מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף נד
המשך פרק רביעי 'הזהב'
(בבא מציעא נג,ב)
איבעיא להו: חומשא מלגיו (על
שוה עשרים זוז מוסיף ארבע, שהן חומשו של קרן)? או חומשא מלבר (על ארבעה רבעים מוסיף החמישית מן החוץ, דהוו להו
לעשרים זוז חמשא זוזי)?
אמר רבינא: תא שמע (גבי
מקדיש ופודה הקדשו תנן לה במסכת ערכין (פ"ח
מ"ג, דף כז,א)): 'הבעלים אומרים בעשרים,
וכל אדם בעשרים - הבעלים קודמין, מפני שמוסיפין חומש (ועשרים שלהן הוו כ"ה, דאילו שאר כל אדם לא
יוסיף חומש);
אמר אחד "הרי עלי בעשרים ואחד",
(בבא מציעא נד,א)
הבעלים נותנין (על
כרחן)
עשרים ושש (שאי אפשר לתת לזה באחד
ועשרים, שנמצא הקדש נפסד בחמשה סלעים; ולבעלים נמי לא פחתינן מן הקרן ששמאה איש
אחר, הלכך נותנין כ"א לקרן וחמשה לתוספת חומש; ועל עילויו של זה - שהעלה
בדמיו סלע - אין מוסיף חומש, אלא על קרן ששמאה הוא);
"עשרים ושנים" - הבעלים נותנין עשרים ושבע;
"בעשרים ושלש" - הבעלים נותנין עשרים ושמונה;
"בעשרים וארבע" - הבעלים נותנין עשרים ותשע;
"עשרים וחמש" - הבעלים נותנין שלשים, לפי שאין מוסיפין חומש על
עילוי של זה' (והתם (ערכין ד' כז,ב) פריך: ונימא לגיזבר: אתא
גברא בחריקאי: הרי בא אחר תחתינו שחפץ ליתן כמה שעולה קרן וחומש שאמרתי, ואין הקדש
נפסד, ולמה נכוף את זה לתת שלשים? וסיום המשנה: אמר אחד "הרי הוא שלי בעשרים
ושש" אומר "הגעתיך") - שמע מינה (מדקתני
חומש על עשרים סלעים חמש סלעים) חומשא מלבר (הרי
חומש מן החוץ).
שמע מינה.
כתנאי: '[ויקרא כז,כז: ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך] ויסף חמישיתו
עליו [ואם לא יגאל ונמכר בערכך]: שיהא הוא וחומשו
חמשה (היינו חומש מלבר, שהוא רביע של
קרן),
דברי רבי יאשיה; רבי יונתן אומר: 'חמישיתו': חומשו של קרן'.
איבעיא להו: חומש מעכב (אכילה
חוץ לחומה עד שיתן החומש)? או אינו מעכב? ארבעה בארבעה פריק ואכנפשיה (מאיליו) מוסיף חומש (אינו בכלל הפדיון: שארבעה הזוזים פדו מעשר שהוא
כנגדם),
אלמא חומש לא מעכב? או דלמא ארבעה בחמשה פריק (כך הוא גזירת הכתוב: שהחומש - מן הפדיון הוא), וחומש מעכב (ואין שוה ארבעה נפדין בפחות מחמשה)?
אמר רבינא: תא שמע [דמאי
פ"א מ"ב]: 'הדמאי (מעשר שני של דמאי שחייבו
חכמים להפריש הלוקח מעם הארץ) - אין לו חומש (אם פודהו בעליו) ואין לו ביעור (בשנה שלישית; שנצטוו ישראל לבער כל מעשרותיהם מן
הבית, ולתת למי שהם רוצים, כדכתיב (דברים
יד,כח) 'מקצה שלש שנים וגו')'; הא קרן יש לו (דכל זמן שלא פדאו - אסור לאוכלו חוץ לחומה); מאי טעמא (אין לו חומש ויש לו קרן)? - קרן, דמעכב (במעשר) בדאורייתא - איתא בדרבנן (במעשר דמאי דרבנן), חומש, דלא מעכב בדאורייתא -
ליתא בדרבנן!
לימא כתנאי [תוספתא מעשר שני (ליברמן)
פרק ד הלכה ה; במקום 'רבי יהושע' בתוספתא כתוב 'חכמים']: 'נתן את הקרן ולא נתן את
החומש: רבי אליעזר אומר: יאכל! רבי יהושע אומר: לא יאכל! אמר רבי: נראין דברי רבי
אליעזר בשבת (מפני כבוד שבת לא יעכב
מלאכול בשביל חומש), ודברי רבי יהושע בחול' מדאמר 'נראין דברי רבי אליעזר בשבת (אבל בחול אינו רואה את דבריו)' מכלל דפליגי אפילו בחול (מכלל דאיהו אפילו בחול אמר יאכל; ובמעשר ודאי קאמר); מדאמר 'נראין
דברי רבי יהושע בחול' - מכלל דפליגי אפילו בשבת! מאי? לאו בהא סברא קמיפלגי:
דרבי אליעזר סבר חומש לא מעכב, ורבי יהושע סבר חומש מעכב!?
אמר רב פפא: לא! דכולי עלמא חומש לא מעכב (שיהא האוכלו לוקה עליו משום 'לא תוכל לאכול בשעריך' (דברים
יב,יז)); והכא - בחיישינן לפשיעותא
קמיפלגי: מר סבר חיישינן לפשיעותא (הא
דקאמר רבי יהושע 'לא יאכל' - מדרבנן קאמר: שמא יפשע ויתיאש ולא יתן חומש
עוד) ומר
[רבי אליעזר]
סבר: לא חיישינן לפשיעותא.
אמר רבי יוחנן: הכל מודים בהקדש – שחילל, הואיל וגזברין תובעין אותו (את החומש) בשוק (וליכא
למיחש לפשיעותא).
ובהקדש לא פליגי? והתניא 'נתן את הקרן ולא נתן לו את החומש: רבי אליעזר
אומר: חילל! וחכמים אומרים: לא חילל! אמר רבי: נראין דברי רבי אליעזר בהקדש ודברי
חכמים במעשר'; מדאמר 'נראין דברי רבי אליעזר בהקדש' (הואיל וגזברין תובעין אותו) - מכלל דפליג אפילו במעשר;
מדקאמר 'נראין דברי חכמים במעשר' - מכלל דאינהו פליגי אפילו בהקדש!
אלא אי אתמר - הכי אתמר: אמר רבי יוחנן: הכל מודים בשבת בהקדש – שחילל;
חדא: דכתיב [ישעיהו נח,יג: אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי] וקראת לשבת
עונג [לקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות
דרכיך ממצוא חפצך ודבר דבר] ועוד: הואיל וגזברין תובעין אותו בשוק.
אמר רמי בר חמא: הרי אמרו (במסכת
בכורות בפרק בתרא (דף נא,א)) 'הקדש אינו מתחלל על הקרקע', דרחמנא אמר 'ונתן
... הכסף ... וקם לו' ('ואם המקדיש יגאל'
[ויקרא כז,טו], וגומר [סוף הפסוק]
'ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה
לו') - חומשו מהו שיתחלל על
הקרקע?
תוספות מסכת בבא מציעא דף נד עמוד א ד"ה ונתן
הכסף וקם לו - וא"ת אי כסף דוקא, מטלטלין נמי לא! ואי גמרי' מנזקין ועבד,
דכתיב בהן (שמות כא,לד) 'ישיב' לרבות שוה כסף ככסף, א"כ קרקע נמי!? וי"ל
דדרשינן בכלל ופרט: ויסף חמישית – כלל; כסף – פרט; והיה
לו - חזר וכלל; וכן משמע פרק 'יש
בכור' (בכורות פ"ח מ"ח; דף נא,א) דתנן: 'אין פודין את הבכור... בקרקעות כו'
ולא בהקדשות' ומפרש בגמרא 'ולא הקדשות בכל אלו' והתם גבי בכור דריש
בכלל ופרט וכלל;
וא"ת דאי לא הוה כתב אלא כסף לחודיה ה"א
שוה כסף ככסף והשתא דכתיבי כללי ממעטינן קרקעות
וי"ל דהכא כסף מיותר, דהוה מצי למכתב 'חמישית
ערכך', וגבי בכור נמי 'ופדויו מבן חדש תפדה בערכך ה' שקלים'; ומדכתיב כסף - למדרשיה
לפרטא הוא דאתא.
[ועוד שאלה:]
תרומה (זר האוכלה בשוגג) - אינה משתלמת (אינה משתלמת מעות) אלא (פירות) מן החולין, דרחמנא אמר (שהתשלומין נעשין תרומה, כדכתיב בו) [ויקרא כב,יד: ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו] ונתן לכהן את הקדש ('את
הקודש': מה שהוא נותן לו - נעשה קודש): (אלמא) דבר הראוי להיות קדש (מידי דחזי להכי בעינן); חומשה מהו שישתלם שלא מן
החולין (מעות או בגדים שוה כסף)?
[ועוד שאלה:]
מעשר אין מתחלל על האסימון, דרחמנא אמר [דברים
יד,כה: ונתתה בכסף] וצרת הכסף בידך
[והלכת אל המקום אשר יבחר ה'
אלקיך בו]
- לרבות כל דבר שיש עליו צורה; חומשו מהו שיתחלל על האסימון?
אתגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבא; אמר להו: אמר קרא 'עליו' (בכולהו
חומשין כתיב 'יוסף עליו' [ויקרא
כז,יט; כב,יד; כז,לא]) - לרבות חומשו כמותו.
אמר רבינא: אף אנן נמי תנינא: 'הגונב תרומה ולא אכלה (דהיא חוזרת בעין) משלם תשלומי כפל (של קנס גניבה במעות) דמי תרומה (כמה שהיא שוה לימכר בשוק; ודמיה פחותין מדמי חולין:
שאינה ראויה אלא לכהנים, ואינה ראויה בימי טומאתו, ואם מטמאה - אסורה באכילה;
לפיכך דמיה מועטים, והיינו דקאמר 'דמי תרומה'); אכלה (בשוגג, דלא ידע שהיא תרומה) - משלם שני קרנים (אחד לקרן ואחד לכפל) וחומש (בשביל אכילתה): קרן וחומש מן החולין (פירות מתוקנין), והקרן (השני שהוא בא מחמת כפל של קנס גניבה) דמי תרומה (משלם נמי דמי תרומה; כלומר: מעות כמו שנמכרת תרומה
בשוק)',
(בבא מציעא נד,ב)
שמע מינה חומשו כמותו (דמשתלם
פירות ולא מעות)!
- שמע מינה.
אמר רבא:
גבי גזל (גבי אשם גזילות, אם גזל
וכפר ונשבע לשקר) כתיב: [ויקרא ה,טז: ואת אשר חטא מן הקדש ישלם] וחמישיתיו יוסף עליו [ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו] ('חמישיתיו': חמישיות הרבה); ותנן (נמי זימנין דאיכא טובא): [בבא קמא פ"ט מ"ו] 'נתן לו את הקרן (לאחר שנשבע והודה ונתחייב קרן וחומש) ונשבע לו על החומש (שחזר וכפר את החומש, ואמר "נתתיו לך",
ונשבע והודה - הרי זה מוסיף חומש על חומש שכפר; וכן אם חזר ונתן לו חומש ראשון
שנשבע עליו, וחזר וכפר ונשבע על חומש שני והודה -) הרי זה מוסיף חומש על חומש (מוסיף חומש על חומש שני, וכן לעולם,) עד שיתמעט הקרן (חומש שהוא מחוייב כבר וחוזר וכופרו קרוי קרן) (עד שתהא כפירת שבועתו ב)פחות משוה פרוטה.';
גבי (אוכל) תרומה (בשוגג) כתיב: (ויקרא
כב,יד) איש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמישיתו עליו [ונתן לכהן את הקדש] (כתיב 'חמישיתו', דלא משמע אלא חד חומש), ותנן [תרומות פ"ו מ"א]: 'האוכל תרומה בשוגג - משלם קרן וחומש; אחד האוכל
ואחד השותה ואחד הסך (שמן
של תרומה, דסיכה – כשתייה, ושתייה – כאכילה, דאמרינן בפרק בתרא דיומא (דף עו,א)
'שתייה – כאכילה, מ[דברים יד,כג]'ואכלת
לפני ה' וגו' [מעשר דגנך תירשך ויצהרך]; וכתיב ביה 'תירושך', וסיכה – כשתייה, דכתיב
'ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו'
[תהלים קט,יח]; אבל אם ביערה על ידי דבר
אחר - אינו משלם חומש, ד'איש
כי יאכל קדש' [ויקרא כב,יד] כתיב, פרט למזיק את
התרומה על ידי דבר שאינה אכילה), אחד תרומה טהורה ואחד תרומה טמאה - משלם חומשה
וחומשא דחומשא' (ואפילו הכי תנן בה חומשא דחומשא,
כגון אם נתן קרן וחומש מן החולין כמשפטו, ונעשו התשלומין תרומה, וחזר ואכל אותו
חומש - משלם אותו וחומשו);
ואילו גבי (פדיון) מעשר (מעשר שני, דכתיב ביה נמי '[ואם גאל יגאל איש ממעשרו] וחמישיתוֹ יוסף עליו' [ויקרא כז,לא]) לא מכתב כתיב (משמעות דחמישיות הרבה), ולא מיתנא תנא (חומשא דחומשא, כגון אם חזר וחילל את החומש הראשון) ולא איבעויי איבעיא
לן (אם מוסיף חומש על חומש אם לא,
דפשיטא לן דלא מוסיף, דלא אשכחן ביה רמז בקרא, כדאשכחן בתרומה רמז פורתא,
כדבעינן למימר קמן: דבתרומה כתיב 'ויסף
חמישיתו' (ויקרא כב,יד) ולא כתיב 'יסף', כדגבי
מעשר; ולשון 'ויסף' משמע שתי תוספות: יוסיף וחוזר ויוסיף, אבל 'יסף' -
חדא משמע)!
גבי הקדש (הפודה את הקדשו) כתיב: (ויקרא כז,טו) ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף
ערכך [עליו והיה לו], ותנן [בבא מציעא פ"ד מ"ח]: 'הפודה את הקדשו - מוסיף
חומש (הכי גרסינן: ותנן 'הפודה את
הקדשו מוסיף חומש', ובמתניתין דפירקין הוא, ולא גרסינן 'הנהנה מן ההקדש
שוה פרוטה כו', דההיא - במעילה קא מיירי [מעילה
פ"ה מ"א], וגבי מעילה לא כתיב
'ויסף' אלא 'יסף', ולא כתיב 'חמישית' אלא 'חמישיתוֹ': (ויקרא ה,טז) ואת אשר חטא מן הקדש
ישלם [ואת חמישתו יוסף עליו ונתן אתו
לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו]); - חומשא תנן, חומשא דחומשא לא תנן!
(אם חזר וחילל את החומש -) מאי (מהו שיוסיף חומש)? גבי תרומה כתיב 'ויסף' גבי קדש נמי הא
כתיב 'ויסף'!? (מי אמרינן: האי דגבי
תרומה, אף על גב דלא כתיב 'חמישיתיו' תנן בה חומשא דחומשא, משום דכתיב 'ויסף', דמשמע
שתי תוספות? אי טעמא משום משמעותא הוא, הכא נמי כתיב 'ויסף'
וחייב להוסיף)? או דלמא גבי תרומה כתיב 'ויסף';
אי שקלת ליה לוי"ו ד'ויסף', ושדית ליה על 'חמישיתו' - הוה ליה
'חמישיתיו' (או דלמא טעמא דתרומה -
לאו משום משמעותא הוא, אלא משום דקיימא לן 'גורעין ומוסיפין ודורשין'; הלכך 'ויסף',
דגבי תרומה - כי שקלת לה ו' ד'ויסף', ותיקרי ביה 'יסף חמישיתו' ושדית ליה בסוף
'חמישיתיו' אתקרי 'חמישיתיו' בשני ווין, ונשתמע 'חמישיות הרבה')!, (אבל הכא) גבי הקדש כתיב [ויקרא כז,טו: ואם המקדיש יגאל את
ביתו] ויסף חמישית [כסף ערכך עליו והיה לו] (דלא כתיב אלא 'חמישית'): אף על גב דכי שקלת
ליה לוי"ו ד'ויסף' ושדית ליה על 'חמישית', סוף סוף הוה ליה 'חמישיתו' (ואם תאמר נישדייה באמצע תיבה, ונקרי 'חמישיות כסף
ערכך' - לא אשכחן גורעין ומוסיפין להפסיק את התיבה, אלא או בראשה או בסופה,
כדאמרינן בסדר יומא (דף מח,א) 'ולקח
מדם הפר' [ויקרא טז,יד] - דם מהפר - יקבלנו).
(מאי קמבעיא ליה לרבא?) ותיפוק ליה (דאם חזר וחילל את החומש הראשון אין מוסיף חומש) דהוה ליה הקדש שני,
ואמר רבי יהושע בן לוי (ויליף לה מקרא בשמעתא): 'אהקדש ראשון מוסיף
חומש, על הקדש שני אין מוסיף חומש' (אפילו
חזר וחילל קרן עצמו שהתפיס תחת הראשון - אין מוסיף חומש)?
אמר ליה רב פפי לרבינא: הכי אמר רבא: חומש - כתחילת הקדש דמי (שהרי מאיליו ניתוסף, ולא נתפס תחת הראשון; הלכך:
בעיין מטעם דהקדש שני - לא תיפשוט ליה; משום הכי מספקא ליה!).
מאי הוי עלה?
אמר רב טביומי משמיה דאביי: אמר קרא: [ויקרא כז,טו: ואם המקדיש יגאל את
ביתו]
ויסף חמישית כסף ערכך [עליו והיה לו]: מקיש חומשו לכסף
ערכו: מה כסף ערכו - מוסיף חומש, אף כסף חומשו נמי - מוסיף חומש.
גופא אמר רב יהושע בן לוי: על הקדש ראשון מוסיף חומש, ועל הקדש שני אין
מוסיף חומש.
אמר רבא: מאי טעמא דרבי יהושע בן לוי? אמר קרא (ויקרא כז,טו) ואם המקדיש יגאל את ביתו [ויסף חמישית כסף ערכך עליו והיה לו]; המקדיש - ולא המתפיס (המתפיס זה תחת הראשון: שהשני נתפס בקדושה של אחר,
ולא מחמת עצמה באה לו).
תני תנא קמיה דרבי אלעזר: '(ויקרא
כז,כז) ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך [ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך]: (הוה ליה למכתב 'ואם בהמה טמאה כו'; 'ואם בבהמה'
מאי היא? אלא הכי קאמר: בהקדשות שהן כבהמה טמאה קאמר לך קרא 'ויסף חמישיתו') מה בהמה טמאה מיוחדת
שתחילתה הקדש (ולקמיה פריך: מי לא משכחת
לה נמי שתהא הקדש שני? יתפיסנה לבדק הבית תחת בדק הבית אחר!?) וכולה לשמים (שאין לבעלים בה כלום, דסתם הקדש בהמה טמאה - לבדק
הבית היא), ומועלין בה (השתא
קסלקא דעתא דמעילה ממש קאמר, ולא אפשר
ליה לאוקומא הכי: חדא דקרא לא במעילה משתעי, ועוד: דאפילו לית גבה כל הני - שייכא
מעילה לענין הקדש) - אף כל שתחילתה הקדש וכולה לשמים מועלין בה.'
אמר ליה רבי אלעזר לתנא: בשלמא כולה לשמים - למעוטי קדשים קלים, כיון דאית
להו לבעלים בגוייהו - לית בהו מעילה; אלא תחילת הקדש - למעוטי מאי?: תחילת הקדש הוא
דאית ביה מעילה, סוף הקדש לית ביה מעילה? דלמא לענין חומש קאמרת (הך 'מעילה' - לאו מעילה ממש קאמר, ולא בנהנה מן
ההקדש, אלא בחומש קאמר, ובבא לפדות הקדש קאמר, וקרי לחומש 'מעילה' משום דבמעילה
נמי שייך חומש, ולמעוטי הקדש שני אתא), וכרבי יהושע בן לוי?
אמר ליה: אִין, הכי קאמינא.
אמר ליה רב אשי לרבינא: בהמה טמאה - בתחילת הקדש איתא
(בבא מציעא נה,א)
באמצע הקדש ליתא? (נהי
דבסוף הקדש לא משכחת לה, משום דלאו למזבח חזיא, ולא לשקעה בבנין, מיהו בהקדש שני
משכחת לה: שמתפיסה תחת אחר, וחוזר ופודה אותה?!)
אמר ליה: לפי שאינה בסוף הקדש (ומשום
הכי אימעיט אמצע הקדש מינה, כדמפרש ואזיל: (סוף הקדש, אמצע הקדש -) מדמינן לסוף
הקדש).
אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: באמצע הקדש מיהא איתא, ולוסיף נמי חומש?
אמר ליה: הרי הוא כסוף הקדש: מה סוף הקדש (נפקא לן מינה דממעט מחומש) אינו מוסיף חומש - אף אמצע
הקדש אינו מוסיף חומש. (וסוף הקדש - ודאי בלא
מיעוטא דקרא נמי לא שייך ביה חומש, דהא לא פריק ליה מיהו - אהני מיעוטא דקרא
לדמויי ליה אמצע הקדש; דבלאו מיעוטא - לא מצית למיגמר אמצע הקדש מסוף הקדש, דהתם -
משום דלא שייכא ביה חומש הוא.)
אמר ליה רב זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מאי חזית דמדמית ליה לסוף הקדש? נדמייה
לתחילת הקדש?
אמר ליה: מסתברא לסוף הקדש הוה לן לדמויי, שכן נתפס מנתפס!
אדרבה: לתחילת הקדש הוה ליה לדמויי, שכן דבר שיש אחריו קדושה מדבר שיש
אחריו קדושה!?
(כלומר: בהדיא אימעיט אמצע
הקדש מינה) כדאמר רבא (בסדר יומא (דף לד,א)): 'העולה' - עולה ראשונה (דכתיב גבי סדר המערכה (ויקרא ו,ה) 'ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה' ה' יתירה דריש: שתהא היא ראשונה: שלא יהא הקטר קודם
לתמיד של שחר) הכי נמי: 'הטמאה' [ויקרא כז,כז: ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף
חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך] - טמאה ראשונה.
תניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי: '"פרה זו תחת פרה של הקדש",
"טלית זו תחת טלית של הקדש" - הקדשו פדוי (אף על פי שלא שם דמים קצובין, דקיימא לן: הקדש שוה
מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל, ושרי לאיתהנויי מיניה), ויד הקדש על העליונה (ומיהו יד הקדש על העליונה: שאם דמים הללו יתירים על
דמי ההקדש - קנה הקדש, ואם הקדש יתר עליהם - ישלים על כרחו); "פרה זו בחמש
סלעים תחת פרה של הקדש", "טלית זו בחמש סלעים תחת טלית של הקדש" -
הקדשו פדוי; (אף על פי שאינו שוה; ולא
תימא 'הואיל ושם לה דמים ואינה שוה כמה שאמר - אין דבריו כלום', אלא: הקדש פדוי
והוא ישלים;)
על הקדש ראשון - מוסיף חומש, על הקדש שני (אם חזר ופדה את זה) - אין מוסיף חומש.'
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.