דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך כתובות
פרק תשיעי 'הכותב לאשתו'
כתובות
דף פז
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
(כתובות פו,ב)
משנה:
כתב לה "נדר ושבועה אין לי עליך" - אין יכול
להשביעה (בגמרא
מפרש מהי שבועה פטרה), אבל (אם גירשה ומתה ויורשיה תובעין הימנו כתובתה) משביע
הוא את יורשיה (נשבעים שבועת יורשין המפורשת במסכת שבועות (דף מה,א) 'שבועה שלא פקדתנו
בשעת מיתה ולא אמרה לנו קודם לכן ולא מצאנו בין שטרותיה ששטר כתובתה פרוע') ואת
הבאים ברשותה (אם מכרה כתובתה לאחרים ונתגרשה ומתה, והלקוחות תובעין אותו - נשבעין אף
הן שבועת היורשין).
"נדר ושבועה אין לי עליך ועל יורשיך ועל הבאים
ברשותך" - אינו יכול להשביעה לא היא ולא יורשיה ולא את הבאים ברשותה, אבל (אם נתאלמנה, והיא
או יורשיה נפרעין מן היתומים) - יורשיו משביעין אותה ואת יורשיה
ואת הבאים ברשותה ([היא
או יורשיה או הבאים במקומה] צריכים שבועה, שהרי
לא פטרן אלא ממנו, אם תגבה כתובתה בחייו).
"נדר ושבועה אין לי, ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי (אם אמכור נכסי ואת
באה ליפרע מלקוחות), עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך" - אינו יכול
להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו לא אותה ולא יורשיה ולא הבאים ברשותה;
הלכה (זו שפטרה בעלה מן השבועה, והכי תני בהדיא בתוספתא
דאהך שפטרה קאי) מקבר בעלה לבית אביה (שלא נתעסקה שוב בנכסים), או
שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא - אין היורשין משביעין אותה.
ואם נעשית אפוטרופיא - היורשין משביעין אותה על העתיד לבא
(על
עסק שלאחר מיתה [יכולים
להשביע אותה] שלא עיכבה בידה כלום, דהשתא נכסים דיתמי נינהו, ולא מהניא
בהו פטור דידיה) ואין משביעין אותה על מה שעבר (על עסק שבחיי בעלה).
גמרא:
שבועה מאי עבידתה (איזו שבועה סתם שאשה חייבת לבעלה או ליורשיו, דקתני
דכי לא פטרה – משביעה, וכי פטרה - אין משביעה)?
אמר רב יהודה אמר רב:
(כתובות פז,א)
על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה (פוטרה בכתיבה זאת משבועת
אפוטרופוס אם יושיבנה חנוונית; אבל אם פגמה כתובתה - דתנן במתניתין [כתובות
פ"ט מ"ז] 'הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבועה' - לא נפטרה מאותה
שבועה על ידי תנאי זה, דכי פטר לה - משבועה דקא רמי הוא עלה, אבל שבועה דהיא גרמה
לנפשה - לא פטר לה).
רב נחמן אמר רבה בר אבוה: על הפוגמת כתובתה [שקבלה
חלק מהתובה לפני-כן, והרי היא כ'מודה במקצת' וצריכה להישבע, והוא יכול פטור אותה
גם משבועה זו] (וכל שכן משבועת
אפוטרופיא, דמכל שבועה פטרה).
צצצ
אזל רב מרדכי, אמרה לשמעתא (הך אתקפתא: 'בשלמא למאן
דאמר כו' – [רב
מרדכי] אותביה [השיב
תשובה]) קמיה דרב אשי [בפני רב אשי]: בשלמא
למאן דאמר 'על הפוגמת כתובתה', דמסקא אדעתה [שמעלה על
דעתה בזמן שפגמה כתובתה] דלמא מצטרכי לי זוזי ושקילנא מכתובתאי, ואמרה ליה [לבעלה] "כתוב
לי דלא משבעת לי" (ומיגו דרמיא אנפשה - תבעה ליה פטור כל שבועות) - אלא
למאן דאמר' על אפוטרופיא שנעשית בחיי בעלה' - איהי מי הות ידעה דמותיב לה
אפוטרופיא, דאמרה ליה "כתוב לי דלא משבעת לי"?
