דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך כתובות פרק עשירי 'מי שהיה נשוי'

כתובות דף צא

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

כתובות פרק שביעי 'המדיר'

(כתובות צ,ב)

והני תנאי [בן ננס ורבי עקיבא] - כי הני תנאי, דתניא: 'נשא את הראשונה ומתה, נשא את השניה ומת הוא - באין בניה של זו (קא סלקא דעתך אבני שניה קאי) לאחר מיתה ונוטלין כתובת אמן (והכי קאמר: באים בני השניה, שהיא בעלת חוב, ונוטלין כתובת אמם; אבל לבני ראשונה אין כאן כתובה, דקסבר: אחת בחייו ואחת במותו - אין להם). רבי שמעון אומר: אם יש מוֹתר דינר - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן, ואם לאו - חולקין בשוה (את המותר על כתובת החוב [כתובת השניה])'; מאי - לאו בהא קא מיפלגי?: דמר סבר: אחת בחייוו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין, ומר סבר: אחת בחייו ואחת במותו אין להם כתובת בנין דכרין?

לא! דכולי עלמא [תנא קמא ורבי שמעון]: אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין,

(כתובות צא,א)

והכא בדינר מקרקעי קמיפלגי (אי בעינן ההוא מוֹתר שיהא שם שתי כתובות ודינר מקרקעות, והכא בדליכא מוֹתר דינר אלא מטלטלי): מר [תנא קמא] סבר: מקרקעי אִין, מטלטלי לא (משום הכי אמר תנא קמא ד'אין בני ראשונה נוטלין'), ומר סבר (ואתא רבי שמעון למימר: הואיל ויש מותר דינר כל דהו – שקלי): אפילו מטלטלי (רבי שמעון סבר: חוב הוי מוֹתר).

ומי מצית אמרת הכי? והתנן [כתובת פ"י מ"ג]: 'רבי שמעון אומר: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות - אינן כלום עד שיהא שם נכסים שיש להן אחרריות יתר על שתי כתובות דינר'!?

אלא הכא בדינר משעבדי קמיפלגי: מר [תנא קמא] סבר: מבני חורין אִין, ממשעבדי לא; ומר [רבי שמעון] סבר: אפילו ממשעבדי.

אי הכי – (ואברייתא [לעיל: נשא את הראשונה ומתה, נשא את השניה ומת הוא - באין בניה של זו לאחר מיתה ונוטלין כתובת אמן. רבי שמעון אומר: אם יש מותר דינר - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן, ואם לאו - חולקין בשוה] קאי:) 'רבי שמעון אומר: אם יש שם מותר דינר'? 'כיון שיש שם מותר דינר' מיבעי ליה (הואיל ובדאיכא מוֹתר מוקמת לה, אלא שמשועבד, ורבי שמעון לקולא קאמר - הכי איבעי ליה למימר: הואיל [או כגירסתנו: כיון] ויש שם מוֹתר דינר אלו נוטלין כו')!?

אלא בפחות מדינר קמיפלגי: מר סבר: דינר – אִין, פחות מדינר – לא; ומר סבר: אפילו פחות מדינר.

והא רבי שמעון 'דינר' קאמר!? וכי תימא 'איפוך' (פירושא דפרשינן בפלוגתייהו: איפוך ואימא 'באין בניה של זו' דקאמר תנא קמא - אבני ראשונה קאי, וקאמר דשקלי כתובת בנין דכרין, ואתא רבי שמעון למימר: אם יש שם מוֹתר דינר - כולם נוטלין, ואם לאו, אלא פחות מדינר יש - חולקים בשוה) - תנא קמא דמתניתין (דקאמר רבי שמעון עלייהו 'אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות אינם כלום') נמי 'דינר' קאמר (דקתני 'היה שם יתר דינר כו'; ותנא קמא דמתניתין הוא תנא קמא דברייתא)!?

אלא כי הנך תרי לישנאי קמאי (בדינר מקרקע או בדינר משעבדי), ואיפוך

(תריצותא, והכי קאמר תנא קמא: באין בניה של ראשונה גם הם, ונוטלין כתובת אמן משום תנאי בנין דכרין, ואף על גב דליכא אלא מוֹתר דינר מטלטלי או משעבדי; ואתא רבי שמעון למימר: אם יש מוֹתר דינר מקרקעי ובני חרי אלו נוטלין כו' והשתא - דרבי שמעון לחומרא [ו]לא שייך לאותובי 'הואיל ויש שם מבעי ליה').

אמר מר זוטרא משמיה דרב פפא: הלכתא: אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין, וכתובה נעשית מוֹתר לחברתה.

בשלמא אי אשמעינן 'אחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דיכרין' ולא אשמעינן 'כתובה נעשית מותר לחברתה' - הוה אמינא אי איכא מותר דינר – אִין, אי לא – לא; אלא לישמעינן 'כתובה נעשית מותר לחברתה' ואנא ידענא משום דאחת בחייו ואחת במותו יש להן כתובת בנין דכרין (דאי בשתיהן בחייו: דתרוייהו בתורת בנין דכרין אתו - לא מצי למימר 'כתובה נעשית מותר לחברתה', דהא לאו פריעת חוב הוא! ואי הכא לא בעינן מותר - היכא איתקן)?!

אי אשמעינן הכי [רק 'כתובה נעשית מותר לחברתה']- הוה אמינא כגון שנשא שלש נשים, ומתו שתים בחייו ואחת במותו, והך דמיית לאחר מיתה - יולדת נקבה היא, ולאו בת ירושה היא [התינוקת אינה יורשת את האב אבל יורשת כתובת אמה] (וליכא למיחש לאינצויי, דהא לית לה בנכסים כח אלא כתובת אמה, ובני שתים הראשונות - שהם זכרים ובאים לירש - יש בהם שכתובת אמן גדולה משל חברתה, ואומרים: "טלו כתובת אמכם כבנין דכרין, ואנו נטול כתובת אמנו"; ואי משום דליכא מוֹתר דינר - הרי פרענו בין שנינו הכתובה השלישית, והיא נעשית מוֹתר לשתים שבחייו, ומריבה אין כאן: דאלו ואלו בתורת בנין דכרין נוטלין הכתובות, וזו שנטלה משום חוב - אין לה לריב, שהרי אינה יורשת שתוכל לומר "אתם יורשים הכתובות יתר על החלוקה"); אבל אחת בחייו ואחת במותו, והא דלאחר מיתה יולדת זכר היא - אימא ליחוש לאינצויי? (שיכול לומר בנה של זו [שילדה לאחר מיתתו, ומתה אחרכך, שהיא] בעלת חוב: "אתם - למה תירשו את אבא יותר ממני, שאתם באים ליטול כתובת אמכם יתר על החלוקה! אם נטלתי אני כתובת אמי - לא מאבי ירשתי אלא מאמי") - קא משמע לן.

משנה:

מי שהיה נשוי שתי נשים, ומתו, ואחר כך מת הוא, ויתומים מבקשין כתובת אמן (שכתובת אמם מרובה משל חברתה, ואומרים בניה: "כתובת בנין דכרין נטול וכן אתם, והשאר נחלוק") ואין שם אלא שתי כתובות - חולקין בשוה (כשאר כל ירושה: לפי הגולגולת).

היה שם מוֹתר דינר: אלו נוטלים כתובת אמן ואלו נוטלים כתובת אמן.

אם אמרו יתומים (בני הכתובה הגדולה): "אנחנו מעלים על נכסי אבינו יפה דינר (מעלין דמיהן לקבלם עלינו ביוקר כדי דינר יתר על שוויין, כדי שיהיה שם מותר דינר) " כדי שיטלו כתובת אמן - אין שומעין להן, אלא שמין את הנכסים בבית דין.

היו שם נכסים בראוי (שראויה ליפול להם ירושה מאבי אביהם אחר מות אביהם, ולכשתפול יהיה שם מוֹתר דינר בשתי הירושות) - אינן כבמוחזק (אינן נחשבין עכשיו להיות כאילו הן מוחזקין בהן כבר ויש כאן מותר דינר).

רבי שמעון אומר: אפילו יש שם נכסים שאין להם אחריות - אינן כלום עד שיהיו שם נכסים שיש להן אחריות יותר על שתי הכתובות דינר.

גמרא:

תנו רבנן: 'לזו אלף ולזו חמש מאות: אם יש שם מוֹתר דינר - אלו נוטלין כתובת אמן ואלו נוטלין כתובת אמן, ואם לאו - יחלקו בשוה.'

פשיטא מרובין (בשעת מיתה ואילו שמאום באותה שעה היה שם מותר דינר) ונתמעטו (שהוזלו קודם ששמאו בב"ד) - כבר זכו בהן יורשין (יורשי כתובה הגדולה, לזכות בכתובת אמם משעת מיתה, שהיה שם מותר דינר); מועטין ונתרבו מאי?

תא שמע: דניכסי דבי בר צרצור 'מועטין ונתרבו' הוו, ואתו לקמיה דרב עמרם; אמר להו [ליורשי הכתובה הקטנה]: זילו פייסינהו (ליורשי כתובה הגדולה). לא אשגחו. אמר להו: אי לא מפייסיתו להו - מחינא לכו בסילוא דלא מבע דמא (קוץ שאינו מוציא דם בנוקבו בבשר, כלומר: שמתא ונדוי); שדרינהו לקמיה דרב נחמן, אמר להן: כשם ש'מרובין ונתמעטו'

(כתובות צא,ב)

זכו בהן יורשין - כך מועטין ונתרבו - זכו בהן יורשין (יורשי כתובה הקטנה, לחלוק הכל בשוה, הואיל ובשעת מיתה לא הוה בהו מותר).

