מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
נא
המשך פרק רביעי 'הזהב'
(בבא מציעא נ,ב)
עד מתי מותר להחזיר [עד כדי שיראה לתגר או לקרובו]:
אמר רב נחמן: לא שנו אלא לוקח, אבל מוכר לעולם חוזר (מוכר, שאין בידו מה להראות ולימלך - אינו מכיר
באונאתו עד שיראה טלית אחרת כדמותה נמכרת בדמים יקרים, הלכך לעולם חוזר אם לא נתייקרו
טליתות בינתים).
נימא מסייע ליה: 'חזרו לדברי חכמים' אי אמרת בשלמא מוכר לעולם חוזר,
(בבא מציעא נא,א)
משום הכי חזרו (שהם היו מוכרין ואינן
נהנין בהרחבת זמן החזרה דרבי טרפון, שהרי אפילו לרבנן לעולם חוזרים); אלא אי אמרת מוכר
נמי כלוקח דמי - מאי נפקא להו מינה (אמאי
חזרו)?
כי היכי דעבדי ליה רבנן תקנתא ללוקח הכי נמי עבדי ליה רבנן תקנתא למוכר (לדידהו נמי מהני הרחבת זמן החזרה, דאי טעו אינהו
נהדרו בהו)?
תגרי לוד לא שכיח דטעו.
אושפזיכניה דרמי בר חמא זבין חמרא וטעה; אשכחיה דהוה עציב. אמר ליה: אמאי
עציבת? אמר ליה: זביני חמרא וטעאי.
אמר ליה: זיל הדר בך!
אמר ליה: הא שהאי לי יותר מכדי שאראה לתגר או לקרובי.
שדריה לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: לא שנו אלא לוקח, אבל מוכר לעולם חוזר; מאי
טעמא? - לוקח מקחו בידו: כל היכא דאזיל - מחוי ליה ואמרי ליה אי טעה אי לא טעה;
מוכר - דלא נקט מקחיה בידיה - עד דמיתרמי ליה זבינתא כזבינתיה וידע אי טעה ואי לא
טעה.
ההוא גברא דהוה נקט ורשכי (קשורי
משי שקורין בינדיל"ש) לזבוני, קרי 'שיתא' (שואל בדמיהם ששה זוזים) ושויא חמשא, ואי הוו יהבי
ליה חמשא ופלגא הוה שקיל; אתא ההוא גברא ואמר: "אי יהיבנא ליה חמשא ופלגא
הויא מחילה (לאלתר דהוה ליה פחות
משתות);
אתן ליה שיתא ואתבעיה לדינא (בכדי
שיראה לתגר)"! אתא לקמיה דרבא, אמר ליה: לא שנו אלא בלוקח מן התגר, אבל בלוקח
מבעל הבית - אין לו עליו אונאה.
ההוא גברא דהוה נקיט כיפי (נזמים) לזבוני; קרי 'שתין'
ושוי חמשין; ואי הוו יהבי ליה חמשין וחמשא הוה שקיל.
אתא ההוא גברא, ואמר "אי יהיבנא ליה חמשין וחמשא - הויא מחילה; אתן
ליה שיתין ואתבעיה לדינא"! אתא לקמיה דרב חסדא, אמר ליה: לא שנו אלא בלוקח מן
התגר, אבל בלוקח מן בעל הבית אין לו עליו אונאה.
אמר ליה רב דימי: ישר!
וכן אמר רבי אלעזר: ישר!
והא אנן תנן 'כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר'!? מאן הדיוט - לאו
בעל הבית?
אמר רב חסדא: בצדרייתא (בגדי
קנבוס העומדים לימכר), אבל מאני תשמישתיה דיקירי עליה - לא מזבין להו אי לאו בדמי יתירי. ([הלוקח] מבעל הבית תכשיטין וכלי תשמיש שלו חביבין עליו ואינו
מוכרן אלא ביוקר, והוה ליה כמפרש "יודע אני שיש בו אונאה" דאמרינן לקמן:
אין לו עליו אונאה; כך מצאתי בשאילתות דרב אחאי (פ' בהר סי' קיג))
משנה:
אחד הלוקח ואחד המוכר - יש להן אונאה.
כשם שאונאה להדיוט כך אונאה לתגר; ורבי יהודה אומר אין אונאה לתגר (לקמיה מפרש לה).
מי שהוטל עליו (מי שנתאנה) - ידו על העליונה:
רצה אומר לו "תן לי מעותי" (אם
נתאנה לוקח), או "תן לי מה שאניתני".
גמרא:
מנהני מילי?
דתנו רבנן: '(ויקרא כה,יד) וכי תמכרו ממכר
לעמיתך [או קנה מיד
עמיתך] אל תונו [איש את אחיו]; אין לי אלא שנתאנה
לוקח, נתאנה מוכר מנין? תלמוד לומר 'או קנה ... אל תונו';
ואיצטריך למכתב לוקח ואיצטריך למכתב מוכר, דאי כתב רחמנא מוכר (שהוא מוזהר ב'בל תונו') - משום דקים ליה בזבינתיה (כמה נתן בה, ובמזיד הוא עושה), אבל לוקח - דלא קים ליה
בזבינתיה - אימא לא אזהריה רחמנא ב'לא תונו'; ואי כתב רחמנא לוקח - משום דקא קני,
דאמרי אינש 'זבנית קנית (אם לקחת חפץ המתקיים -
שכר הוא אצלך שלא הוצאת המעות ביציאה, והרי הוא מתקיים לך)', אבל מוכר - דאבודי קא
מוביד, דאמרי אינשי 'זבין אוביד (מכרת
חפץ שלך - הרי אתה נפסד, שיכלו המעות ביציאה)' - אימא לא אזהריה רחמנא
ב'לא תונו'? – צריכא.
רבי יהודה אומר אין אונאה לתגר:
משום שהוא תגר אין לו אונאה?
אמר רב נחמן אמר רב: בתגר ספסר שנו (קונה
ומוכר מיד תמיד); מאי טעמא? מידע ידע זבינתיה כמה שויא (הרי לא שהה בין קנייתה למכירתה), ואחולי אחיל גביה;
והאי דזבנא הכי - משום דאתרמיא ליה זבינתא אחריתי והשתא מיהא קא הדר ביה.
רב אשי אמר: מאי 'אין לתגר אונאה'? - אינו בתורת אונאה:
שאפילו פחות מכדי אונאה – חוזר (אם
נתאנה, דחייו תלויין בכך, ותקנו לו שיחזור).
תניא כוותיה דרב נחמן (דאפילו
בכדי אונאה - אינו חוזר בו, ואין מחזירין לו אונאה): 'רבי יהודה אומר: תגר
אין לו אונאה מפני שהוא בקי' (מדתלי
טעמא 'מפני שהוא בקי', כגון ספסר).
מי שהוטל עליו - ידו על העליונה [רצה
אומר לו "תן לי מעותי" או "תן לי מה שאניתני"]:
מני מתניתין? לא רבי נתן ולא רבי יהודה הנשיא!: אי רבי נתן - מתניתין קתני
'רצה' (דידו על העליונה), וברייתא (בדרבי נתן) לא קתני 'רצה' (אלא על כרחו קנה, ומחזיר לו אונאה)!?; אי רבי יהודה
הנשיא - מתניתין קתני 'לוקח' (היכא דנתאנה לוקח קתני דידו על העליונה, כדקתני:
"תן לי מעותי") ברייתא (ברבי יהודה הנשיא) קתני 'מוכר' (דהיכא דנתאנה מוכר - הוא דידו על העליונה אבל אם
נתאנה לוקח לא)!?
<סימן ז"ב
ר"ש>
אמר רבי אלעזר: 'אונאה' זו (משנתינו זו) - איני יודע מי
שנאה.
רבה אמר: לעולם רבי נתן היא, ותני נמי בברייתא (ברבי
נתן) 'רצה'
(ובלוקח ומוכר הוא דפליגי).
רבא אמר: לעולם רבי
יהודה הנשיא היא, ומאי דשייר במתניתין קא מפרש בברייתא.
אמר רב אשי: דיקא נמי (דמתניתין
במוכר נמי סבירא ליה הכי:) דקתני 'אחד הלוקח ואחד המוכר', ומפרש ליה ללוקח (ולא פירש למוכר)! שמע מינה שיוריה שייריה
למוכר!
- שמע מינה.
איתמר: האומר לחבירו "על מנת שאין לך עלי אונאה": רב אמר: יש לו
עליו אונאה, ושמואל אמר: אין לו עליו אונאה.
לימא רב דאמר כרבי מאיר (דאמר:
מתנה על מה שכתוב בתורה - תנאו בטל אפילו בדבר שבממון) ושמואל דאמר כרבי יהודה,
דתניא: 'האומר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר כסות
ועונה" - הרי זו מקודשת, ותנאו בטל - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: בדבר
שבממון תנאו קיים (בדבר שבממון, כגון: שאר
וכסות - ניתן למחילה, והרי מחלה; אבל עונה - שהיא צער הגוף - לא ניתן למחילה).'?
אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם אלא
דידעה וקא מחלה,
(בבא מציעא נא,ב)
אבל הכא מי ידע (דאיכא אונאה) דמחיל (- הוא סבור דאין בו אונאה!)?
ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר: עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם אלא
דודאי קא עקר (בשעת התנאי עוקר דברי
תורה, שהטילה עליו שאר כסות ועונה, וזה עוקר החובה מעליו; ואפילו הוא נותן לאחר זמן
- מתנה בעלמא הוא), אבל הכא - מי יימר דקא עקר מידי (שמא
לא יהא בו אונאה)?
אמר רב ענן: לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל: האומר לחבירו "על מנת
שאין לך עלי אונאה" - אין לו עליו אונאה (כדפרישית: דמי יימר דעקר); (אם אמר לו בלשון זה:) "על מנת שאין בו
אונאה" - (אין זה לשון מחילת אונאה,
אלא לשון תביעת אונאה: דעל מנת שאין בו אונאה אמר) הרי יש בו אונאה (והרי יש בו, ומקח טעות נמי הוי! ואם רצה לחזור -
חוזר לגמרי)!
מיתיבי: 'הנושא והנותן באמנה ("מכור במה שתוכל ותן לי המעות לזמן פלוני והנני
סומך עליך", ונותן לו שכר טרחו, כדלקמן), והאומר לחבירו "על מנת
שאין לך עלי אונאה" - אין לו עליו אונאה (אם מכר זה בדמים רבים - אין זה יכול לומר "לא
אתן אלא דמיו" לומר "יותר היה שוה", ואם מכר זה בדמים רבים - אין
זה יכול לומר "לא אתן אלא דמיו")'; לרב, דאמר 'אנא דאמרי אפילו לרבי יהודה - הא
מני?
אמר אביי: מחוורתא רב אמר כרבי מאיר (ורב מוקי לה כרבי יהודה: דאפילו היכא דלא ידע ומחיל
- נמי אמר), ושמואל דאמר כרבי יהודה.
רבא אמר: לא קשיא: כאן בסתם ("על
מנת שאין לך עלי אונאה", דלא ידע דניחול), כאן במפרש (שפירש לו "יודע אני שיש אונאה, ואני מוכרו לך על
מנת שאין לך עלי אונאה", דבהא אמר רבי יהודה דמתנה ותנאו קיים, דדמי לשאר
וכסות),
דתניא: 'במה דברים אמורים (דיש
אונאה לזה על זה)? – בסתם (מכר), אבל במפרש, (כגון) מוכר שאמר ללוקח "חפץ זה שאני מוכר לך
במאתים - יודע אני בו שאינו שוה אלא מנה; על מנת שאין לך עלי אונאה" - אין לו
עליו אונאה; וכן לוקח שאמר למוכר "חפץ זה שאני לוקח ממך במנה - יודע אני בו
ששוה מאתים; על מנת שאין לך עלי אונאה" - אין לו עליו אונאה.'
תנו רבנן: 'הנושא והנותן באמנה (כדפרישית) - הרי זה לא יחשב את הרע באמנה ואת היפה בשוה (להיות לו המתנת מעות היפה בשכר טרחו, כגון: היה לו
שני יינות: יפה, שיש לו עליו קופצים ללקחו בבת אחת, והרע שאינו נמכר אלא בחנות -
לא יאמר לו "הרי לך יפה בשוויו על מנת שתמכור לי הרע בחנות כמה שתוכל,
ולכשימכר - תן לי מעות שניהם" ופוטר עצמו בהמתנת מעות של דמי היפה מלתת שכר
טרחו על הרע, והוי כרבית), אלא: או זה וזה באמנה (ויתן לו כדרך הנותן באמנה: ששכר קצוב היה להם,
כדמפרש לקמן: ארבעה למאה), או זה וזה בשוה (והשכר יהא של מקבל); (אם נתן באמנה, כשיבואו לחשבון,) ונותן לו (- ינכה לו ) שכר כַּתָּף (המוליכו מביתו לחנות), (ואם הוצרך לגמלים - נותן לו) שכר גַמָּל, שכר
פונדק; שכר עצמו אינו נוטל, שכבר נתן לו שכרו מֻשְׁלָם'
שכרו משלם מהיכא קא יהיב ליה?
אמר רב פפא: בצדרויי (מוכרי
בגדי קנבוס, ששכר קצוב להם: ליתן ארבעה למאה למי שטורח במכירתן), דיהבי ארבע למאה.
משנה:
כמה תהא הסלע חסירה (מטבע
היוצא ותמיד הוא שוחק וחסר - כמה תחסר ואם הוציאה) ולא יהא בה אונאה?
רבי מאיר אומר: ארבע איסרות (לסלע): איסר לדינר (והוא אחד מכ"ד בו: דשש מעה כסף = דינר; מעה =
שני פונדיונים; פונדיון = שני איסרין)
ורבי יהודה אומר: ארבע פונדיונות: פונדיון לדינר (אחד משנים עשר).
(ובגמרא מפרש מאי שנא:
דגבי שאר סחורה אמרינן שתות, וכאן יש אומרים כך ויש אומרים כך?)
ורבי שמעון אומר:
(בבא מציעא נב,א)
[המשך המשנה:]
שמונה פונדיונות [לסלע]: שני פונדיונים
לדינר (שתות, כשאר אונאה).
עד מתי מותר להחזיר בכרכים (שיש
שם שולחני)?
עד כדי שיראה לשולחני.
בכפרים (שאין שם שולחני)?
עד ערבי שבתות (שבא להוציאה בערב שבת
לסעודת שבת; אז ידע אם יוכל להוציאה ויקבלוה ממנו).
(ו)אם היה (הנותן) מכירה - אפילו לאחר שנים עשר חדש (בגמרא פריך: הא אמרת 'עד ערבי שבתות') - מקבלה הימנו, ואין
לו עליו אלא תרעומת (מפרש בגמרא).
ונותנה למעשר שני (בחילול
מעשר שני)
ואינו חושש, [שמי שמסרב לקבל מטבע כזו] שאינו אלא נפש רעה (ובגמרא מפרש אם בשויה אם בסלע יפה, לפי שאינה מדה זו
של פוסלי מטבע בשביל חסרון מעט אלא נפש רעה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך
הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.