אמר ליה: אתון - אהא מתניתו לה (להא דרב יהודה - ארישא
דמתניתין, דלא פריש בה בהי שבועה איירי, ואפלוגתיה דרב נחמן, וסבריתו דרב יהודה – אדרב
נחמן פליג, וקשיא לכו); אנן - אהא (אסיפא דמתניתין) מתנינן לה:
'הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא - אין
היורשין משביעין אותה; ואם נעשית אפוטרופיא - יורשין משביעין אותה על העתיד לבא,
ואין משביעין אותה על שעבר' (דמיירי בשבועת אפוטרופין בהדיא, דקתני 'ואם נעשית
אפוטרופיא', ודרב נחמן - לאו אפלוגתא דרב יהודה אתמר, אלא אפירושא דרישא אתמר;
ורב מתנא פליג אדרב יהודה בסיפא: בהי אפוטרופוס קאמר 'לשעבר' - אבל בפוגמת - כולהו
מודו דפטרה, דשבועה הבאה לה על ידי נכסיו היא).
'שעבר' מאי עבידתיה (כלומר: עד מתי קרוי
'לשעבר' דלא אמרינן 'נכסי דיתמי נינהו', ואין תנאי שלו מועיל בהן)?
אמר רב יהודה אמר רב: על אפוטרופיא שנעשית בחיי הבעל; אבל
בין מיתה לקבורה (כבר רמו נכסי קמי יתמי, ואין תנאי שלו מועיל בהן, שלא על ידי
נכסיו באה לה) - משבעינן לה.
ורב מתנא אמר: אפילו בין מיתה לקבורה לא משבעינן לה,
דאמרי נהרדעי: לכרגא (לפרוע למלך כסף גולגלתא דיתמי) ולמזוני (מזון האשה והבנות
והיתומים) ולקבורה (לקבורת המת או היתומים) - מזבנינן (נכסי דיתמי) בלא
אכרזתא (שאין
שהות ומתון לדבר; והכא נמי לא משבעינן על אותה מכירה, דאי אפשר שלא תזלזל
ותפסידתן, ונמצאת שבועת שקר).
אמר רבה אמר רבי חייא: '"דלא נדר ודלא
שבועה" (אם כתב לה לשון זה) - הוא אינו
יכול להשביעה, אבל יורשין משביעין אותה; "נקי נדר נקי שבועה" - בין הוא
ובין יורשין אין משביעין אותה' הכי קאמר לה: מנקית משבועתא (מדין שבועה);
ורב יוסף אמר רבי חייא: '"דלא נדר ודלא
שבועה" - הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה; "נקי נדר נקי
שבועה" - בין הוא ובין יורשין משביעין אותה!' הכי קאמר לה: נקי
נפשך בשבועתא (אם יחשדוך השבעי להם)!
שלח רבי זכאי [מארץ ישראל, דן לפני
רבי יוחנן] למר עוקבא [ראש הגולה בימי
שמואל: תוספות סנהדרין לא,ב ד"ה אי ציית ציית]: בין
[כתב] "דלא
שבועה", בין "דנקי שבועה",' בין "דלא נדר" ובין
"דנקי נדר": [אם כתב] "בנכסי"
- הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעיןן אותה; "מנכסיא אילין [מהנכסים
האלה]"
- בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה.
אמר רב נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים: בין
"דלא שבועה", בין "דנקי שבועה",' בין "דלא נדר"
ובין "דנקי נדר", בין "מנכסי" ובין "מנכסיא אילין"
- בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה, אבבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים 'הבא
ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה' (דלעולם יורשין משביעין
אותה אם מת הוא והיא נפרעת מהם).
ואיכא דאמרי לה (להא דאבא שאול בן אימא מרים) מתניתא (ולא אמרו לה בלשון
שמעתא דאמורא, כדאמרן, דאמר שמואל משום אבא שאול, אלא מתניתא:) 'אבא
שאול בן אימא מרים אמר: בין "דלא שבועה", בין "דנקי שבועה",'
בין "דלא נדר" ובין "דנקי נדר", בין "מנכסי" ובין
"מנכסיא אילין" - בין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה, אבל מה אעשה
שהרי אמרו חכמים 'הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה.'
אמר רב נחמן אמר שמואל (ואמר שמואל עלה): הלכה
כבן אימא מרים (הלכה כאבא שאול).
משנה:
הפוגמת כתובתה (כדמפרש ואזיל במתניתין גופה) - לא תפרע (השאר) אלא
בשבועה (ובגמרא
מפרש טעמא);
עד אחד מעידה שהיא פרועה - לא תפרע אלא בשבועה (בגמרא מפרש טעמא);
מנכסי יתומים ומנכסים משועבדים (משום דאי הוה גבי מן הלוה [מבעלה] גופיה, והוה טעין
לוה "אשתבע לי דלא פרעתיך" - אמרינן בשבועות דמשבעינן ליה, ואי לא טָעין
[הלוֹה] - לא טענינן ליה,
הואיל ונקיט [המלוה] שטרא [ואם
היה פורע – חזקה שהיה קורע את השטר]; אבל בשביל לקוחות - אנן
טענינן, דלמא אי הוה גבית מן הלוה הוה טעין לך "אישתבע לי דלא פרעתיך"
ובעית אישתבועי - השתא אנן טענינן, ד'פתח פיך לאלם' [משלי לא,ח] הוא [ורק
במלווה שיש לו שטר, שחזקה שלא נפרע החוב - לא טוענים ללוה]; ומנכסי יתומים [אם
המלוה בא לפרוע]) ושלא בפניו - לא תפרע אלא בשבועה (- כולהו משום האי טעמא).
'הפוגמת כתובתה' – כיצד?
היתה כתובתה אלף זוז, ואמר לה "התקבלת כתובתיך"
והיא אומרת "לא התקבלתי אלא מנה" - לא תפרע אלא בשבועה.
'עד אחד מעידה שהיא פרועה' – כיצד?
היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה "התקבלת כתובתיך" והיא
אומרת "לא התקבלתי", ועד אחד מעידה שהיא פרועה - לא תפרע אלא בשבועה.
'מנכסים משועבדים' – כיצד?
מכר נכסיו לאחרים והיא נפרעת מן הלקוחות - לא תפרע אלא
בשבועה.
'מנכסי יתומים' – כיצד?
מת והניח נכסיו ליתומים, והיא נפרעת מן היתומים - לא תפרע
אלא בשבועה.
'ושלא בפניו' – כיצד?
הלך לו למדינת הים והיא נפרעת שלא בפניו - אינה נפרעת אלא
בשבועה.
(כתובות פז,ב)
[המשך המשנה]
רבי שמעון אומר: כל זמן שהיא תובעת כתובתה - היורשין
משביעין אותה, ואם אינה תובעת כתובתה - אין היורשין משביעין אותה. (בגמרא מפרש אהייא
קאי.)
צצצ
גמרא:
סבר רמי בר חמא למימר: שבועה – דאורייתא (ונפקא מינה דלא
מפכינן לה), דקא טעין מאתים וקא מודה ליה במאה - הויא ליה הודאה במקצת
הטענה, וכל המודה במקצת הטענה ישבע.
אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא: דכל הנשבעין שבתורה
נשבעין ולא משלמין (מי שתובעין אותו נשבע, שנאמר: 'ולקח בעליו ולא ישלם' [שמות
כב,י]
- מי שעליו לשלם - הוא נשבע), והיא נשבעת ונוטלת; ועוד: אין
נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות (כל שטרות שיעבוד קרקעות הן, ואין נשבעין על הקרקעות,
כדאמרינן בשבועות (מב,ב) וב'הזהב' (בבא מציעא נז,ב))!
אלא אמר רבא: מדרבנן (היא שבועה זו); (מאי טעמא [גזרו
שבועה]?) דפרע דייק [מי שפורע ומשלם
מדייק], דמיפרע
[הנפרע] - לא
דייק, ורמו רבנן שבועה עלה [עליהָ, כי היא הנפרעת כתובתה] כי
היכי דתידוק [כדי שתדייק].
(ואי תימא
בלא פוגם נמי, הא קיימא לן בשבועות דאי אמר ליה "אישתבע
לי דלא פרעתיך" - משבעינן ליה, והאי נמי - הא קא טעין ליה
"פרעתיך", ומה צורך בפגימה? וכן בעד אחד מעידה שפרועה - בלא עד נמי
משבעינן לה!? הא פרכינן ליה בשבועות: "מה בין זה לפוגם שטרו"? ומשנינן
לה הכי: התם, כי פגים, ואמר ליה האי "פרעתיך" - משבעינן ליה, ואפילו לא
טען לו זה "השבע לי", אבל כי לא פגים - אפילו אמר ליה
"פרעתיך", אי לא אמר ליה בהדיא "אישתבע לי" - אמרינן ליה 'זיל
שלים', דהא נקיט שטרא.)
איבעיא להו: פוגמת כתובתה בעדים ([שטוענת:] "התקבלתי מנה [ולא
מאתים], ובפני עדים קיבלתיו") מהו? (מי אמרינן) 'אם
איתא דפרעה (טפי) [יותר סביר] בעדים הוה
פרע לה (דהא
דק וקא אייתי עדים לפרעון מנה קמא)? או דלמא (לאו משום דדק הוא, אלא) איתרמויי
איתרמי ליה (דהוו עדים התם בההוא זימנא)?
תא שמע: 'כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין; ואלו
נשבעין ונוטלין (שתקנו חכמים לישבע וליטול וטעמייהו מפורש בשבועות בפרק 'כל
הנשבעין'): השכיר (אמר לו "תן לי שכרי" והוא אומר
"נתתי"), והנגזל (ראוהו שנכנס בביתו, אמר לו "תן לי כליי
שנטלת" והוא אומר "לא נטלתי", והעדים ראו שיצא והכלים תחת כנפי
טליתו, ולא ידעו מה), והנחבל (ראוהו שנכנס לתוך ביתו וידו שלם, ויצא חבול; אמר לו
"חבלת בי" והוא אומר "לא חבלתי"), ושכנגדו
חשוד על השבועה, וחנוני על פנקסו (שכותב בו הקפותיו: "כך צווני פלוני לתת לפועליו,
ונתתי להם", והם אומרים "לא נטלנו" - שניהם נשבעין ונוטלין הימנו), והפוגם
שטרו שלא בעדים.'
'שלא בעדים' – אִין, בעדים לא!
לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא בעדים, דודאי צריכה שבועה (על השאר; דהא, דקא
מודיא בהאי מנה - משום עדים הוא, ולאו השבת אבידה היא), אבל שלא
בעדים אימא תיהוי כמשיב אבידה (שהרי יש לה שטר שלם עליו, ואי בעיא הויא אמרה
"לא קבלתי כלום") ותשקול בלא שבועה? קא משמע לן [שגם היא
בשבועה].
איבעיא להו: הפוגמת כתובתה פחות פחות משוה פרוטה (במנה שהיא מודה
עליו שקיבלה - עושה עמו חשבון: "כך נתת לי ביום פלוני, וכך ביום פלוני"
ומצרפתן בחשבון אפילו פחות משוה פרוטה) מהו (צריכה שבועה על השאר או לא)? מי
אמרינן כיון דקא דייקא כולי האי, קושטא קא אמרה? או דלמא איערומי קא מערמא?
תיקו.
איבעיא להו: פוחתת כתובתה (היתה כתובתה אלף זוז כתוב
בשטר, והוא אומר "התקבלת כולה" והיא אומרת "לא התקבלתי כלום, אבל
מודה אני שלא התנית עמי לכתובתי אלא מנה") - מהו?: מי
אמרינן 'היינו פוגמת'? או דלמא 'פוגמת' - מודיא במקצת (שנתקבלה קצת), הא
- לא קא מודיא במקצת?
תא שמע [תוספתא כתובות פ"ט ה"ד
[ליברמן]]: 'פוחתת - תפרע שלא בשבועה; כיצד? - היתה כתובתה אלף זוז
ואמר לה "התקבלת כתובתיך" והיא אומרת "לא התקבלתי ואינה אלא
מנה" - נפרעת שלא בשבועה.'
במאי גביא (אפילו ההוא מנה)? בהאי שטרא?
האי שטרא חספא בעלמא הוא (שהיא אומרת מזוייף הוא)!?
אמר רבא בריה דרבה: באומרת "אמנה היתה לי ביני
לבינו" (ששטר נכתב ונחתם כהוגן, ובפני העדים קבל עליו אלף זוז, אבל הוא האמין בי
שלא אתבענו אלא מנה).
עד אחד מעידה שהיא פרועה [לא תפרע אלא בשבועה]:
סבר רמי בר חמא למימר: שבועה דאורייתא, דכתיב (דברים
יט,טו) לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת [בכל חטא אשר
יחטא על פי שני עדים או על פי שלשה עדים יקום דבר] – 'לכל
עון ולכל חטאת' - הוא דאינו קם, אבל קם הוא לשבועה; ואמר מר: כל מקום
שהשנים מחייבין אותו ממון - אחד מחייבו שבועה (על ממון, שאילו היו שנים -
היה משלם; עכשיו ישבע שהעד מכחש)!
אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא: דכל הנשבעין שבתורה נשבעין
ולא משלמין והיא נשבעת ונוטלת; ועוד: אין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות![1]
אלא אמר רבא: מדרבנן, כדי להפיס דעתו של בעל.
אמר רב פפא:
(כתובות פח,א)
אי פיקח הוא (האי בעל) - מייתי לה לידי שבועה דאורייתא (שהיא בשם או
בכנוי, ואוחז ספר בידו, כדאמרינן בשבועות (לח,ב); וחמורה היא מאד! אבל
שבועה דרבנן - קללה בעלמא, כעין שלנו): יהיב לה כתובתה באפי חד סהדא (פעם שניה), וסמיך
סהדא קמא אסהדא בתרא (יביא את שניהם יחד לבית דין, שאם תכפור - יעידוה שניהם
שנתקבלה כתובתה), ומוקים להו להנך קמאי במלוה (יתבענה פרעון הראשון,
ויאמר "מלוה הן אצלך, שהרי התקבלת כתובתיך שנית"! וכשתכפור ותאמר
"לא קבלתי אלא הפעם הזאת", ועד אחד מעיד על הראשונה - איכא שבועה דאורייתא
[על הפעם הראשונה] - נשבעת ולא
משלמת, ואין כאן שיעבוד קרקעות: שלא מכח כתובה תובעה)!
מתקיף לה רב שישא בריה דרב אידי: היאך סמיך סהדא קמא
אסהדא בתרא? (מה שראה זה לא ראה זה? ואם תכפור על שתיהן - אין כאן אלא עד אחד, ותשבע
ותטול שלישית ונמצא מפסיד!)
אלא אמר רב שישא בריה דרב אידי: יהיב לה כתובתה באפי סהדא
קמא וסהדא בתרא (והוא הדין לשני עדים מן השוק, אבל עצה טובה היא שיכיר העד
הראשון ששתי פעמים פרע, ויכול להעיד על פרעון הכתובה עם חבירו ועל הפרעון הראשון), ומוקים
לה להנך קמאי בהלואה.
מתקיף לה רב אשי: אכתי יכולה למימר "שתי כתובות הואי
(שתי
שטרות היו לי עליך: בפרעון הראשון החזרתי לך אחת, ובשניה אחרת)"
(והרי
העד הראשון מעיד לסייעה שראה שני הפרעונות לשם כתובה ולא לשם מלוה)!?
אלא אמר רב אשי: הוא - דמודע להו (לסהדא קמא ובתרא לפני
פרעון השני: "דעו שכבר פרעתי לה כתובתה בפני אחד מכם, והיא כופרת, ואני רוצה
לפורעה שנית לשם כתובה, שיהיו לי שני עדים בדבר, ואתבע את הראשונים, ויש לי עליהן
עד אחד ותתחייב שבועה דאורייתא"; וכיון דשמעינהו, ולא מסייע לה האי עד קמא:
תו לא מצית למימר 'שתי כתובות הוו', דמילתא דלא שכיחא הוא).
[לפי זה יוצא שגם אם תטען שהתשלום הראשון היה על חשבון
חוב שהיה בעלה חייב לה – תצטרך להישבע שלא נפרעה כתובתה.]
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא
שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In
Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the
footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות
וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission
to distribute this material, with this notice, is granted - with request to
notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol
[1] ולעיל בעמוד זה השיב רבא בדיוק את שתי התשובות
האלה לרמי בר חמא! וכי רמי בר חמא לא הבין לאחר תשובתו הראשונה של רבא? אלא רבא לא
דבר עד שרמי בר חמא גמר לפרש את המשנה כולה, ואמר מה שסבר על כל המשנה, ואחרכך
הגיע זמנו של רבא, ולפי סדר המשנה השיב לרמי בר חמא.