דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
סיום כתובות
פרק שמיני 'האשה שנפלו'
כתובות
דף פב
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
(כתובות פא,ב)
שלחוה לקמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי, שלחה:
"כדאביי (דהיכא דזבין זביניה זביני); ואי אמר בה רב יוסף טעמא אחרינא -
שלחו לי";
נפק רב יוסף, דק ואשכח דתניא: 'הרי שהיה נושה באחיו
ומת (הנושה
המלוה), והניח שומרת יבם, לא יאמר (היבם המחויב המעות) "הואיל
ושאני יורש (שאכניס את אשתו ואזכה בנכסים) החזקתי (בחוב זה ולא
אשלמנו עוד)" אלא מוציאין מיבם ויקח בהן קרקע והוא אוכל פירות'.
אמר ליה אביי: דלמא דטבא ליה עבדו ליה (עצה טובה, שיהיה
הקרקע קיים לו עולמית, ולא יוציא המעות בהוצאה)?
אמר ליה: תנא תני 'מוציאין' (דמשמע על כרחו), ואת
אמרת דטבא ליה עבדו ליה?
הדור שלחוה קמיה דרב מניומי בריה דרב נחומי ,
אמר להו: הכי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: זו אינה
משנה (לא
נישנית משנה זו בבית המדרש של חכמים, ולא סמכינן עלה במידי)!
מאי טעמא?: אילימא משום דהוו להו מטלטלי, ומטלטלי לכתובה
לא משעבדי - דלמא רבי מאיר היא (במתניתין) דאמר מטלטלי משעבדי לכתובה (דקתני גבי כספים
ופירות תלושין 'ילקח בהן קרקע', ואפילו לא תפסה - אלמא משעבדי לכתובתה; ואפילו
לא קיימא לן כרבי מאיר - בהא מיהו גבי 'מוציאין' ליכא מאן דפליג אי מקרקעי נינהו
ולעולם משנה היא)! ואלא (להכי אינה משנה וטעות היה מי ששנאה) משום
דאמר לה (דמצי
אמר לה): "את - לאו בעלת דברים דידי את (ממך לא לויתי אלא מאחי)!
(כתובות פב,א)
דלמא (בהא נמי לא טעה דרבי נתן היא דמוציאין מזה ונותנין
לזה) רבי נתן היא, דתניא: 'רבי נתן אומר: מנין לנושה בחבירו מנה
וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה? תלמוד לומר: [במדבר
ה,ד: והתודו
את חטאתם אשר עשו והשיב את אשמו בראשו וחמישתו יסף עליו] ונתן
לאשר אשם לו (לאשר הקרן שלו, ולא כתיב 'לאשר נושה בו')'; אלא
(להכי
אינה משנה וטעה התנא ששנאה): לא אשכחן תנא דמחמיר תרי חומרי
בכתובה (שהרי
היא מדברי סופרים: חדא [חומרא
ראשונה:] דמטלטלי משתעבדי לה, וחדא דגביא מבעל חובו של מת, מדרבי נתן,
אלא חדא מהנך חומרי הוה ליה למיתני בה:; אלא אי כרבי מאיר אי כרבי נתן
(וכיון
דתנא תרוייהו - לא קבלה מרבו כן, ומאליו שנאה מי שסידר הברייתא, ולא סמכינן עלה
במידי).
אמר רבא: אם כן - היינו דשמענא ליה לאביי, דאמר 'זו אינה
משנה' - ולא ידענא מאי היא (לא הייתי יודע טעם בדבר אמאי אינה משנה).
ההוא גברא דנפלה ליה יבמה במתא מחסיא; בעא אחוה למיפסלה
בגיטא מיניה; אמר ליה: מאי דעתיך? אי משום נכסי - אנא בנכסי פליגנא לך! אמר ליה: מסתפינא
דעבדת לי כדעביד פומבדיתאה רמאה (שאחרי כן חזר בו פומבדיתא קרי להו רמאה, כדאמרינן
בעלמא (חולין דף קכז,א): נרשאה נשקיך [אם
אדם מהעיר נרש מנשק אותך] - מני ככיך [ספור
את שיניך]; פומבדיתאה לוייך [אם
אדם מפומבדיתא ליוה אותך] שני אושפיזיך [תעבור
ללון במקום אחר, כדי שלא ימצא אותך] ובחזקת הבתים (בבא
בתרא מו,א) כמו כן: תא ואחוי לך [ואראה
לך] רמאי דפומבדיתא]). אמר ליה: אי בעית - פלוג לך
מהשתא (החזק
בחלקך מעכשיו, ואף על פי שאינה עכשיו קנויה לך, עד שאכנוס או שאחלוק לכשאכנוס
ואזכה בכולן - זכה אתה בחלקך על פי שהחזקתיך מעכשיו)!
אמר מר בר רב אשי: אף על גב דכי אתא רב דימי אמר רבי
יוחנן: האומר לחבירו "לך ומשוך פרה זו ולא תהיה קנויה לך אלא לאחר שלשים
יום" - לאחר שלשים יום קנה (במשיכה זו), ואפילו עומדת באגם (שאינה ברשות הלוקח) [ולכן העיסקה
בין האחים אמורה לצאת לפועל] - התם (הוא דקונה לאחר שלשים, משום) בידו (דבידו היה להקנותה
לו משעת משיכה, הלכך מהניא משיכה לכשיתקיים התנאי שימלאו שלשים יום), הכא
לאו בידו (לחלקם לו מעכשיו ולהקנות לו אם ירצה, הלכך אי אמר ליה נמי "לכשאכנוס
- זכה מעכשיו" - לאו מידי הוא, דקיימא לן כרב יוסף כדקבעינן הלכתא כוותיה
לקמן בשמעתין; ואפילו אית לן 'יִבֵּם ואחר כך חילק - מה שעשה עשוי' - השתא מיהת
לאו בידו).
והא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן 'לא קני'? (גבי משיכת פרה
קאי, ופריך דרבי יוחנן אדרבי יוחנן)?
לא קשיא: הא דאמר ליה "קני מעכשיו (לאחר שלשים
כשיגיעו תהא קנויה לך מעכשיו)" הא דלא אמר ליה "קני
מעכשיו".
בעו מיניה מעולא: יבם ואחר כך חילק - מהו?
לא עשה ולא כלום [כי הכל משועבד
לכתובת האלמנה].
חילק ואחר כך יבם מהו?
לא עשה ולא כלום [כי הכל משועבד
לכתובת האלמנה].
מתקיף לה רב ששת: השתא: יבם [ובאו הנכסים
לרשותו] ואחר
כך חילק - לא עשה ולא כלום, חילק [כאשר אינם ברשותו] ואחר
כך יבם מבעיא [בודאי שאין למעשיו תוקף]!?
שני מעשים הוו (ומי ששאל זו לא שאל זו, ולא שמע האחרון את הראשונה,
שלא נשאלו יחד בבית המדרש לגירסא בעלמא, אלא על פי מעשים שאירעו נשאלו).
כי אתא רבין אמר ריש לקיש: בין יבם ואחר כך חילק, בין
חילק ואחר כך יבם - לא עשה ולא כלום.
והלכתא: לא עשה ולא כלום.
וחכמים אומרים: פירות המחוברים לקרקע [שהניח אחיו]
שלו:
אמאי? והא כל נכסיו [של אחיו שמת]
אחראין וערבאין לכתובתה (והמחובר לקרקע כקרקע, ולא דמו למחוברין דנכסי מלוג, דהתם
פירא תקינו ליה רבנן היכא דאיכא קרן קיים, והני נמי פירי נינהו, דגמרי ברשותיה, אבל
הכא - קרנא ופירא דידיה הוא, ושיעבודא הוא דאית לה עלייהו, ומאי דאישתעבד לה מחיים
דבעל לא אמרינן 'פירא הוא' לאפקועי שיעבודא)?
אמר ריש לקיש: תני 'שלה' (ולא פליגי רבנן עליה אלא
אתלושין ואכספים, ולמימר דלא משעבדי מטלטלי לכתובתה).
כנסה - הרי היא כאשתו:
למאי הלכתא?
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לומר שמגרשה בגט ומחזירה (תרי מילי אשמעינן:
מגרשה בגט, ואינה צריכה חליצה, ואשמעינן שאם רצה להחזירה - מחזירה כשאר אשה).
'מגרשה בגט'? פשיטא!?
מהו דתימא [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו ומת
אחד מהם ובן אין לו - לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר; יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה]
ויבמה' אמר רחמנא - ועדיין יבומין הראשונים עליה (אף על פי שלקחה,
דהכי כתיב: 'ולקחה'... 'ויבמה') - לא תיסגי לה בגט אלא בחליצה - קא משמע לן (דנעשית כאשתו, ומ-לאשה דרשינן ליה לקמן,
והאי ויבמה דרשינן לבעל כרחה ביבמות
(דף ח,ב)).
'מחזירה'? פשיטא!?
(כתובות פב,ב)
מהו דתימא: מצוה דרמא רחמנא עליה עבדה, והשתא תיקום עליה
באיסור אשת אח - קא משמע לן.
ואימא הכי נמי?
אמר קרא (שם) 'ולקחהּ
לו לאשה' - כיון שלקחה - נעשית כאשתו (דכתיב 'לאשה' קרא יתירא).
בלבד שתהא כתובתה על נכסי בעלה הראשון:
מאי טעמא?
אשה הקנו לו (ליבם זה) מן השמים (אין עליו לכתוב לה שטר
נישואין).
ואי לית לה מראשון - אית לה משני, כדי שלא תהא קלה בעיניו
להוציאה.
לא יאמר לה "הרי כתובתיך [מונחת על השלחן" אלא כל
נכסיואחראין לכתובתה.
וכן לא יאמר אדם לאשתו "הרי כתובתיך מונחת על השלחן",
אלא כל נכסיו אחראין לכתובתה]:
מאי 'וכן (לא יאמר)' (פשיטא: מי גריעה אשתו
מיבמתו)?
מהו דתימא: התם (גבי יבמתו) – הוא (קאמרינן שלא ייחד לה מעות
לפני שולחנו), דלא כתב לה (כתובה האי יבם דליכתוב בה נכסים [כמו
שכותבים בכתובה]) 'דקנאי (כבר) ודקנינא
(שאני
עתיד לקנות)' (הלכך איכא איבה, דלא סמכה דעתה שלא יאבדו המעות), אבל
הכא, דכתב לה 'דקנאי ודקנינא' - אימא סמכה דעתה? - קא משמע לן.
גרשה - אין לה אלא כתובתה:
גרשה – אּין (הוא דאמרינן 'אין לה אלא כתובה, ואם בא למכור מן השאר
ימכור'), לא גרשה - לא (לא ימכור כלום)! קא משמע לן
כדרבי אבא [שיותר מכדי כתובתה משועבד לה, אלא כל ירושת אחיו,
ואינו רשאי למכור] (דלעיל: אם ישראל הוא מגרשה בגט ומחזירה; ואם תאמר מרישא
שמעינן לה, דקתני 'כל נכסיו אחראין' - התם עצה טובה הוא, דהא גבי אשתו נמי תנן
הכי, אבל מהך משנה יתירא שמעינן דווקא גירשה, דאי לא - למאי קתני לה? אי משום היא
גופה - פשיטא דאין לה אלא כתובתה, אלא ודאי לדיוקא דיליה תנייה: למידק 'הא לא גירשה
- לא').
החזירה - הרי היא ככל הנשים ואין לה אלא כתובתה:
'החזירה'? מאי קא משמע לן (ביבמה)? תנינא
(לה
באשתו [כתובות פ"ט מ"ט]): 'המגרש
את האשה ומחזירה על מנת כתובה ראשונה מחזירה' (ומאי אולמיה דיבמתו,
דאיצטריך למיתנייה?)!?
מהו דתימא 'אשתו הוא, דאיהו כתב לה כתובה מיניה, אבל יבמתו
- דלא איהו כתב לה (דלית לה כתובה מיניה אלא על נכסי בעלה הראשון) - היכא
דגרשה ואהדרה אימא כתובתה מיניה' - קא משמע לן.
אמר רב יהודה: בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים ולאלמנה
מנה (ולא
היו משעבדים נכסיהן לאחריות הכתובה), והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים (שלא היו רוצות
לינשא להם, אמרו: לכשימות או יגרש - לא נמצא לגבות כלום, שהיורשין יצניעו מעות של
ירושה) עד שבא שמעון בן שטח ותיקן 'כל נכסיו אחראין לכתובתה'.
תניא נמי הכי: 'בראשונה היו כותבין לבתולה מאתים
ולאלמנה מנה, והיו מזקינין ולא היו נושאין נשים; התקינו שיהיו מניחין אותה [את דמי
הכתובה] בבית
אביה; ועדיין כשהוא כועס עליה - אומר לה: "לכי אצל כתובתיך"; התקינו
שיהיו מניחין אותה [את דמי הכתובה] בבית חמיה (בבית בעלה). עשירות
(שכתובתן
מרובה) עושות אותה [את דמי הכתובה] קלתות
(כמין
סל שמנחת על ראשה ונותנת בה פלכיה לאחר שנתמלא הפלך טווי) של כסף ושל
זהב, עניות היו עושות אותה עביט (של מימי רגלים) [תוספות: של נחושת];
ועדיין כשכועס עליה אומר לה "טלי כתובתיך וצאי" (לפי שהיתה [הקלטה או
העביט] מיוחדת לכך), עד
שבא שמעון בן שטח ותיקן שיהא כותב לה "כל נכסי אחראין לכתובתה"'
(ולא
ייחד לה כתובה במטלטלין).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol