מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
נג
המשך פרק רביעי 'הזהב'
(בבא מציעא נב,ב)
גופא אמר חזקיה: מעשר שני שאין בו שוה פרוטה – אומר: "הוא וחומשו
מחולל על מעות הראשונות", לפי שאי אפשר לו לאדם לצמצם מעותיו.
מיתיבי:
'התרומה והביכורים (ביכורים הוקשו לתרומה, דקרינהו רחמנא 'תרומה' דאמר
מר (מכות דף יז,א): 'ותרומת
ידך' [דברים יב,יז] - אלו ביכורים) - (זר או כהן טמא האוכלו במזיד) חייבין עליהן מיתה
וחומש (זר האוכלן בשוגג דכתיב (ויקרא כב,יד) ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו'),
(בבא מציעא נג,א)
ואסורים לזרים (ב'לא יאכל'; ואצטריך למתנייה, משום דבעי למתנייה 'מה
שאין כאן במעשר', דאפילו איסור ליכא), והן נכסי כהן (לקדש בהן את האשה [תוספות:
וכן לכל מקח וממכר], משאין כן במעשר [שני]: סתם
משנה כרבי מאיר, דאמר: מעשר - ממון גבוה הוא, והמקדש בו לא קידש), ועולים באחד ומאה (צריכין אחד ומאה לבטל, ואין בטלין ברוב, משאינו כן
במעשר, דבטיל ברוב, ולא בעי אחד ומאה; ועל כרחך במעשר שאין לו תקנתא, לא בפדייה
ולא להעלותו לירושלים קאמר, דאי אית ליה תקנתא - אמור רבנן 'דבר שיש לו מתירין לא
בטיל'; והכא - כגון שנטמא, דלית ליה תקנתא באכילה, ואין בו שוה פרוטה, דלאו בר
פדייה הוא אם איתא לדחזקי' כו'), וטעונין רחיצת ידים (לפירות [של תרומה ובכורים],
שהידים טמאות שניות - גזרו בהן רבנן: ושני עושה שלישי בתרומה, מה שאין כן במעשר,
שאין טעון רחיצת ידים לפירות, דאמר מר: 'הנוטל ידיו לפירות - הרי זה מגסי הרוח';
והכי מוקמינן לה בחגיגה בפרק שני (דף
יח,ב)) והערב שמש (לטומאה דאורייתא); הרי אלו בתרומה ובכורים, מה
שאין כן במעשר (דאמר מר: טבל ועלה - אוכל
במעשר; ומקרא ילפינן לה ביבמות בפרק 'הערל' (דף עד,ב))';
מאי 'מה שאין כן במעשר'? לאו מכלל דמעשר בטיל ברובא, ואם איתא
דחזקיה הוה ליה 'דבר שיש לו מתירין', וכל דבר שיש לו מתירין - אפילו באלף לא בטיל?
וממאי ד'מה שאין כן במעשר' = דבטיל ברובא? דלמא לא בטיל כלל?
לא מצית אמרת הכי; דלגבי תרומה (משנה
זו במסכת בכורים (פ"ב מ"א) שנויה) - (הלכך) חומרי דתרומה קתני,
קולי דתרומה לא קתני (חשיבותא דידה קא מני
ואזיל, ולאו קולי דידה: שתהא היא עולה ומעשר אינו עולה).
והא קא תני 'והן נכסי כהן'!?
לא סלקא דעתך (דלא בטיל כלל, אלא ודאי
'בטיל ברוב' קאמר) דתניא בהדיא: 'מעשר שני בטל ברוב; ובאיזה מעשר שני אמרו? - במעשר שאין
בו שוה פרוטה, ושנכנס לירושלים ויצא (לקמן
מפרש דלית ליה תקנתא, לא באכילה ולא בחילול)'; ואם איתא לדחזקיה - ליעבד
ליה לדחזקיה, וניחל ליה על מעות הראשונות?
דלא פריק (לא פָּדָה מעשר עד הנה,
שיהו מעות מעשר בידו).
