כתובות דף צג

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

המשך כתובות פרק עשירי 'מי שהיה נשוי'

כתובות דף צג

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

כתובות פרק שביעי 'המדיר'

(כתובות צב,ב)

אמר אביי: ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ויצאו עליו

(כתובות צג,א)

עסיקין (עוררין): עד שלא החזיק בה - יכול לחזור בו (אם לא נתן מעות); משהחזיק בה - אינו יכול לחזור בו (שהקרקע נקנה בחזקה כי אמר ליה "חזק וקני", ויש שמחזיקין מיד ונותנין מעות לאחר זמן ומשהחזיק בה נתחייב המעות), משום דאמר ליה: "חייתא (שק קטן) דקיטרי (מלא קשרים) סברת וקבילת (בדמי חתיכות כסף)" (כלומר: נתרצית לאבד מעותיך מספק).

ומאימת מחזיק בה?

מכי דייש אמצרי [רש"י בבא מציעא יד,ב ד"ה מכי דייש אמצרי: מתקן גבולי השדה ומגביהם].

איכא דאמרי: אפילו באחריות נמי (מכרה לו - אינו יכול לחזור בו מחמת עסיקין, ולא אמרינן 'סוף סוף עליה הדר', ואטרוחי דייני למה לן), דאמר ליה: "אחוי טירפך (שטר טירפא מבית דין שכתבו לך שיצאה השדה מידך בדין) ואשלם לך (ותחזור עלי לטרוף, וכל זמן שלא יצתה מידך - לא אשלם, שהרבה עוררין שאין זוכין בדין)".

משנה:

מי שהיה נשוי שלש נשים ומת, כתובתה של זו מנה ושל זו מאתים ושל זו שלש מאות (ושלשתן נחתמו ביום אחד; דאי בתלתא יומי - הקודמת בשטר קודמת בגיבוי) ואין שם אלא מנה - חולקין בשוה (שהרי כח שלשתן שוה בשעבוד מנה [אותו מנה הנמצא בעזבון], דבכולהו איכא מנה).

היו שם מאתים (אין לבעלת מנה שעבוד אלא במנה ראשון, אבל במנה שני אין שעבוד לשטרה של מנה): של מנה נוטלת חמשים (בגמרא פריך עלה), של מאתים ושל שלש מאות: שלשה שלשה של זהב (שלשה דינרי זהב, וכל דינר זהב = עשרים וחמשה דינרי כסף, כדאמר ב'הזהב' (בבא מציעא מה,ב) ושל מאתים כחה שוה במאתים לבעלת שלש מאות, שהרי מאתים משועבדים לשטרה).

היו שם שלש מאות (מנה ראשון משועבד לכולן, והשני לבעלת מאתים ולבעלת שלש מאות, והשלישי לבעלת שלש מאות לבדה): של מנה נוטלת חמשים (בגמרא פריך עלה), ושל מאתים – מנה (בגמרא מפרש לה), ושל שלש מאות - ששה של זהב (הם מאה וחמשים זוּז).

וכן שלשה שהטילו לכיס (מעות לקנות סחורה לשכר) - פיחתו או הותירו - כך הן חולקין (כל אחד ואחד נוטל בשכר וההפסד לפי מעותיו[YH1] ).

גמרא:

של מנה נוטלת חמשים? תלתין ותלתא ותילתא הוא דאית לה (דהיינו שליש של מנה, שהרי אין לה חלק במנה שני)!?

אמר שמואל: בכותבת בעלת מאתים לבעלת מנה: "דין ודברים אין לי עמך במנה (כשתבואי לדין - לא אריב עמך במנה המשועבד לך, ולא יתמעט חלקך בשבילי)" (הלכך היא ובעלת שלש מאות חולקות אותו).

אי הכי - אימא סיפא: 'של מאתים ושל שלש מאות שלש שלש של זהב' - תימא לה (בעלת שלש מאות לבעלת מאתים): "הא סלקת נפשך מינה (ואין לך לחלק אלא במנה שני)"!

משום דאמרה לה: "מדין ודברים הוא דסליקי נפשאי (לא נתתי חלקי במתנה, ומה שגבתה - לא בשליחותי גבתה, שתאמר לי 'נטלה זו חלקך'; אני סילקתי עצמי מלריב עמה ומלמעט חלקה במנה, וגבר ידה לגבות חצי המנה בשעבוד שטרה; עכשיו אני באה לחלוק עמך בנותר שלא סילקתי עצמי מלריב עמך, ושעבודי ושעבודך שוים)".

היו שם שלש מאות [של מנה נוטלת חמשים, ושל מאתים – מנה, ושל שלש מאות - ששה של זהב]:

'של מאתים - מנה'? שבעים וחמשה הוא דאית לה (דהא כיון דאוקימנא בכותבת בעלת מאתים כו' - אין לה לחלוק מעתה אלא במאה וחמשים, אבל במנה שלישי אין לה כלום)!

אמר שמואל: (סיפא) בכותבת בעלת שלש מאות לבעלת מאתים ולבעלת מנה "דין ודברים אין לי עמכם במנה" (ובעלת מאתים לא כתבה כלום; הלכך: מנה ראשון חולקות בעלת מאתים ובעלת מנה, ומנה שני חולקות בעלת מאתים ובעלת שלש מאות, ומנה שלישי כולה לבעלת שלש מאות).

רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא אמר: (לא תוקמה ב'כותבת', אלא בשתי תפיסות שתפסו מטלטלין לכתובתן, ולא נמצאו להן מאתים בפעם אחת אלא בשתי פעמים:) רישא בשתי תפיסות וסיפא בשתי תפיסות: רישא בשתי תפיסות, דנפלו שבעין וחמשה בחד זימנא (ובאו לדון עליהם, אמרינן להו 'חולקות בשוה', שהרי שעבוד שלשתן על מנה) ומאה ועשרים וחמשה בחד זימנא (בעלת מנה כבר גבתה עשרים וחמשה, ובאת לריב על שבעים וחמשה; הלכך שבעים וחמשה משועבדים לכולנה וחולקין אותן - הרי ביד כל אחת חמשים, והמותר אין לבעלת מנה חלק בו; היינו דקאמר 'של מאתים ושל שלש מאות - שלשה שלשה של זהב'); סיפא בשתי תפיסות: דנפלו שבעים וחמשה בחד זימנא, ומאתים ועשרים וחמשה בחד זימנא (שבעים וחמשה מינייהו - יד כולן שוין בו, ובעלת מאתים שלא גבתה בתפיסה ראשונה אלא עשרים וחמשה - באה לריב על שניה על מאה שבעים וחמשה, ופלגי שבעים וחמשה בין שלשתן; ונמצא ביד כל אחת חמשים, ומאה בין בעלת מאתים ובעלת שלש מאות, וחצי מאה שנשאר כולה לבעלת שלש מאות; נמצאת של מנה נוטלת חמשים, ושל מאתים – מנה, ושל שלש מאות – מאה וחמשים, שהן ששה דינרי זהב).

תניא: 'זו משנת רבי נתן; רבי אומר: אין אני רואה דבריו של רבי נתן באלו (שאין זה דומה לשלשה שהטילו לכיס, דהתם שבח מעות שהשביחו מעותיהן שקלי, הלכך כל אחד יטול לפי מעותיו; אבל הכא - טעמא משום שיעבודא הוא, וכל נכסיו אחראין לכתובתה; הלכך שלש המנים משועבדין לבעלת מנה כשאר חברותיה, עד שתגבה כל כתובתה) אלא חולקות בשוה (לפיכך חולקות בשוה)'.

וכן שלשה שהטילו [לכיס, פיחתו או הותירו - כך הן חולקין]:

אמר שמואל: שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים -

(כתובות צג,ב)

השכר לאמצע (חולקין בשוה).

אמר רבה: מסתברא מילתיה דשמואל בשור לחרישה (שלקחו בהן שור לחרוש וחורשין בו ואין חלקו של זה מועיל בלא חלקו של זה כלום, הלכך חולקין בשוה) ועומד לחרישה, אבל בשור לחרישה (והשביח בבשר) ועומד לטביחה (ושחטוהו) - זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו (שהרי מתחלק לאבריו; והא דנקט ראשית מקחן לחרישה - רבותא אשמועינן: דאע"ג דמעיקרא אדעתא דלמיפלג בשוה נחות לשותפות – השתא, דשבח בבשר ושחטוהו, והוא מתחלק לאבריו - יטול איש לפי מעותיו).

ורב המנונא אמר: אפילו שור לחרישה ועומד לטביחה - השכר לאמצע.

מיתיבי [תוספתא כתובות פ"י ה"ד [ליברמן]]: 'שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים השכר לאמצע' מאי? לאו בשור לחרישה ועומד לטביחה, ותיובתא דרבה?

לא, בשור לחרישה ועומד לחרישה.

אבל שור לחרישה ועומד לטביחה מאי? זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו (דשור כחוש אין עבודתו דומה לשל בריא)? אדתני סיפא 'לקח זה בשלו (שוורים בריאים במאתים) וזה בשלו (שוורים כחושים במנה) ונתערבו – זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו' - ליפלוג וליתני בדידיה (אף כשהטילו לכיס מעות ולקחו בהמה אחת): 'במה דברים אמורים? בשור לחרישה ועומד לחרישה (יחלוקו); אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה - זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו'!?

הכי נמי קאמר: במה דברים אמורים? בשור לחרישה ועומד לחרישה, אבל בשור לחרישה ועומד לטביחה - נעשה כמי שלקח זה בשלו וזה בשלו ונתערבו: זה נוטל לפי מעותיו וזה נוטל לפי מעותיו.

תנן: 'וכן שלשה שהטילו לכיס פחתו או הותירו כך הן חולקין' מאי? לאו 'פחתו' - פחתו ממש, 'הותירו' - הותירו ממש (וקתני 'כך הן חולקין' - לפי המעות - ותיובתא דשמואל)!?

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא!: 'הותירו' - זוזי חדתי (שמטילין זוזים ישנים, ונתנו ונשאו בהם עד שנעשו חדשים ויוצאין הם בהוצאה, הלכך חולקים לפי המעות - דכל חד מאי דיהיב שקיל; אבל אם הותירו יותר על החשבון - השכר לאמצע); 'פחתו' - אסתירא דצוניתא (שנפסלה המטבע ואין יוצאת בהוצאה ומי שיש לו מכה בפיסת רגלו מתחת קושר מהם שם דמעליא ליה חלודה דידהו וצורתא דידהו כדאמרינן במסכת שבת (סה,א): 'יוצאין בסלע שעל הצינית' ומפרש: 'מאי צינית? בת ארעא'; דכיון דישנו בעין - נוטל כל אחד כחשבון שהטיל, אבל אם פחתו מאה או חמשים זוז זה מפסיד מחצה וזה מחצה ש,השכר וההפסד לאמצע).

משנה:

מי שהיה נשוי ארבע נשים ומת: הראשונה קודמת לשניה, ושניה לשלישית, ושלישית לרביעית; וראשונה נשבעת לשניה (אם שניה טוענת "הואיל ואת באת ליטול תחלה - השבעי לי שלא גבית משל בעלי כלום, דלמא לא משתייר לי נכסים כשיעור כתובתי"), (ואף שלישית תאמר כן לשניה [ולכן])ושניה [נשבעת] לשלישית, (ורביעית [תאמר כן] לשלישית) ושלישית [נשבעת] לרביעית, והרביעית נפרעת שלא בשבועה (אבל הרביעית נפרעת שלא בשבועה, וכגון שהיתומים גדולים; וקסבר האי תנא: כי אמרו רבנן 'הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה' - ביתומים קטנים אמרו, ולא בגדולים)>.

בן ננס אומר: וכי מפני שהיא אחרונה נשכרת? אף היא לא תפרע אלא בשבועה (ובגמרא מפרש פלוגתייהו במאי).

היו יוצאות כולן ביום אחד (כלומר: יוצאות לפנינו ומלמדות שכולן נכתבו ביום אחד) - כל הקודמת לחברתה אפילו שעה אחת (בכתובתה) – זכתה (אם השעות מפורשות בתוכן, כגון באחת כתוב 'ביום פלוני בשעה שלישית' ובשניה 'בשעה רביעית' וכן בכולן); וכך היו כותבין בירושלים: שעות; היו כולן יוצאות בשעה אחת ואין שם אלא מנה - חולקות בשוה.

גמרא:

במאי קמיפלגי?

אמר שמואל:

(כתובות צד,א)

כגון שנמצאת אחת מהן (מן השלש שדות שגבו שלש נשים ראשונות) שדה שאינה שלו (שנודע שגזלה, וסוף שיבואו בעלים ויטלוה ממנה, וכשבאה רביעית לגבות כתובתה משדה רביעית - באה זו ועומדת לאמר: "למחר יבא הנגזל ויטול שדהו מידי, ונמצאתי קרחת! רצוני שתשבעי שלא גבית כתובתיך בחיי הבעל"), וב'בעל חוב מאוחר שקדם וגבה' קמיפלגי: תנא קמא סבר: מה שגבה לא גבה (הלכך - למה תשבע? אם יבא הנגזל ויטרוף מזו - תחזור היא על הרביעית ותטול ממנה מה שגבתה, דהויא לה רביעית בעל חוב מאוחר), ובן ננס סבר: מה שגבה גבה (ואין השלישית חוזרת עליה לפיכך יכולה [השלישית – או כל אחת האחרות] להשביעה [את הרביעית]).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol