בבא מציעא מט

מקרא: בתחתית הדף

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף מט

המשך פרק רביעי 'הזהב'

(בבא מציעא מח,ב)

לימא כתנאי: 'המלוה את חבירו על המשכון, ונכנסה השמיטה (אין שביעית משמטת, דלא קרינא ביה 'לא יגוש', שהרי אינו תובעו כלום): אף על פי שאינו שוה אלא פלג (חצי החוב) - אינו משמט (לקמן מפרש לה) - דברי רבן שמעון בן גמליאל; רבי יהודה הנשיא אומר: אם היה משכון כנגד הלואתו - אינו משמט, ואם לאו – משמט.' מאי 'אינו משמט' דקאמר רבן שמעון בן גמליאל?: אילימא כנגדו (דאינו משמט כנגד חצי החוב שהוא תופס משכון עליו אינו משמט, אבל משמט הוא השאר) - מכלל דרבי יהודה הנשיא סבר להך פלגא נמי משמט (מכלל דרבי יהודה הנשיא אתא למימר: דכיון דאינו משכונו כנגד הלוואתו - משמט כל החוב? בתמיה)?!

(בבא מציעא מט,א)

אלא משכון דנקיט למה ליה (למאי תפס אם לא להיות משכון תחת שוויו, ובההיא מיהא לא קרינא ביה לא יגוש)? אלא לאו שמע מיניה מאי 'אינו משמט' דקאמר רבן שמעון בן גמליאל – 'אינו משמט בכולו' (כלומר: אינו משמט כלל), ומאי 'משמט' דקאמר רבי יהודה הנשיא - להך פלגא דלא נקיט עליה משכון, ובהא קמיפלגי: דרבן שמעון בן גמליאל סבר: כנגד כולו הוא קונה, ורבי יהודה הנשיא סבר: כנגדו הוא קונה?

לא; מאי 'אינו משמט' דקאמר רבן שמעון בן גמליאל? - להך פלגא דנקיט עליה משכון.

מכלל דרבי יהודה הנשיא סבר להך פלגא דנקיט עליה משכון נמי משמט (קושיא הוא)?

אלא משכון דנקיט למה ליה? לזכרון דברים בעלמא.

רב כהנא יהבו ליה זוזי אכיתנא; לסוף אייקר כיתנא. אתא לקמיה דרב, אמר ליה: במאי דנקיטת זוזי - הב להו (ואי לא מקבלת 'מי שפרע'), ואידך (המותר) – 'דברים' נינהו (בלא מעות), ודברים אין בהן משום מחוסרי אמנה (רב לטעמיה, דאמר: כנגדו הוא קונה).

דאיתמר: דברים: רב אמר: אין בהן משום מחוסרי אמנה, ורבי יוחנן אמר: יש בהם משום מחוסרי אמנה.

מיתיבי [דומה לספרא קדושים פרשה ג פרק ה הלכה ז[YH1] ]: 'רבי יוסי ברבי יהודה אומר: [ויקרא יט,לו: מאזני צדק, אבני צדק, איפת צדק והין צדק יהיה לכם אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים] מה תלמוד לומר 'הין צדק'? והלא הין בכלל איפה היה (שההין - י"ב לוגין, ואיפה שלשה סאין, שהן ע"ב לוגין)? - אלא לומר לך שיהא 'הן' שלך צדק ו'לאו' שלך צדק (כלומר: כשאתה מדבר 'הן' או 'לאו' - קיים דבריך והצדק אותם).

אמר אביי: ההוא - שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב (בשעה שהוא אומר הדבור - לא יהא בדעתו לשנות; אבל אם נשתנה השער לאחר זמן, והוא חוזר בו לפי שינוי השער - אין כאן חסרון אמנה).

מיתיבי [הברייתא בשלמותה בראש דף מח,א]: 'רבי שמעון אומר: אף על פי שאמרו 'טלית קונה דינר זהב, ואין דינר זהב קונה טלית', מכל מקום כך הלכה, אבל אמרו (חכמים) 'מי שפרע מאנשי דור המבול ומאנשי דור הפלגה הוא עתיד ליפרע ממי שאינו עומד בדיבורו'' (סיפא קתני 'החוזר בו אין רוח חכמים נוחה הימנו'; - אלמא יש בהן משום מחוסרי אמנה).

תנאי היא (דאשכחן רבי יוחנן בן מתיא דפליג), דתנן [פ"ז מ"א]: 'מעשה ברבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו "צא ושכור לנו פועלים"; הלך ופסק להם מזונות, וכשבא אצל אביו אמר לו "בני - אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהם, שהן בני אברהם יצחק ויעקב; אלא עד שלא יתחילו במלאכה - צא ואמור להם "על מנת שאין לכם עלי אלא פת וקטנית בלבד"' [רש"י כנראה לא גרס את כל המובאה, אלא רק גרס 'דתנן מעשה ברבי יוחנן בן מתיה' ולכן פירש: משנה היא ב'השוכר את הפועלים', שצוה את בנו לחזור בתנאו עד שלא יתחילו המלאכה ולפסוק להם מזונות קלים]; ואי סלקא דעתא 'דברים יש בהן משום מחוסרי אמנה' היכי אמר ליה "זיל הדר בך"?

שאני התם, דפועלים גופייהו לא סמכא דעתייהו (על דברי הבן); מאי טעמא? - מידע ידעי דעל אבוה סמך.

אי הכי - אפילו התחילו במלאכה נמי?

התחילו במלאכה ודאי סמכי דעתייהו, אמרו: מימר אמר קמיה דאבוה (כבר הודיעו מה פסק לנו) וניחא ליה (ונתרצה).

ומי אמר רבי יוחנן הכי (דיש בדברים משום חסרון אמנה)? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: האומר לחבירו "מתנה אני נותן לך" - יכול לחזור בו; (וקשיא לן:) 'יכול'? פשיטא (דהא לא משך, ואין כח בבית דין לכופו)!? אלא (ודאי על כרחך) מותר לחזור בו (קאמר, ואשמעינן: דאפילו חסרון אמנה ליכא).

אמר רב פפא: ומודה רבי יוחנן במתנה מועטת (שאין מותר לחזור), (משום) דסמכא דעתייהו (דסמכא דעתיה דמקבל אדיבוריה, וכי אמר 'מותר לחזור בו' - במתנה מרובה קאמר, דלא סמכא דעתיה דמקבל דלקיימיה לדיבוריה); הכי נמי מסתברא, דאמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: ישראל שאמר לבן לוי (כל לוי קרוי 'בן לוי') "כור מעשר יש לך בידי (שעישרתי מפירותי ואתננו לך)" - בן לוי רשאי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר' (שהלוי מפריש מעשר לכהן: 'מעשר מן המעשר' [במדבר יח,כו]); אי אמרת בשלמא 'לא מצי למיהדר ביה' - משום הכי רשאי (שיש לו לסמוך על מה שכתוב (צפניה ג,יג) 'שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב', ולא יתננו ללוי אחר; והא - מתנה מועטת היא: שאין לישראל במעשר זה אלא טובת הנאה שהיה בידו מתחילה לתת לכל בן לוי שירצה), אלא אי אמרת מצי למיהדר ביה - אמאי רשאי? אישתכח דקא אכיל טבלים!?

הכא במאי עסקינן? - כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו.

אי הכי - אימא סיפא: 'נתנו לבן לוי אחר - אין לו (אין לו לבן לוי ראשון) עליו (על ישראל זה) אלא תרעומת (שהבטיחו בתוחלת נכזבה)', ואי סלקא דעתך כגון שנטלו ממנו וחזר והפקידו אצלו, אמאי אין לו עליו אלא תרעומת? כיון דמשכיה - ממונא אית ליה גביה! אלא לאו שמע מינה בדלא נטלו (ויש בדברים משום חסרון אמנה)!

- שמע מינה [מסקנה: במתנה מועטת, שאין היתר לחזור].

ההוא גברא דיהיב זוזי אשומשמי; לסוף אייקר שומשמי. הדרו בהו ואמרו ליה "לית לן שומשמי, שקול זוזך"! לא שקיל זוזיה; איגנוב!

אתו לקמיה דרבא, אמר ליה: כיון דאמרי לך "שקול זוזך" ולא שקלית - לא מבעיא שומר שכר דלא הוי, אלא אפילו שומר חנם נמי לא הוי (ואפילו פשעו בשמירתן - פטורין).

אמרו ליה רבנן לרבא: והא בעי לקבולי עליה 'מי שפרע' (ודלמא לא הוי מקבל, ואישתכח דזוזי דידיה הוה)!?

אמר להו: הכי נמי (או משלם השומשמין או יקבל מי שפרע).

אמר רב פפי: אמר לי רבינא: לדידי אמר לי ההוא מרבנן, ורב טבות שמיה, ואמרי לה רב שמואל בר זוטרא שמיה, דאי הוו יהבי ליה כל חללא דעלמא - לא הוי קא משני בדב�וריה; "בדידי הוה עובדא (אותו מעשה דשומשמין - על ידי היה, ולא כן היה; שאילו קיבלתים לתת את השומשמין - לא הייתי חוזר בי בכל חללו של עולם, ולא על כן באנו לדין); (אלא כך היה:) ההוא יומא אפניא דמעלי שבתא הוה, והוה יתיבנא, ואתא ההוא גברא וקאי אבבא; אמר לי: "אית לך שומשמי לזבוני"?

(בבא מציעא מט,ב)

אמרי ליה "לא". אמר לי "ליהוו הנך זוזי בפקדון גבך, דהא חשכה לי". אמרי ליה: "הא ביתא קמך!"; אותבינהו בביתא ואיגנוב! אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: כל "הא ביתא קמך" - לא מיבעיא שומר שכר דלא הוי, אלא אפילו שומר חנם נמי לא הוי.

(רבינא אמר להא מילתא:) אמרי ליה (אמרתי לו לההוא מרבנן: היכי אמרת דלאו חזרת מקח וממכר הוא?) והא אמרו [ליה] רבנן לרבא "איבעי ליה לקבולי עליה מי שפרע"?! ואמר לי: לא היו דברים מעולם.

רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה:

תניא: 'אמר רבי שמעון: אימתי (יש חזרה בדבר)? בזמן שהכסף והפירות ביד מוכר (דיכול מוכר לחזור בו, דאוקמינהו רבנן ברשותיה לחזרה כי היכי דליטרח ולציל), אבל כסף ביד מוכר ופירות ביד לוקח - אינו יכול לחזור בו, מפני שכספו בידו (משמע שהלוקח קיבל כבר כספו).'

'בידו'? ביד מוכר הוא!

אלא 'מפני שדמי כספו בידו'.

פשיטא (הרי משיכה יש, ואפילו רבנן מודו)!?

אמר רבא: הכא במאי עסקינן? כגון שהיתה עלייה של לוקח מושכרת ביד מוכר (והיו הפירות מונחין ביד הלוקח; ולא שתקנה לו חצירו בנתינת המעות, דכיון דקיבל השכר - נקנה המקום למוכר כל ימי השכירות, וחצירו של מוכר הוא; אלא רבי שמעון אית ליה 'מעות קונות דבר תורה', כדאמרינן (לעיל דף מז,ב), ומשיכה - תקנתא דרבנן היא, והכא לא איצטריך תקנתא ד)טעמא מאי תקינו רבנן משיכה? - גזירה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה; הכא - ברשותיה דלוקח נינהו: אי נפלה דליקה באונס - איהו טרח ומייתי לה.

('א"נ שמא תפול כו' - לא גרס ליה, אלא לישנא אחרינא הוא, והיא היא.)

ההוא גברא דיהיב זוזי אחמרא; לסוף שמע דקא בעי למנסביה דבי פרזק (שם השר) רופילא (משנה למלך); אמר ליה: "הב לי זוזי, לא בעינא חמרא"; אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: כדרך שתיקנו משיכה במוכרין (לחזור בו המוכר כל זמן שלא משך הלוקח) - כך תיקנו משיכה בלקוחות (לחזור בהן הלקוחות).

משנה:

האונאה: ארבעה (מעות) כסף (שהם שש בדינר) מעשרים וארבעה כסף לסלע (אם היה המקח בדמי הסלע, שהוא כ"ד מעות): (דהשתא הויא אונאה) שתות למקח (- חייב להשיב לו כל אונאתו: ארבעה כסף).

עד מתי מותר להחזיר (מי שנתאנה)? (והא דנקט לשון 'מותר' לאשמועינן דליכא אפילו 'מי שפרע' להחזיר המקח או שיתן לו אונאתו.)

עד כדי שיראה לתגר או לקרובו (או לאחד מקרוביו, ואם שהא יותר - מחל על אונאתו).

תוספות ד"ה בכדי שיראה לתגר או לקרובו - וא"ת א"כ נתת דבריך לשיעורים דפעמים שהם רחוקים ממנו ופעמים שהם קרובים!?

וי"ל דלעולם יש שיעור אחד לפי מה שמצוי רוב פעמים שיוכל להראות לתגר או לקרובו ואם הם קרובים או רחוקים בשביל כך לא יתנו לו שהות לא פחות ולא יותר.

הורה רבי טרפון בלוד: האונאה: שמונה כסף מעשרים וארבע כסף לסלע, שליש למקח; ושמחו תגרי לוד (שהיו בקיאין בסחורה ומוכרין ביוקר).

אמר להם: כל היום מותר לחזור!

אמרו לו: יניח לנו רבי טרפון במקומינו, וחזרו לדברי חכמים.

גמרא:

אתמר: רב אמר: שתות מקח [מהערך האמיתי] שנינו (דוקא קתני מתניתין 'שתות למקח', שאם האונאה שתות לשויו של מקח - הויא אונאה; אבל אם פחות או יותר היא - אף על פי שישנה שתות אצל מעות שנתן זה - אין זה קרוי שתות להיות בו דין אונאה; וזהו דין אונאה: שתות להיות המקח קיים, ואין אחד יכול לחזור, אלא מחזיר אונאה; אבל אם פחות משתות - מחילה היא, ואין מחזיר לו כלום; ואם יותר על שתות - שניהם חוזרין; אפילו רצה להחזיר לו האונאה - הרשות ביד שניהם לחזור. הכי מוקמינן לה לקמן (דף נ,ב)).

ושמואל אמר: שתות מעות [ששלמו בפועל [YH2] ] נמי שנינו (מתניתין, דקתני 'שתות למקח' - לאו אשויו של מקח דוקא קאי, אלא: כל התנאי קרוי מקח: בין מעות שניתנו בו, בין דמי החפץ, וכל צד שאתה מוצא שם שתות – אונאה: בין לצד מעות ובין לצד שויו של חפץ - יש שם אונאה, ואין כאן לא מחילה ולא ביטול מקח; והשתא מפרש פלוגתייהו:)

תוספות ד"ה שתות מעות נמי שנינו - אפילו למאן דאמר 'שתות מעות' - נראה יותר לילך אחר שתות מקח, שהאונאה והטעות תלויה במקח, אבל מעות אין אונאה וטעות תלויה בהם שאין צריכין שומא.

שוי שיתא בחמשא (ונתאנה מוכר), (או) שוי שיתא בשבעה (ונתאנה לוקח) - כולי עלמא (בין לרב בין לשמואל) לא פליגי דבתר מקח אזלינן ואונאה הויא (דהא שתות היא לצד מקח, ושמואל 'שתות מעות נמי' קאמר, וכל שכן שתות מקח); כי פליגי שוי חמשא בשיתא (ונתאנה לוקח בזוז, שהוא חומש למקח, ויותר משתות הוא זה; אבל אצל מעות שנתן - שתות הוא) ושוי שבעה בשיתא (אי נמי שוי שבעה בשיתא, ונתאנה מוכר בזוז: לגבי מקח אין כאן שתות אלא שביעית, ופחות משתות היא, ולגבי מעות הוי שתות): לשמואל דאמר 'בתר מעות אזלינן' - אידי ואידי (בין שוי שבעה בשיתא, בין שוי חמשא בשיתא) - אונאה הוי; לרב דאמר 'בתר מקח אזלינן' שוי חמשא בשיתא - ביטול מקח הויא, שוי שבעה בשיתא - מחילה הויא!

ושמואל אמר: כי אמרינן מחילה וביטול מקח - היכא דליכא שתות משני צדדים (באחד משני צדדין), אבל היכא דאיכא שתות מצד אחד - אונאה הויא.

סיכום המחלוקת בין רב ושמואל בהגדרת אונאה:

התשלום: 7	התשלום: 6	התשלום: 5	ערך המקח
	רב: ביטול שמואל: אונאה	---	חמש
אונאה	---	אונאה	שש
---	רב: מחילה שמואל: אונאה	ביטול	שבע

תנן: 'האונאה ארבע כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח' מאי?: לאו דזבין שוי עשרים בעשרין וארבעה (ונתאנה לוקח דהוה ליה חומש לגבי מקח; ארבעה הוי חומש של עשרים, וקרי ליה 'אונאה', ולא קרי ליה 'ביטול מקח'), ושמע מינה 'שתות מעות' נמי שנינו?

לא, דזבין שוי עשרים וארבעה בעשרים (דהוה ליה שתות למקח).

(ופרכינן:) מי נתאנה? – מוכר (בתמיה)? אימא סיפא: 'עד מתי מותר להחזיר? - בכדי שיראה לתגר או לקרובו', ואמר רב נחמן: לא שנו (ד'בכדי שיראה ותו לא') אלא לוקח, אבל (אם נתאנה) מוכר - לעולם (מוכר) חוזר (ולקמן מפרש טעמא)!?

אלא דזבין שוי עשרים וארבעה בעשרין ותמניא (דהוה ליה שתות למקח ונתאנה לוקח).

תנן: 'הורה רבי טרפון בלוד: האונאה: שמונה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שליש למקח' – מאי? לאו דזבין שוי שיתסרי בעשרים וארבעה, ושמע מינה שליש מעות נמי שנינו? [קשיא לרב!]

לא, דזבין שוי עשרים וארבעה בשיתסר.

מי נתאנה? מוכר? אימא סיפא: 'אמר להם: כל היום מותר לחזור', ואמר רב נחמן: 'לא שנו אלא לוקח, אבל מוכר - לעולם חוזר'!

אלא דזבין שוי כ"ד בתלתין ותרין.

תוספות ד"ה תנן הורה רבי טרפון בלוד – תימה: מה הוסיף להקשות מסיפא ממה שהקשה כבר ברישא?

תניא כוותיה דשמואל (דבין שתות מקח בין שתות מעות): 'מי שהוטל עליו (מי שהאונאה עליו: מי שנתאנה) - ידו על העליונה; כיצד? - מכר לו שוה חמשה בששה, מי נתאנה? – לוקח: יד לוקח על העליונה! רצה אומר "תן לי מעותי" או "תן לי מה שאוניתני".

מכר לו

(בבא מציעא נ,א)

שוה שש בחמש (שתות: מקח שוה חמש בשש: שתות מעות), מי נתאנה? – מוכר; יד מוכר על העליונה! רצה אומר לו "תן לי מקחי" או "תן לי מה שאוניתני".'

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.