בבא מציעא מה

מקרא: בתחתית הדף

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף מה

המשך פרק רביעי 'הזהב'

(בבא מציעא מד,ב)

תסתיים דרבי יוחנן הוא דאמר '(לבית שמאי) אין מחללין (אפילו פירות על דינרין)' (דשמעינן לרבי יוחנן דאיכא למאן דאמר: דהבא פירא הוי, ואפילו לגבי נפשיה!) דאמר רבי יוחנן:

(בבא מציעא מה,א)

'אסור ללוות דינר בדינר (שמא יוקירו ויבא לידי רבית)' (ובדינר זהב קאמר, כדמפרש ואזיל); דינר דמאי? אילימא דינר של כסף בדינר של כסף - לגבי נפשיה מי איכא למאן דאמר לאו טבעא הוי? אלא פשיטא דינר של זהב בדינר של זהב; ולמאן? אי לבית הלל - הא אמרי 'טבעא הוי'! אלא - לאו לבית שמאי, ושמע מינה: רבי יוחנן הוא דאמר 'אין מחללינן'?

לא, לעולם אימא לך רבי יוחנן - הוא דאמר 'מחללינן' (דלגבי פירא - טבעא הוי), ושאני הלואה: כיון דלענין מקח וממכר שויוהו רבנן כי פירא (כדתנן (לעיל דף מד.) 'הזהב קונה את הכסף'), דאמרינן: איהו ניהו דאוקיר וזיל - לגבי הלואה נמי פירא הוי.

הכי נמי מסתברא (דרבי יוחנן הוא דאמר 'מחללינן'): דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אף על פי שאמרו "אסור ללוות דינר בדינר", אבל מחללין מעשר שני עליו.

- שמע מינה.

תא שמע [מעשר שני פ"ב מ"ח]: 'הפורט סלע ממעות מעשר שני (מי שיש לו מעות נחשת של מעשר שני, ובא לפורטן בסלע כסף להעלות לירושלים מפני משאוי הדרך): בית שמאי אומרים: בכל הסלע מעות (אם בא לפורטן - יפרוט כולן ויתן מעות בשביל כל הסלע), ובית הלל אומרים: בשקל כסף בשקל מעות (לא יפרוט אלא חציין: שהפרוטות יוצאות בירושלים, וכשיבא שם - יהא צריך לפרוטות מיד לקנות צרכי סעודה, ואם ירוצו הכל אצל שולחני לפרוט - יוקירו הפרוטות, ונמצא מעשר שני נפסד! לפיכך ישאו פרוטות עמהן להוציא במקצת, לכשיכלו יפרוט הכסף שבידו מעט מעט)'; השתא לבית שמאי לגבי פריטי מחללינן (דמדקתני 'ממעות מעשר שני' שמע מינה חילל פירות על הפרוטות) - לגבי דהבא מיבעיא (דמחללין פירות? ותיובתא דמאן דאמר 'אף בפירות על דינרין מחלוקת')?

שאני פריטי: באתרא דסגיין – חריפי.

לישנא אחרינא אמרי לה:

רבי יוחנן וריש לקיש: חד אמר: מחלוקת בסלעין [מכסף] על דינרים [מזהב]:

דבית שמאי סברי הכסף - כסף ראשון (שחללת הפירות עליהם אתה צריך לצור בידך ולהוליך, ולא שתחלל אותו כסף על כסף אחר), ולא כסף שני, ובית הלל סברי: 'הכסף' [דברים יד,כה: ונתתה בַּכָּסֶף] וצרת הכסף [בידך] והלכת [אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו]) כסף ריבה ('כסף' יתירא כתיב בפרשה), ואפילו כסף שני; אבל פירות על דינרין - דברי הכל מחללינן, דאכתי כסף ראשון הוא;

וחד אמר: אף בפירות על דינרין נמי מחלוקת (וטעמא דבית שמאי משום דדהבא פירא הוא, ולא מתחלל עליה מעשר).

ולמאן דאמר 'סלעין על דינרין מחלוקת (דוקא פליגי, וטעמא דבית שמאי משום כסף שני הוי, ולא משום דדהבא פירא הוא)' - אדמיפלגי בסלעין על דינרין (שיש לטעות ולומר טעמא משום דדהבא חשיב ליה פירא הוא) לפלגי בסלעין על סלעין (ששניהם של כסף[YH1] )?

אי אפלגי בסלעין על סלעין, הוה אמינא: הני מילי בסלעין על סלעין (בסלעין על סלעין הוא דפליג בית הלל עלייהו, דלית להו 'כסף ראשון ולא כסף שני'), אבל בסלעין על דינרין (אימא) מודו להו בית הלל לבית שמאי (דלא מיתחלי, משום) דדהבא לגבי כספא - פירא הוי, ולא מחללינן - קא משמע לן.

תא שמע: 'הפורט סלע של מעשר שני בירושלים (שהיה מחליף סלעים שבידו ונוטל פרוטות להוציאם לצרכי סעודות מעשר): בית שמאי אומרים: בכל הסלע מעות (אם בא להחליף כל הסלעין שבידו במעות - יחליף), ובית הלל אומרים: בשקל כסף בשקל מעות (לא יחליף אלא חציין שמא לא ישהה בעיר עד שיוציא את כולן, ויפקיד בעיר עד רגל אחר, והפרוטות מתעפשות; ואם יחזור ויחליפם בסלעין - נמצא שולחני משתכר שתי פעמים, ומעשר שני נפסד)'; השתא כספא לגבי פריטי מחללינן, ולא אמרינן 'כסף ראשון ולא כסף שני', לגבי דהבא דחשיב מיניה - מי אמרינן 'כסף ראשון ולא כסף שני'?

אמר רבא: ירושלים קמותבת? שאני ירושלים, דכתיב ביה (דברים יד,כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך בבקר ובצאן [וביין ובשכר ובכל אשר תשאלך נפשך ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך].

תא שמע (מההיא קמייתא דלא מיירי בירושלים, דמחליף פרוטות ונוטל סלע [מעשר שני פ"ב מ"ח]): 'הפורט סלע ממעות מעשר שני: בית שמאי אומרים: בכל הסלע מעות, ובית הלל אומרים: בשקל כסף בשקל מעות'!

אלא דכולי עלמא: 'הכסף' 'כסף' – ריבה, ואפילו כסף שני; אלא אי איתמר דרבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש - הכי איתמר: חד אמר מחלוקת בסלעין על דינרין: דבית שמאי סברי: גזרינן

(בבא מציעא מה,ב)

שמא ישהה עליותיו, דזימנין דלא מלו זוזי בדינרא ולא מסיק (שמא ישהה עליותיו עד שיספיק להיות לו סלעים מעשר עד שיגיעו לדמי דינר זהב, בשנה שניה: שימכור מעשרות שנה הבאה), ובית הלל סברי: לא גזרינן שמא ישהה עליותיו דכי לא מלו נמי בדינרא - אסוקי מסיק להו (שאין משאו כבד שמעט הן); אבל בפירות על דינרין - דברי הכל מחללינן, דכיון דמרקבי - לא משהי להו; וחד אמר: אפילו בפירות על דינרין נמי מחלוקת (דפירי נמי אתי לשהויי).

בשלמא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא משרא שרי ורבנן הוא דגזרו ביה - היינו דקתני 'יעשה' ו'לא יעשה' (ולא קתני לשון חלול, דקסבר: יש חלול, אבל חכמים החמירו עליו) אלא להך לישנא דאמרת דמדאורייתא פליגי –'מחללינן' ו'לא מחללינן' מבעי ליה (הכי איבעי ליה למיתני: בית שמאי אומרים: אין סלעים מעשר שני מתחללין על דינרי זהב - אי משום כסף שני אי משום דדהבא פירא הוא, דהוי איסור דאורייתא ולא מיתפשי בקדושת מעשר)!?

קשיא.

איתמר: רב ולוי: חד אמר: מטבע נעשה חליפין (הבא להחליף מטבע בדבר אחר שלא בתורת מקח וממכר, אלא בתורת קנין כדרך שקונין בסודר: שהקונה נותן סודר למקנה, והוא מקנה לו הקרקע או המטלטלין בַּמשיכה שהוא מושך הסודר, כדכתיב (רות ד,ז): שלף איש נעלו ונתן לרעהו - אף מטבע, שאף על פי ששנינו 'נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות יכול לחזור בו' - הני מילי כשנתנו בתורת דמים, כדרך מקח וממכר; אבל אם נתן בתורת חליפין - כיון שמשך זה את המעות - נקנה לו החפץ שלו בכל מקום שהוא) וחד אמר: אין מטבע נעשה חליפין (כדמפרש רב פפא);

אמר רב פפא: מאי טעמא דמאן דאמר 'אין מטבע נעשה חליפין'? (הא ליכא למימר דאית ליה דרב נחמן, דאמר לקמן (דף מז,א) 'אין קונין אלא בכלי', ד'נעלו' כתיב, דאם כן - אדמפלגי במטבע - ליפלגו בכל דבר שאינו כלי! אלא על כרחך סבירא ליה דכל המטלטלים נעשין חליפין לקנות את שכנגדו, ובמטבע לחודיה פליגי:)

משום דדעתיה אצורתא (דעתו של מקנה את החפץ ונוטל המטבע בחליפין - אינו סומך אלא על הצורה שבו, שאין המטבע חשוב אלא על ידי צורה שבו), וצורתא עבידא דבטלא (שהמלך פוסלה וגוזר לצור צורה אחרת; הלכך הוה ליה כדבר שאינו מסוים ושלם, ולקמן (שם) ממעטים דבר שאינו מסוים מדכתיב 'נעל').

תנן: 'הזהב קונה את הכסף' - מאי? לאו בחליפין, ושמע מינה מטבע נעשה חליפין?

לא, בדמים.

אי הכי 'הזהב (דינרי זהב דהוי ליה מטבע) קונה [את] הכסף'? 'מחייב' מבעי ליה ('הזהב קונה' משמע מעכשיו הכסף קנוי לו בכל מקום שהוא שם, ואין לשון 'הזהב' נופל אלא בדבר שהוא בעין והחליף זה בזה, ואי בתורת דמים - שמושך הימנו דינר זהב בכ"ה דינר כסף - אין כאן כסף קנוי, אלא המושך הזהב נתחייב לו מעות במשיכה זו, והכי איבעי ליה למיתני: 'הזהב מחייב את הכסף' וגורם למושך לחייבו כסף)!?

תני 'הזהב מחייב'[YH2] ; הכי נמי מסתברא (דבתורת דמים ולא בתורת חליפין, דתשמע מינה מטבע נעשה חליפין): מדקתני סיפא 'הכסף אינו קונה את הזהב': אי אמרת בשלמא בדמים, היינו דאמרינן דהבא פירא, וכספא טבעא, וטבעא פירא לא קני (אי משום דמשיכת ממכר מפורשת מן התורה, כדלקמן (דף מז:), אי משום דתיקנוה רבנן, שמא יאמר לו "נשרפו חטיך בעלייה"), אלא אי אמרת בחליפין - תרוייהו לקנו אהדדי (דכיון דמטבע נעשה חליפין - מה לי של כסף מה לי של זהב)?!

ועוד תניא (דשמעינן מינה דלאו בחליפין עסקינן): 'הכסף אינו קונה את הזהב; כיצד? - מכר לו עשרים וחמשה דינר של כסף בדינר של זהב, אף על פי שמשך את הכסף - לא קנה עד שימשוך את הזהב'; אי אמרת בשלמא ('קונה' ו'אינו קונה' דקאמר -) בדמים - משום הכי לא קני, אלא אי אמרת ('קונה' ו'אינו קונה' דקאמר -) בחליפין (קאמר) נקני (דהא תנא רישא 'הזהב קונה את הכסף' דאשמועינן בה מטבע נעשה חליפין)! אלא מאי – בדמים!

אי הכי - אימא רישא: 'הזהב קונה את הכסף; כיצד? - מכר לו דינר של זהב בעשרים וחמשה דינר של כסף, כיון שמשך את הזהב נקנה כסף בכל מקום שהוא'; אי אמרת בשלמא בחליפין - היינו דקתני 'נקנה כסף בכל מקום שהוא', אלא אי אמרת בדמים, האי 'נקנה כסף בכל מקום שהוא'? 'נתחייב גברא' מיבעי ליה!

אמר רב אשי: לעולם בדמים, ומאי 'בכל מקום שהוא'? - כמות שהוא: כדאמר ליה (כמו שהתנה עמו): אי אמר ליה "מארנקי חדשה (של מטבע סלעין חדשים) יהבינא לך" - לא מצי יהיב ליה מארנקי ישנה, אף על גב דעדיפי מינייהו; מאי טעמא? דאמר ליה "לישנן קא בעינא להו (צריך אני להניחן זמן מרובה, וחדשים נוחים לי שלא ישחירו יותר מדאי)".

אמר רב פפא: אפילו למאן דאמר 'אין מטבע נעשה חליפין (לקנות את שכנגדו)' - מיעבד הוא דלא עביד חליפין, אקנויי מיקנו בחליפין (קנין סודר, או מטלטלין שכנגדו - קונה אותו בחליפין: מכיון שמשך בעל המטבע החליפין משכנגדו - נקנה המטבע לבעל הסודר), מידי דהוה אפירא לרב נחמן: פירא לרב נחמן, לאו אף על גב דאינהו לא עבדי חליפין אקנויי מקנו בחליפין? טבעא נמי לא שנא! (לרב נחמן: כל דבר שאינו כלי קרוי 'פירא' לגבי חליפין; ופליגי רב ששת ורב נחמן לקמן (דף מז.) בשמעתין, דאמר רב נחמן: 'נעל' דוקא כתיב, שיהא כלי ולא שום דבר שאינו כלי עושה חליפין; ומודה הוא שכל דבר שכנגד הכלי נקנה בחליפי הכלי, דכתיב (רות ד) 'לקיים כל דבר'; אלמא אף על גב דפירי לא עבדי חליפין לקנות שכנגדו - נקנה הוא בחליפין של כלי: מכיון שמשך בעל הפירות את הכלי – נקנו פירות לבעל הכלי.)

צצצ

מיתיבי [מעשר שני פ"ד מ"ה]: 'היה עומד בגורן ואין בידו מעות (ורוצה לחלל מעשר שלו, והערים בפדיונו לחלל על ידי מקח וממכר: שמוכרו לאיש אחר כדי שלא יתחייב חומש, דכתיב (ויקרא כז,לא) 'אם גאל יגאל איש ממעשרו - חמישיתו יוסף עליו ~~ממעשרו~~', ולא הלוקח מעשר שני של אחרים) - אומר לחבירו (שהוא אוהבו וידע בו שאינו עושה אלא להיפטר מן החומש) "הרי פירות הללו (של מעשר שני) נתונים לך במתנה"'; (ומכיון שקנאן זה במתנה - נעשה הראשון נכרי אצלם, ויוכל לפדותם בלא חומש).

(בבא מציעא מו,א)

וחוזר ואומר "הרי הן (פירות של מעשר שני שלך יהיו) מחוללין על מעות שיש לי בבית (ויקנה המעשר הזה את המעות ויצא לחולין)"'; טעמא - דאין בידו מעות (דמדקתני 'ואין בידו מעות'), (שמע מינה) הא אם יש בידו מעות (דאם היה בידו מעות שם בגורן) - (לא היה אומר לו התנא לעשות כן, אלא) ליקני להו לאידך במשיכה (המעות הללו היה מוסר לחבירו ומקנה אותם לו במשיכה) ופריק (וחבירו זה פודה את המעשר), דהכי עדיף (שאינה נראית ערמה כל כך להיפטר מן החומש), דהוה ליה (חבירו) נכרי (לגבי מעשר וקרינן ביה ממעשרו פרט של אחרים)! ואי אמרת 'מטבע נקנה בחליפין' ניקנו ליה מעות להיאך אגב סודר, ולפרוק!

דלית ליה סודר.

ונקנינהו נהליה אגב קרקע (יתן לו זה בעל מעשר קרקע בחזקה, ועמהן המעות; ומשיחזיק זה בקרקע - יהיו המעות קנויות לו בכל מקום שהן, דתנן (קדושין פ"א מ"ה; דף כו,א): 'נכסים שאין להן אחריות נקנין עם נכסים שיש להן אחריות: בכסף בשטר ובחזקה'; וחבירו זה יאמר "הרי פירות הללו מחוללין על מעות שיש לי בביתך", דהכי עדיף, דהוה ליה נוכראה; והך קושיא לרב פפא לא מקשינן, אלא אתמוהי קא מתמה אמתניתא)?

דלית ליה קרקע.

והא 'עומד בגורן' קתני!?

בגורן שאינו שלו.

ואיכפל תנא לאשמועינן גברא ערטילאי דלית ליה ולא כלום (נתעסק התנא וטרח להורות לנו הלכה בדבר שאינו מצוי: שיהיה אדם עומד בגורן ערום )? אלא לאו שמע מינה אין מטבע נקנה בחליפין (אלא לאו שמע מינה: בגורן שאינו שלו, אבל סודר יש לו, ואפילו הכי הפירות צריך ליתן לו במתנה, שאין המעות נקנין בחליפין)?

שמע מינה.

ואף רב פפא הדר ביה (ממאי דאמר 'מטבע נקנית בחליפין'), כי הא: דרב פפא הוו ליה תריסר אלפי דינרי בי חוזאי; אקנינהו לרב שמואל בר אחא (שהיה הולך לשם כדי שיביאם לו; שאילו לא הקנה לו - לא היה נותנם לו מי שהפקדון אצלו, שאם יאבדו בדרך יחזור רב פפא ויתבעם לו) אגב אסיפא דביתיה (מפתן ביתו; אלמא מדאצטריך ליה לקנויינהו אגב קרקע - שמע מינה אין מטבע נקנה בחליפין); כי אתא נפק לאפיה עד תווך (שם מקום).

וכן (האי 'וכן' - לעיל קאי: אפלוגתא דרב ולוי) אמר עולא: אין מטבע נעשה חליפין.

וכן אמר רב אסי: אין מטבע נעשה חליפין.

וכן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אין מטבע נעשה חליפין.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.