דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י -
באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier
new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.
המשך כתובות
פרק תשיעי 'הכותב לאשתו'
כתובות
דף פט
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר
הכ"מ
כתובות
פרק שביעי 'המדיר'
(כתובות פח,ב)
משנה:
הוציאה גט ואין עמו כתובה (קא סלקא דעתא באומרת
"אבד שטר כתובתי") -
(כתובות פט,א)
[המשך המשנה]
גובה כתובתה (ואינו יכול לטעון "פרעתיך והחזרת לי שטר כתובתיך
וקרעתיו", משום דתנאי כתובה מעשה בית דין הוא; ומהכא נפקא לן בבבא מציעא:
'הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום; מאי טעמא? - כל מעשה בית דין כמאן דנקיט
שטרא דמי); כתובה ואין עמה גט, היא אומרת "אבד גיטי (שלא הוצאתיו עליו
לגבות כתובתי על ידו, כדתנן 'גובה כתובתה', ולא קרעוהו ב"ד, אלא אבד ממני)"
והוא אומר "אבד שוברי (כבר הוצאתו בבית דין, ואמרת "אבד שטר כתובתי" וגבו
בית דין הכתובה על פי הגט וקרעוהו, ולי נכתב שובר על הכתובה: שאם תוציאי עוד על
יורשי שטר הכתובה ותבואי לגבות מכח אלמנות לומר "לא נתגרשתי ולא נפרעתי"
- יהיה השובר לעד, ואבד הימני)
וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב (אחר שביעית)
ואין עמו פרוזבול (זה אומר "השמיטתו שביעית" וזה אומר "פרוזבול
היה לי שלא תשמיטנו שביעית, ואבד") - הרי אלו לא יפרעו. (חיישינן שמא כבר
גבתה בגט וזה השמיטתו שביעית.)
(פרוזבול: במסכת גיטין מפרש בפרק 'השולח גט' (פ"ד
מ"ג; דף לד,ב): 'הלל התקין פרוזבול' כדי שלא תשמט שביעית: שמוסר
שטרותיו לבית דין שיגבו מן הלוה חובו כל זמן שיתבענו, דהשתא לא קרינן ביה 'לא יגוש' [דברים
טו,ב],
שאינו תובעו כלום, אלא הבית דין תובעו, שהפקירם [היה] הפקר, והם יורדין
לנכסיו.)
רבי שמעון בן גמליאל אומר: מן הסכנה (שגזרו עובדי
כוכבים על המצות והיו יראים לשמור גיטיהן ומשקיבלתו שורפתו, וכן פרוזבוליהן)
ואילך - אשה גובה כתובתה שלא בגט ובעל חוב גובה שלא בפרוזבול.
גמרא:
שמע מינה (מדקתני 'גובה כתובתה' בהוצאת גט [בלבד])
כותבין שובר; דאי אין כותבין שובר - ליחוש דלמא מפקא לה לכתובתה (לאחר מיתה)
וגביא בה (בתורת אלמנה)! (ולא חייש לאיערומי מערמא והדרא ומפקא כתובתה בבי דינא אחרינא
ותגבה לאחר מיתתו בתורת אלמנה לומר "לא נתגרשתי ולא נפרעתי" - דהא ודאי
בתורת גרושה לא הדרא גביא דהא קרעינן לגיטא, וכי הדרא מפקא לכתובתה בלא גט תנן
מתניתין 'הרי אלו לא יפרעו'; ומיהו הוה לן למיחש (שלא) תמתין עד שימות
ותגבה בתורת אלמנה, ומדלא חייש - שמע מינה כותבין שובר על כרחו של לוה, ואינו יכול
להשמיט עצמו לומר "לא אפרע עד שתחזיר לי שטרי שמא תחזור ותוציאנו" אלא
אומרים לו 'פרע, והוא יכתוב לך שובר'; ופלוגתא היא בבבא בתרא (קעא,ב), וקיימא לן כמאן
דאמר 'אין כותבין', לפי שנמצא זה צריך לשמור שוברו מן העכברים.)
אמר רב: במקום שאין כותבין כתובה (אלא סומכין על תנאי בית
דין) עסקינן [אך במשנה כתוב: 'כתובה ואין עמה גט', אם כן יש כתובה?!].
ושמואל אמר: אף במקום שכותבין כתובה.
ולשמואל כותבין שובר (בתמיה)?
אמר רב ענן: לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל (דלעולם אין כותבין
שובר, והיינו טעמא דגובה כתובתה): במקום שאין כותבין, ואמר
"כתבתי" - עליו להביא ראיה; במקום שכותבין, ואמרה "לא כתב לי"
- עליה להביא ראיה.
(דאי מקום שאין כותבין הוא, והוא אומר "כתבתי, וירא אני
שמא תחזור ותוציאנה" - עליו להביא ראיה; ואי מייתי ראיה - עדים שכתב - לא
גביא; ואי לא מייתי ראיה קתני מתניתין 'גובה כתובתה', ואינו נאמן לומר
"שניתי ממנהג העיר"; ואי מקום שכותבין הוא, והיא אמרה "לא כתב
לי" - עליה להביא ראיה; וכי קתני מתניתין 'גובה כתובתה' - שהביאה ראיה
שלא כתב לה.)
ואף רב (דאוקי מתניתין במקום שאין כותבין לחודיה) הדר
ביה (ואוקי
מתניתין בטעמא אחרינא), דאמר רב: בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין – גט
(כי
מפקא גט בלא כתובה) - גובה עיקר (גובה עיקר כתובתה, דהיינו מנה ומאתים; ו'גובה'
דקתני מתניתין - עיקר קאמר, ולא תוספת), כתובה (וכי מפקא כתובה בלא גט) -
גובה תוספת (ולא עיקר: חיישינן שמא גבאתו על פי הגט)' וכל הרוצה
להשיב - יבא וישיב (דאין לחוש מעתה לכלום).
תנן: 'כתובה ואין עמה גט: היא אומרת "אבד
גיטי" והוא אומר "אבד שוברי"; וכן בעל חוב שהוציא שטר חוב ואין עמו
פרוזבול - הרי אלו לא יפרעו'; בשלמא לשמואל (דאמר: בין עיקר בין תוספת
נפרעין על פי הגט) מוקי לה (הא דקתני 'לא יפרעו') במקום שאין
כותבין ואמר "כתבתי", דאמרינן ליה: 'אייתי ראיה'! ואי לא מייתי ראיה -
אמרינן ליה 'זיל פרעיה'! (ומשום הכי מהימן במאי דאמר "פרעתי" ע"פ הגט,
דאמר "כשתבעתני על פי הגט אמרתי בבית דין "כתבתי לה כתובה, וירא אני שלא
תחזור ותוציאנה", ואמרו לי "הבא ראיה" ולא מצאתי ראיה, ואמרו לי
"פרע", ובקשתי מהן שיכתבו לי שובר הואיל ועל כרחי אני זקוק לפרוע טוב לי
שיהיה לי שובר, וכתבוהו לי ואבד"); אלא לרב (דאמר 'אין נפרעין
על פי הגט אלא עיקר'): (אמאי לא יפרעו) נהי דעיקר לא גביא - תוספת מיהא
תיגבי?
אמר רב יוסף: הכא במאי עסקינן: כשאין שם עדי גירושין:
מיגו דיכול למימר "לא גירשתיה"
(כתובות פט,ב)
יכול למימר "גירשתיה ונתתי לה כתובתה".
הא - מדקתני סיפא: 'רבי שמעון בן גמליאל אומר: מן
הסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט ובעל חוב שלא בפרוזבול': בדאיכא עדי
גירושין עסקינן, דאי ליכא עדי גירושין - במאי גביא!? אלא כולה רבי שמעון בן גמליאל
היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'הרי אלו לא יפרעו; בד"א? כשאין שם עדי
גירושין, אבל יש שם עדי גירושין - גביא תוספת; ועיקר: אי מפקא גיטא – גביא, ואי לא
מפקא גיטא - לא גביא (חיישינן שמא כבר גבתה על פי הגט)!
ומן הסכנה ואילך, אף על גב דלא מפקא גיטא – גביא, ש'רבי
שמעון בן גמליאל אומר: מסכנה ואילך אשה גובה כתובתה שלא בגט ובעל חוב שלא בפרוזבול'.
אמרי ליה רב כהנא ורב אסי לרב: לדידך, דאמרת 'גט גובה
עיקר' - אלמנה מן הנשואין במאי גביא (כתובה שלה)? (על כרחך)
בעדי מיתה (שמת בעלה ומחזרת שטר כתובה ליורשים וקורעין אותו); וליחוש
דלמא גירשה (והדרא) ומפקא לגיטא (בבי דינא אחרינא) וגביא ביה (ותגבה עיקר)?
ביושבת תחת בעלה (אין אלמנה גובה כתובתה אלא אם כן מכירין אותה שבשעת
מיתתו היתה יושבת תחתיו).
ודלמא סמוך למיתה גירשה?
איהו הוא דאפסיד אנפשיה.
אלמנה מן האירוסין (שלא ישבה תחתיו מעולם)
במאי גביא?
בעדי מיתה;
וליחוש דלמא גירשה ומפקא גיטא וגביא?
אלא (לא תימא ביושבת תחת בעלה): במקום דלא
אפשר כתבינן שובר (דאפילו הלך למדינת הים נמי, ושמעו בו שמת - גובה כתובתה, ולא
חיישינן לדלמא גירשה והדרא מפקא לגיטה, דאמרינן להו "תכתוב לכם שובר"
דבמקום שאין לומר הערמה, ואי אפשר לה לגבות אם באת לחוש לכל אלה, כגון זו, וכגון
נשרפה כתובתה בעדים - לא נמנענה מלהגבות כתובתה, ותכתוב שובר) דאי
לא תימא הכי עדי מיתה גופייהו (במקום שאין כותבין כתובה ואין היורשין יכולין לומר לה
"החזירי לנו שטר כתובתך") ניחוש דלמא מפקא עדי מיתה בהאי בי
דינא וגביא והדר מפקא בבי דינא אחרינא וגביא! אלא ודאי: במקום דלא אפשר כתבינן
שובר.
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא (מר קשישא ומר ינוקא: שני
בנים היו לרב חסדא ושם שניהם שוין, אלא שהגדול קורין לו מר קשישא ולצעיר קורין לו
מר ינוקא) לרב אשי: אלמנה מן האירוסין - מנלן דאית לה כתובה (בתנאי בית דין אם
לא כתב לה)? (דקאמר לעיל 'עדי מיתה גופייהו - ליחוש דלמא מפקא והדרא
ומפקא' – על כרחך חדא מינייהו גביא בלא שטרא, שהרי בפרעון ראשון החזירה השטר אם
כתב לה, וקא חייש להדרא ומפקא - אלמא יש לה כתובה בתנאי בית דין בלא שום כתובה):
אילימא מהא: 'נתארמלה או נתגרשה בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה את הכל (עיקר ותוספת)' -
דלמא דכתב לה!? וכי תימא: אי כתב לה - מאי למימרא? - לאפוקי מדרבי אלעזר בן עזריה
דאמר: שלא כתב לה (התוספת) אלא על מנת שהוא כונסה (ואם מת באירוסין -
אין לה אלא עיקר כתובה)!
דיקא נמי, דקתני 'גובה את הכל': אי אמרת בשלמא
דכתב לה, משום הכי 'גובה את הכל'; אלא אי אמרת דלא כתב לה (ובתנאי בית דין
הוא דגביא) - מאי 'גובה את הכל'? מנה מאתים (לאלמנה מנה ומאתים
לבתולה) הוא דאית לה (שהרי אין כאן תוספת)!? ואלא
מדתני רב חייא בר אבין 'אשתו ארוסה - לא אונן (ליאסר בקדשים) ולא
מיטמא לה (אם כהן הוא, ד'שארו' כתיב [ויקרא כא,ב]) וכן היא לא
אוננת ולא מיטמאה לו (אינה חייבת להתעסק בו וליטמא בו, בין כהנת בין ישראלית, אף
על פי שמצוה ליטמא למתים האמורים בפרשה, כדכתיב (ויקרא
כא,ג)
'להּ
יטמא'
- זו אינה חייבת, ולאו משום כהנת נקט לה, שלא הוזהרו כהנות מליטמא למתים);
מתה - אינו יורשה (דגבי ירושת הבעל - 'שארו' כתיב: 'לשארו הקרוב אליו ממשפחתו
וירש אותה' - מכאן שהבעל יורש את אשתו), מת הוא - גובה כתובתה' -
דלמא דכתב לה! וכי תימא אי כתב לה מאי למימרא? (משום) 'מתה
אינו יורשה' איצטריכא ליה (למיתני 'מת הוא - גובה כתובתה' לאשמעינן
דבדכתב לה כתובה עסקינן, ואף על גב דאיקרבו לאחתוני כולי האי - אינו יורשה).
אמר ליה רב נחמן לרב הונא: לרב, דאמר 'גט גובה עיקר' -
ליחוש דלמא מפקא גיטא בהאי בי דינא וגביא, והדרא מפקא בבי דינא אחרינא וגביא!? וכי
תימא דקרעינן ליה - אמרה 'בעינא לאנסובי ביה' (שיהיה בידי לראיה
שנתגרשתי, שלא יאמרו עלי אשת איש היא)!?
דקרעינן ליה וכתבינן אגביה: 'גיטא דנן קרענוהי, לאו משום
דגיטא פסול הוא אלא דלא תיהדר ותיגבי ביה זמנא אחרינא.'
משנה:
שני גיטין ושתי כתובות (זמן ראשונה קודם לזמן גט
ראשון וזמן כתובה שניה קודם לגט שני) [וזמן
כתובה שניה אחרי זמן גט ראשון] - גובה שתי
כתובות (שהרי
גירשה והחזירה וכתב לה כתובה שניה; אבל קדמו שתי הכתובות לגט הראשון – לא, שהרי
כשהחזירה לא כתב לה כתובה, ותנן בסיפא: 'שתי כתובות וגט - אינה גובה אלא אחת':
למדנו שהכותב לאשתו שתי כתובות אינה גובה אלא אחת; ואי משום דאיגרשא והדרה - הא
תנן 'כתובה ושני גיטין אין לה אלא אחת' שעל מנת כתובה הראשונה החזירה);
שתי כתובות וגט אחד (שקדמו שתיהן לגט; ובגמרא
מפרש למאי כתב להו) או כתובה ושני גטין (כתובה בנשואין הראשונים
וגירשה והחזירה, ולא כתב לה כתובה, וחזר וגירשה) או כתובה
וגט ומיתה - אינה גובה אלא כתובה אחת, שהמגרש את אשתו והחזירה – על מנת כתובה
הראשונה מחזירה.
גמרא:
אי בעיא בהאי גביא אי בעיא בהאי גביא? (בתמיה: ואשתי
כתובות וגט קאי, דקתני 'אין לה אלא כתובה אחת' ולא קתני 'אין לה אלא כתובה אחרונה'
- אלמא אי ניחא לה למיטרף לקוחות מזמן ראששון טרפה!?) לימא תיהוי
תיובתא דרב נחמן אמר שמואל, דאמר רב נחמן אמר שמואל: שני שטרות היוצאין בזה אחר זה
(זמנו
של זה קודם לזה, ושניהם על הלואה אחת או על מכר אחד) - ביטל שני
את הראשון (ואינו טורף אלא מזמן שני: דכיון דכתב לשטרא בתרא - אחליה לשיעבוד קמא)!?
לאו אתמר עלה אמר רב פפא: ומודה רב נחמן ד'אי אוסיף ביה
דיקלא (בשטר
שני) - לתוספת כתביה' (ולא אחליה לשיעבוד לבטל זמן שטר ראשון)?
הכא נמי בדאוסיף לה. (ותרוייהו מיהא לא גביא, מדלא כתב לה 'צביתי ואוסיפית לה הך
אקמייתא', אלא שטר כתובה יתירא כתב לה ולא הזכיר בה את הראשונה - הכי קאמר: 'אם
תתרצי למחול שיעבוד של ראשונה - גבי כתובה זו המרובה, ואם לאו - גבי הראשונה
המועטת'; הלכך הי מינייהו דבעיא גביא! והכי פרשינן בפירקין קמאי; וכי אמר רב נחמן
'ביטל שני את הראשון' - בדלא אוסיף ביה מידי, דאי לאו לבטולי קמא אתא - למאי
כתביה?)
תנו רבנן [תוספתא כתובות פרק ט הלכה ו
[ליברמן]]: 'הוציאה גט, וכתובה, ומיתה (ועדי מיתה, ובאה לגבות שתי
כתובות אחת בתורת גרושין ואחת בתורת אלמנות):
(כתובות צ,א)
אם גט קודם לכתובה (הרי כתב לה כתובה שנית
כשהחזירה) - גובה שתי כתובות; כתובה קודמת לגט - אינה גובה אלא
כתובה אחת, שהמגרש את אשתו והחזירה - על מנת כתובה הראשונה החזירה.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה
– נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol
דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM
מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9
הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך
דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
הטעונה בדיקת הלומד.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר –
להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של
דף הדפסה.
In Explorer, Footnotes become visible when
the cursor rests on the number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an
Edit option to edit the page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י
כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum,
mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2007 by Julius
Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material,
with this notice, is granted - with request to notify of use at the email
address on www.oocities.org/yeshol