני רוצה לטרוח לבית דין"; אבל כתב לה כתובה
כשמחזירה וכתב לה 'דקנאי ודקנינא' - לא מציא מעכבא; והא דתנן (גיטין
פ"ה מ"ו; דף נה,ב) 'לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל' אוקמינן
באותן שלש שדות: אחת שכתב לה בכתובתה, ואחת שייחד לה בכתובתה, ואחת שהכניסה לו שום
משלה),
(כתובות פא,ב)
ואי סלקא דעתין 'נתנה כתובה לגבות מחיים' - נייחד לה
שיעור כתובה והשאר ליזבין!?
ולטעמיך (דאמרת טעמא משום דלא ניתנה כתובה ליגבות מחיים - אמאי
מהדרת אדרבי אבא לאותובי מברייתא) ולותבה ממתניתין: 'לא יאמר לה "הרי
כתובתיך מונחת ליך על השלחן" אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה'?
(ומשני:) התם - עצה טובה קא משמע לן (ממתניתין לא
מותיבנא, דמתניתין איכא לשנויי דלאו דינא קתני אלא עצה טובה שלא תאבד כתובתה) ; דאי
לא תימא הכי – סיפא, דקתני 'וכן לא יאמר אדם לאשתו "הרי כתובתיך מונחת ליך
על השלחן (הן מעות שהוא משתמש בהן אם הוא שולחני)" אלא
כל נכסיו אחראין לכתובת אשתו' - אי בעי ליה לזבוני הכא נמי דלא
מצי מזבין? (בתמיה! הא אוקימנא לההיא באותן שלש שדות, אבל מי שלא כתב ולא ייחד - מוכר
הכל, ואינה יכולה לעכב עליו, וטעמא: משום דכתב לה 'דקנאי ודקנינא'; ומיהו כשימות
או יגרשנה - טרפה לקוחות)? אלא עצה טובה קמשמע לן (שמא יאבדו המטלטלין
ונמצאת בלא כתובה וצריך לכתוב כתובה אחרת) - הכא נמי עצה טובה קא משמע
לן.
אלא דרבי אבא קשיא (אדמגרש לה - נייחד לה, שהרי
גירושין גנאי הן לשניהם; אלא ודאי טעמא ד'לא ניתנה כתובה להגבותה מחיים')?
דרבי אבא נמי לא קשיא: משום איבה (המייחד לאשתו או קרקע או
מטלטלין נותן איבת עולם ביניהם, דסברה עיניו נותן בגירושין, אבל זה שמגרש על מנת
שיחזיר - ידעה דלא עשה אלא למכור, ופקעה לה איבה).
ההוא גברא דנפלה ליה יבמה בפומבדיתא (דמצוה בגדול לייבם). בעי
אחוה (הקטן
ממנו) למפסלה לה בגיטא מיניה (לזרוק לה גט ולאסרה על כל האחין כדאמרינן בפרק קמא
דיבמות); אמר ליה: "מאי דעתיך? משום נכסי (קשה בעיניך שאכניסנה שלא
אזכה בנכסי אחי, כדתנן (יבמות פ"ד מ"ז; דף מ,א): 'הכונס את
יבמתו זכה בנכסי אחיו')? אנא בנכסי פליגנא לך (כאילו אני חולץ לה
ולא אטול אלא כמוך).
אמר רב יוסף: כיון דאמור רבנן לא ליזבין (שומרת יבם - אין
היבם רשאי למכור, כדאמרינן לקמן בשמעתין: מי שמת והניח שומרת יבם כו') - אף
על גב דזבין (ומה שעשה זה שהתנה עמו לחלוק לו, וקנו מידו - הרי הוא כמוכר) - לא
הוה זביניה זביני, דתניא: 'מי שמת והניח שומרת יבם, והניח נכסים במאה מנה, אף
על פי שכתובתה אינה אלא מנה - לא ימכור: שכל נכסיו אחראין לכתובתה'.
אמר ליה אביי: וכל היכא דאמור רבנן לא ליזבין - אף על גב דזבין
לא הוה זביניה זביני? והתנן [כתובות פ"ח מ"א]: 'בית
שמאי אומרים: 'תמכור', ובית הלל אומרים: 'לא תמכור'; אלו ואלו מודים שאם מכרה
ונתנה קיים'!?
שלחוה לקמיה דרבי חנינא בר פפי, שלחה 'כדרב יוסף'.
אמר אביי: אטו רבי חנינא בר פפי - כיפי (נזמים) תלה
לה (כלומר:
במה ייפה והנאה את דבריו, ומה טעם נתן בה כששלחה)?
שלחוה לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי, שלחה: 'כדאביי (דהיכא דזבין
זביניה זביני); ואי אמר בה רב יוסף טעמא אחרינא - שלחו לי';
נפק רב יוסף, דק ואשכח דתניא: 'הרי שהיה נושה באחיו
ומת (הנושה
המלוה), והניח שומרת יבם, לא יאמר (היבם המחויב המעות) "הואיל
ושאני יורש (שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים) החזקתי (בחוב זה ולא
אשלמנו עוד)" אלא מוציאין מיבם ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות'.
אמר ליה אביי: דלמא דטבא ליה עבדו ליה (עצה טובה, שיהיה
הקרקע קיים לו עולמית, ולא יוציא המעות בהוצאה)?
אמר ליה: תנא תני 'מוציאין' (דמשמע על כרחו), ואת
אמרת דטבא ליה עבדו ליה?
הדור שלחוה קמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי ,
אמר להו: הכי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: זו אינה
משנה (לא
נישנית משנה זו בבית המדרש של חכמים, ולא סמכינן עלה במידי)!
מאי טעמא?: אילימא משום דהוו להו מטלטלי, ומטלטלי לכתובה
לא משעבדי - דלמא רבי מאיר היא (במתניתין) דאמר מטלטלי משעבדי לכתובה (דקתני גבי כספים
ופירות תלושין 'ילקח בהן קרקע', ואפילו לא תפסה - אלמא משעבדי לכתובתה; ואפילו
לא קיימא לן כרבי מאיר - בהא מיהו גבי 'מוציאין' ליכא מאן דפליג אי מקרקעי
נינהו ולעולם משנה היא)! ואלא (להכי אינה משנה וטעות היה מי ששנאה) משום
דאמר לה (דמצי
אמר לה): "את - לאו בעלת דברים דידי את (ממך לא לויתי אלא מאחי)!
(כתובות פב,א)
דלמא (בהא נמי לא טעה דרבי נתן היא דמוציאין מזה ונותנין
לזה) רבי נתן היא, דתניא: 'רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה
וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: [במדבר
ה,ד: והתודו
את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו] ונתן
לאשר אשם לו (לאשר הקרן שלו, ולא כתיב 'לאשר נושה בו')'; אלא
(להכי
אינה משנה וטעה התנא ששנאה): לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי
בכתובה (שהרי
היא מדברי סופרים: חדא [חומרא
ראשונה:] דמטלטלי משתעבדי לה, וחדא דגביא מבעל חובו של מת, מדרבי נתן,
אלא חדא מהנך חומרי הוה ליה למיתני בה:; אלא אי כרבי מאיר אי כרבי נתן
(וכיון
דתנא תרוייהו - לא קבלה מרבו כן, ומאליו שנאה מי שסידר הברייתא, ולא סמכינן עלה
במידי).
אמר רבא: אם כן - היינו דשמענא ליה לאביי, דאמר 'זו אינה
משנה' - ולא ידענא מאי היא (לא הייתי יודע טעם בדבר אמאי אינה משנה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to
distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify
of use at the email address on www.oocities.org/yeshol