וניתי מעשר (שוה חצי פרוטה) דאית ליה,
ונצטרפינהו (יביאנו אצל המעורב ויאמר
"המעורב וזה מחוללים על פרוטה זו", ואשתכח דיש לו מתירין)?
דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי (לתפוס
פרוטה זו בקדושת מעשר: שהמעורב מן התורה בטל ברוב, דכתיב (שמות כג,ב) 'אחרי רבים להטות', ורבנן הוא דאמרו: היכא דיש לו מתירין - לא ליבטול;
הלכך אין איסור מעשר בזה אלא מדרבנן, הילכך אין מצטרף עם זה לתפוס פדיונו; נמצא
שוה חצי פרוטה שהביא - נאכל בלא חילול, אבל דחזקיה: מעות הראשונות כבר נתפסו).
וניתי דמאי (וניתי חצי שוה פרוטה
דמעשר שני של דמאי הלקוּחַ מעם הארץ, דאיסורו ופדיונו דרבנן, דמדאורייתא כל אדם
נאמן על המעשרות)?
דלמא אתי לאתויי ודאי (ואז
נמצא שוה חצי פרוטה שאינו מעורב - נאכל בלא חילול)!
וניתי שתי פרוטות (נחושת) ונחלל עלייהו מעשר
בפרוטה ומחצה, ונחלל האי על היאך יתירא (ונחלליה
להאי מעורב על היאך חצי פרוטה יתירא דהויא ליה כדחזקיה)?
מי סברת פרוטה ומחצה (מעשר) תפסה שתי פרוטות (בקדושה, דנמצי היאך לאיצטרופי בהדייהו שכבר נתפסו)? לא, פרוטה תפסה (שוה) פרוטה (מן
המעשר),
וחצי פרוטה (הנותר במעשר) לא תפסה (לפרוטה שניה), (ואם
תאמר: המעורב בו יצטרף להשלים -) הדר הויא ליה דאורייתא ודרבנן, ודאורייתא ודרבנן לא
מצטרפי.
(ואם באת לומר דחזקיה נמי
היכי משכחת שיש עודף - על ידי מי נתפס? משכחת ליה במחלל מעשר בסלע שלם, או בשקל,
או באיסר, שאפילו לא היה המעשר שווה אלא שלש פרוטות - נתפס כל האיסר.)
ונייתי איסר (איסר שלם, ויחלל עליו
מעשר בפחות מדמיו)?
דלמא אתי לאתויי (שתי) פרוטות (ומעשר
בפרוטה ומחצה, ונמצא שוה חצי פרוטה נאכל בלא חלול; הלכך טוב לו שיבטל ברוב).
'ושנכנס לירושלים ויצא' – ואמאי [לא לבטל
ברוב]? וליהדר ונעייליה (עם תערובתו, ויאכלנו בירושלים)?
בשנטמא.
ונפרקיה (קסלקא דעתא ביש בו שוה
פרוטה נמי קאמר), דאמר רבי אלעזר: מנין למעשר שני שנטמא שפודין אותו
(בבא מציעא נג,ב)
אפילו בירושלים (שאין מעשר טהור נפדה שם,
דכתיב (דברים יד,כד) כי ירחק ממך
[וגו'] ונתת בכסף - ולא כשהיה בירושלים)? - שנאמר: [דברים יד,כד: וכי ירבה ממך הדרך] כי לא תוכל שאתו [כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשום שמו שם כי
יברכך ה' אלקיך], ואין 'שאת' אלא אכילה, שנאמר (בראשית
מג,לד) וישא משאת מאת פניו [אלהם
ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו]; אלא בלקוח בכסף
מעשר שני (ולא הוא עצמו היה מעשר, אלא צרכי
סעודה שלקח בירושלים בכסף מעשר).
לקוח בכסף מעשר נמי ליפרקיה, דתנן: 'הלקוח בכסף מעשר שני שנטמא – יפדה'!
כרבי יהודה, דאמר 'יקבר' (דקא
סבר לא אלים למיתפס פדיונו [אין כוח קדושתו של אוכל הלקוח בכסף מעשר שני חזק דיו
להתפיס מעות בקדושתו, כדי שהוא יצא שוב לחולין]).
אי רבי יהודה - מאי איריא 'יצא'? אפילו לא יצא נמי!? אלא לעולם –
בטהור (בין מעשר בין לקוח ודקאמר
נעייליה וניכליה).
ומאי 'יצא' (נמי
דקאמר)?
- דנפול מחיצות <(חומת ירושלים, ושוב אין
מעשר נאכל שם עד שיעמדו מחיצות, דבעינן 'לפני ה' תאכלנו' (דברים יב,יח); ובפדייה נמי לא, דקלטוהו
מחיצות מלפדותו עוד משנכנס לתוכו).
והאמר רבא (במסכת מכות (דף כ,א)): 'מחיצה לאכול
דאורייתא, מחיצות לקלוט דרבנן (מחיצה
שנאמרה בתורה לא הוזכרה אלא לאכול בתוכה; ושאמרו במשנה 'מחיצות קולטות אותם מלפדות
עוד אם יצא' - דרבנן היא), וכי גזרו רבנן - כי איתנהו למחיצות'; כי ליתנהו למחיצות - לא גזרו רבנן!?
(לאו רבא קאמר לה, אלא המקשה
קאמר: מדאמר רבא 'קליטת מחיצות מדרבנן' בעלמא היא, והשתא דנפול מחיצות - ליתא
לההיא גזירה, דכי גזור רבנן - היכא דאיתנהו וזה הוציא את המעשר לחוץ, אבל כי
ליתנהו - לא גזור; הלכך ניפרקיה - ואמאי בטלי!?)
(ומשני:) לא פלוג רבנן בין
איתנהו למחיצות בין ליתנהו למחיצות (בין
יוצא מתוכן לנפלו, דקליטת מחיצות גזרו בסתם, בין איתנהו בין ליתנהו).
רב הונא בר יהודה אמר רב ששת (הא
דאותבת לחזקיה מרישא, דקתני 'באיזה מעשר אמרו? - שאין בו שוה פרוטה', וקשיא לך
ליעבד כדחזקיה! - לא קשיא): חדא קתני: 'מעשר שני שאין בו שוה פרוטה שנכנס
לירושלים ויצא' (דקליטת מחיצות מעכבת
מלחללו עוד על מעות הראשונות).
אמאי? וניהדר ונעייליה וניכליה (בירושלים
עם תערובתו)!?
דנפול מחיצות (והיינו 'יצא'
דקתני).
ונפרקיה! האמר רבא 'מחיצה לאכול – דאורייתא, מחיצה לקלוט - דרבנן!
וכי גזרו רבנן כי איתנהו למחיצות, כי ליתנהו למחיצות לא גזרו רבנן!?
לא פלוג רבנן.
אי הכי - מאי איריא 'אין בו שוה פרוטה'? אפילו יש בו נמי (נמי לאו בר אכילה ולאו בר חילול הוא, ואמאי תני
'באיזה מעשר אמרו: בשאין בו שוה פרוטה כו')!?
לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא יש בו, דקלטן ליה מחיצות (לא מבעיא יש בו דכיון דבר פדייה הוא חיילא עליו
קליטת מחיצות דרבנן ולא מיפרוק תו), אבל אין בו - אימא לא קלטו ליה מחיצות (אימא בכהאי גוונא לא לגזור רבנן קליטת מחיצות
לפדייה, דמילתא דלא שכיח היא: לחללו על מעות הראשונות, וניעבד ליה כדחזקיה) - קא משמע לן.
תנו רבנן: '(ויקרא כז,לא) אם גאל יגאל
איש ממעשרו [חמשיתו יסף עליו]; 'ממעשרו' ולא כל מעשרו: פרט
למעשר שני שאין בו שוה פרוטה (שאינו
בכלל גאולה, ולימדך שאינה תופסת פרוטה)'.
איתמר: רב אמי אמר: אין בו ('אין בו
שוה פרוטה' שנינו; אבל אם יש בו שוה פרוטה - בר גאולה הוא, ותופס פדיונו) ; רב אסי אמר: אין
בחומשו ('אין בחומשו שוה פרוטה'
שנינו, דלאו בר גאולה הוא עד שיהא בו שוה ארבע פרוטות, כדי שיהא ראוי לתוספת חומש,
דכתיב בהאי קרא); רבי יוחנן אמר: אין בו; רבי שמעון בן לקיש אמר: אין בחומשו.
מיתיבי: 'מעשר שני שאין בו שוה פרוטה - דיו שיאמר "הוא וחומשו
מחולל על מעות הראשונות"' (כדחזקיה;
ולא אמרינן 'ימתין עד שיעלנו לירושלים' או 'ימתין עד שיצרפנו עם אחר', דכיון
דבחומשיה ליכא [פרוטה] - לא קחשיב 'ודיו' בכך); בשלמא למאן דאמר 'אין בחומשו', היינו דקתני 'דיו': דאף על גב דבדידיה
אית ביה, כיון דבחומשיה ליכא – שפיר; אלא למאן דאמר 'אין בו' - מאי 'דיו' (מאי רבותיה דאצטריך למתני 'דיו'? ליתני: אומר
"הוא וחומשו כו')?
קשיא.
איבעיא להו: חומשא מלגיו (על
שוה עשרים זוז מוסיף ארבע, שהן חומשו של קרן)? או חומשא מלבר (על ארבעה רבעים מוסיף החמישית מן החוץ, דהוו להו
לעשרים זוז חמשא זוזי)?
אמר רבינא: תא שמע (גבי
מקדיש ופודה הקדשו תנן לה במסכת ערכין (פ"ח
מ"ג, דף כז,א)): 'הבעלים אומרים בעשרים,
וכל אדם בעשרים - הבעלים קודמין, מפני שמוסיפין חומש (ועשרים שלהן הוו כ"ה, דאילו שאר כל אדם לא
יוסיף חומש);
אמר אחד "הרי עלי בעשרים ואחד",
(בבא מציעא נד,א)
הבעלים נותנין (על
כרחן)
עשרים ושש (שאי אפשר לתת לזה באחד
ועשרים, שנמצא הקדש נפסד בחמשה סלעים; ולבעלים נמי לא פחתינן מן הקרן ששמאה איש
אחר, הלכך נותנין כ"א לקרן וחמשה לתוספת חומש; ועל עילויו של זה - שהעלה
בדמיו סלע - אין מוסיף חומש, אלא על קרן ששמאה הוא);
"עשרים ושנים" - הבעלים נותנין עשרים ושבע;
"בעשרים ושלש" - הבעלים נותנין עשרים ושמונה;
"בעשרים וארבע" - הבעלים נותנין עשרים ותשע;
"עשרים וחמש" - הבעלים נותנין שלשים, לפי שאין מוסיפין חומש על
עילוי של זה' (והתם (ערכין ד' כז,ב) פריך: ונימא לגיזבר: אתא
גברא בחריקאי: הרי בא אחר תחתינו שחפץ ליתן כמה שעולה קרן וחומש שאמרתי, ואין הקדש
נפסד, ולמה נכוף את זה לתת שלשים? וסיום המשנה: אמר אחד "הרי הוא שלי בעשרים
ושש" אומר "הגעתיך") - שמע מינה (מדקתני
חומש על עשרים סלעים חמש סלעים) חומשא מלבר (הרי
חומש מן החוץ).
שמע מינה.
כתנאי: '[ויקרא כז,כז: ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך] ויסף חמישיתו
עליו [ואם לא יגאל ונמכר בערכך]: שיהא הוא וחומשו
חמשה (היינו חומש מלבר, שהוא רביע של
קרן),
דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: 'חמישיתו': חומשו של קרן'.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך
הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.