<סימן: אלף ומאה מצוה בכתובה יעקב זקף שדותיו בדברים עסיקין>:

ההוא גברא דהוו מסקי ביה (נושים בו) אלפא זוזי; הוו ליה תרי אפדני [בתי אחוזה], זבינהו [הלוה מכר את שדותיו] חדא בחמש מאה וחדא בחמש מאה [ולא פרע את החוב]; אתא בעל חוב טרפא לחדא מינייהו, הדר קטריף [התכוון לגבות ולא גבה עדיין, כמו להלן צב,ב] לאידך; שקל (לוקח) אלפא זוזי וקא אזיל לגביה, אמר ליה: "אי שויא לך (ההיא חדא [שכבר גבית] ) אלפא זוזי (לקבלה בחוב שלך, ותניח לי את זו) – לחיי, ואי לא - שקיל אלפא זוזי ואיסתלק (מתרוייהו)!' [JH אם יש לוקח אחד לשתי השדות ההסבר פשוט: הוא מעדיף את השדות על כספו. אם יש שני קונים, האם זה הקונה השני שמציע למלוה את העיסקה? או הקונה הראשון?]

סבר רמי בר חמא למימר: היינו מתניתין (ממתניתין מצינן למיגמר האי דינא, דלא מצי טעין ליה האי לוקח הכי, שהיה מעלה על דמיה): 'אם אמרו יתומים "הרי אנו מעלין על נכסי אבינו יפה דינר"'!

אמר ליה רבא: מי דמי? התם אית להו פסידא ליתמי (לבני כתובה הקטנה בהעלותן של אלו), הכא מי אית ליה פסידא?: אלפא יהיב ואלפא שקיל!

וטירפא בכמה כתבינן (הרי לוקח זה מכרה לנושה באלף זוּז לפצותו מחובו, וחוֹזֵר לבית דין לכתוב לו שטר טירפא על זה, שמכרה לו באחריות, והרי טרפוה ממנו בדמי אלף זוז שהיה מחויב - בכמה כתבינן ליה טירפא? באלפא - כשיעור החוב? או בחמש מאה - שהרי כך קנאאה ממנו)?

רבינא אמר: באלפא;

רב עוירא אמר: בחמש מאה.

והלכתא: בחמש מאה.

ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי; הוו ליה תרי קטיני דארעא (שדות קטנות); חד זבינהו בחמשין וחד בחמשין; אתא בעל חוב טרפא לחד מינייהו, הדר אתא וקטריף לאידך; שקל מאה זוזי, וקאזיל לגביה, ואמר ליה: אי שויא לך מאה זוזי – לחיי; ואי לא שקול מאה זוזי ואיסתלק.

סבר רב יוסף למימר: היינו מתניתין: 'אם אמרו יתומים כו'! אמר ליה אביי: מי דמי? התם אית להו פסידא ליתמי, הכא מאי פסידא אית ליה? מאה יהיב מאה שקיל!

וטירפא בכמה כתבינן?

רבינא אמרף במאה;

רב עוירא אמר: בחמשין;

והלכתא בחמשין.

ההוא גברא דהוו מסקי ביה מאה זוזי; שכיב שבק קטינא דארעא דהוה שויא חמשין זוזי; אתא בעל חוב וקטריף ליה. אזול יתמי, יהבו ליה חמשין זוזי; הדר קטריף לה! אתו לקמיה דאביי, אמר להן: 'מצוה על היתומים לפרוע חוב אביהן' (משום כבוד אביהן, אלא שאין לבית דין לכופן על כך, דלאו מצות עשה מפורשת היא, כסוכה וכלולב, אלא מצוה בעלמא דרבנן): הני קמאי - מצוה עבדיתו; השתא כי טריף - בדין קטריף (שנכסי הלוה נשתעבדו לו)!

ולא אמרן דלא אמרו ליה (כשפרעו את הראשונים): 'הני חמשין זוזי - דמי דארעא קטינא (כשאר מכר ולא כפריעת החוב)', אבל אמרו ליה 'הני חמשין זוזי דמי ארעא קטינא' - סלוקי סלקוה.

