מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
מ
המשך פרק שלישי 'המפקיד'
(בבא מציעא
לט,ב)
מרי בר איסק אתא ליה אחא מבי חוזאי (שהלך
אביו לבי חוזאי, ונשא שם אשה, וילדה לו את זה; וחזר מרי לכאן, וירד לנכסי אביו, ובא
זה אחריו לזמן מרובה ותבע חלקו). אמר ליה: פלוג לי! אמר ליה: לא ידענא לך.
אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: שפיר קאמר לך (שאינו מכירך; ואין זה רמאות: שכשיצא מאצלך לא היה לך
חתימת זקן ועכשיו באת בחתימת זקן), שנאמר (בראשית
מב,ח) ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו - מלמד שיצא בלא חתימת זקן ובא בחתימת זקן ('ויכר
יוסף את אחיו' - שכשיצא מהם היו כולם חתומי
זקן; 'והם לא הכירוהו' - שיצא מאצלם בלא חתימת זקן, ובא בחתימת זקן).
אמר ליה: זיל אייתי סהדי דאחוה את.
אמר ליה: אית לי סהדי ודחלי מיניה, דגברא אלימא הוא.
אמר ליה: לדידיה זיל אנת אייתי סהדי דלאו אחוך הוא (אותם עדים שיש לו לזה, שבאו משם ומכירין בו מי הוא -
הביאֵם אתה, ויעידו שאינו בן אביך, או בקש עדים אחרים)!
אמר ליה: דינא הכי? המוציא מחבירו עליו הראיה!
אמר ליה: הכי דיינינא לך ולכל אלימי דחברך.
אמר ליה (מרי לרב חסדא): (אי מינאי דחלי - מה תועלת:) סוף סוף אתו סהדי ולא מסהדי (אלא כמותי ולא כמותך)?
אמר ליה: תרתי לא עבדי (מיראתך
יעשו אחת: שישתקו, אבל שתים לא יעשו: לא דיין שישתקו ולא יעידו האמת, אלא גם שיעידו
שקר?).
לסוף אתו סהדי דאחוה הוא.
אמר ליה (ההוא אחא לרב חסדא): לפלוג לי נמי מפרדיסי
(כרמים) ובוסתני (ביתן של אילנות) דשתל (איהו, והשביחן, ויתן לי חציין כמו שהן משובחין)!
אמר ליה: שפיר קאמר לך, דתנן [בבא בתרא
פ"ט מ"ג]: 'הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו גדולים את הנכסים - השביחו לאמצע',
(בבא מציעא מ,א)
וכן אמר רב[ה]: השביחו לאמצע ('וכן
אמר רבה השביחו לאמצע' לא גרסינן, שאין זה לשון גמרא להביא דברי האמוראים סיוע
למשנה; ועוד: רבה תלמידיה דרב חסדא הוה, והיכי אמר רב חסדא שמעתא משמיה?
ואי גרס ליה 'וכן אמר רב'
- גרסינן, שהיה רבו של רב חסדא; משום דאיכא למאן דאמר [בבבא בתרא (קמג,א)] 'לא
שנו אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים, אבל שבחו מחמת עצמן של אחים - השביחו לעצמן' אמרה
רב חסדא להא דרב הכא - למימר דלית לן ההיא שמעתא, אלא אפילו השביחו מחמת טורחן של
משביחין, כי הכא: דשתל פרדס - השביחו לאמצע).
אמר ליה אביי [לדברי
רב חסדא]: מי דמי? התם גדולים גבי קטנים
ידעי (אלו שיטלו חלקם), וקא מחלי; הכא מי ידע
(שיש לו אחים) דליחיל?
אגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבי אמי; אמר להו: גדולה מזו אמרו: '(קרוב היורד לנכסי שבוי, שאם יבאו הבעלים יטלו שלהם) שמין להם כאריס' השתא
דידיה לא יהבינן ליה (בתמיה: זה שעשה והשביחן
לדעת עצמו - לא יהבינן ליה כאריס בחלק השני)?
