מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף נ
המשך פרק רביעי 'הזהב'
(בבא מציעא מט,ב)
תניא כוותיה דשמואל (דבין
שתות מקח בין שתות מעות): 'מי שהוטל עליו (מי
שהאונאה עליו: מי שנתאנה) - ידו על העליונה; כיצד? - מכר לו שוה חמשה בששה, מי
נתאנה? – לוקח: יד לוקח על העליונה! רצה אומר "תן לי מעותי" או "תן
לי מה שאוניתני".
מכר לו
(בבא מציעא נ,א)
שוה שש בחמש (שתות:
מקח שוה חמש בשש: שתות מעות), מי נתאנה? – מוכר; יד מוכר על
העליונה! רצה אומר לו "תן לי מקחי" או "תן לי מה שאוניתני".'
איבעיא להו: פחות משתות לרבנן – לאלתר הויא מחילה (אפילו יחזור לאלתר)? או 'בכדי
שיראה לתגר או לקרובו'?
ואם תמצי לומר 'בכדי שיראה לתגר או לקרובו' (ואם באת לומר דודאי פשיטא דלאלתר הויא מחילה, דאי
'בכדי שיראה') - מאי איכא בין שתות לפחות משתות?
איכא: דאילו שתות - (קתני
מתניתא) ('מי שהוטל עליו
) ידו על העליונה': רצה חוזר (בו),
רצה קונה ומחזיר אונאה, ואילו פחות משתות (אם חזר בתוך
כדי שיראה לתגר או לקרובו) - קנה ומחזיר (לו) אונאה.
מאי?
תא שמע (גבי תגרי לוד
במתניתין): 'חזרו לדברי חכמים': סברוה (רבנן דבי מדרשא דבעו למיפשט מינה בעיין):
פחות משליש לרבי טרפון (לאו אונאה היא, אלא) כפחות
משתות לרבנן דמי; אי אמרת בשלמא פחות משתות לרבנן בכדי שיראה לתגר או לקרובו (מחילה דרבנן ב'כדי שיראה' הוא, כי אמר להו רבי טרפון
במחילה דידיה כל היום, דהיינו מפרוטה ועד שליש) ולרבי טרפון כל
היום - משום הכי חזרו (מעיקרא שמחו: דשתות ויתר על שתות עד
שליש לרבנן הויא חזרה בתוך 'כדי שיראה', ואם רצה לחזור מן המקח – חוזר, וחשיב ליה
איהו מחילה, וקנה ומחזיר אונאה; וכי אמר להו 'כל היום' - מפסיד להו טובא:
דפחות משתות או שתות דלרבנן – 'בכדי שיראה' משוי ליה איהו כל היום, וצריכין להחזיר
אונאה! ואי משום דלרבנן הויא שתות ויתר על שתות חזרה, ולדידיה קנה ומחזיר אונאה -
נוח להם שתהא חזרה בתוך 'כדי שיראה' ואם לא בא ב'כדי שיראה' - הויא מחילה, מקָנָה
ומחזיר אונאה והיה לו שהות כל היום), אלא אי אמרת פחות משתות לרבנן לאלתר
הויא מחילה,
(בבא מציעא נ,ב)
ולרבי טרפון נמי לאלתר הויא מחילה (פחות משליש) - אמאי חזרו? בדרבי טרפון ניחא להו
טפי: דמאי דרבנן קא משוו להו אונאה לרבי טרפון הויא מחילה (הא
כל היום דרבי טרפון - בשליש הוא דקאמר להו, ויזהרו מאונאת שליש, ויהא הכל מחילה
לאלתר)!?
מי סברת פחות משליש לרבי טרפון כפחות משתות לרבנן
דמי? לא! משתות ועד שליש לרבי טרפון (הויא אונאה) כשתות
עצמה לרבנן דמי (ואינו חולק על חכמים אלא דבטול מקח
דידהו משוי להו 'אונאה', וידו על העליונה, ואליבא דרבנן שניהם חוזרין)!
אי הכי (דרבי טרפון
אבטול מקח לחודיה פליג) במאי שמחו מעיקרא? (ביטול
מקח לרבנן, דמיבעיא לן לקמן: אי לעולם חוזר או 'בכדי שיראה' -) תפשוט
(דמדשמחו) דבטול מקח
לרבנן לעולם חוזר: דכיון דאמר להו רבי טרפון 'הויא אונאה' (והם
היו סבורין דבכדי שיראה סבירא ליה באונאה - ) שמחו; כי אמר
להו 'כל היום' חזרו (חדא: דבין
לעולם חוזר ובין שהות כל היום - הנאה פורתא היא לדידהו, דשהות הרבה יש לימלך כל
היום; ועוד: אונאה יתר על שתות לא שכיחא, וקמפסיד להו בשתות עצמה: לרבנן 'בכדי
שיראה', ולדידיה כל היום) דאי סלקא דעתך דבטול מקח לרבנן (כאונאה) ב'כדי שיראה לתגר או לקרובו' (ואין בין אונאה לבטול מקח אלא דבאונאה ידו על
העליונה, ובבטול מקח שניהם חוזרין - כי משוי רבי טרפון לבטול מקח 'אונאה') -
במאי שמחו (אין זו טובה להם)?
שמחו בשתות עצמה: דלרבי טרפון מחילה, ולרבנן אונאה (דהא דאמרן משתות ועד שליש לרבי טרפון כשתות לרבנן -
משתות ומעלה אמרו, ולא שתות עצמה).
איבעיא להו: בטול מקח לרבנן - לעולם חוזר? או דלמא 'בכדי
שיראה לתגר או לקרובו'? ואם תמצא לומר 'בכדי שיראה לתגר או לקרובו' (כלומר: אם באת לומר פשיטא דלעולם חוזר, דאי ב'כדי
שיראה') - מה איכא בין שתות ליתר על שתות?
איכא (כי נמי אמרינן
תרוייהו 'בכדי שיראה' - עדיין יש חילוק זה ביניהם): דאילו שתות,
מי שנתאנה חוזר; ואילו יתר על שתות - שניהם חוזרין; מאי?
תא שמע: 'חזרו לדברי חכמים': אי אמרת בשלמא
בטול מקח לרבנן 'בכדי שיראה לתגר או לקרובו', ולרבי טרפון כל היום - משום
הכי חזרו (מעיקרא כי שוי להו רבי טרפון יתר על
שתות אונאה, דלרבנן בטול מקח, ולא הרחיב זמן החזרה - שמחו בשתות עצמה, דמחילה
לאלתר, כדאמרן; וכי הדר אמר להו 'כל היום' – חזרו, דהחמיר להם ביתר על
שתות, ופגם להם יותר ממה שהשביחם בשתות עצמה, כדפרישית); אלא אי אמרת
בטול מקח לרבנן לעולם חוזר - אמאי חזרו? בדרבי טרפון ניחא להו טפי, דקא משוי להו
אונאה כל היום ותו לא (נהי נמי דשתות עצמה משוי להו אונאה,
כרבנן, דהאי דאמר לעיל 'שמחו בשתות עצמה' - שינויא דחיקא הוה: משום שמחה דמעיקרא
דקשיא לן 'במאי שמחו', והשתא אמרת לי דשמחה מעיקרא משום בטול מקח היא דהואי:
דלרבנן לעולם ולרבי טרפון היו סבורין 'בכדי שיראה', כדין אונאה דרבנן, כי
הדר אמר להו 'כל היום' אכתי שמחה איכא, דלרבנן לעולם, ולרבי טרפון כל היום
ותו לא; ואי משום שתות עצמה: דלרבנן 'בכדי שיראה', ולדידיה 'כל היום'
- הרבה הוא שבח שמשביח רבי טרפון ביתר על השתות מפגם שפוגם בשתות עצמה, שהרי
יכולין ליזהר בשתות עצמה: יפחתו לו מעט ותהא מחילה, נמצאו משתכרין בשל רבי טרפון
כל אונאה שיתר על שתות)!?
בטול מקח לא שכיח (ואין
שבח זה חשוב להם במידי דלא שכיח, וכי מיקרי והוי נמי - הרי נתן לו שהות כל היום לחזור,
ורוב הנמלכים - נמלכים בו ביום; הלכך פגם דשתות עצמה עדיף להו).
אמר רבא: הלכתא: פחות משתות נקנה מקח (לאלתר); יותר על שתות - בטול מקח (ושניהם
חוזרין); שתות קנה (ואין אחד מהן
יכול לחזור) ומחזיר אונאה (ולית
ליה לרבא 'ידו על העליונה' דמתניתין, דסבירא ליה כרבי נתן דברייתא, דקיימא לן: רבי
נתן דיינא הוא ונחית לעומקא דדינא [בפרק 'הבית והעלייה' (לקמן דף קיז,ב, ובבבא קמא נב,א)]); וזה וזה (אונאה ובטול מקח) -
בכדי שיראה לתגר או לקרובו.
תניא כותיה דרבא: 'אונאה פחות משתות - נקנה מקח; יתר על שתות - בטל מקח;
שתות - קנה ומחזיר אונאה, דברי רבי נתן; רבי יהודה הנשיא אומר: יד מוכר על העליונה
(אם נתאנה מוכר; והוא הדין אם
נתאנה לוקח: יד לוקח על העליונה; והכי מוקמינן לה לקמן (דף נא) 'מאי דשייר
במתניתין תני בברייתא'): רוצה אומר לו "תן לי מקחי" או "תן
לי מה שאניתני"; וזה וזה בכדי שיראה לתגר או לקרובו.'
עד מתי מותר להחזיר [עד כדי שיראה לתגר או לקרובו]:
אמר רב נחמן: לא שנו אלא לוקח, אבל מוכר לעולם חוזר (מוכר, שאין בידו מה להראות ולימלך - אינו מכיר
באונאתו עד שיראה טלית אחרת כדמותה נמכרת בדמים יקרים, הלכך לעולם חוזר אם לא נתייקרו
טליתות בינתים).
נימא מסייע ליה: 'חזרו לדברי חכמים' אי אמרת בשלמא מוכר לעולם חוזר,
(בבא מציעא נא,א)
משום הכי חזרו (שהם היו מוכרין ואינן
נהנין בהרחבת זמן החזרה דרבי טרפון, שהרי אפילו לרבנן לעולם חוזרים); אלא אי אמרת מוכר
נמי כלוקח דמי - מאי נפקא להו מינה (אמאי
חזרו)?
כי היכי דעבדי ליה רבנן תקנתא ללוקח הכי נמי עבדי ליה רבנן תקנתא למוכר (לדידהו נמי מהני הרחבת זמן החזרה, דאי טעו אינהו
נהדרו בהו)?
תגרי לוד לא שכיח דטעו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.