ההוא גברא דזבנה לכתובתה דאימיה (שהיתה נשואה לאחר [נישואין שניים, לא לאביו] ומכר כתובתה [כלומר: את מה שהוא יקבל מהכתובה] בחיי בעלה [השני]) בטובת הנאה (בדבר מועט, מפני שהוא ספק: שמא תמות וירשנה בעלה, או אפילו ימות בעלה בחייה - שמא ימות הבן בחייה, ולא תבא הזכות לידו, ואין ללוקח בה כלום, דלא היה זה שלוחו), ואמר ליה: אי אתיא אם ומערערא - לא מפצינא לך (והמעות לא אחזיר לך: דשלא באחריות אני מוכר לך).

שכיבא אימיה ולא איערערא, ואתא איהו וקא מערער (לומר "אני תחת אמי עומד, ואטלנו, ואף המעות לא אחזיר, דשלא באחריות סבירת וקבילת")!!

סבר רמי בר חמא למימר: איהו - במקום אימיה קאי!

אמר ליה רבא: נהי דאחריות דידה לא קביל עליה - אחריות דידיה מי לא קביל (אם יבא הוא ויערער - דין הוא שיחזיר לו מעותיו)?

((ונהי נמי דחוֹזר במכירת הקרקע, דאין אדם מקנה דבר שלא זכה בו, כדתני (תוספתא בבא מציעא פ"ו ה"ז [ליברמן;] בבא מציעא טז,א): '"מה שאירש מאבא מכור לך" - לא אמר כלום'; והא לא דמיא לגוֹזל שדה ומכרה, וחזר ולקחה מבעלים הראשונים, דקיימא לן בה (שם טו,ב): 'מה מכר ראשון לשני? - כל זכות שתבא לידו'; דהתם לקחה דוקא, דטרח אבתרה וזבנה, כי היכי דליקום בהימנותיה עם לוקח; אבל 'נפלה זו בירושה' - אמרינן התם: 'ירושה ממילא הוה', ולא טרח למיקם בהימנותיה, וחוֹזֵר במכירתו ומחזיר המעות;

לשון אחר: 'דזבנה לכתובתה דאימיה בטובת הנאה': שדה שייחד אביו לאמו לכתובתה, ומת, ונפלו נכסים לפני זה, וכל זמן שלא עמדה בדין - אם מכרה זה - המכר קיים, ואינו יכול לחזור, שהרי יורש הוא, וכל הנכסים לפניו, אלא שחייב לתת כתובה לאמו כשתתבענו, ועל שדה זו שעבודה מוטל, והיא יכולה לטורפה מיד הלוקח; ומשום דאמר ליה האי "אי אתיא אמי ומערערא לא מפצינא לך ותפסיד מעותיך" - לא מכרה אלא בדבר מועט.)

אמר רמי בר חמא: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ("כל מי שיטרפנה מידך - אפילו בדין - לא אחזיר לך המעות"), ואתא שמעון ומכרה לראובן (בעלים הראשונים) באחריות (שכל מי שיטרפנה בדין יפצנה לו) -

(כתובות צב,א)

ואתא בעל חוב דראובן (שהיה שטרו קודם למכירה ראשונה שמכרה ראובן לשמעון, ואילו בא ומצאה ביד שמעון - הכי נמי הוה טריף לה) וקטריף ליה מיניה - דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה (כשם שאילו מכרה שמעון זה לאיש אחר באחריות, ובא בעל חוב דראובן וטורפה - היה שמעון מפצהו, ועל ראובן לא יוכל לחזור, שהרי שלא באחריות לקחה הימנו - כך כשמכרה לראובן עצמו יפצה לו).

אמר ליה רבא: נהי דאחריות דעלמא (כל העוררים עליה שלא מחמת ראובן) קביל עליה (שמעון) - אחריות דנפשיה (ערעור הבא לו מחמת עצמו) - מי קביל עליה?

ומודה רבא בראובן שירש שדה מיעקב, ומכרה לשמעון שלא באחריות, ואתא שמעון ומכרה לראובן באחריות, ואתא בעל חוב דיעקב וקטריף ליה מיניה - דינא הוא דאזיל שמעון ומפצי ליה מיניה.

מאי טעמא?

בעל חוב דיעקב כבעל חוב דעלמא דמי (המעורר עליה שלא מחמת ראובן אלא מחמת מי שמכר לו לראובן תחלה; וכשם שאם לקחה ראובן מלוי, ומכרה לשמעון - שאינו אחיו - שלא באחריות, וחזר שמעון ומכרה לראובן באחריות, ובא בעל חוב דלוי הקודם לשטר מכירה ראשונה וטורפה מראובן - צריך שמעון לפצותו, שהרי באחריות מכרה, והוא לקחה שלא באחריות - אף כשירשה ראובן מיעקב ומכרה, ובא בעל חוב דיעקב - יפצנו שמעון; ולא אמרינן דראובן כרעיה דאבוה הוא, ואחריות דראובן לא קיבל עליה שמעון).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol