דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך כתובות
פרק תשיעי 'הכותב לאשתו'
כתובות
דף פה
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
(כתובות פד,ב)
יימר בר חשו (שם האיש) הוה מסיק ביה זוזי בההוא גברא; שכיב (הלוה), ושביק
ארבא (ספינה) [קטנה, כפי
שנראה להלן; אולי רפסודה]. אמר ליה (יימר) לשלוחיה: 'זיל תפסה ניהליה'! אזל
תפסה.
פגעו ביה רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, אמרו ליה: את -
תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים, ואמר רבי יוחנן: התופס לבעל חוב (שליח התופס
מטלטלין של לוה לצורך בעל חוב) במקום שחב לאחרים (שמפסיד בעלי חובין
אחרים בתפיסתו) -
(כתובות פה,א)
לא קנה! (דלאו כל כמיניה לחוב זה כדי לזכות את זה.)
תפסוה אינהו [רב פפא ורב הונא
בריה דרב יהושע] (שאף הם נושים בו מעות).
רב פפא מימלח מלוחי (מנהיגה [את הספינה] בעוגין שלה, שקורין
ריימ"ש בלעז: 'ממלח' שקורין ווירני"ר בלעז, לשון 'וייראו המלחים' (יונה
א,ה)); רב
הונא בריה דרב יהושע ממתח לה באשלא [משך את הספינה בחבל]. מר
אמר: אנא קנינא לה לכולה (הנהגתי בריאה משל חבירי), ומר אמר:
אנא קנינא לה לכולה.
פגע בהו רב פנחס בר אמי, אמר להו: רב ושמואל דאמרי
תרוייהו: והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים!
אמר להו [צ"ל 'אמרו ליה']: אנן
נמי - מחריפותא דנהרא תפיסנא (לא מצאנוה על שפת הנהר שהיא כסימטא, אלא מזה חטפנוה:
שהיה מוליכה באמצע הנהר, שכל הספינות הולכות שם, והוי כרשות הרבים).
אתו לקמיה דרבא, אמר להו: קאקי (אווזים) חיורי
(על
שזקנים היו) משלחי גלימי דאינשי (מפשיטין טליתות האנשים)! הכי
אמר רב נחמן: והוא שתפסה מחיים [ועליהם להחזיר
ליורשים לפי רבי עקיבא ולפי ריש לקיש, ולפי רבי יוחנן – אין צריכים להחזיר].
אבימי בריה דרבי אבהו הוו מסקי ביה (נושים בו) זוזי
בי חוזאי (אנשי אותה מדינה), שדרינהו ביד חמא בריה דרבה בר אבהו.
אזל פרעינהו. אמר להו: "הבו לי שטרא"! אמרו ליה: סיטראי נינהו (מצד אחר היינו
נושים בו מלוה על פה ומחמת אותה מלוה נחזיק בהם). אתא לקמיה
דרבי אבהו, אמר ליה: אית לך סהדי דפרעתינהו? אמר ליה: לא! אמר ליה: מיגו דיכולין
לומר 'לא היו דברים מעולם' יכולין נמי למימר 'סיטראי נינהו'.
לענין שלומי שליח ([פצוי
על אבדן הכסף בצורה זו - שישלם השליח] למשלח) מאי
(מי
הוה פושע, שהחזיר המעות עד שלא קבל מהם השטר)?
אמר רב אשי: חזינן: אי אמר ליה "שקול שטרא והב
זוזי" – משלם; "הב זוזי ושקול שטרא" - לא משלם.
ולא היא: בין כך ובין כך משלם, דאמר ליה: לתקוני שדרתיך (והיה לך לדקדק
בתקנתי) ולא לעוותי.
ההיא איתתא דהוו מיפקדי גבה (מאבי יתומים) מלוגא
דשטרי (תיק
מלא שטרות). אתו יורשים קא תבעי ליה מינה. אמרה להו: "מחיים (בחוב שהיה חייב לי) תפיסנא
להו (החזקתי
בהם)". אתאי לקמיה דרב נחמן, אמר לה: אית ליך סהדי דתבעוה מיניך
מחיים ולא יהבית ניהליה? אמרה ליה: לא.
[אמר רב נחמן:] אם כן, הוי
תפיסה דלאחר מיתה (שכל זמן שהיה חי היו פקדון בידך והרי הן כמונחין ברשותיה,
וכי אמרינן 'תפיסה מחיים' - כגון שראהו קרוב למות ותפס מטלטלין לשם חובו, ולא היו
פקדון בידו), ותפיסה דלאחר מיתה לא כלום היא.
ההיא איתתא דאיחייבא שבועה (שהיה אדם תובעה ממון והיא
כופרת) בי דינא דרבא; אמרה ליה בת רב חסדא (אשתו של רבא): ידענא
בה דחשודה אשבועה.
אפכה רבא לשבועה אשכנגדה (התובע אותה ישבע ויטול
כדתנן (שבועות פ"ז מ"א; דף מד,ב) 'ואלו נשבעין ונוטלין:
שכנגדו חשוד על השבועה').
זימנין (פעם אחרת) הוו יתבי קמיה [דרבא] רב
פפא ורב אדא בר מתנא; אייתו ההוא שטרא גביה.
אמר ליה רב פפא: ידענא ביה דשטרא פריעא הוא.
אמר ליה [רבא]: איכא
איניש אחרינא בהדיה דמר?
אמר ליה: לא.
אמר ליה [רבא]: אף
על גב דאיכא מר עד אחד - לאו כלום הוא.
אמר ליה רב אדא בר מתנא: ולא יהא רב פפא כבת רב חסדא?
[אמר רבא:] בת רב חסדא
קים לי בגווה (דלא משקרא), מר לא קים לי בגוויה [קשה – וכי
אין רב פפא ראוי שיסמכו עליו? תוספות סוף ד"ה מרענא: 'וי"ל דרב פפא קרוב
היה', ועיין הרא"ש על אתר בסימן ו].
אמר רב פפא: השתא דאמר מר 'קים לי בגוויה' - מילתא היא,
כגון אבא מר ברי, דקים לי בגוויה, קרענא שטרא אפומיה. 'קרענא' ס"ד [וכי אחד נאמן
להוציא שטר חתום מיד המחזיק בו? אפוקי ממונא הוא, ותרי בעינן]!? אלא מרענא
שטרא (ולא
אזדקק לגבות באותו שטר, ומקרע נמי לא קרענא ליה) אפומיה.
ההיא איתתא דאיחייבא שבועה בי דינא דרב ביבי בר אביי, אמר
להו ההוא בעל דין: תיתי ותישתבע במתא [בעיר שלנו (על פי
הב"ח)] אפשר דמיכספא [שתתבייש] ומודיא
[ותודה, ולא
תישבע]. אמרה
להו: כתבו לי זכוותא דכי משתבענא יהבי לי "(שבאתי לדין ונפטרתי הימנו
בשבועתי)"! אמר להו רב ביבי בר אביי: כתבו לה. אמר רב פפי: משום
דאתיתו ממולאי (בית עלי, שהן כרותי ימים; ולי נראה 'ממולאי' – גבנונים, בעלי מומין שאינן
חיין כשאר בני אדם, לשון 'שקל מוליא ושדי בנצא' (בבא בתרא
נד,א)) אמריתו
מילי מוליתא [חלשים]? הא אמר רבא
(לעיל כא,ב): 'האי אשרתא (אשרתא: לשון חוזק, כמו
'יישר כחך' (יבמות סב,א)) דדייני (גירסת רש"י: אשרתא דשטרי: קיום השטר:
שכותבין דיינין "במותב תלתא הוינא ואתא פלוני ופלוני ואסהידו אחתימות ידייהו
ואשרנוהו וקיימנוהו") דמיכתבא [שנכתבה] מקמי
דנחוו (שיעידו
זה כתב ידי) סהדי אחתימות ידייהו – פסולה', אלמא? מיחזי כשיקרא – הכא
נמי מיחזי כשיקרא (לכתוב נשבעה פלונית ועדיין לא נשבעה)!
וליתא [ואין הלכה כך], מדרב
נחמן, דאמר רב נחמן: 'אומר היה רבי מאיר: אפילו מצאו באשפה וחתמו ונתנו לה – כשר';
ואפילו רבנן לא פליגי עליה דרבי מאיר אלא בגיטי נשים, דבעינן כתיבה לשמה, אבל בשאר
שטרות מודו ליה, דאמר רב אסי אמר רבי יוחנן: 'שטר שלוה בו ופרעו (בו ביום) - אינו
חוזר ולוה בו (אפילו בו ביום, ואף על גב דלאו מוקדם הוא, שהרי ביום הלואה נכתב), שכבר
נמחל שיעבודו (משפרעו - בטל השטר, ונמצאת מלוה השניה מלוה על פה, ואינו גובה מן הלקוחות)' -
טעמא דנמחל שיעבודו, אבל למיחזי
(כתובות פה,ב)
כשיקרא (שלא נכתב על מלוה זו) לא חיישינן (אם לא שיש בדבר
ביטול שטר גמור) [ויכולים לכתוב לה מראש את הפסק, שאם תשבע - זכתה].
ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא דציירי בסדינא (שבע מרגליות
צרורות בסדין אחד הפקיד) בי (ביד) רבי מיאשא בר בריה דרבי יהושע בן
לוי. שכיב רבי מיאשא, ולא פקיד (לא צוה לאנשי ביתו, שחטפתו מיתה). אתו
לקמיה דרבי אמי (לתבוע את היורשין [רש"י אומר בלשון רבים, אך לפי הספור להלן
נראה שהיה אחד], והיורשין אומרים שמא של אבינו היו). אמר להו:
חדא - דידענא ביה ברבי מיאשא בר בריה דרבי יהושע בן לוי דלא אמיד (אינו עשיר), ועוד:
הא קא יהיב סימנא (דאמר "בסדין הם צרורות, והם שבע")!
ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק להתם, אבל רגיל דעייל
ונפיק להתם - אימא איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא.
ההוא גברא דאפקיד כסא דכספא בי חסא. שכיב חסא ולא פקיד (שטבע בנהר, כדאמר
ביבמות בפרק בתרא (קכא,ב)). אתו לקמיה דרב נחמן, אמר להו: ידענא
ביה בחסא דלא אמיד, ועוד: הא קא יהיב סימנא!
ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק להתם, אבל רגיל דעייל
ונפיק להתם - אימר איניש אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא.
ההוא דאפקיד מטכסא (לבוש משי; צינד"ל
בלע"ז) בי רב דימי אחוה דרב ספרא. שכיב רב דימי ולא פקיד. אתא
לקמיה דרבי אבא. אמר להו: חדא דידענא ביה ברב דימי דלא אמיד, ועוד: הא קא יהיב סימנא!
ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק להתם, אבל רגיל דעייל ונפיק להתם - אימא איניש
אחרינא אפקיד ואיהו מיחזא חזא.
ההוא דאמר להו (בצוואת מיתה) "נכסיי לטוביה" (ולא פירש לאיזה
טוביה), שכיב. אתא טוביה. אמר רבי יוחנן: הרי בא טוביה!
אמר "טוביה"! ואתא רב טוביה; "לטוביה"
אמר, "לרב טוביה" לא אמר!
ואי איניש דגיס ביה (רגיל אצלו ומגו דגייסי
אהדדי קורא לו בשמו כאילו לא נסמך) - הא גיס ביה.
אתו שני 'טוביה', שכן ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם (דמסתמא אדם מצדיק
מעשיו לזכות בשעת מיתה, דאמר מר (ברכות לד,ב) 'כל הנביאים לא נתנבאו אלא
למהנה תלמידי חכמים מנכסיו'); קרוב ותלמיד חכם - תלמיד חכם קודם.
איבעיא להו: שכן וקרוב מאי?
תא שמע: [משלי כז,י: רעך ורעה אביך אל תעזב,
ובית אחיך אל תבוא ביום אידך] טוב שכן קרוב מאח רחוק.
שניהם קרובים ושניהם שכנים ושניהם חכמים?
שודא דדייני (הטלת הדיינים לפי מה שיראו דיינים שהיה דרכו של מת
לקרב: את זה יותר מזה, או מי שבשניהן טוב ונוהג בדרך ישרה, שיש לומר "בו
נתכוין המת לזכות"). ('שודא': כמו 'שדי בימא' (שמות
טו,ד),
דמתרגמינן ירה בים = הטיל בים.)
תוספות מסכת כתובות דף פה
עמוד ב ד"ה שודא דדייני - לא כפי' הקונט' שפי' שיאמדו הדיינים דעתו של נותן
למי רצונו ליתן יותר, אלא אומר ר"ת שהדיין יתן למי שירצה, ומביא ראיה מסוף
פ"ק דגיטין (דף יד: ושם) גבי '"הולך מנה לפלוני" ומת משלח' - מה
שירצה שליח יעשה, וקרי ליה התם שודא; ועוד
בפ' בתרא דקידושין (דף עד. ושם) אמרינן דנאמן דיין לומר "לזה זכיתי כו', אבל אין
בעלי דינים עומדים לפניו אין נאמן, ופריך: וניהדר ונידייניה? ומשני: בשודא דדייני!
- ואי כפי' הקונט' שהדיינין אומדין דעתו של נותן, אכתי ניהדר ויעשה שודא; וכן
בירושלמי: למי שירצו הדיינים להחליט מחליטין; ואם תאמר: אם כן יתן הדיין למי שיתן
לו יותר שכר?! וי"ל דכל דיין דמקבל אגרא - לאו דיינא הוא.
אמר ליה רבא לבריה דרב חייא בר אבין: תא אימא לך מילתא
מעליותא דהוה אמר אבוך: הא דאמר שמואל 'המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו (המוכר שהוא מלוה -
מחלו ללוה) – מחול (דאמר ליה לוה ללוקח "לאו בעל דברים דידי את"),
ואפילו יורש (של מלוה) מוחל' - מודה שמואל במכנסת שטר חוב לבעלה וחזרה ומחלתו -
שאינו מחול, מפני שידו כידה.
קריבתיה דרב נחמן זבינתה לכתובתה (מכרה שעבוד כתובתה לאחרים
בעודה תחת בעלה) בטובת הנאה (דבר מועט שאינו אלא כחיזוק טובה, שקורין גרי"ד:
מפיק רצון; ולפי שהלוקח מטיל מעותיו בספק שמא תמות היא בחיי בעלה – מְפַחֵד, ואינו
לוקחה אלא בדמים מועטים); איגרשה [ונעשתה זכאית לכתובה]
ושכיבה. אתו (לקוחות), קא תבעי לה לברתה (הבאה לגבות כתובת אמה
מאביה ולירש הכתובה מכח אמהּ, ואלו באין ליטול אותה הימנה לומר: אמך מכרה לנו)! אמר
להו רב נחמן: ליכא דליסבא לה עצה?
(כתובות פו,א)
תיזיל ותיחלה לכתובתה דאמהּ לגבי אבוה, ותירתה מיניה (דאמרינן: אפילו
יורש מוחל, ואמה של זו מכרה להן שטר חוב שהיה לה על בעלה)!
שמעה, אזלה, אחילתה.
אמר רב נחמן: עשינו עצמינו כעורכי הדיינין (כקרוב של בעל דין
או אוהבו הבא אצל דיינין ועורכו בראיות אחר זכות אוהבו או קרובו - כך למדתי עצה
לזו להפסיד שכנגדה).
מעיקרא (כשאמר כן) מאי סבר ולבסוף (כשנתחרט) מאי
סבר?
מעיקרא סבר [ישעיהו נח,ז: הלוא פרס לרעב
לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערם וכסיתו] ומבשרך
לא תתעלם, ולבסוף סבר: אדם חשוב שאני (לפי שלמדין הימנו, ויש
שיעשו אף שלא לקרובים).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol