דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; הפירוש – רש"י - באותיות מרים 10; פסוקים – בגופן נרקיסים; הערות העורך בגופן courier new 10, בסוגריים []; מקראה מלאה בסוף הדף.

סיום כתובות פרק עשירי 'מי שהיה נשוי'

ותחילת פרק אחד עשר 'אלמנה ניזונת'

כתובות דף צה

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

כתובות פרק שביעי 'המדיר'

(כתובות צד,ב)

הנהו תרי שטרי (של מכר שיצאו על שדה אחת) דאתו לקמיה דרב יוסף: חד הוה כתוב 'בחמשא בניסן' וחד הוה כתוב ביה 'בניסן' סתמא. אוקמיה רב יוסף לההוא ד'חמשא בניסן' בנכסים.

אמר ליה אידך: ואנא אפסיד?

אמר ליה: את - ידך על התחתונה: אימא 'בר כ"ט בניסן את'!

אמר ליה: ונכתוב לי מר

(כתובות צה,א)

טירפא (לטרוף לקוחות) מאייר ואילך (מר"ח אייר, שהרי מכרה לו באחריות)!

אמר ליה: יכלי (לקוחות) למימר לך: 'את בר חד בניסן את (ושטרך קודם ושלא כדין נטלה ממך)'!

מאי תקנתיה (דהאי)?

נכתבו הרשאה להדדי (יבקש מאת חברו בר חמשה בניסן, וימסור לו שטרו, ויכתוב לו הרשאה עליו לטרוף לקוחות; ואם יאמרו לו "בר חד בניסן את" אומר להם: "אני בא לטרוף בשביל מעות של חמשה בניסן, שהרי לשנינו מכרה באחריות ואני בא בהרשאה עליכם מכחו" ואם יאמרו לו "הוא קדם ואת בר כ"ט בניסן היית", אומר להם "אני בא מחמת עצמי").

משנה:

מי שהיה נשוי שתי נשים, ומכר את שדהו (המשועבד לכתובות), וכתבה ראשונה (שנשא תחלה) ללוקח "דין ודברים אין לי עמך" - השניה מוציאה מהלוקח (כשימות בעלה), וראשונה מן השניה, והלוקח מן הראשונה, וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם; וכן בעל חוב, וכן אשה בעלת חוב (מפרש בגמרא).

גמרא:

וכי כתבה ליה - מאי הוי? והתניא: 'האומר לחבירו "דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת הימנה" לא אמר כלום'?

הכא במאי עסקינן? בשקנו מידה (ואמרינן ב'הכותב לאשתו' דהיכא דקנו מידו - מגופה של קרקע קנו מידו).

וכי קנו מידה מאי הוי? תימא "נחת רוח עשיתי לבעלי"! מי לא תנן [גיטין פ"ה מ"ו]'לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה - מקחו בטל' (משמע לגמרי, ואפילו בחיי הבעל; ובבבא בתרא מוקמינן לה באחת מאותן שלש שדות: או ייחדה לה לכתובתה, או כתב לה בתוך הכתובה, או שהכניסה לו שום משלה)' אלמא יכולה היא שתאמר "נחת רוח עשיתי לבעלי"!?

אמר רבי זירא אמר רב חסדא: לא קשיא: הא רבי מאיר הא רבי יהודה, דתניא: 'כתב לראשון (שטר מכר על שדה אחת) ולא חתמה לו (לא הודית באותו מכר), לשני (וכתב שטר אחר ללוקח שני על שדה אחרת) וחתמה לו - איבדה כתובתה (אם אין שם בני חורין, שהרי הראשון אומר "הנחתי ליך מקום לגבות הימנו") - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: יכולה היא שתאמר "נחת רוח עשיתי לבעלי, אתם מה לכם עלי" ([ואפילו] מן השני תגבה)'!

ורבי סתם לה (דסתמינהו למשניות) הכא (בכתובות סתם לן) כרבי מאיר וסתם לה התם (במסכת גיטין סתם לן מקחו בטל) כרבי יהודה?

אמר רב פפא: (מתניתין) בגרושה (כשהיתה גרושה ואחר כך כתבה לו ללוקח כן) ודברי הכל.

רב אשי אמר: (אפילו ביושבת תחתיו) כולה רבי מאיר היא (ותרוייהו סתמי כרבי מאיר, ומתניתא דגיטין - דלקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה; להכי מקחו בטל); ועד כאן לא קאמר רבי מאיר התם (בברייתא 'איבדה כתובתה') אלא בשני לקוחות, (והא חזינן דבראשון לא עשתה נחת רוח לבעלה - הלכך לא מצית למימר כי חתמה לשני "נחת רוח עשיתי לבעלי") דאמרי לה: אי איתא ד'נחת רוח עבדת' - לקמא איבעי לך למיעבד, אבל בלוקח אחד אפילו רבי מאיר מודה; ומתניתין (דהכא דאשמעינן מינה חתימתה קיימת) - דכתב ליה (הבעל) לאחֵר (קודם לזה ולא חתמה לו, ולזה חתמה).

תנן התם [גיטין פ"ה מ"ב]: 'אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית'.

איבעיא להו: אישתדוף (נתקלקלו) בני חרי (לאחר שלקחו הלקוחות) - מהו דליטרוף ממשעבדי?

תא שמע:: 'כתב לראשון ולא חתמה לו, לשני וחתמה לו - איבדה כתובתה, דברי רבי מאיר' - ואי סלקא דעתך אישתדוף בני חרי טריף ממשעבדי, נהי דאיבדה כתובתה משני - מראשון מיהא תיגבי (שהרי נתקלקל זכותה במקום שהניח לה לגבות, והוה ליה כאישתדוף)?!

אמר רב נחמן בר יצחק: מאי 'איבדה'? - איבדה משני!

אמר רבא: שתי תשובות בדבר: חדא: ד'איבדה' - לגמרי משמע; ועוד תניא (דמראשון לא תגבה) [תוספתא כתובות (ליברמן) פרק י הלכה ד]: 'לוה מן האחד ומכר נכסיו לשנים, וכתב בעל חוב ללוקח שני "דין ודברים אין לי עמך" - אין לו על לוקח ראשון כלום, מפני שיכול לומר "הנחתי לך מקום לגבות הימנו"'! - התם איהו דאפסיד נפשיה בידים (וכולה רבא קאמר לה: לא תימא "מאי 'איבדה כתובתה' – משני", דאף מראשון איבדה – אפילו הכי לא נפשוט מינה 'אישתדוף בני חרי לא טריף ממשעבדי', דהתם היא דאבדה כתובתה, והא דקתני 'אין לו על לוקח ראשון כלום' - חד טעמא הוא: האי דלא הדר גבי מהראשון - משום דאפסיד נפשיה בידים, שכתב לשני "דין ודברים אין לי עמך" - ולא דמי לאישתדוף).

תוספות ד"ה התם איהו דאפסיד נפשיה: מה שפירש בקונטרס: 'וכולה רבא קאמר לה' - לא נהירא לר"ת, דאם כן הוה ליה למימר 'אלא התם הוא דאפסיד אנפשיה'!

אלא הש"ס הוא דמתרץ: התם הוא - בבעל חוב [בברייתא שהביא רבא] דאפסיד נפשיה בידים, דידע דדיניה עלויה לפרוע, אבל אשה ליכא למימר כל כך 'איהי היא דאפסידה נפשה' דהא בעת שכתבה לו - לא היתה ראויה עדין לגבות בברור, שהרי לא נתנה כתובה לגבות מחיים; וכן פירש רבינו חננאל. ובכמה מקומות בש"ס דלא חייש לשנויי אלא קושיא אחרונה, ועוד דאינה פירכא כל כך מקמייתא, דלר"נ בר יצחק לא משמע ליה לגמרי אלא משני.

אמר ליה רב יימר לרב אשי:

(כתובות צה,ב)

והא מעשים בכל יום (דדיינין דנין דכיון דאשתדוף בני חרי טריף ממשעבדי)! דההוא גברא דמישכן ליה פרדיסא (כרם) לחבריה לעשר שנין (שיאכלנה עשר שנים ותחזור לבעלים בלא מעות, דכתב ליה "במשלם שניא אילין - תיפוק ארעא דין בלא כסף"), וקש (הזקין) לחמש שנין, ואתא לקמייהו דרבנן וכתבו ליה טירפא!

התם נמי אינהו הוא דאפסידו אנפשייהו (לוקח שלקח שדה מיד זה שמשכן כרם זה באחריות לאוכלו עשר שנים): כיון דהוו ידעי דפרדיסא עביד דקיש (והדר מלוה על הלקוחות) לא איבעי להו למיזבן.

והלכתא אישתדוף בני חרי - טרפא ממשעבדי.

אמר אביי: '(אמר לפנויה:) "נכסי ליך ואחריך לפלוני" - ועמדה וניסת: בעל - לוקח הוי, ואין ל'אחריך' במקום בעל כלום' -

כמאן? כי האי תנא (כרבי שמעון [בן גמליאל], דאמר: מכירתו מכירה), דתניא: '"נכסי ליך ואחריך לפלוני": ירד הראשון ומכר - השני מוציא מיד הלקוחות, דברי רבי; רבי שמעון בן גמליאל אומר: אין לשני אלא מה ששייר ראשון.'

ומי אמר אביי הכי? והאמר אביי 'איזהו רשע ערום? זה המשיא עצה למכור בנכסים כרבן שמעון בן גמליאל' [ואיך אומר אביי לנהוג כרשב"ג]!?

מי קאמר 'תינשא'? 'נשאת' קאמר.

ואמר אביי (לקמן מוקמי להא שמעתא בתרייתא באומר לנשואה): '"נכסי ליך ואחריך לפלוני", ומכרה ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות (אם בא לדון עמו - יכול הוא לזכות בדין, שהוא לוקח ראשון), ו'אחריך' (יכול להוציא) מיד בעל (לקמן מוקי להא שמעתא בתרייתא דאביי באומר לנשואה), ולוקח מיד 'אחריך' (כרבי שמעון בן גמליאל דאמר דמכירת הראשון מכירה), ומוקמינן לכולהו בידא דלוקח (אין בית דין נזקקין [בפעם הזאת אם בא להוציאן מיד הלוקח, שאין הפעם הזאת דומה לראשונה: מתחלה שנכנס להם לוקח זה מכח מכירת האשה, ומיד האשה יכול הבעל לטעון "אני לקחתי ראשון", אבל בזו שהוציאן מיד 'אחריך' - שאין הבעל זוכה אצלו בדין - אין בית דין נזקקין לבעל, כדקאמר טעמיה לקמיה).

מאי שנא מהא דתנן [במשנתו לעיל]: 'וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן'?

התם אית להו פסידא לכולהו, הכא - לוקח הוא דאית ליה פסידא.

אזל רפרם, אמר לשמעתא קמיה דרב אשי: מי אמר אביי הכי? והאמר אביי '"נכסי ליך ואחריך לפלוני", עמדה וניסת - בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום'!?

אמר ליה: התם (דכי אמר אביי 'אין לאחריך במקום הבעל כלום') דאמר לה כשהיא פנויה (וניסת), הכא דאמר לה כשהיא נשואה; מאי קאמר לה? "אחריך ליקני, בעל לא ליקני".

וכן בעל חוב [וכן אשה בעלת חוב]:

תנא: 'וכן בעל חוב (ראובן נושה בשמעון מנה, ולו שתי שדות) ושני לקוחות (ומכרן לשנים: זו בחמשים וזו בחמשים, וכתב בעל חוב ללוקח שני "דין ודברים אין לי עמך" – בעל חוב נוטל מיד הראשון; וכאן אין לומר "הנחתי מקום שתגבה הימנו", שהרי חובו כנגד שתיהן! ולוקח ראשון מוציא מיד השני, ובעל חוב חוזר ומוציא אף זו מן הראשון, ולוקח שני מבעל חוב, וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה), וכן אשה בעלת חוב (שהיה לה חוב כתובתה על בעלה) ושני לקוחות (ומכר [הבעל] שתי שדותיו לשנים, ואין בשניהם אלא כדי כתובתה, וכתבה לשני "דין ודברים אין לי עמך": האשה מוציאה מיד לוקח ראשון, והוא מן השני, והאשה מן הראשון, והשני מן האשה, ולוקח ראשון מיד השני, וחוזרין חלילה).'

הדרן עלך 'מי שהיה נשוי'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=--=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כתובות פרק אחד עשר 'אלמנה ניזונת'

משנה:

אלמנה ניזונת מנכסי יתומים, מעשה ידיה שלהן, ואין חייבין בקבורתה (אם מתה, שהרי) יורשיה - יורשי כתובתה - חייבין בקבורתה (יורשיה גובין כתובתה מיורשי הבעל, ועליהן לקוברה, שהרי בעלה - תחת כתובתה חייב בקבורתה, עכשיו שאינו יורשה - היא תקבור עצמה).

גמרא:

איבעיא להו: 'ניזונת' תנן? או 'הניזונת' תנן?: 'ניזונת' תנן, וכאנשי גליל (היו כותבין "את תהא יתבת בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי"), ולא סגי דלא יהבי לה? או דלמא 'הניזונת' תנן (והכי קתני: אלמנה הניזונת מנכסי יתומים - מעשה ידיה שלהם כל זמן שהם רוצים לזונה), וכאנשי יהודה (היו כותבין "עד שירצו היורשין ליתן ליך כתובתיך", לפיכך אם רצו היורשין - נותנין לה כתובתה ופוטרין אותה), ואי בעו לא יהבי לה?

(כתובות צו,א)

תא שמע: אמר רבי זירא אמר שמואל: מציאת אלמנה לעצמה; אי אמרת בשלמא 'הניזונת' תנן (וסתם לן תנא כאנשי יהודה) – שפיר (איכא לאוקמי להא דשמואל בשאינה ניזונת)! אלא אי אמרת 'ניזונת' תנן (וסתם לן כאנשי גליל, וליכא אלמנה שאינה ניזונת) - (אמאי מציאתה לעצמה?:) ניהוו (יורשים) כבעל: מה בעל מציאת אשה לבעלה - הכא נמי מציאת אשה ליורשים?!

לעולם אימא לך 'ניזונת' תנן; טעמא מאי אמור רבנן 'מציאת אשה לבעלה' - דלא תיהוי לה איבה; הני [ליורשים] - תיהוי להו איבה (דעל כרחם זנים אותה; אבל מעשה ידיה שתקנו לבעלה תחת מזונות הוי ליורשים)!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה – נא להודיע לי בכתובת שנמצאת באתר www.oocities.org/yeshol

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM; מראי מקומות - 8 MIRIAM

מובאות בגופן NARKISIM; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים [] ובאותיות 10 NARKISIM; בתוך דברי רש"י – נרקיסים בגודל 9

הערות: בסוגריים [] באותיות CourierNew, בגוף הגמרא בגודל 10, בתוך דברי רש"י – בגודל 8; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך הטעונה בדיקת הלומד.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר – באקספלורר – להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות כאשר עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In Explorer, Footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2007 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at the email address on www.oocities.org/yeshol