אהדרוה הא לקמיה דרב חסדא, אמר להו: מי דמי? התם ברשות (בית דין) נחית (דמורידין
קרוב לנכסי שבוי), הכא לאו ברשות נחית (כשירד
זה לתוכו לא נמלך בבית דין)! ועוד: קטן הוא (אם בא לימלך - לא היו מורידין אותו, דהא אחיו קטן הוה) ואין מורידין קרוב
לנכסי קטן!
אהדרוה לקמיה דרבי אמי, אמר להו: לא סיימוה קמי דקטן הוא.
משנה:
המפקיד פירות אצל חבירו - הרי זה יוציא לו חסרונות (כשיחזירם לו -
יפחות כמה הם רגילים לחסור; ובגמרא מוקי לה בשעירבן עם פירותיו); לחטים ולאורז (מי"ל) - תשעה חצאי קבין לכור [כור = 180 קבים; כלומר – 2.5%]; לשעורין ולדוחן (פטי"ל
ודומה לאורז) - תשעה קבין לכור [5%]; לכוסמין ולזרע פשתן
- שלש סאין לכור >[כור = 30
סאים; כלומר – 10%]; הכל לפי המדה (וכן לכל כור וכור) והכל לפי הזמן (שהניחן בידו: לכל שנה ושנה יניח לו כך).
אמר רבי יוחנן בן נורי (א'הכל
לפי המדה' פליג): וכי מה אכפת להן לעכברין? והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקמעא!
אלא אינו יוציא לו חסרונות אלא לכור אחד בלבד.
תוד"ה וכי מה אכפת להו לעכברים - וטעמייהו דרבנן
מפרש בירושלמי: הני עכברי רשיעי נינהו: כד חמיין עיבור לא מסתייהו דאכלי אלא קריין
לחבריהון דאכלי עמהון; והא דאמרינן בגמרא 'אמרו לו הרבה אובדות מהם הרבה מתפזרות מהם'
- י"ל דלדבריו דרבי יוחנן קאמר: אפילו לית לך טעמא דמפרש בירושלמי - מ"מ
הרבה אובדות מהם.
רבי יהודה אומר: אם היתה מדה מרובה (שהפקיד
אצלו הרבה; ובגמרא מפרש עשרה כורים) - אינו מוציא לו חסרונות, מפני שמותירות (שבימות הגורן, כשמפקיד - החיטין יבשין, ובימות הגשמים
- כשמחזיר – נופחות;; ובאכילת עכברים אינן נחסרים כל כך לכל כור וכור, דכולי האי לא
אכלי עכברים מעשרה כורין; הלכך נפיחתו משלמת חסרון המגיע לשני כורים או שלשה שהעכברים
אוכלין).
גמרא:
אורז - טובא חסר!
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: באורז קלוף שנו.
לכוסמין ולזרע פשתן שלש סאין לכור [10%]:
אמר רבי יוחנן אמר רבי חייא: זרע פשתן בגבעולין שנו (זרע פשתן בגבעולין חסר כל כך, לפי שהגבעולין מתייבשין
ונופלים, והרוח מנשבתן; אבל זרע פשתן נקי אינו חסר כל כך).
תניא נמי הכי: 'לכוסמין ולזרע פשתן בגבעולין ולאורז שאינו קלוף - שלשה סאין
לכור'.
הכל לפי המדה:
תנא (פירוש דמתניתין הוא:) 'כן לכל כור וכור
וכן לכל שנה ושנה.'
א"ר יוחנן בן נורי [וכי
מה אכפת להן לעכברין? והלא אוכלות בין מהרבה ובין מקמעא! אלא אינו יוציא לו חסרונות
אלא לכור אחד בלבד]:
תניא: 'אמרו לו לרבי יוחנן: הרבה אובדות מהן, הרבה מתפזרות מהן.'
תנא: 'במה דברים אמורים? - שעירבן עם פירותיו, אבל יחד לו קרן זוית - אומר
לו "הרי שלך לפניך"';
וכי עירבן עם פירותיו מאי הוי? ליחזי לדידיה כמה הויין (ויראה כמה חסרו, ויטול על של חברו כפי חשבון)!?
במסתפק מהם.
וליחזי כמה אסתפק?
דלא ידעי כמה אסתפק.
רבי יהודה אומר: אם היתה [מדה
מרובה - אינו מוציא לו חסרונות מפני שמותירות]:
כמה 'מדה מרובה'?
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עשרה כורין.
תניא נמי הכי: 'כמה 'מדה מרובה'? עשרה כורין.'
תוד"ה
מדה מרובה י' כורין - וא"ת אפי' ב' כורין או ג' מתנפחין לפי חשבון החסרונות העולה
להם?
וי"ל
דבי' כורין עולה להם הנפוח חסרון של כור אחד, ו'לא יוציא להם חסרונות' היינו
כל החסרון: דחסרון של כור אחד לא יוציא, ולהכי נקט י' כורים: לאפוקי פחות.
תני תנא קמיה דרב נחמן: 'במה דברים אמורים? שמדד לו מתוך גורנו והחזיר לו
מתוך גורנו, אבל מדד לו מתוך גורנו והחזיר לו מתוך ביתו (מדת הגורן היתה יתירה על של בתים) - אינו יוציא לו חסרונות,
מפני שמותירות.'
אמר ליה: וכי בשופטני (שוטים) עסקינן? דיהבי בכיילא
(במדה) רבא ושקלי בכיילא זוטא!? דלמא
'בימות הגורן (סמוך ליובשן, שנתיבשו
בחמה)'
קאמרת: 'במה דברים אמורים? שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן, אבל מדד לו
בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים (חזרו
ונתפחו מלחלוחית הגשם והקור) - אינו יוציא לו חסרון מפני שמותירות'?
אמר ליה רב פפא לאביי: אם כן (שדרכו
לתפוח)
- לפקע כדא (כשממלאין כד חיטין או
שעורין בימות הגורן, וגפין את הכד - יפקע בימות הגשמים מחמת תפיחת התבואה)!?
הוה עובדא ופקע כדא.
אי בעית אימא: משום איצצא (דוחק;
מתוך שהם במקום צר - נדחקו יחד ואין תפוחין).
משנה:
יוציא לו שתות ליין. (אם הפקיד
אצלו יין ועירבו עם יינו - הקנקנים בולעין שתות.)
יוציא לו שלשה לוגין שמן למאה: לוג ומחצה שמרים, לוג ומחצה בלע [שנבלע
בדפני הכלי (על פי רוב - כלי חרס); תפארת ישראל: שמן עב מיין... דאינו נבלע כל כך
כביין].
אם היה שמן מזוקק - אינו יוציא לו שמרים.
אם היו קנקנים ישנים - אינו יוציא לו בלע.
רבי יהודה אומר: אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה - הרי זה מקבל עליו
לוג ומחצה שמרים למאה (למאה לוג; כשם שאמרו
במפקיד - כן אמרו במוכר: שהמוכר שמן לחבירו, ונותן לו מתוך חביותיו כשהוא מסתפק תמיד
והוא מזוקק - הרי הלוקח מקבל עליו לפחות לו לוג ומחצה מחמת שמרים).
גמרא:
ולא פליגי: מר כי אתריה ומר כי אתריה: באתריה דמר חפו בקירא (טחו החביות מבפנים בשעוה כדרך שעושין אנו בזפת) ולא מייץ טפי; באתריה
דמר חפו בכופרא (זפת) ומייץ טפי.
איבעית אימא: משום גרגישתא (קרקע שעושין
ממנה החביות; ארדלי"א בלע"ז): הא (באתריה
דרבי יהודה) מייצא טפי (מההיא דאתריה דתנא קמא), והא לא מייצא טפי.
(מילתא באפי נפשיה היא ולאו
אמתניתין קאי:) באתריה דרב יהודה רמו ארבעים ותמני כוזי בדנא (מדה קטנה היתה במקומו, שארבעים ושמונה ממלאין את החבית); אזיל דנא בשיתא
זוזי (בששה זוזים היתה נמכרת ביחד
בימות הבציר). פריס רב יהודה שיתא שיתא בזוזא (נעשה
רב יהודה חנווני, והיה מוכרן שש כוזי בזוז [על כל החבית קבל 8 זוז
במכירה]);
(בבא מציעא מ,ב)
דל תלתין ושיתא (כוזי) בשיתא (בשיתא זוזי שקנאה [את
כל הדנא]) - פשו ליה תריסר [כוזי]; דל תמניא - שתותי (של מ"ח, שדרך הוא לחסר בבליעת הקנקן כדתנן 'יוציא
לו שתות ליין') - פשו להו (לשכרו) ארבעה [כוזי].
והאמר שמואל 'המשתכר אל ישתכר (בדברים
שיש בהם חיי נפש) יותר על שתות' (הא שתות – ישתכר! ולמה לא
ישתכר רב יהודה עד שתות[YH2])!?
איכא גולפי ושמריא (משתכר
הוא הקנקן והשמרים, שלקח הכל בששה זוז).
אי הכי נפיש ליה טפי משתות!
איכא טרחיה ודמי ברזנייתא (שנותן
דמים לחנווני למוכרה, ומוציאן ומכריז עליו בחוצות). ('כרזנייתא' לשון 'כרזא' [כנראה
גירסת רש"י: כרזנייתא ולא כמו בספרינו]; לשון
אחר: אומנות יש בנקיבת ברזא בחבית של חרס, וצריך ליתן שכר.)
אם היה שמן מזוקק אינו יוציא לו שמרים [אם היו קנקנים ישנים - אינו יוציא לו בלע]:
והא אי אפשר דלא בלע!?
אמר רב נחמן: במזופפין שנו.
אביי אמר: אפילו תימא שלא במזופפין; כיון דטעון (דכיון דישנים הם ונתבלעו בלעותם) – טעון (תו לא בלע).
רבי יהודה אומר: אף המוכר שמן מזוקק לחבירו כל ימות השנה הרי זה מקבל עליו לוג
ומחצה שמרים למאה:
אמר אביי: כשתמצא לומר (כשתדקדק
ותדע מיצוי הדברים): לדברי רבי יהודה מותר לערב שמרים (המוכר
שמן לחבירו סתם בעת שהוא מזוקק ששקעו ושקטו שמריו - מותר לו לערב ולבלבל שמרים המשוקעות
שיחזרו ויתערבו ויצאו עם השמן בתוך המדה), לדברי חכמים אסור לערב שמרים (שבחזקת מזוקק לוקחו ממנו, וזה מקלקלו): לדברי רבי יהודה
מותר לערב שמרים, והיינו טעמא דמקבל (דמקבל
עליו לוקח לוג ומחצה שמרים - בשלא ערבו ונתנו לו מזוקק) דאמר ליה (מוכר): "אי בעי לערובי לך - מי לא ערבי לך? השתא נמי
קביל" ולימא ליה "אי ערבת ליה - (כשהייתי
מוכרו בחנות) הוה מזדבן לי (היה נמכר שמרים עם השמן), השתא מאי אעביד
ליה? לחודיה לא מזדבן לי!"
בבעל הבית עסקינן (שהלוקח
– בעל הבית הוא, ולקחו למאכל ביתו), דניחא ליה בצילא.
ולימא ליה "מדלא ערבית לי - אחולי אחלת לי"!?
רבי יהודה לטעמיה, דלית ליה מחילה, דתנן [בבא בתרא פ"ה מ"א] 'מכר לו את הצמד (העול שהוא מוטל על שני השוורים ומצמידם) - לא מכר לו את הבקר;
מכר לו את הבקר - לא מכר לו את הצמד; רבי יהודה אומר: הדמים מודיעין. כיצד? אמר לו
"מכור לי צמדך במאתים זוז" - הדבר ידוע שאין הצמד במאתים זוז (שאין צמד נמכר במאתים זוז אלא כמות שהוא עם הבקר מכרו
לו)!
וחכמים אומרים: אין הדמים ראיה (אף על
גב דלא שוה כולי האי - אחולי אחליה לוקח זה יתר הדמים; ורבי יהודה לית ליה שיהא
מוחל מן הסתם אלא אם כן פירש).
'לדברי חכמים אסור לערב שמרים' - והיינו טעמא: דלא מקבל, דאמר ליה:
"אי בעית לערובי - מי הוה שרי לך? השתא נמי לא מקבילנא".
אמר ליה רב פפא לאביי: אדרבה איפכא מסתברא: לדברי חכמים מותר לערב שמרים, והיינו
טעמא: דלא מקבל, דאמר ליה: "מדלא ערבת לי - אחולי אחלית לי!" לדברי רבי
יהודה אסור לערב שמרים, והיינו טעמא דמקבל, דאמר ליה "אי בעי לערובי - לא שרי
לי לערובי לך - קבולי (נמי) לא מקבלת (לא מקבלת עלך חסרון השמרים; אם כן מה משתכר? הרי השכר
כולו בשמרים!); זבון וזבין - תגרא איקרי (– בתמיה,
משל הוא, לאמר לשוטה: "לקח בדמים וחזור ומכור בלא שכר - ותיקרי תגר")?
תנא: 'אחד הלוקח ואחד המפקיד לפקטים (לוקח ומפקיד - אחד הן לענין פקטים: תורה אחת לשניהם)'. ('פקטים': פסולת הגרעינים הצפין על פני השמן.)
מאי 'לפקטים'?: אילימא כי היכי דלוקח לא מקבל פקטים - מפקיד נמי לא מקבל
פקטים? ולימא ליה "פקטך מאי איעביד להו"? אלא כי היכי דמפקיד מקבל פקטים
- לוקח נמי מקבל פקטים (אם מכר לו שמן סתם - יקבל
ממנו שמן עם פקטים)?
ומי מקבל לוקח פקטים? והתניא: 'רבי יהודה אומר: לא אמרו שמן עכור (לא אמרו הפסד עכירת השמן) אלא למוכר בלבד, שהרי לוקח מקבל
עליו לוג ומחצה שמרים בלא פקטים (לפחות
ממאה לוגין - לוג ומחצה מחמת שמרים; לפיכך צריך ליתן לו שמן מזוקק בלא פקטים)'!?
לא קשיא: הא דיהיב ליה זוזי בתשרי וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דתשרי (כשער הדמים של תשרי, שהוא בזול, וסתם שמנים [בתשרי] עכורים
[משום שטרם שקעו הפסולות], וקיבל
עליו פקטים), הא דיהיב ליה זוזי בניסן וקא שקיל מיניה בניסן כי מדה דניסן (הא דשקל מיניה בניסן בשער של ניסן: ביוקר, דדרך כל השמנים
להיות מזוקקין בניסן, והלוקח סתם והמוכר סתם - אין מוכר אלא מזוקק).
משנה:
המפקיד חבית אצל חבירו ולא יחדו לה בעלים מקום (בבית שומר, לאמר לו "זויות זו השאילני"), וטלטלה ונשתברה: אם
מתוך ידו נשברה, לצורכו (להשתמש בה) – חייב, לצורכה (שהיתה במקום התורפה וקרובה להשתבר) – פטור; אם משהניחה נשברה,
בין לצורכו בין לצורכה (שכילה תשמישו הושיבה
במקום משתמר - בין שטלטלה מתחלה לצורכה בין שטלטלה לצורכו) – פטור (ובגמרא פריך: מאי שנא לא יחדו מיחדו?).
יחדו לה הבעלים מקום וטלטלה ונשברה, בין מתוך ידו ובין משהניחה: לצורכו – חייב,
לצורכה – פטור.
גמרא:
הא מני (הא דקתני רישא דאם משהניחה
נשברה אף על פי שלצורכו נטלה מתחלה – פטור)? - רבי ישמעאל היא, דאמר: לא בעינן דעת בעלים (משהחזירה הרי היא ברשות הבעלים כבתחלה, ואינו עליה
אלא כשומר חנם, ופטור על אונסיה, ואף על פי שלא הודיע לבעלים לומר "נטלתיה
והחזרתיה" הויא השבה), דתניא: 'הגונב טלה מן העדר וסלע מן הכיס - למקום
שגנב יחזיר, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר:
(בבא מציעא מא,א)
צריך דעת בעלים (ואם לא
הודיעם - חייב באחריותם אם מת או נגנב, דמדשקליה - קם ליה ברשותיה, והשבה בלא ידיעה
- לאו השבה היא)
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך
הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.