דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך כתובות
פרק תשיעי 'הכותב לאשתו'
כתובות
דף פד
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
(כתובות פג,ב)
רבן שמעון בן גמליאל אומר [אם מתה יירשנה, מפני שמתנה על
מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.]
אמר רב: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, ולא מטעמיה.
מאי 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל ולא מטעמיה'?: אילימא
'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל, דאמר אם מתה יירשנה' - ולאו מטעמיה, דאילו רבן שמעון
בן גמליאל סבר מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל ורב סבר תנאו קיים (כרבי יהודה, דאמר
גבי מקדש את האשה על מנת שאין ליך עלי שאר כסות ועונה - בדבר שבממון תנאו קיים,
והכא אמאי יירשנה?), וקסבר ירושת הבעל דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר
משל תורה (להיות תנאו בטל) -
(כתובות פד,א)
וסבר רב 'תנאו קיים'? והא איתמר: האומר לחבירו "(אמכור לך חפץ זה) על
מנת שאין לך עלי אונאה": רב אמר: יש לו עליו אונאה (דמתנה על של תורה הוא: אל תונו (ויקרא
כה,יד)), ושמואל
אמר: אין לו עליו אונאה!?
אלא: 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר המתנה על מה שכתוב
בתורה תנאו בטל', ולאו מטעמיה: דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר 'מתה – יירשנה' ורב
סבר: מתה - לא יירשנה (דקסבר ירושת הבעל דרבנן, ולא עשו חזוק לדבריהן כשל תורה).
האי – 'מטעמיה [שמודה רב שמתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל] ולא
כהילכתיה [לגבי הירושה]' הוא!?
אלא: 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יירשנה',
ולאו מטעמיה: דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר: בדאורייתא תנאו בטל, הא בדרבנן (כגון זה שהתנה שלא
יאכל פירות) תנאו קיים, ורב סבר: אפילו בדרבנן תנאו בטל (אפילו תנאי הפירות
נמי בטל, דחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה, וכל שכן הירושה, שהיא של תורה).
האי – (סבירא ליה לרב) 'כטעמיה (דרבן שמעון [בן
גמליאל]:
דמתנה על של תורה תנאו בטל) וכהילכתיה הוא (וכהילכתיה: דאם מתה יירשנה)', ורב
מוסיף הוא [ש'אפילו
בדרבנן תנאו בטל']!?
אלא 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאמר אם מתה יירשנה', ולאו
מטעמיה: דאילו רבן שמעון בן גמליאל סבר ירושת הבעל דאורייתא, וכל המתנה על מה
שכתוב בתורה תנאו בטל, ורב סבר ירושת הבעל דרבנן, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל
תורה.
ורב סבר ירושת הבעל דרבנן? והתנן [בכורות
פ"ח מ"י]: 'רבי יוחנן בן ברוקא אומר: 'היורש את אשתו - יחזיר
לבני משפחה (ביובל), וינכה להן מן הדמים (קא סלקא דעתא:
יחזירם להם בדמים קלים)' והוינן בה: מאי קסבר?: אי קסבר 'ירושת הבעל דאורייתא' -
אמאי יחזיר (ירושה אינה חוֹזֶרֶת ביובל, כדאמרינן בבכורות (דף נב,ב))? ואי
דרבנן - דמים מאי עבידתייהו? ואמר רב: לעולם קסבר ירושת הבעל דאורייתא, וכגון שהורישתו
אשתו בית הקברות: משום פגם משפחה (גנאי הוא להם שיהיו אחרים נקברים עמהם והם יקברו
בקבורת אחרים) אמור רבנן לישקול דמי וליהדר; ומאי 'ינכה להן מן
הדמים'? - דמי קבר אשתו (שחייב הוא בקבורתה), כדתניא (לוקח בית הקברות
מחזירו על כרחו): 'המוכר קברו, ודרך קברו, מעמדו ומקום הספידו - באין
בני משפחה וקוברין אותו בעל כרחו (של לוקח), משום פגם משפחה.'
('אלא' לא גרסינן) רב - לטעמיה דרבי יוחנן בן
ברוקא קאמר, וליה לא סבירא ליה.
משנה:
מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין, והיה לו פקדון או
מלוה ביד אחרים:
רבי טרפון אומר: ינתנו לכושל שבהן (בגמרא מפרש מאי ניהו; ואף
על גב דלא משתעבדי מטלטלי דיתמי - לא לבעל חוב ולא לכתובה – הכא, דלאו ברשותייהו
מנחי - סבירא לרבי טרפון דמוציאין מיד הלוה או מיד מי שהפקדון אצלו ונותנין לבעל
חוב ולכתובה שנתחייב בהן המת מחיים).
רבי עקיבא אומר: אין מרחמין בדין, אלא ינתנו ליורשין (ולא מהניא תפיסה [כפי
שמתברר להלן]), שכולן צריכין שבועה (דתנן בפירקין: 'הבא ליפרע
מנכסי יתומים - לא יפרע אלא בשבועה', וכל זמן שלא נשבעו - אין להם רשות בהם, ואין
אנו יודעין אם יש להם עליו כלום; הלכך משמת המת - זכו בהן היורשין, וברשותן הן) ואין
היורשין צריכין שבועה [אין זו סבה אלא סימן שהשייכות של הנכסים היא קודם כל
ליורשים].
הניח פירות תלושין מן הקרקע - כל הקודם בהן זכה בהן (קדמו יורשין זכו,
ואין מוציאין מידם, דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ולכתובה; קדם אחד מהן -
האשה או המלוה - זכה הוא, דרבי טרפון אית ליה 'תפיסה דלאחר מיתה מהניא').
זכתה אשה יותר מכתובתה (אם קדמה ותפסה ויש יותר מן
הכתובה) ובעל חוב יותר על חובו (או קדם בעל חוב ותפס ויש בהן יותר על חובו) - המוֹתר:
רבי טרפון אומר: ינתנו לכושל שבהן (זה בעל השטר, שידו על
התחתונה, ואם יבואו ליד היתומים - שוב לא יוציא מהם, לא אשה ולא בעל חוב);
רבי עקיבא אומר: אין מרחמין בדין, אלא ינתנו ליורשין,
שכולם צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה.
גמרא:
למה לי למיתני מלוה, למה לי למיתני פקדון?
צריכא: דאי תנא מלוה - בהא קאמר רבי טרפון, משום דמלוה
להוצאה ניתנה (ואינה קיימת בעין דמחסרא גוביינא, ומשום הכי אמר רבי טרפון דלא מנחי
ברשותא דיתמי), אבל פקדון - דאיתיה בעיניה - אימא מודי ליה לרבי עקיבא (דכל היכא דאיתיה -
ברשותא דיתמי איתיה); ואי תנא הא [פקדון] - בהא
קאמר רבי עקיבא, אבל בהך [מלוה, שלהוצאה ניתנה] אימא
מודי לרבי טרפון – צריכא.
מאי 'לכושל'?
רבי יוסי ברבי חנינא אומר: לכושל שבראיה (למי ששטרו מאוחר,
שלא יוכל לטרוף לקוחות הקודמים לו).
רבי יוחנן אמר: לכתובת אשה (היא קרויה 'כושל', שאין
דרכה לחזר אחר נכסי המת ולבקש היכן יש לו קרקע), משום חינא (שימצאו האנשים חן
בעיני הנשים ויהיו נשאות להן - שלא תדאגנה להפסיד כתובתן).
כתנאי: 'רבי בנימין אומר: לכושל שבראיה, והוא כשר (והדבר כשר והגון
לעשות כן); רבי אלעזר אומר לכתובת אשה משום חינא.'
הניח פירות התלושין [כל הקודם בהן זכה בהן; זכתה
אשה יותר מכתובתה ובעל חוב יותר על חובו, המותר: רבי טרפון אומר: ינתנו לכושל
שבהן;
רבי עקיבא אומר: אין מרחמין בדין אלא ינתנו ליורשין שכולם צריכין
שבועה ואין היורשין צריכין שבועה.]:
ורבי עקיבא - מאי איריא 'מוֹתר'? כולהו נמי דיורשין הוו (כיון דטעמא דרבי
עקיבא משום דלא נשבעו הוא, כי תפסי נמי אמאי זכו? הרי זכו בהן יורשים משעת מיתה,
ונכסי דיתמי קא תפסי)!?
אין הכי נמי, ואיידי דאמר רבי טרפון 'מותר' תנא איהו נמי
'מותר' (אהדר
ליה איהו נמי במאי דאיירו ביה; ולעולם בכולהו נמי אית ליה: דאפילו תפס - מפקינן
ליה מיניה).
(כתובות פד,ב)
ורבי עקיבא - תפיסה לא מהניא כלל? (לשון שאילה הוא זה;)
אמר רבא אמר רב נחמן: והוא שתפס מחיים (מהניא היכא דתפס
מחיים של מת; והכי גמר לה רב נחמן מרביה).
ולרבי טרפון - דמנחי היכא (הנך פירות, דקאמר רבי
טרפון דבשעת מיתה לא זכו בהן יורשין אלא יזכה בהן הקודם)?
רב ושמואל, דאמרי תרוייהו: והוא שצבורין ומונחין ברשות
הרבים, אבל בסימטא לא ([סימטא: קרן זוית הסמוכה לרשות הרבים, ובני אדם העושין סחורה
זה עם זה בשוק ורוצים לדבר דבריהם בנחת וישוב הדעת מסתלקין לשם]; אבל בסימטא לא
אמר רבי טרפון 'כל הקודם זכה', דכיון דמקום הראוי לקנין הוא, כדאמרינן בעלמא (בבא
בתרא דף פד,ב) דמשיכה קניא התם אפילו למאן דאמר 'ברשות הרבים לא קניא' - אין זה מקום
הפקר, וזכו בהן יורשין משעת מיתה, והמחזיק בו שם כמחזיק בו בביתם); ורבי
יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו: אפילו בסימטא.
דון דייני כרבי טרפון ואהדריה ריש לקיש לעובדא מינייהו (סבר לה כרבי עקיבא
דלא מהניא תפיסה); אמר ליה רבי יוחנן: עשית (דברי רבי עקיבא) כשל
תורה (כאילו
הן הלכה למשה מסיני, שחזרת מעשה בית דין! דיי לנו לקיים הלכה כמותו לכתחילה, אבל
משנעשה ונגמר הדין - אין לנו לחזור)!
לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר טעה בדבר משנה (דקיימא לן הלכה כרבי עקיבא היכא דיחידאה פליג עליה,
ואף על גב דלאו במשנה ממש תנינא לה, אלא שמעתא דאמוראי הוא - אמרינן בסנהדרין (דף
לג,א)) חוזר
(דאמרינן
התם 'אפילו טעה בדרב ושמואל? אמר ליה: אִין!'), ומר סבר
טעה בדבר משנה אינו חוזר?
לא, דכולי עלמא טעה בדבר משנה חוזר, והכא בהא קמיפלגי: מר
[רבי יוחנן] סבר:
הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מרבו [רבי טרפון נחשב כאן
לרבו של רבי עקיבא], ומר [ריש לקיש] סבר:
הלכה אפילו מרבו.
ואיבעית אימא דכולי עלמא הלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא
מרבו, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר: רבי טרפון רבו הוה, ומר סבר: חבירו הוה.
ואיבעית אימא: דכולי עלמא חבירו הוה, והכא בהא קמיפלגי:
מר סבר: 'הלכה' איתמר (הלכה כרבי עקיבא מחבירו), ומר סבר: 'מטין'
איתמר (מטין
ההוראה לכתחילה אחר רבי עקיבא, ומיהו אי עביד כאידך - לא מהדרינן עובדא).
קריביה (קרוביו) דרבי יוחנן תפוס פרה דיתמי מסימטא;
אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו: שפיר תפסתוה!
אתו לקמיה דרבי שמעון בן לקיש, אמר להו: זילו אהדור (דסבירא ליה כרבי
עקיבא דתפיסה דלאחר מיתה לאו כלום היא).
אתו לקמיה דרבי יוחנן, אמר להו: מה אעשה? שכנגדי (שקול כמותי) חלוק
עלי! [אולי כאן
הוא חולק, ורבי יוחנן אינו חוזר לדון אתו, כי מדובר בקרובו של רבי יוחנן.]
ההוא בקרא דיתמי (שומר בהמותיהם), דתפסי תורא
מיניה בעל חוב (בעל חוב של מת תפסו בבית השומר), אמר "מחיים תפיסנא
ליה", ובקרא אמר "לאחר מיתה תפסיה"!
אתו לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: אית לך סהדי דתפסיה?
אמר ליה: לאו.
אמר ליה: מגו דיכול למימר 'לקוח הוא בידי' - יכול נמי
למימר "מחיים תפיסנא ליה".
והאמר ריש לקיש: הגודרות (בהמה דקה, על שם 'גדרות צאן' (במדבר
לב,טז)) -
אין להן חזקה (אין המחזיק בהם יכול לומר "לקוחין הן בידי" שמא מצאן והכניסן
בביתו, לפי שדרכן להלך בשדות)?
שאני תורא, דמסירה לרועה [ונשמרים, וחזקה
שאינם נתפסים].
דבי נשיאה תפוס אמתא דיתמי מסימטא; יתיב רבי אבהו ורבי
חנינא בר פפי ורבי יצחק נפחא, ויתיב רבי אבא גבייהו. אמר להו: שפיר תפסיתוה!
אמר להו רבי אבא: משום דבי נשיאה נינהו - מחנפיתו להו?
והא דון דייני כרבי טרפון, ואהדריה ריש לקיש עובדא מינייהו!
יימר בר חשו (שם האיש) הוה מסיק ביה זוזי בההוא גברא; שכיב (הלוה), ושביק
ארבא (ספינה) [קטנה, כפי
שנראה להלן; אולי רפסודה]. אמר ליה (יימר) לשלוחיה: 'זיל תפסה ניהליה'! אזל
תפסה.
פגעו ביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, אמרו ליה: את -
תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, ואמר רבי יוחנן: התופס לבעל חוב (שליח התופס
מטלטלין של לוה לצורך בעל חוב) במקום שחב לאחרים (שמפסיד בעלי חובין
אחרים בתפיסתו) -
(כתובות פה,א)
לא קנה! (דלאו כל כמיניה לחוב זה כדי לזכות את זה.)
תפסוה אינהו [רב פפא ורב הונא
בריה דרב יהושע] (שאף הם נושים בו מעות).
רב פפא מימלח מלוחי (מנהיגה [את הספינה] בעוגין שלה,
שקורין ריימ"ש בלעז: 'ממלח' שקורין ווירני"ר בלעז, לשון 'וייראו המלחים' (יונה
א,ה)); רב
הונא בריה דרב יהושע ממתח לה באשלא [משך את הספינה בחבל]. מר
אמר: אנא קנינא לה לכולה (הנהגתי בריאה משל חבירי), ומר אמר:
אנא קנינא לה לכולה.
פגע בהו רב פנחס בר אמי, אמר להו: רב ושמואל דאמרי
תרוייהו: והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים!
אמר להו [צ"ל 'אמרו ליה']: אנן
נמי - מחריפותא דנהרא תפיסנא (לא מצאנוה על שפת הנהר שהיא כסימטא, אלא מזה חטפנוה:
שהיה מוליכה באמצע הנהר, שכל הספינות הולכות שם, והוי כרשות הרבים).
אתו לקמיה דרבא, אמר להו: קאקי (אווזים) חיורי
(על
שזקנים היו) משלחי גלימי דאינשי (מפשיטין טליתות האנשים)! הכי
אמר רב נחמן: והוא שתפסה מחיים [ועליהם להחזיר
ליורשים לפי רבי עקיבא ולפי ריש לקיש, ולפי רבי יוחנן – אין צריכים להחזיר].
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol