דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
תחילת כתובות
פרק תשיעי 'הכותב לאשתו'
כתובות
דף פג
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
(כתובות פג,א)
משנה:
הכותב לאשתו "דין ודברים אין לי בנכסיך" - הרי
זה אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה. אם כן למה כתב לה "דין ודברים אין לי
בנכסיך" (בגמרא מפרש טעמא)[1]? - שאם מכרה ונתנה קיים.
כתב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן"
- הרי זה אינו אוכל פירות בחייה, ואם מתה יוורשה.
רבי יהודה אומר: לעולם אוכל פירי פירות (ובגמרא מפרש אלו
הן פירי פירות) עד שיכתוב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן
ובפירי פירותיהן עד עולם".
כתב לה "דין ודברים אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי
פירותיהן בחייך ובמותך" - אינו אוכל פירות בחייה ואם מתה אינו יורשה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אם מתה - יירשנה, מפני שמתנה
על מה שכתוב בתורה (דקסבר ירושת הבעל דאורייתא; ובבבא בתרא (דף
קיא)
נפקא לן מהאי קרא [במדבר כז,יא]: 'לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה' האי 'וירש אותה' יתירא הוא,
לדרשא: שהאיש יורש את שארו, ושארו זו אשתו; ואף על גב דשארו דקרא לאו אשתו היא,
דהא כתיב ביה 'ונתתם את נחלתו לשארו' וליכא למימר שתירש האשה את בעלה דהא 'ממשפחתו' כתיב - מיהו גבי
קרא יתירא ד'וירש אותה' - דרשינן הכי: 'ונתתם את נחלתו לקרוב אליו ממשפחתו' - שארו
– 'וירש
אותה'
- האיש יורש את אשתו) וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל (אבל פירות תקנתא
דרבנן היא ומצי לאתנויי עלייהו).
גמרא:
תני רבי חייא: 'האומר לאשתו' (ולא תני 'כותב',
דאשמועינן דבאמירה בעלמא נמי סליק נפשיה בלא שום קנין וכתיבה).
וכי כתב לה הכי מאי הוי (וכל שכן אמירה)?
והתניא: 'האומר לחבירו "דין ודברים אין לי על שדה זו" (כגון שדה של
שותפין, ואמר האחד לחברו אחד מן הלשונות הללו [בין בכתיבה בין באמירה]),
ו"אין לי עסק בה", ו"ידי מסולקת הימנה" - לא אמר כלום (דאין כאן לשון
מתנה)!?
אמרי דבי רבי ינאי: בכותב לה ועודה ארוסה (ודאי מי שהקרקע
שלו ובא ליתנו לחבירו - צריך לשון מתנה; ומתניתין בכותב לה עד שלא זכה בנכסים,
ומתנה עמה שלא יזכה בהן לכשישאנה, ואין צריך לשון מתנה - שהרי אין לו עכשיו רשות
בהן), כדרב כהנא; דאמר רב כהנא: נחלה הבאה לאדם ממקום אחר (שאינה ירושת
אבותיו, אלא על ידי מעשיו תבא לו, כגון נחלת אשתו הבאה לו על ידי נשואין שלו) -
אדם מתנה עליה שלא יירשנה (דהואיל ומשום תקנתא דידיה תקון רבנן והוא בא למחול עליה מוחל
וכדרב הונא); וכדרבא, דאמר רבא: האומר "אי אפשי בתקנת חכמים (שתיקנו לטובתי
ואינה טובה לי) כגון זו (לקמן מפרש אהייא אתמר)" -
שומעין לו.
מאי 'כגון זו' (אהיכא אמרה רבא)?
כדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב (אמזונות שתיקנו
לאשה תחת מעשה ידיה): יכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונת ואיני
עושה" (ואי אמרה 'אי אפשי בתקנה זו שתיקנו חכמים לטובתי, שחשו לכל הנשים זימנין
דלא ספקי להו מזונות במעשה ידיהן ותקנו להן מזונות ומעשה ידיהן לבעל - אני איני
צריכה לכך: מעונגת אני, ואי אפשי לעשות מלאכה - אמצא לי מזונות" או "יש
לי אומנות יקרה יתר על כדי מזונותי").
אי הכי (דטעמא משום דתקנתא דידיה הוא ויכול למחול עליה) - (אמאי אצטריך דבי
רבי ינאי לאוקמה בכותב לה ועודה ארוסה?) אפילו נשואה נמי?
אמר אביי: נשואה - ידו כידה (והרי הוא כשותף בהן, וכיון
שנכסים שלו - צריך לשון מתנה ואין מועיל בה לשון 'דין ודברים').
רבא אמר: ידו עדיפא מידה.
נפקא מינה לשומרת יבם (כלומר: לענין "דין
ודברים" לא פליגי [אביי
ורבא], דבין 'ידו כידה' ובין 'ידו עדיפא מידה' - אין מועיל בה לשון
'דין ודברים' לסלקו; ופלוגתא דאביי ורבא - לענין שומרת יבם איצטריך, וביבמות
אפליגו בה אביי ורבא בפרק 'החולץ' (דף לט,א) גבי מתניתין דפרק דלעיל,
ב'האשה' [כתובות פ,ב]: 'שומרת יבם שנפלו לה
נכסים', דקתני 'מתה - מה יעשה בכתובתה כו' ואיפליגו בית שמאי ובית הלל,
ואוקי אביי פלוגתייהו בשנפלו לה כשהיא תחתיו דבעל, בחיי בעל הראשון - קסבר אביי
'ידו כידה', לפיכך כשמת ונפלה לפני יבם ומתה עד שלא נתיבמה – יורשיה, ויורשי הבעל
- שניהם באים לירש: זה מכח אחותו וזה מכח אחחיו; לבית שמאי חלוקה עדיפא, ולבית הלל
חזקה קמייתא עדיפא; לפיכך: נכסי מלוג בחזקת יורשי האב. ופליג רבא אדאביי, דאמר [רבא]: אי דנפלו לה
כשהיא תחתיו - דכולי עלמא ידו של בעל עדיפא מידה, וכשמת - עמד אחיו ליבמה במקומו,
והרי הוא כמותו, ואם מתה כשהיא שומרת יבם - אין ליורשיה בהן כלום, ומתניתין
דב"ש - דנפלו לה כשהיא שומרת יבם).
איבעיא להו: קנו מידו (אברייתא ד'האומר לחבירו
דין ודברים אין לי על שדה זו' קאי, אבל אמתניתין לא מהניא קנין ליפות כחה, דהא
באמירה בלא לשון מתנה סגי לאסתלוקי אפילו מגופה של קרקע היכא דפריש, כדקתני סיפא;
וטעמא דמתניתין - דאמר 'הרי זה אוכל פירות' - לאו משום גריעותא דלשון 'דין ודברים' הוא, אלא משום דלא פריש
ממאי סליק נפשיה, ואמרינן 'ידה על התחתונה', כדמפרש לקמן, ואינה יכולה לומר 'מן
הכל נסתלקת'; הילכך מה לי 'קנו' מה לי 'לא קנו'! אלא אברייתא קא בעי לה, דקתני 'לא
אמר כלום', וטעמא [הסיבה לשאלה היא] משום גריעותא דלישנא הוא) מהו
(מי
אמרינן 'לא הקנה בחליפין הללו כלום, ולא אמר עליה אלא לשון "דין
ודברים"? או דלמא אין חליפין באים אלא לדבר שיש בו ממש, שזה קונה את הסודר
ומקנה לו חפץ המכר או המתנה, ועל גופה של קרקע קנו מידו, ומתנה גמורה היא)?
אמר רב יוסף: מדין ודברים קנו מידו (מה שפירש על הקנין 'קנו
מידו' והוא לשון 'דין ודברים' ואינו כלום).
רב נחמן אמר: מגופה של קרקע קנו מידו.
אמר אביי: מסתברא מילתא דרב יוסף
(כתובות פג,ב)
בעורר (כשבא חברו זה להחזיק בחלקו - מיד עמד וערער על המתנה,
ואמר "לא נתתי לך את השדה, ו'דין ודברים' בעלמא אמרתי לך, שלא אריב
עמך"), אבל בעומד (יום או יומים, ואחר כך ערער – לא [נאמר
מדין ודברים קנו מידו], [אלא
נבין] דהשתא הוא דקא הדר ביה, ולמדוהו לטעון כך) [ולכן ברור
לנו ש]מגופה
של קרקע קנו מידו.
אמר אמימר: הלכתא: מגופה של קרקע קנו מידו.
אמר ליה רב אשי לאמימר: בעורר או בעומד?
למאי נפקא מינה?
לכדרב יוסף.
אמר ליה: לא שמיע לי;
[ומסבירה הגמרא] כלומר: לא
סבירא לי.
אם כן למה כתב לה וכו':
ותימא ליה 'מכל מילי סליקת נפשך' (כיון דאוקמת דבלשון זה
יכול להסתלק - למה אינו מסולק מן הכל)?
אמר אביי: יד בעל השטר על התחתונה (כל המוציא שטר על המוחזק
בדבר, מה שמפורש בשטר יכול לתבוע עליו, ואם השטר סתום - מורידים אותו לפחות
שבמשמעות השטר; וכאן הבעל בא בתקנת חכמים על נכסי אשתו בשלשה דברים: לאכול פירות,
ולירש, ואם תמכור - מכרה בטל; וְזוֹ מוציאה עליו שטר "שכתבת לי דין ודברים
אין לי בנכסייך'", ולשון סילוק הוא זה; והוא יכול לטעון "ודאי לשון
סילוק הוא, אבל לא נסתלקתי אלא מפחות שבדברים" וזו היא המכירה, אבל כל
זמן שלא תמכור - אוכל פירות).
אימא מפירי (מסלק נפשיה, שלא יאכל פירות בחייה, והוא פחות
שבכולן, אבל אם תמכור - שמפסיד אף גוף הקרקע שהיה ראוי לירש אם תמות בחייו -
יהא מכרה בטל, ויירשנה)?
אמר אביי: בוצינא טב מקרא ('בוצינא': דלעת קטנה;
'קרא': דלעת גדולה; והאומר לחבירו 'קח לך דלעת קטנה בגינתי, או המתן עד שיגדילו
וקח גדולה' - טוב לו ליקח הקטנה מיד, כי לא ידע מה יולד יום; אף כאן: חביבה עליו
אכילת פירות שהוא תדיר, ומיד, מביטול מכר, שאינו מיד אלא לכשתמכור - ושמא לא
תמכור)!
ואימא מירושה (סליק נפשיה, והוא הפחות: שמא לא תמות בחייו;
אבל ממכירה לא סליק נפשיה שמא תמכור ויפסיד אכילת פירות שהוא עכשיו)?
אמר אביי: מיתה שכיחא, מכירה לא שכיחא (שאין אשה רוצה
למכור נכסי בית אביה); וכי מסליק איניש נפשיה - ממילתא דלא שכיחא, ממילתא
דשכיחא לא מסליק איניש נפשיה;
רב אשי אמר: (אין לך אלא דקדוק הלשון)
"בנכסייך" (אמר לה) - ולא בפירותיהן (אבל לא בפירותיהן);
"בנכסייך" - (ובעודן שלה קאמר לה, דהא 'בנכסייך' קאמר) ולא
לאחר מיתה (שבטל שמה מעליהן).
רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות:
תנו רבנן: 'אלו הן פירות ואלו הן פירי פירות: הכניסה
לו קרקע ועשתה פירות - הרי הן פירות; מכר פירות ולקח מהן קרקע ועשתה פירות - הרי
הן פירי פירות.'
איבעיא להו: לרבי יהודה (דתנא תרתי: 'ובפירי
פירותיהן' 'עד עולם'): 'פירי פירות' דוקא (בהאי לישנא לחוד סגי
לאסתלוקי מפירי פירות ומפירי דפירי פירות, ולא בעי 'עד עולם', ואי כתב 'בפירותיהן
עד עולם' ולא כתב 'בפירי פירות' - לא אסתלק מפירי פירות), או דלמא
'עד עולם' דוקא (וב'עד עולם' תליא מילתא, ו'בפירי פירות' לא בעי למיכתב, ואי
כתב 'מפירי פירות' ולא כתב 'עד עולם' - לא איסתלק מפירי דפירי פירות)? או
דלמא תרוייהו דוקא? אם תמצי לומר 'פירי פירות' דוקא – 'עד עולם' למה לי (למיתני מתניתין,
הואיל ולא צריך למיכתביה)? - [היינו
אומרים:] הא [את זה] קא
משמע לן [בא ללמדנו
במשנה]:
כיון דכתב לה 'פירי פירות' כמאן דכתב לה 'עד עולם' דמי (והכי קאמר: עד שיכתוב
'ובפירי פירותיהן', היינו עד עולם)! ואם תמצי לומר 'עד עולם' דוקא –
'פירי פירות' למה לי (למיתני מתניתין? ליתני 'בפירותיהן עד עולם', הואיל וביה
תליא, והוא לשון פירות ופירי פירות)? - [היינו
אומרים:] הא [את זה] קא
משמע לן: אף על גב דכתב לה 'פירי פירות' אי כתב לה 'עד עולם' – אין (ודאי לא בעי למכתב
['פירי פירות']), אי
לא [כתב לה 'עד
עולם'] –
לא (מיהו
אי לא תני ['פירי פירות'] הוה אמינא דאי כתב
'פירי פירות' - הוה ככותב 'עד עולם', להכי תני למימר: דאפילו כתב 'פירי פירות' -
בעינן 'עד עולם'); ואם תמצי לומר תרוייהו דוקא - תרתי למה לי (למיכתב בשטר)?
צריכא: דאי כתב לה 'פירי פירות' ולא כתב לה 'עד עולם' -
הוה אמינא פירי פירות הוא דלא אכיל, אבל פירא דפירי פירות אכיל, להכי איצטריך 'עד
עולם'; ואי כתב לה 'עד עולם' ולא כתב לה 'פירי פירות' - הוה אמינא לעולם אפירות
קאי (לא
אוכל הפירות לעולם, לא בשנה זו ולא בשנים הבאות, אבל פירי פירות אוכל)!
להכי איצטריך 'פירי פירות'.
איבעיא להו: כתב לה 'דין ודברים אין לי בנכסייך ובפירי
פירות' מהו שיאכל פירות? מפירי פירות סליק נפשיה, מפירי לא סליק נפשיה? או דלמא
מכל מילי סליק נפשיה?
פשיטא דמכל מילי סליק נפשיה, דאי אמרת מפירי פירות סליק
נפשיה, מפירי לא סליק נפשיה - כיון דאכלינהו (לפירות) (הכי גרסינן: 'כיון
דאכלתינהו לפירות' ולא גרסינן 'דאכלינהו') - פירי פירות מהיכא?
וליטעמיך, הא דתנן 'רבי יהודה אומר לעולם הוא אוכל
פירי פירות כו' - כיון דאכלינהו לפירי פירי - פירות מהיכא? אלא בדשיירא! הכא
נמי בדשייר (אם לא אכלן ומכרן ולקח בהו קרקע ועשתה פירות - סילק נפשו מהן ולא מן
הראשונים).
רבן שמעון בן גמליאל אומר [אם מתה יירשנה, מפני שמתנה על
מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.]
אמר רב: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ולא מטעמיה.
מאי 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולא מטעמיה'?: אילימא
'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יירשנה' - ולאו מטעמיה, דאילו רבן שמעון
בן גמליאל סבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר תנאו קיים (כרבי יהודה, דאמר
גבי מקדש את האשה "על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה" - בדבר שבממון
תנאו קיים, והכא אמאי יירשנה?), וקסבר ירושת הבעל דרבנן, וחכמים עשו
חיזוק לדבריהם יותר משל תורה (להיות תנאו בטל).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol