מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
סב
המשך פרק חמישי 'איזהו נשך'
(בבא מציעא סא,ב)
אמר רבי אלעזר: רבית קצוצה יוצאה בדיינין, אבק רבית אינה יוצאה בדיינין.
רבי יוחנן אמר: אפילו רבית קצוצה נמי אינה יוצאה בדיינין.
אמר רבי יצחק: מאי טעמא דרבי יוחנן? דאמר קרא (יחזקאל יח,יג) בנשך נתן ותרבית לקח וחי לא יחיה את כל התועבות האלה
עשה (סיפיה דקרא: מות יומת
דמיו בו יהיה) - למיתה ניתן, ולא להשבון.
רב אדא בר אהבה אמר: אמר קרא (ויקרא
כה,לו) אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך [וחי אחיך עמך] - למורא ניתן, ולא להשבון.
רבא אמר: מגופיה דקרא (ד'בנשך
נתן' דיחזקאל) שמיע ליה (נפקא ליה בהדיא) (שם) 'מות יומת דמיו בו יהיה': (מדכתיב 'דמיו בו יהיה') הוקשו מלוי רבית לשופכי דמים
(כלומר: דמים ששפך: שהעני את
חבירו ומת ברעב - עליו ישובו): מה שופכי דמים לא ניתנו להשבון אף מלוי רבית לא
ניתנו להשבון.
אמר רב נחמן בר יצחק: מאי טעמא דרבי אלעזר?
דאמר קרא:
(בבא מציעא סב,א)
[ויקרא כה,לו: אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלקיך] וחֶי אחיך עמך; אהדר ליה כי היכי
דניחי (רישיה דקרא ברבית קאי: אל תקח
מאתו וגו').
ורבי יוחנן - האי 'וחי אחיך עמך' מאי עביד ליה?
מבעי ליה לכדתניא: 'שנים שהיו מהלכין בדרך וביד אחד מהן קיתון של מים,
אם שותין שניהם – מתים (בצמא,
שאין מספיק לשניהם), ואם שותה אחד מהן - מגיע לישוב (וימצא מים): דרש בן פטורא: מוטב שישתו
שניהם וימותו ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו; עד שבא רבי עקיבא ולימד 'וחי אחיך עמך': חייך קודמים לחיי
חבירך.'
מיתיבי: 'הניח להם אביהם מעות של רבית: אף על פי שיודעים שהן של רבית -
אינן חייבין להחזירן' (אינהו
הוא דאין חייבין להחזיר, כדתרצה רבה ב'הגוזל בתרא' (בבא קמא דף קיב,א) 'וחי אחיך עמך':
לדידיה הוא דאזהריה רחמנא 'אהדר ליה דניחי בהדך', דסיפיה דקרא - ארישיה קאי:
אל תקח, ואם לקחת – החזר; אבל לבריה לא אזהר) הא אביהן חייב להחזיר!
בדין הוא דאבוהון נמי לא מיחייב להחזיר (כרבי יוחנן: דהאי 'וחי אחיך' –
לכדרבי עקיבא), ואיידי דקא בעי למתני סיפא 'הניח להן אביהם פרה וטלית וכל דבר המסוים (שניכר שהוא גזל ואביהם נזכר בה לקלון) - חייבין להחזיר
מפני כבוד אביהם' - תני נמי רישא בדידהו.
והני [יורשי דבר המסויים] - מפני כבוד אביהם מי מיחייבי? קרי כאן [שמות כב,כז: אלהים לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאר - בעושה מעשה עמך!?
כדאמר רבי פנחס (בסוף 'חומר בקודש' (חגיגה דף כו,א)) משמיה דרבא: בשעשה תשובה; הכא נמי בשעשה תשובה.
אי עשה תשובה - מאי בעי גביה?
שלא הספיק להחזיר עד שמת.
מיתיבי: 'הגזלנין ומלוי רבית, אף על פי שגבו – מחזירין'
גזלנין - מאי 'אף על פי
שגבו' איכא? אי גזול – גזול, אי לא גזול, 'גזלנין' קרית להו (בתמיה)?
אלא אימא 'גזלנין - מאי ניהו?
מלוי רבית; אף על פי שגבו – מחזירין' [מכל מקום קשיא לרבי יוחנן].
תנאי היא [עיין תוספות], דתניא: 'רבי
נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב פוטרין את המלוה ואת הערב (מן לא תעשה ומלקות) מפני שיש בהן קום עשה (והוה ליה לאו הניתק לעשה)'; מאי 'קום עשה'?:
לאו משום דאמרינן להו 'קומו אהדורו (מה
שגביתם; וזהו 'נתקו לעשה', כדאמרינן: אל תקח, ואם לקחת – החזר: וחי אחיך)', מכלל דתנא קמא סבר
לאו בני אהדורי נינהו ('וחי אחיך'
לכדרבי עקיבא)?
לא (לעולם אימא לך: אם גבה - דברי הכל
אינו מתוקן בחזרה מן המלקות, דאין כאן 'ניתק לעשה')! מאי 'קום עשה' - לקרוע שטרא
[עיין תוספות]. (והאי
דתני 'פטורין בשלא גבו' דהתם - לא הואי אלא שומא בעלמא: ששמו עליו נשך על ידי
תנאי, ואתו רבי נחמיה ורבי אלעזר למימר ד'לא תשימון עליו נשך'
דקאמר רחמנא - לאו אשומא גרידתא קפיד, אלא אשומא הבא לידי גיבוי, וכל כמה
שלא גבו - איכא 'קום עשה' לקרועי שטרא.)
(והשתא קפריך ואזיל לפרושי
שינויא:)
מאי קסבר? אי קסבר 'שטר העומד לגבות כגבוי דמי (שהרי שיעבד לו קרקעותיו על הקרן ועל הרבית)' - והא עבדו
איסורייהו (וקריעתו הויא השבתו, ואם גבו נמי
הוו מיחייבי ליה לאהדורי)! ואי לאו כגבוי דמי - הא לא עבוד ולא כלום (ומאן פליג עלייהו)?
לעולם קסבר 'שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי', והא קא משמע לן: דשומא
[שימת רבית (מלשון: לא תשימון עליו נשך – (שמות כד,כב): הההסכם לשלם רבית, ואפילו טרם גבית הרבית] מילתא היא (ואשומא גרידתא מחייב ליה תנא קמא).
הכי נמי מסתברא, דתנן: 'ואלו עוברים בלא תעשה: המלוה, והלוה, הערב,
והעדים' (ואי אמרת לא מחייבי עד
דגבו) בשלמא
כולהו עבוד מעשה (בגבייתו מלוה גובה מן
הערב, והערב מן הלוה, הלוה נתן ביד המלוה ועבר ב'לא תשיך' (דברים כג, כ-כא)); אלא עדים מאי עבוד? אלא לאו
(משום שומא; הלכך מלוה וערב נמי
מתחילתן חייבין משום שומא) שמע מינה דשומא מילתא היא?
שמע מינה.
אמר רב ספרא: כל שאילו בדיניהם (של
אומות שלא נאסר להם רבית) מוציאים מלוה למלוה (אם
אין לו משכון על ידי תנאי שביניהם, כגון רבית קצוצה) - בדינינו מחזירין (אם גבה) ממלוה ללוה (כרבי אלעזר; ולקמיה פריך ליה מאבק רבית דבדיניהם
מוציאין ובדינינו אין מחזירין); כל שאילו בדיניהם אין מוציאין מלוה למלוה (מפרש לקמן) - בדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה.
אמר ליה אביי לרב יוסף: וכללא הוא? והרי סאה בסאה, דבדיניהם מוציאין מלוה
למלוה, ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה (את
העודף: ביוקר שהוקירו החטים בשעת תשלומין, דהא אבק רבית הוא)?
אמר ליה: אינהו (כי מגבו סאה בסאה מן הלוה
למלוה) -
(לאו בתורת רבית קא מגבו ליה אלא) בתורת פקדון אתא
לידיה (בתורת פקדון הוא בעיניהם, דהא
סאה מסר לו בידו; וכי אמר רב ספרא למילתיה - הכי אמרה: כל שבדיניהם מוציאין בתורת
רבית - בדינינו מחזירין).
אמר ליה רבינא לרב אשי: והרי משכנתא בלא נכייתא (מלוה מעות על הכרם, ואוכל את הפירות, ואינו פוסק
לנכות לו מן החוב כלום בשביל אכילתו, ואוכל בתורת רבית) דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה
(אם אכל הלוה הפירות משמשכנה),
(בבא מציעא סב,ב)
ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה (דאבק
רבית הוא, כיון דזימנין שאין עושים פירות: שהכרמים לוקין - אין זו רבית קצוצה)?
אמר ליה: אינהו - (סברי) בתורת זביני אתא
לידייהו (אתו הנך פירות לידיה דלוקח; דכל
זמן שלא פרע לו מעותיו - הכרם מכור לו עד זמן שפסקו ביניהם שיכול לפדותה.) (והוא
הדין דמצי לאתוביה נמי מאבק רבית: ד'המרבה בפירות' דמתניתין; אלא הא שינויא נמי
אית ליה לשנויי 'בתורת זביני אתו לידיה'.)
אלא 'כל שאילו בדיניהן' דקאמר רב ספרא - מאי אתא לאשמועינן (הי נינהו דבדיניהם אין מוציאין והוא רבית, ובדינינו
אין מחזירין)?
הכי אתא לאשמועינן: 'כל שאילו בדיניהן מוציאין מלוה למלוה - בדינינו
מחזירין ממלוה ללוה' ומאי ניהו? - ברבית קצוצה, וכדרבי אלעזר; 'כל שאילו בדיניהם
אין מוציאין - בדינינו אין מחזירין' - רבית מוקדמת רבית מאוחרת (בשילהי מתניתין (דף עה,ב) קתני לה; והא בתורת רבית
יהיב ליה; ובדיניהם - אם לא נתן - אין מוציאין, שהרי לא פסק עמו).
כיצד? - לקח הימנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער [עמדו חטין בשלשים דינרין, אמר לו "תן לי חטיי
שאני רוצה למוכרן וליקח בהן יין"; אמר לו "הרי חטיך עשויות עלי בשלשים,
והרי לך אצלי בהן יין", ויין אין לו - אסור]:
וכי אין לו יין מאי הוי (אחר
שיצא השער ליין, והוא חייב לו החטין או המעות - הרי הוא כפוסק עמו עכשיו על היין)? והתנן [בבא מציעא פ"ה מ"ז, דף עב,ב]: 'אין פוסקין על
הפירות (ליתן לו מעות בכור חטין,
ולומר לו "תנהו לי לסוף זמן גדול"; ואפילו יש שנותנין אותו עכשיו בכך
בתחילת הקציר - אין זה שער) עד שיצא השער (עד שיצא שער מפורסם וקבוע בשוקי העיר בכך); יצא השער – פוסקין:
אף על פי שאין לזה (המוכר) - יש לזה (לאיש אחר, ויכול לקנותו עכשיו בדמים שקיבל)'!
אמר רבה: מתניתין - בבא לחוב בדמיהן עסקינן (שלא נתן לו זה המוכר ללוקח דמי החטין שחייב לו
שיחזור ויקבלם הימנו בשביל היין, אלא בא לעשות עליו דמי החטין חוב, ולפסוק על החוב
– יין; וכך אמר לו "אני מקבל עלי חיטך בשלשים דינר, כמו שאתה יכול למוכרן,
והרי לך אצלי בהן יין כשער של עכשיו": דאי הוה ליה יין - הוה קנוי לו מעכשיו,
ואי אייקר - ברשותיה אייקר; אבל אין לו והוא לא קיבל עכשיו מעות שנוכל לומר 'יכול
הוא לקנותו בדמים שקיבל' - נמצא שאינם אצלו אלא בהלואה בעלמא), וכדתניא (שיש הפרש בין נותן מעות לבא עליו בחובו): 'הרי שהיה נושה
בחבירו מנה, והלך ועמד על גורנו ואומר "תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם
חטים"; אמר לו "חטים יש לי שאני נותן לך, צא ועשה עלי כשער של עכשיו
ואני אעלה לך (החטים) כל שנים עשר חדש (אף אם יתעלו דמיהן - אקבל עלי העילוי, ואתנם לך
בדמים הללו)" – אסור', דלאו כ’איסָרוֹ הבא לידו’ דמי (שאין
זה דומה לנותן איסר בשעה שפוסק, דאיכא למימר 'יקנה לו עכשיו בשוק במעות שקיבל').
אמר ליה אביי: אי דלא כ’איסָרוֹ הבא לידו’ - מאי איריא 'אין לו'? אפילו יש
לו נמי (דהאי תנא – ב'עומד על גורנו'
קאמר: דיש לו חטין, ואפילו הכי אסר)!?
אלא אמר אביי: מתניתין - כדתני רב ספרא (ולא בפוסק עמו בתחילה על החטין): ב'רבית דבי רבי
חייא', דתני רב ספרא ב'רבית דבי רבי חייא': 'יש דברים שהם מותרין, ואסורין מפני
הערמת רבית; כיצד? אמר לו "הלויני מנה [=
עשרים וחמשה סלעים]", אמר לו:
"מנה - אין לי, חטין במנה יש לי, שאני נותן לך (כשער של עכשיו)"; נתן לו חטין במנה,
וחזר ולקחן הימנו בעשרים וארבע סלע (דאוזיל
גביה סלע: שהמנה = כ"ה סלעים, והוא היה דחוק למעות ולא יכול להמתין ליום השוק) – מותר [מן
התורה] (שהרי לא העלה לו דמי החטים יותר מדמיהן בשכר המתנת
המעות, והאי - הוא דאוזיל גביה), ואסור לעשות כן מפני הערמת רבית.' הכא [במשנתנו] נמי, כגון דאמר "הלויני שלשים דינרים" אמר
ליה "שלשים דינרים אין לי, חטין בשלשים דינרים יש לי, שאני נותן לך!",
נתן לו חטין בשלשים דינרים, וחזר ולקחם הימנו בדינר זהב [=
עשרים וחמשה דינרי כסף] (מתניתין כי קאמר 'לקח הימנו חטים' - במלוה קאי,
וכשבא לתובעו אמר לו "תן לי מעותי שאני לוקח בהן היין" אמר לו "הרי
מעותיך עשויות עלי בדמי שלשים דינרין יין" ויין אין לו): אי אית ליה חמרא ללוה (זוזי יהיב ליה מעיקרא) דיהיב ליה בשלשים דינר -
פירא הוא דקא שקיל מיניה, ולית לן בה (ולא
דמי לרבית; אבל משקל מיניה זוזי – אסור, דדינר זהב יהיב ליה וקא שקיל מיניה תלתין), ואי לא - כיון דלית
ליה חמרא - ודאי משקל זוזי מיניה, מחזי כרבית.
אמר ליה רבא: אי הכי '"תן לי חיטי"'? "דמי
חיטי" מבעי ליה?!
תני "דמי חיטי".
'"שאני מוכרן"'? – "שמכרתים לך" מבעיא ליה!?
תני "שמכרתים לך".
'"הרי חטיך עשויות עלי בשלשים דינרין"'? מעיקרא נמי הכי
אוקמינהו עילויה!?
הכי קאמר ליה: "בדמי חטיך שעשית עלי בשלשים דינר - הרי לך אצלי בהן
יין", ויין אין לו;
והא "בדינר זהב הכור, וכן השער" קתני (ואם כדבריך - כשלקחן בדינר זהב היה השער שלשים, והאי
דאוזיל גביה, דאי השער בדינר זהב וזה העלם עליו שלשים דינר - מעיקרא אוקמינהו
ברבית בשביל המתנתו)!
אלא אמר רבא: כי שכיבנא (כשאמות) - רבי אושעיא נפק
לוותי (רבי אושעיא יצא לקראתי),
(בבא מציעא סג,א)
דמתרצנא מתניתין כוותיה (שאני רגיל
לתרץ משניות שסתם רבי - כברייתא שסתם הוא, ודכוותיה אמר רבא ב'הגוזל בתרא' (בבא קמא דף קיא,ב))
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.