דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך כתובות
פרק תשיעי 'הכותב לאשתו'
כתובות
דף פו
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
(כתובות פה,ב)
קריבתיה דרב נחמן זבינתה לכתובתה (מכרה שעבוד כתובתה לאחרים
בעודה תחת בעלה) בטובת הנאה (דבר מועט שאינו אלא כחיזוק טובה, שקורין גרי"ד:
מפיק רצון; ולפי שהלוקח מטיל מעותיו בספק שמא תמות היא בחיי בעלה – מְפַחֵד, ואינו
לוקחה אלא בדמים מועטים); איגרשה [ונעשתה זכאית לכתובה]
ושכיבה. אתו (לקוחות), קא תבעי לה לברתה (הבאה לגבות כתובת אמה
מאביה ולירש הכתובה מכח אמהּ, ואלו באין ליטול אותה הימנה לומר: אמך מכרה לנו)! אמר
להו רב נחמן: ליכא דליסבא לה עצה?
(כתובות פו,א)
תיזיל ותיחלה לכתובתה דאמהּ לגבי אבוה, ותירתה מיניה (דאמרינן: אפילו
יורש מוחל, ואמה של זו מכרה להן שטר חוב שהיה לה על בעלה)!
שמעה, אזלה, אחילתה.
אמר רב נחמן: עשינו עצמינו כעורכי הדיינין (כקרוב של בעל דין
או אוהבו הבא אצל דיינין ועורכו בראיות אחר זכות אוהבו או קרובו - כך למדתי עצה
לזו להפסיד שכנגדה).
מעיקרא (כשאמר כן) מאי סבר ולבסוף (כשנתחרט) מאי
סבר?
מעיקרא סבר [ישעיהו נח,ז: הלוא פרס לרעב
לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערם וכסיתו] ומבשרך
לא תתעלם, ולבסוף סבר: אדם חשוב שאני (לפי שלמדין הימנו, ויש
שיעשו אף שלא לקרובים).
גופא: אמר שמואל: המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו – מחול,
ואפילו יורש מוחל.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ואי פקח הוא (הלוקח) - מקרקש
ליה זוזי (ללוה ושוכרו בהן) וכתב ליה שטרא בשמיה (לכתוב לו שטר חוב
בשמו, קודם שיעשו קנוניא בין שניהם).
אמר אמימר: מאן דדאין דינא דגרמי (המחייב את הגורם הפסד
לחבירו) - מגבי ביה (בהאי שטרא מן המוחלו) דמי שטרא
מעליא (כל
החוב שבתוכו); מאן דלא דאין דינא דגרמי - מגבי ביה דמי ניירא בעלמא (כלומר: אומר שלא
מכר לו אלא הנייר, "והרי הוא בידך") (פלוגתייהו בבבא
קמא בפרק בתרא (קטז,ב): ורבי מאיר אית ליה דינא דגרמי, כדתניא (שם
דף ק,ב):
'נתייאש הימנה [מלבנות גדר בין שני סוגי גידולים שהם
כלאים זה בזה] ולא גדרה - הרי זה קידש, וחייב באחריותו' - גבי כלאים, וקיימא לן כוותיה).
הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי (שבא הדין לפני רב אשי
וסיבבו [רפרם לרב אשי] והקיפו בראיות) ואגבי
ביה (מדינא
דגרמי) כי כשורא לצלמי (כלומר: גיבוי גמור: כל ההפסד דקדק בו, כאשר ידקדק
הלוקח קורה לצור בה צורות: שלוקח ישרה וחלקה).
אמר אמימר משמיה דרב חמא: האי מאן דאיכא עליה כתובת אשה
ובעל חוב, ואית ליה ארעא ואית ליה זוזי - לבעל חוב מסלקינן ליה בזוזי, לאשה מסלקינן
לה בארעא: האי כי דיניה והאי כי דיניה (זה הלוה מעות, וזו סמכה על שיעבוד הקרקע, והיא לא
נתנה כלום; ואם בשביל נכסי צאן ברזל הנישומין בכתובה - הוא זכה בהן מיד, וְזוֹ
צירפתן עם הכתובה על שיעבוד הקרקע [ונכסי
המלוג הם שלה ממילא, ואינם נמנים בין נכסי הבעל כלל]); ואי
לא איכא אלא חד ארעא ולא חזיא אלא לחד (אין בה אלא כדי לאחד מהן) - לבעל חוב
יהבינן ליה (שלא תנעול דלת), לאשה לא יהבינן לה. מאי טעמא? יותר ממה שהאיש רוצה לישא
אשה רוצה להנשא. (ולא חיישינן לומר 'משום חינא'; ודוקא שהשטרות נכתבו ביום
אחד, אבל אם קדמה זמן הכתובה - היא גובה.)
אמר ליה רב פפא לרב חמא: ודאי דאמריתו משמיה דרבא (לשון שאלה הוא: [וכי] אמת הוא ששמעתי, שאתם
אומרים דבר זה [להלן] של תימה: דמטרחינן
ליה ללוה למכרה? והלא המלוה עיקר סמך שלו על הקרקע): 'האי מאן
דמסקי ביה זוזי [לווה החייב כסף], ואית ליה
ארעא, ואתא בעל חוב וקא תבע מיניה, ואמר ליה [הלווה למלוה] "זיל
שקול מארעא" - אמרינן ליה: זיל זבין את ואייתי הב ליה' (והלא המלוה עיקר סמך שלו
על הקרקע [ועל מנת כן הוא הלוה!])?
אמר ליה: לא; אימא לי - גופא דעובדא היכי הוה?
אמר ליה: תולה מעותיו בעובד כוכבים הוה (מעות היה לו לפרוע
ואומר "של עובד כוכבים הם"); - הוא [הלווה] עשה
שלא כהוגן - לפיכך עשו בו שלא כהוגן! [עדיף ללווה לתת שדה
לפי שומה למלוה, כי אם יאלץ למכור בלחץ בית דין – לא יקבל מלוא הערך, שהרי ידוע
שהוא לחוץ!]
אמר ליה רב כהנא לרב פפא: לדידך, דאמרת (במסכת ערכין בפרק
'שום היתומין' (כב,ב)) 'פריעת בעל חוב מצוה' (מצוה עליו לפרוע
חובו ולאמת דבריו דכתיב 'הין צדק' [ויקרא יט,לו] שיהא 'הן' שלך צדק
ו'לאו' שלך צדק (בבא מציעא מט,א)) - אמר [הלווה] 'לא
ניחא לי דאיעביד מצוה' – מאי?
אמר ליה: תנינא: 'במה דברים אמורים (דלוקה ארבעים
(עיין פירוש רש"י בחולין קלב,ב עוד שם קי,ב ד"ה כפתוהו[1]))? - במצות
לא תעשה, אבל במצות עשה, כגון שאומרין לו "עשה סוכה" - ואינו עושה; "לולב"
- ואינו עושה
(כתובות פו,ב)
מכין אותו (קודם שעבר על העשה ויש בידו לקיים) עד
שתצא נפשו!'
בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: "הרי זה גיטיך ולא
תתגרשי בו אלא לאחר שלשים יום", והלכה והניחתו בצידי רשות הרבים (ועודנו שם לאחר
שלשים) – מהו?
אמר ליה: אינה מגורשת - מדרב ושמואל! דרב ושמואל, דאמרי
תרוייהו (גבי
מתניתין דקתני 'הקודם זכה'): 'והוא שצבורין ומונחין ברשות הרבים'
(- אלמא
רשות הרבים לא קני ליה לבעלים מידי אלא אם כן מגביהו!), וצידי רשות
הרבים (סמוך
לכתלים, שאין דרך בני אדם לעבור שם ולהתחכך בכותלים) כרשות הרבים
דמו (הילכך
לאחר שלשים - לאו ברשותה הוא דליהוי גירושין חיילי)!
אדרבה! מגורשת, מדרב נחמן, דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
'האומר לחבירו "משוך פרה זו, ולא תהיה קנויה לך עד לאחר שלשים יום" – קנה,
ואפילו עומדת באגם!' מאי - לאו היינו 'אגם' והיינו 'צידי רשות הרבים'!?
לא: אגם לחוד וצידי רשות הרבים לחוד.
איכא דאמרי:
אמר ליה: מגורשת מדרב נחמן, וצידי רשות הרבים כאגם דמי.
אדרבה! אינה מגורשת, מדרב ושמואל! מאי - לאו היינו רשות הרבים והיינו צידי רשות
הרבים!?
לא, רשות הרבים לחוד וצידי רשות הרבים לחוד.
משנה:
המושיב את אשתו חנוונית (למכור יינו ופירותיו בחנות) או
שמינה אפוטרופיא (להכניס ולהוציא פירותיו ולשכור פועלים ולישא וליתן) - הרי
זה משביעה (שלא עיכבה בידה כלום) כל זמן שירצה [ונראה לי
שאפילו מינה אותה לנהל רק את נכסי מלוג שלה – גם כן משביע אותה, שמא עיכבה פירותיו].
רבי אליעזר אומר: אפילו על פילכה ועל עיסתה.
גמרא:
איבעיא להו: רבי אליעזר - על ידי גלגול קאמר? או לכתחלה
קאמר? (על
ידי גלגול קאמר: דשמעיה לתנא קמא דאמר משביעה על האפטרופסות, ולא על פילכה ועיסתה
ואפילו על ידי גלגול שבועת אפטרופסות, דכיון דשבועת אפטרופסות דרבנן - [דהא לא
קטען ליה תובע טענת ברי, אלא "רצוני שתשבע לי" - לא מגלגלין על ידה]
שבועה אחריתי, ואתא רבי אליעזר למימר: היכא דהושיבה חנונית - מיגו דמישתבעה
אאפטרופסות - משתבעה נמי על ידי גלגול על פילכה ועיסתה, דמגלגלין מדרבנן? או
לכתחלה קאמר - דאפילו לא מינה אפוטרופיא - משביעה על פלכה, שהרי אפוטרופסת היא)?
תא שמע: 'אמרו לו לרבי אליעזר: 'אין אדם דר עם נחש
בכפיפה (בתוך קופה אחת)' אי אמרת בשלמא 'לכתחלה' - שפיר (דאמרה ליה "הואיל
ומשבעת לי על פילכי - איני יכול לסבול קפדנותך")! אלא אי
אמרת 'על ידי גלגול' - מאי נפקא לה מינה (הרי נתחייבת לו שבועה, ומה יקשה לה גלגול זה אם לא
עיכבה כלום)?
דאמרה ליה: "כיון דקדייקת בתראי כולי האי (אינך אוהב ומאמין
אותי) - לא מצינא דאדור בהדך".
תא שמע: 'הרי שלא פטר את אשתו מן הנדר (שנודרת לו "יאסרו
עלי כל פירות שבעולם אם עיכבתי משלך כלום", כדאמר במסכת גיטין ("ד
מ"ג; דף לד,ב): 'נמנעו מלהשביעה - התקין רבן גמליאל הזקן שתהא נודרת
ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה') ומן השבועה (שלא כתב לה "נדר
ושבועה אין לי עליך"), והושיבה חנוונית או שמינה אפוטרופיא
- הרי זה משביעה כל זמן שירצה; לא הושיבה חננוונית ולא מינה אפוטרופיא - אינו יכול
להשביעה. רבי אליעזר אומר: אע"פ שלא הושיבה חנוונית ולא מינה אפוטרופיא - הרי
זה משביעה כל זמן שירצה, שאין לך אשה שלא נעשית אפוטרופיא שעה אחת בחיי בעלה על
פילכה ועל עיסתה.
אמרו לו: אין אדם דר עם נחש בכפיפה!'
שמע מינה לכתחלה!
שמע מינה.
משנה:
כתב לה "נדר ושבועה אין לי עליך" - אין יכול
להשביעה (בגמרא
מפרש מהי שבועה פטרה), אבל (אם גירשה ומתה ויורשיה תובעין הימנו כתובתה) משביע
הוא את יורשיה (נשבעים שבועת יורשין המפורשת במסכת שבועות (דף מה,א) 'שבועה שלא פקדתנו
בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע') ואת
הבאים ברשותה (אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה, והלקוחות תובעין אותו - נשבעין אף
הן שבועת היורשין).
"נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאים
ברשותך" - אינו יכול להשביעה לא היא ולא יורשיה ולא את הבאים ברשותה, אבל (אם נתאלמנה, והיא
או יורשיה נפרעין מן היתומים) - יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה
ואת הבאים ברשותה ([היא
או יורשיה או הבאים במקומה] צריכים שבועה, שהרי
לא פטרן אלא ממנו, אם תגבה כתובתה בחייו).
"נדר ושבועה אין לי, ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי (אם אמכור נכסי ואת
באה ליפרע מלקוחות), עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך" - אינו יכול
להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו לא אותה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה;
הלכה (זו שפטרה בעלה מן השבועה, והכי תני בהדיא בתוספתא
דאהך שפטרה קאי) מקבר בעלה לבית אביה (שלא נתעסקה שוב בנכסים), או
שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא - אין היורשין משביעין אותה.
ואם נעשית אפוטרופיא - היורשין משביעין אותה על העתיד לבא
(על
עסק שלאחר מיתה [יכולים
להשביע אותה] שלא עיכבה בידה כלום, דהשתא נכסים דיתמי נינהו, ולא מהניא
בהו פטור דידיה) ואין משביעין אותה על מה שעבר (על עסק שבחיי בעלה).
גמרא:
שבועה מאי עבידתה (איזו שבועה סתם שאשה חייבת לבעלה או ליורשיו, דקתני
דכי לא פטרה – משביעה, וכי פטרה - אין משביעה)?
אמר רב יהודה אמר רב:
(כתובות פז,א)
על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה (פוטרה בכתיבה זאת משבועת
אפוטרופוס אם יושיבנה חנוונית; אבל אם פגמה כתובתה - דתנן במתניתין [כתובות
פ"ט מ"ז] 'הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה' - לא נפטרה מאותה
שבועה על ידי תנאי זה, דכי פטר לה - משבועה דקא רמי הוא עלה, אבל שבועה דהיא גרמה
לנפשה - לא פטר לה).
רב נחמן אמר רבה בר אבוה: על הפוגמת כתובתה [שקבלה
חלק מהתובה לפני-כן, והרי היא כ'מודה במקצת' וצריכה להישבע, והוא יכול פטור אותה
גם משבועה זו] (וכל שכן משבועת
אפוטרופיא, דמכל שבועה פטרה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
[1] רש"י מסכת חולין קי,ב ש"ד כפתוהו: על העמוד
להלקותו כדתניא (כתובות דף פו.) בד"א דארבעים ותו לא? במצות לא תעשה
שכבר נעשית העבירה אבל מצות עשה שלפניו ואינו רוצה לקיימה כגון אומרין לו עשה סוכה
ואינו עושה עשה לולב ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו: