מקרא: בתחתית הדף

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף נה

המשך פרק רביעי 'הזהב'

(בבא מציעא נד,ב)

אמר ליה רב אשי לרבינא: בהמה טמאה - בתחילת הקדש איתא

(בבא מציעא נה,א)

באמצע הקדש ליתא? (נהי דבסוף הקדש לא משכחת לה, משום דלאו למזבח חזיא, ולא לשקעה בבנין, מיהו בהקדש שני משכחת לה: שמתפיסה תחת אחר, וחוזר ופודה אותה?!)

אמר ליה: לפי שאינה בסוף הקדש (ומשום הכי אימעיט אמצע הקדש מינה, כדמפרש ואזיל: (סוף הקדש, אמצע הקדש -) מדמינן לסוף הקדש).

אמר ליה רב אחא מדיפתי לרבינא: באמצע הקדש מיהא איתא, ולוסיף נמי חומש?

אמר ליה: הרי הוא כסוף הקדש: מה סוף הקדש (נפקא לן מינה דממעט מחומש) אינו מוסיף חומש - אף אמצע הקדש אינו מוסיף חומש. (וסוף הקדש - ודאי בלא מיעוטא דקרא נמי לא שייך ביה חומש, דהא לא פריק ליה מיהו - אהני מיעוטא דקרא לדמויי ליה אמצע הקדש; דבלאו מיעוטא - לא מצית למיגמר אמצע הקדש מסוף הקדש, דהתם - משום דלא שייכא ביה חומש הוא.)

אמר ליה רב זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: מאי חזית דמדמית ליה לסוף הקדש? נדמייה לתחילת הקדש?

אמר ליה: מסתברא לסוף הקדש הוה לן לדמויי, שכן נתפס מנתפס!

אדרבה: לתחילת הקדש הוה ליה לדמויי, שכן דבר שיש אחריו קדושה מדבר שיש אחריו קדושה!?

(כלומר: בהדיא אימעיט אמצע הקדש מינה) כדאמר רבא (בסדר יומא (דף לד,א)): 'העולה' - עולה ראשונה (דכתיב גבי סדר המערכה (ויקרא ו,ה) 'ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה' ה' יתירה דריש: שתהא היא ראשונה: שלא יהא הקטר קודם לתמיד של שחר) הכי נמי: 'הטמאה' [ויקרא כז,כז: ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ויסף חמשתו עליו ואם לא יגאל ונמכר בערכך] - טמאה ראשונה.

תניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי: '"פרה זו תחת פרה של הקדש", "טלית זו תחת טלית של הקדש" - הקדשו פדוי (אף על פי שלא שם דמים קצובין, דקיימא לן: הקדש שוה מנה שחיללו על שוה פרוטה – מחולל, ושרי לאיתהנויי מיניה), ויד הקדש על העליונה (ומיהו יד הקדש על העליונה: שאם דמים הללו יתירים על דמי ההקדש - קנה הקדש, ואם הקדש יתר עליהם - ישלים על כרחו); "פרה זו בחמש סלעים תחת פרה של הקדש", "טלית זו בחמש סלעים תחת טלית של הקדש" - הקדשו פדוי; (אף על פי שאינו שוה; ולא תימא 'הואיל ושם לה דמים ואינה שוה כמה שאמר - אין דבריו כלום', אלא: הקדש פדוי והוא ישלים;)

על הקדש ראשון - מוסיף חומש, על הקדש שני (אם חזר ופדה את זה) - אין מוסיף חומש.'

משנה:

האונאה ארבעה כסף (למקח סלע, וכדאמרן, דהוה ליה שתות), והטענה שתי כסף (שאין שבועת הדיינין על הטענה פחותה משתי מעות כסף: שיטענו "שוה שתי כסף יש לי בידך" וזה יודה לו מהם שוה פרוטה, ויכפור השאר, או יודה הכל ויכפור פרוטה) וההודאה שוה פרוטה.

חמש פרוטות הן: ההודאה שוה פרוטה (כדפרשינן: להיות הודאה במקצת ויתחייב שבועה), והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז (אבל בציר מהכי – לא, כדאמרן (לעיל דף כז.) מ'אשר תאבד ממנו': פרט לאבידה שאין בה שוה פרוטה), והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו (אם הודה שנשבע לשקר) יוליכנו אחריו אפילו למדי (דלא הויא ליה כפרה עד שיחזירנו לידו ממש, ולא לשלוחו, כדכתיב (במדבר ה) 'ונתן לאשר אשם לו').

גמרא:

תנינא חדא זימנא: 'האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח'!?

'הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה' אצטריכא ליה.

הא נמי תנינא: 'שבועת הדיינין: הטענה שתי כסף וההודאה שוה פרוטה'!?

סיפא אצטריכא ליה, דקתני 'חמש פרוטות הן'.

חמש פרוטות הן [ההודאה שוה פרוטה, והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז, והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו יוליכנו אחריו אפילו למדי]:

וליתני נמי 'האונאה פרוטה' (כגון אם היה המקח בשש פרוטות)?

אמר רב כהנא: זאת אומרת: אין אונאה לפרוטות (בפחות מאיסר, שהוא מטבע של כסף).

ולוי אמר: יש אונאה לפרוטות; וכן תני לוי במתניתיה: 'חמש פרוטות הן: האונאה פרוטה, וההודאה פרוטה, וקידושי אשה בפרוטה, וגזל בפרוטה (לחייבו קרבן שבועה אם נשבע לשקר, ולהוליכו אחריו), וישיבת הדיינין בפרוטה (למי שיש לו עדים או שחייב מודה ודוחהו מלשלם - יֵשבו הדיינין ויכופו אותו)'.

ותנא דידן - מאי טעמא לא קתני 'ישיבת הדיינין'?

תנא ליה: 'גזל' (מכיון דתנא 'גזל בפרוטה' שמע מינה: ממונא הוא, וכפינן)

ומי לא תני גזל? וקתני 'אבידה'!?

הנך אצטריכא ליה: 1) גזל: הגוזל מחבירו שוה פרוטה, ונשבע לו - יוליכנו אחריו ואפילו למדי (לאשמועינן דיוליכנו אחריו); 2) אבידה: המוצא אבידה שוה פרוטה חייב להכריז, ואף על גב דזל (בין מציאה להכרזה).

ולוי - מאי טעמא לא תני 'אבידה בפרוטה'?

תנא ליה 'גזל'.

ומי לא קתני 'גזל', וקתני 'ישיבת הדיינין'?

'ישיבת הדיינין' אצטריכא ליה, לאפוקי מדרב קטינא, דאמר רב קטינא: בית דין נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה.

ולוי – מאי טעמא לא קתני 'הקדש'?

בחולין קמיירי, בקדשים לא קמיירי.

אלא תנא דידן, דקא מיירי בקדשים - נתני 'מעשר בפרוטה' (דבציר מהכי לא תפיס פדיונו)?

כמאן דאמר 'אין בחומשו פרוטה'.

וליתני 'חומש מעשר בפרוטה'?

בקרנא קא מיירי, בחומש לא קא מיירי.

גופא אמר רב קטינא: בית דין נזקקין אפילו לפחות משוה פרוטה.

מתיב רבא: (ויקרא ה,טז) ואת אשר חטא מן הקדש ישלם [ואת חמישיתו יוסף עליו ונתן אתו לכהן והכהן יכפר עליו באיל האשם ונסלח לו] -

(בבא מציעא נה,ב)

לרבות פחות משוה פרוטה להישבון ('ואת' דריש, דכל 'את'ין ו'גמ'ין - ריבויין).

לקדש – אִין, אבל להדיוט – לא?

אלא אי אתמר - הכי אתמר: אמר רב קטינא: אם הוזקקו בית דין לשוה פרוטה (בין תובע לנתבע) - גומרין אפילו לפחות משוה פרוטה (אם חזר השני ותבעו פחות משוה פרוטה קודם שעמדו בית דין משם - נזקקין לו): תחילת הדין בָעינן פרוטה, גמר דין לא בעינן פרוטה.

משנה:

חמשה חומשין הן, אלו הן: האוכל תרומה (בשוגג תרומה גדולה), ותרומת מעשר (מעשר מן המעשר), ותרומת מעשר של דמאי (שהלוקח מעם הארץ צריך להפריש מספק; אבל תרומה גדולה של דמאי – ליכא, דלא חייבוהו חכמים להפריש, כדאמרינן בסוטה (דף מח,א): 'לפי ששלח בכל גבול ארץ ישראל וראה שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד' - אלמא זהירין היו בה), והחלה, והבכורים - מוסיף חומש (דכל הני איקרו 'תרומה': בתרומת מעשר כתיב (במדבר יח,כו) 'והרמותם ממנו תרומת ה''; בחלה כתיב (במדבר טו,כ) 'חלה תרימו תרומה'; בבכורים כתיב (דברים יב,יז) 'ותרומת ידך', ואמר מר: אלו בכורים (מכות דף יז,א) וכל הני - חד נינהו, דמשֵם אחד הן באין);

והפודה נטע רבעי (מוסיף חומש בפדיונו; דפדיון נטע רבעי – 'קדש'-'קדש' גמר ממעשר, בפרק שני דקדושין (דף נד,ב): גבי נטע רבעי כתיב 'קדש הלולים' [ויקרא יט,כד] וגבי מעשר כתיב [ויקרא כז,ל] 'כל מעשר הארץ מזרע הארץ וגו' [קדש לה'] והני תרי נמי - חד חשיב להו, דמחד קרא נפקי, דחומש בנטע רבעי - לא כתיב, אלא ממעשר יליף) ומעשר שני שלו - מוסיף חומש ('שלו' דוקא נקט: שאם חילל של אחרים - אין מוסיף חומש: 'איש ממעשרו' כתיב (ויקרא כז,לא));

הפודה את הקדשו (ולא של אחרים: 'המקדיש' כתיב [ויקרא כז, פסוקים טו,יט]) - מוסיף חומש;

הנהנה (בשוגג) שוה פרוטה מן ההקדש - מוסיף חומש (דחייב קרבן מעילה וחומש);

והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו - מוסיף חומש.

גמרא:

אמר רבא: קשיא ליה לרבי אלעזר (משנתינו היתה קשה לרבי אלעזר בן פדת): 'תרומת מעשר של דמאי' - וכי עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה (להוסיף על תרומת מעשר של דמאי חומש)? (שאין הפרשתו אלא מדבריהם.)

אמר רב נחמן אמר שמואל: הא מני? - רבי מאיר היא, דאמר 'עשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה', דתניא: 'המביא גט ממדינת הים (לאשה שעשאו בעלה שליח להוליכו לגרש - הצריכוהו לומר 'בפני נכתב ונחתם'; והתם מפרש: לפי שאין בקיאין לשמה, ואין עדים מצויין לקיימו): נתנו לה ולא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם" – (מי שנשאה על ידי גט זה) יוציא, והולד ממזר - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: אין הולד ממזר; כיצד יעשה? יטלנו ממנה, ויחזור ויתננו לה בפני שנים, ויאמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם".' ולרבי מאיר - משום דלא אמר לה "בפני נכתב ובפני נחתם" - יוציא והולד ממזר?

אִין, רבי מאיר לטעמיה, דאמר רב המנונא משמיה דעולא: אומר היה רבי מאיר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין - יוציא והולד ממזר.

מתיב רב ששת: (גבי מעשר שני של דמאי קתני לה [דמאי פ"א מ"ב]:) 'מחללין אותו כסף על כסף נחושת על נחושת כסף על נחושת ונחושת על הפירות (ואפילו חוץ לירושלים), ויחזור ויפדה את הפירות (ויעלה הכסף לירושלים דכתיב (דברים יד) 'וצרת הכסף') - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: יעלו פירות ויאכלו בירושלים' (ולא הזקיקוהו לכך לחזור ולחללן, ואם רוצה - מעלה הפירות עצמן, דהקילו בו); - (מסקנא דתיובתא דאותיב רב ששת היא:) ומי מחללינן כסף על נחושת (והכי קאמר: שמענו לרבי מאיר דמיקל בפדיון דמאי, לחללו כסף על כסף, כסף על נחושת; ובמעשר ודאי מי מחללינן כי האי גוונא? אפילו כסף על נחושת - דדמי לפדיון)? והא תנן [מעשר שני פ"ב מ"ו]: 'סלע של מעשר שני ושל חולין שנתערבו (ורוצה ליהנות בשל חולין) - מביא בסלע מעות (נחושת מביא בדמי סלע), ואומר: "כל מקום שישנה סלע של מעשר שני מחוללת על מעות הללו" (נמצאו שתיהן חולין, והמעות מעשר) ובורר את היפה שבהן ומחללו עליה (ומחלל עליה המעות הללו, ותהא היא מעשר, והמעות והסלע השני - חולין כבראשונה),

(בבא מציעא נו,א)

מפני שאמרו 'מחללין אותו כסף על נחשת מדוחק (כלומר: לפיכך הזקיקוהו לכל אלה: לחללו תחילה במעות, וחוזר ומחלל המעות, ולא אמרו שיטול היפה שבהן ויאמר "אם זו של מעשר - הרי טוב, ואם זו של חולין - הרי של מעשר מחוללת על זו", מפני שאמרו 'מחללין כסף על נחושת מדוחק', אבל כסף על כסף - לאו דרך חילול הוא; ואפילו מדוחק נמי לא; וכיון דאף כסף על נחושת לא התירו אלא בדוחק), לא שיקיים כן אלא שחוזר ומחללן על הכסף (שבזיון מעשר הוא! ועוד שהפרוטות מחלידות); קתני מיהת (גבי מעשר ודאי) 'מחללין מדוחק': מדוחק – אִין, שלא מדוחק לא (וכיון דאמר 'כסף על נחושת: מדוחק – אִין, שלא מדוחק – לא', וגבי דמאי תנא 'מחללין' - אלמא לרבי מאיר לא עשו בו חיזוק)!

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.