מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף סא
המשך פרק חמישי 'איזהו נשך'
(בבא מציעא ס,ב)
תנו רבנן: '(ויקרא כה,לז) את כספך לא תתן
לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך; אין לי (שיהא עובר) אלא (על לאו של) נשך בכסף וריבית באוכל (ועל לאו של ריבית באוכל); נשך באוכל מנין (מנין שהוא עובר על הלוואת פירות אף משום לאו ד'נשך')? - תלמוד לומר: [דברים כג,כ: לא תשיך לאחיך נשך כסף] נשך אוכל [נשך
כל דבר אשר ישך] (ומקרא זה בלוה נאמר, מדלא כתיב
לא 'תשוך לאחיך'; והראשון נאמר במלוה, דכתיב לעיל מיניה 'אל תקח מאתו וגו'; ומיהו
שמעת מינה מיהא דשייך לשון 'נשך' באוכל); ריבית בכסף מנין (שעובר אף בלאו שני של רבית)?
תלמוד לומר (שם, בלוה) נשך כסף;
(בבא מציעא סא,א)
אם אינו ענין לנשך כסף (אם
אינו ענין לגופו לחייבו על לאו של נשך) - שהרי כבר נאמר (בראש המקרא) 'לא תשיך לאחיך' (ובסופו נאמר 'כל דבר אשר ישך') - תנהו ענין לרבית כסף (והשתא דשמעינן מ'לא תשיך' בין
כסף ובין אוכל - אייתרו תרוייהו: 'נשך
כסף' ו'נשך אוכל' -
לחייב את הלוה על לאו של רבית על שניהן);
אין לי (שעובר על שני לאוין, בין
בכסף ובין באוכל) אלא בלוֶה, במַלוֶה מנין?
נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה: מה נשך האמור בלוה, לא חלקת בו בין בכסף
בין באוכל בין בנשך בין ברבית - אף נשך האמור במלוה לא תחלוק בו בין בכסף בין
באוכל, בין בנשך בין ברבית;
מנין לרבות כל דבר?
תלמוד לומר: נשך כל דבר אשר ישך' [ומהו דבר אשר לא ישך? תוספות ד"ה אם: קרקעות
ופחות משוה פרוטה].
תוספות מסכת בבא מציעא דף סא עמוד א ד"ה אם אינו
ענין לנשך כסף שכבר נאמר לא תשיך – פירוש: אפילו אי לא כתב אלא 'לא תשיך לאחיך כסף אוכל' הוי ידעינן נשך בכסף
ואוכל, ואי כתב 'לא תשיך לאחיך נשך כסף אוכל' הוי ידעינן נמי רבית כסף ואוכל באם
אינו ענין, ו'נשך אוכל' אתי לג"ש, ו'נשך כל דבר'
אתי לאוקמי נשך במלוה באם אינו ענין ללוה, והויא ג"ש מופנה משני צדדים!
והיינו דקאמר בסמוך 'מה לוה לא חלקת כו' דהכל כתב בלוה, וכי קאמר 'נשך
באוכל מנין? - תלמוד לומר: נשך
אוכל' - לאו מ'נשך' מפיק,
אלא מ'אוכל' גרידא, דקאי א'לא תשיך', והכי
קאמר: 'תלמוד לומר: נשך
אוכל' בלוה, ובג"ש מפיק ליה
במלוה; וא"ת: 'כיון דכתיב 'כל
דבר' אפילו לרבות עצים ואבנים!?' - אם
כן 'כסף' 'אוכל' למה לי? - וי"ל למדרש כלל ופרט וכלל: לא תשיך – כלל;
כסף אוכל – פרט; כל
דבר - חזר וכלל: מה הפרט מפורש דבר
המטלטל וגופו ממון כו' יצאו קרקעות שאין מטלטלין ויצא פחות מש"פ שאינו ממון;
וכן משמע פרק 'נערה' (כתובות דף מו,א ושם
ד"ה אתיא) דקתני: 'רבי יהודה
אומר אינו חייב [על הוצאת
שם רע] עד שישכור [עדים]',
דאתיא שימא שימא [ושם לה עלילות דברים [דברים כב,יד], לא תשימון עליו נשך [שמות כב,כד]]; בעי ר' ירמיה: שכרם בקרקע מהו? או בפחות
מש"פ מהו?' ואי שייך רבית בקרקע או בפחות מש"פ מאי בעי? אלא ודאי
פטור, ובעי: כיון דגמר מרבית, מה להלן פטור אף כאן פטור!? או דילמא לא!? והדאמר
בערכין (דף לא,א ושם) גבי בתי ערי חומה [המוכר בית בבתי ערי חומה - הרי
זה גואל מיד וגואל כל שנים עשר חדש, הרי זה כמין רבית ואינו רבית.] - רבית
גמורה היא, והתורה התירה התם הלוה מעות על הקרקע, אבל קרקע בקרקע אפשר דשרי מן
התורה.
רבינא אמר: לא נשך באוכל, ולא רבית בכסף צריכי קרא (למיגמר במלוה מן הלוה, דבגופו כתיבי, כדמפרש ואזיל); דאי כתיב את 'כספך
לא תתן לו בנשך ואכלך במרבית' – כדקאמרת ('נשך'
קאי אכסף, ו'מרבית' אאוכל); השתא דכתיב 'את כספך לא תתן לו בנשך
ובמרבית לא תתן אכלך' קרי ביה הכי: את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית, ובנשך ובמרבית לא תתן
אכלך'.
והא תנא 'נאמר' 'נאמר' קאמר (ומגזרה שוה נפקא ליה,
והיכי פליג אמורא אתנא ואמר דמגופיה יליף)?
הכי קאמר: אילו לא נאמר קרא (בדרך
הנשמע לשניהם), (אף על פי כן) הייתי אומר גזירה
שוה (הייתי לומדו בגזירה שוה); עכשיו (והשתא) שנאמר קרא - גזירה שוה לא צריך (להכי); אלא גזירה שוה למה לי? ל'נשך כל דבר אשר ישך' דלא כתב במלוה.
אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא לאו ברבית, לאו בגזל, לאו באונאה (ילמדו זה מזה שבכולן חסרון ממון שמחסר את חבירו)? – צריכי: דאי כתב
רחמנא לאו ברבית - משום דחידוש הוא: דאפילו בלוה אסרה רחמנא (וגזר עליו שלא יתננו, ואיכא למימר: חידוש הוא שחידשה
תורה בזו, ולא שאסר לחסר את חבירו בדרך אחרת, דהא אזהרת לוה - לאו משום דמחסר הוא); ואי כתב רחמנא לאו
בגזל - משום דבעל כרחיה; אבל אונאה - אימא לא? ואי כתב רחמנא לאו באונאה - משום
דלא ידע דמחיל.
חדא מחדא לא אתיא, תיתי חדא מתרתי? - הי תיתי?
לא לכתוב רחמנא לאו ברבית, ותיתי מהנך?
- מה להנך שכן שלא מדעת (גירסת רש"י: דלא מדעתיה: אונאה לא ידעי ביה, גזל על כרחיה שקל), תאמר ברבית דמדעתיה
(דמדעתו נותן לו)!
לא לכתוב רחמנא לאו באונאה, ותיתי מהנך?
- מה להנך שכן אין דרך מקח וממכר בכך (תאמר באונאה, שהיא דרך מקח וממכר, ויש בני אדם
שצריכין לחפץ, וקונין ביותר משוויו)!
אלא לא לכתוב רחמנא לאו בגזל, ותיתי מהנך: דמאי פרכת? - מה לרבית שכן חידוש
(- תאמר בגזל)? - אונאה תוכיח; - מה לאונאה שכן לא ידע ומחיל (תאמר בגזל: דידע, ואיכא למימר דמייאש ומחיל)? - רבית תוכיח, וחזר
הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן: שכן גוזלו (שמחסרו ממון) - אף אני אביא גזל!
אמרי: הכי נמי;
אלא לאו בגזל למה לי? - לכובש שכר שכיר (דלא מטא לידיה, ולא מחסר ליה)!
'כובש שכר שכיר'? בהדיא כתיב ביה: (דברים
כד,יד) לא תעשוק שכיר עני ואביון [מאחיך
או מגרך אשר בארצך בשעריך]?
לעבור עליו בשני לאוין.
ולוקמה ברבית ואונאה, ולעבור עליו בשני לאוין?
דבר הלמד מעניינו,
(בבא מציעא סא,ב)
ובעניינא דשכיר כתיב (לאו
דגזל: (ויקרא יט,יג) לא
תעשק [את
רעך] ולא תגזל; לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר] וכל 'עושק' - כבישת שכר שכיר הוא).
(ויקרא יט,יא) לא תגנובו [ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו] דכתב רחמנא למה לי?
לכדתניא: 'לא תגנוב[ו] על מנת למיקט (לצער), לא תגנוב[ו] על מנת לשלם תשלומי כפל (שרוצה לההנותו ויודע בו שלא יקבל)'.
אמר ליה רב יימר לרב אשי: לאו דכתב רחמנא במשקלות (ויקרא
יט,לה) לא תעשה עול [במשפט במדה במשקל ובמשורה]) - למה לי (לילף מרבית ואונאה, שהרי מחסרו ממון; 'לא תגנוב'
דעשרת הדברות לא קמיבעיא ליה, דאזהרה לגונב נפשות הוא, כדאמרינן בסנהדרין (דף פו,א))?
אמר ליה: לטומן משקלותיו (המנה
או הפרס)
במלח (להכבידו, וכשהוא לוקח במשקל -
לוקח באלו).
היינו גזל מעליא הוא?
לעבור עליו משעת עשייה (משעת
הטמנה ואפילו לא שקל בהן).
תנו רבנן: '(ויקרא יט,לה) לא תעשו עול במשפט
במדה במשקל ובמשורה:
'במדה' - זו מדידת קרקע: (אחין
הבאין לחלוק את השדה:) שלא ימדוד (המודד) לאחד בימות החמה
ולאחד בימות הגשמים (באותו החבל, מפני שהחבל
לח בימות הגשמים ומתפשט כל צרכו, ובימות החמה - מתוך יובשו - הוא נגמד וכויץ);
'במשקל' - שלא יטמין משקלותיו במלח;
'ובמשורה' (מדת הלח היא) - שלא ירתיח (אשקומ"א בלעז: שממלא את המדה כשמוציא את היין,
ולאחר זמן נמצאת חסרה);
והלא דברים קל וחומר: ומה משורה שהיא אחד משלשים וששה בלוג הקפידה עליו
תורה - קל וחומר להין וחצי הין ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג ורביעית
הלוג!'
אמר רבא: למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים ברבית (בפרשת 'בהר סיני'), יציאת מצרים גבי ציצית,
יציאת מצרים במשקלות (ב'קדושים תהיו')? - אמר הקב"ה:
אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור (הרי שבאו עשרה רווקים על מצרית אחת, ונתעברה מהן
בעשר עבורין, עשר בכורות שהן בכורות של אביהן - כולן מתו), אני הוא שעתיד ליפרע ממי
שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית (ואומר "של נכרי הם"), וממי שטומן משקלותיו במלח,
וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר "תכלת הוא" ('קלא אילן': צבע הדומה לתכלת, ורחמנא אמר (במדבר טו,לח)
'פתיל תכלת', ותכלת - דמיו יקרים, שצבוע בדם חלזון שאינו עולה
מן הים אלא אחת לשבעים שנה).
רבינא איקלע לסורא דפרת (סורא
היושבת על נהר פרת, ואין זו 'סורא' סתם). אמר ליה רב חנינא מסורא דפרת לרבינא: יציאת
מצרים דכתב רחמנא גבי שרצים (ב'ויהי
ביום השמיני': 'כי אני ה' המעלה אתכם
מארץ מצרים' [ויקרא יא,מה]) - למה לי?
אמר ליה: אמר הקב"ה: אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של
בכור - אני עתיד ליפרע ממי שמערב קרבי דגים טמאין בקרבי דגים טהורין ומוכרן
לישראל.
אמר ליה: אנא - 'המעלה' קא קשיא לי; מאי שנא הכא 'המעלה' דכתב רחמנא?
אמר ליה: לכדתנא דבי רבי ישמעאל, דתנא דבי רבי ישמעאל: 'אמר הקב"ה:
אילמלא <לא> העליתי את ישראל ממצרים אלא בשביל דבר זה (כדמפרש לקמיה: שהן מעולים ונאים ואינן נמאסים בשקצים
הללו)
- שאין מטמאין בשרצים – דיי (להכי
כתב לשון עילוי: שמעלה גדולה היא אצלם)!'
אמר ליה: ומי נפיש אגרייהו טפי מרבית ומציצית וממשקלות?
אמר ליה: אף על גב דלא נפיש אגרייהו - טפי מאיסי למכלינהו.
ואיזהו 'תרבית'? - המרבה בפירות; כיצד? לקח הימנו חטים בדינר זהב [הכור, וכן השער; עמדו חטין בשלשים דינרין, אמר לו "תן לי חטיי שאני
רוצה למוכרן וליקח בהן יין"; אמר לו "הרי חטיך עשויות עלי בשלשים, והרי
לך אצלי בהן יין", ויין אין לו – אסור]:
אטו כל הני דאמרינן עד השתא (המלוה
סלע בחמשה דינר) - לאו רבית הוא?
אמר רבי אבהו: עד כאן של תורה (דרך
הלואה),
מכאן ואילך של דבריהם; וכן אמר רבא: עד כאן של תורה, מכאן ואילך של דבריהם; עד כאן
[איוב כז,יז: יכין וצדיק ילבש וכסף נקי יחלוק] יכין רשע, וילבש
צדיק (שאם מת והניח לבניו מעות של רבית
- אין חייבין להחזיר, ועל זה נאמר 'יכין רשע וילבש צדיק'; והכי תניא לה בתוספתא)!
'עד כאן' ותו לא (בתמיה: כל שכן דרבית
דרבנן אין הבן חייב להחזיר)?
אלא אפילו עד כאן (דרבית
דאורייתא הוא) יכין רשע וילבש צדיק (יכין
האב שהוא רשע וימות ולא יהנה והבן שהוא צדיק אינו חייב להחזיר); עד כאן רבית קצוצה (וכופין אותו בית דין להחזיר אם תובעו בחייו), מכאן ואילך אבק
רבית.
אמר רבי אלעזר: רבית קצוצה יוצאה בדיינין, אבק רבית אינה יוצאה בדיינין.
רבי יוחנן אמר: אפילו רבית קצוצה נמי אינה יוצאה בדיינין.
אמר רבי יצחק: מאי טעמא דרבי יוחנן? דאמר קרא (יחזקאל יח,יג) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה
עשה (סיפיה דקרא: מות יומת
דמיו בו יהיה) - למיתה ניתן, ולא להשבון.
רב אדא בר אהבה אמר: אמר קרא (ויקרא
כה,לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך [וחי אחיך עמך] - למורא ניתן, ולא להשבון.
רבא אמר: מגופיה דקרא (ד'בנשך
נתן' דיחזקאל) שמיע ליה (נפקא ליה בהדיא) (שם) 'מות יומת דמיו בו יהיה': (מדכתיב 'דמיו בו יהיה') הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים
(כלומר: דמים ששפך: שהעני את
חבירו ומת ברעב - עליו ישובו): מה שופכי דמים לא ניתנו להשבון אף מלוי רבית לא
ניתנו להשבון.
אמר רב נחמן בר יצחק: מאי טעמא דרבי אלעזר?
דאמר קרא:
(בבא מציעא סב,א)
[ויקרא כה,לו: אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך] וחֶי אחיך עמך; אהדר ליה כי היכי
דניחי (רישיה דקרא ברבית קאי: אל תקח
מאתו וגו').
ורבי יוחנן - האי 'וחי אחיך עמך' מאי עביד ליה?
מבעי ליה לכדתניא: 'שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים,
אם שותין שניהם – מתים (בצמא,
שאין מספיק לשניהם), ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב (וימצא מים): דרש בן פטורא: מוטב שישתו
שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו; עד שבא רבי עקיבא ולימד 'וחי אחיך עמך': חייך קודמים לחיי
חבירך.'
מיתיבי: 'הניח להם אביהם מעות של רבית: אף על פי שיודעים שהן של רבית -
אינן חייבין להחזירן' (אינהו
הוא דאין חייבין להחזיר, כדתרצה רבה ב'הגוזל בתרא' (בבא קמא דף קיב,א) 'וחי אחיך עמך':
לדידיה הוא דאזהריה רחמנא 'אהדר ליה דניחי בהדך', דסיפיה דקרא - ארישיה קאי:
אל תקח, ואם לקחת – החזר; אבל לבריה לא אזהר) הא אביהן חייב להחזיר!
בדין הוא דאבוהון נמי לא מיחייב להחזיר (כרבי יוחנן: דהאי 'וחי אחיך' –
לכדרבי עקיבא), ואיידי דקא בעי למתני סיפא 'הניח להן אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים (שניכר שהוא גזל ואביהם נזכר בה לקלון) - חייבין להחזיר
מפני כבוד אביהם' - תני נמי רישא בדידהו.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך
הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.