מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
סו
המשך פרק חמישי 'איזהו נשך'
(בבא מציעא סה,ב)
ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה שלא באחריות ("שאם יטרפנה בעל חוב שלי - לא אחזיר לך
כלום", וכגון דפריש ליה הכי בהדיא בשטרא; דאי מסתמא הא מוקמינא (לעיל דף טו,ב) כשמואל, דאמר 'אחריות טעות סופר'); חזייה דהוה קא
עציב; אמר ליה: "אמאי עציבת? אי טרפו לה מינך - מגבינא לך שופרא (מעידית שבנכסי אפרע לך) שבחא (אף את השבח שתשביח) ופירי"! (והפירות שיטרפו ממך)"!
[יש להשוות לשמואל שאמר שעל הסופר לשאול את הצדדים אם
לכתוב תנאים אלה בשטר]
אמר אמימר:
(בבא מציעא סו,א)
פטומי מילי בעלמא הוא (אין
אלו אלא דברי תנחומין בעלמא, לפטם את לבו).
תוספות מסכת בבא מציעא דף סו עמוד א ד"ה פטומי
מילי בעלמא הוא - דוקא הכא שכבר עמדו על סוף לקנות שלא באחריות והיה מצטער הלוקח
שלא היה מתרצה המוכר למוכרה באחריות, והוא לא היה רוצה להניח מלקנותה בשביל כך;
ולהכי הוי 'פטומי מילי בעלמא', אבל אם בתחילת הדברים פתח המוכר "קני לך שדי
דאי טרפי לה מינך" כו' לא הוי פטומי מילי אלא תנאי גמור, כי בודאי לא נתכוון
ללוקחו אלא באחריות כמו שפתח לו המוכר; ונפקא מיניה למ"ד [אחריות] לאו טעות
סופר הוא, או לשאר תנאים, וכן בסמוך מיירי שנתרצה וגמר בדעתו ובפיו לגרש בלא תנאי,
והיא באתה לנחמו בדבריה.
אמר ליה רב אשי לאמימר: טעמא מאי? כיון דלוקח בעי לאתנויי והכא מוכר קא
מתני, אמרת "פטומי מילי בעלמא הוא"; אלא מתניתא דקתני 'לכשיהיו לך
מעות אחזיר לך" – מותר' דמוכר הוא דבעי לאתנויי, מוכר לא אתני ולוקח קא
מתני, ואמרינן: "מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?", ואמר רבא "סיפא
דאמר ליה מדעתיה", - טעמא דאמר ליה מדעתיה, הא לא אמר ליה מדעתיה (אסור; אלמא על כרחיה מקיים תנאה, לפיכך אינו מכר,
והוה ליה כרבית) - (ו)לא אמרינן פטומי מילי בעלמא
הוא (הואיל ולא אתני מוכר)!
אמר ליה: (הא דרבא) 'נעשה כמאן דאמר ליה
מדעתיה' אתמר (הכי אמר רבא לעיל: 'מאי
שנא רישא מאי שנא סיפא? אמר רבא: סיפא - כיון דבעי מוכר אתנויי ולא אתני, והלוקח
קאמר ליה מנפשיה - נעשה כאומר ליה מדעתיה "אחזירנה אם ארצה", ואף על גב
דלא פריש "מדעתיה" - כמאן דפירש דמי, ואין עליו לכופו; הלכך אי נמי
אהדרינהו - השתא הוא דהדר זבין להו).
ההוא שכיב מרע דכתב לה גיטא לדביתהו (שלא תזקק ליבום, ולא כתב לה על תנאי "אם
מַתִּי"), ואתנח [נאנק] ואתנח [ונאנח]. אמרה ליה: אמאי קא מתנחת? אי קיימת - דידך אנא!
אמר רב זביד: פטומי מילי בעלמא הוא (אין
אמירה זו קבלת תנאי, אלא לנחמו; ואם תרצה - תנשא לאחר).
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: ואי לאו פטומי מילי (ואף אם אמרה באמת ובקבלת שבועה גמורה) מאי? בדידה קיימא
למישדי תנאה בגיטא? בדידיה קיימא למשדי תנאה (בתמיה: הגט אינו אלא מדעת האיש, וצריך למוסרו לה על
התנאי, ואם לא התנה בשעת נתינה - תנאי שלה אינו כלום, ואפילו אמרה קודם לכן; ולא
דמי לממון, דמשעבד נפשיה בדיבוריה)?
מהו דתימא הוא גופיה אדעתא דידה קא גמיר ויהיב גיטא - קא משמע לן.
הִלוָהו על שדהו [ואמר לו:
"אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים - הרי היא שלי" - הרי היא שלו;
וכך היה ביתוס בן זונין עושה על פי חכמים]:
אמר רב הונא: בשעת מתן מעות (התנה
"על מנת כן") - קנה הכל; לאחר מתן מעות (התנה) - (אין בדבריו כלום:) לא קנה אלא כנגד מעותיו.
ורב נחמן אמר: אפילו לאחר מתן מעות קנה הכל.
עבד רב נחמן עובדא גבי ריש גלותא כשמעתיה; קרעיה רב יהודה לשטריה. אמר ליה
ריש גלותא: רב יהודה קרע לשטרך!
אמר ליה: דרדקא קרעיה (בתמיה:
וכי לא אדם גדול הוא)? גברא רבה קרעיה; חזא ביה טעמא וקרעיה (לא קרעו בלא טעם)!
איכא דאמרי: אמר ליה: דרדקא קרעיה, דכולי עלמא לגבי דידי בדינא דרדקי
נינהו.
הדר אמר רב נחמן: אפילו בשעת מתן מעות לא קנה ולא כלום.
איתיביה רבא לרב נחמן: '"אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי
היא שלי" - הרי היא שלו'!?
אמר ליה: אני אומר אסמכתא קניא (הייתי
רגיל לומר 'קנה הכל', דאסמכתא קניא), ומניומי אמר אסמכתא לא קניא (אבל מניומי חלוק עלי, והחזירני מדברי; והא 'אסמכתא'
היא הבטחה בעלמא, לסמוך על דבריו, שאם לא ימלא דבריו - יתן לו שוה מאתים במנה) [עיין תוספות].
ולמניומי קשיא מתניתין [שאמרה 'הרי הן שלו']?
איבעית אימא: מתניתין - רבי יוסי היא, דאמר 'אסמכתא קניא' (בפרק 'גט פשוט' (בבא בתרא דף קסח,א) 'מי
שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו כו').
(בבא מציעא סו,ב)
איבעית אימא: דאמר ליה "קני מעכשיו (אם לא אתן לך עד שלש שנים)" (דלאו אסמכתא היא, אלא קנין גמור היא, שעל מנת מכר
גמור החזיק בה מעכשיו בדמים הללו, ואזולי אוזיל גביה, וזה קיבל עליו שאם יחזיר לו
מעותיו עד שלש שנים – יקבלם; והפירות: לרבי יהודה לוקח אוכלן, ולרבנן משלשין אותן).
אמר ליה מר ינוקא ומר קשישא בני דרב חסדא לרב אשי: הכי אמרי נהרדעאי משמיה
דרב נחמן: האי אסמכתא - בזמניה קניא (קסלקא
דעתיה: הגיע זמן ולא נתן לו מעותיו), בלא זמניה (קודם
שהגיע) לא
קניא.
אמר ליה: כל מידי בזמניה קני, בלא זמניה לא קני!? דלמא הכי קאמריתו:
'אשכחיה (לוה) בגו זמניה, ואמר ליה:
"קְני (לא אפדנה עוד)" – קָני (דגמר ואקני; דאי לא - למה ליה למימר ליה? הלא אין
יכול עכשיו לתובעו!); בתר זמניה ואמר ליה "קני" - לא קָני.' מאי טעמא [אמר
לו 'קני']? מחמת כיסופא הוא דקאמר ליה;
ולא היא: דאפילו בגו זמניה נמי לא קני, והאי דקאמר ליה "קני" - קא סבר
כי מטי זמניה לא ליתי ליטרדן (ולדחייה
בעלמא, משום כיסופא).
אמר רב פפא: האי אסמכתא - זימנין קניא וזימנין לא קניא; אשכחיה (ביום הזמן) דקא שתי שכרא (בחנות - אין זה עצב לחזור אחר פדיון שדהו, ודעתו
לשקעה)
- קני; דקא מהפך אזוזי - לא קני.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא לפכוחי פחדיה קא שתי (להפיג דאגתו שדואג על המעות, דכתיב (תהלים קד) ויין
ישמח)?
אי נמי איניש אחרינא אסמכיה אזוזי?
אלא אמר רבינא: אי קפיד בדמי (אם
מקפיד במכירת חפציו שלא לפחות משוויין) - ודאי קני (אינו חש אם תשקע שדהו).
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא: דלמא סבר 'כי היכי דלא תיתזיל ארעיה' (שאם יראה אותו מחזר אחרי מעות ומוכר נכסיו בפחות -
מוזיל קרקעותיו, ולעולם אנוס הוא, ולא גמר ומקני)?
אלא אמר רב פפא: אי קפיד בארעא (שלא
ימכור שום קרקע אפילו בשווייו) - ודאי קני.
ואמר רב פפא: אף על גב דאמור רבנן 'אסמכתא לא קניא', אפותיקי הויא למיגבא
מינה (קונה בה כנגד מעותיו; ואם בא
לפרוע המעות לאחר זמן - לא יקבלם).
אמר ליה רב הונא בריה דרב נתן לרב פפא: מי קאמר ליה 'קני' – לגוביינא?
אמר ליה מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא: ואי אמר 'קני למיגבא מיניה' – קני?
סוף סוף אסמכתא היא (דלא אמר ליה "'קני
לגוביינא אלא אם איני נותן לך מכאן ועד שלש שנים" הדר הויא לה אסמכתא דכל
'דאי' - אסמכתא הוא) ואסמכתא לא קניא!?
אלא 'אפותיקי' דקאמר רב פפא (דגבי
אסמכתא: תיהוי אפותיקי) - מאי היא?
דאמר ליה "לא יהא לך פרעון (אף
בתוך שלש שנים) אלא מזו (ואם אין אני נותן לך
מגופה כנגד מעותיך עד שלש שנים - תהא כולה שלך)" (בהא אמר רב פפא דאף על גב דלא קניא למיהוי כוליה
דידיה לאחר שלש - אפותיקי הוי למגבי מיניה, דבלאו אסמכתא נמי שווייה אפותיקי).
ההוא גברא דזבין ליה ארעא לחבריה באחריות; אמר ליה: "אי טרפו ליה מנאי
- מגבית לי (כנגד מעותי) מעידי עידית דאית
לך"! אמר ליה "מעידי עידית לא מגבינא לך, דבעינן למיקם קמאי, אלא מגבינא
לך מעידית אחרים דאית לי". לסוף טרפוה מיניה. אתא בדקא (שטף נהר) שקיל לעידי עידית (שטפהּ לעידי עידית; וכשבא זה לגבות מן העידית כפי
תנאו - אמר לו "לא תיגבי אלא מבינונית אחרת שיש לי").
סבר רב פפא למימר מעידית; אמר ליה: והא קיימא!
א"ל רב אחא מדפתי לרבינא: ולימא ליה "כי אמרי לך אנא 'מגבינא לך'
(לגבות מעידית) - דהוה עידי עידית
קיימא, השתא קיימא ליה עידית במקום עידי עידית"!
רב בר שבא הוה מסיק ביה רב כהנא זוזי; אמר ליה: "אי לא פרענא לך ליום
פלוני - גבי מהאי חמרא" (ופסק
דמים, ולבסוף אייקר).
סבר רב פפא למימר: כי אמרינן 'אסמכתא לא קניא' - הני מילי בארעא, דלאו
לזבוני קיימא, אבל חמרא - כיון דלזבוני קאי - כזוזי דמי!
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: הכי אמרינן משמיה דרבה: כל 'דאי'
- לא קני.
אמר רב נחמן: השתא דאמור רבנן 'אסמכתא לא קניא' - הדר ארעא והדרי פירי (לאחר שלש אם אכלן לוקח).
למימרא דסבר רב נחמן 'מחילה בטעות (כי
האי: דהמוכר סבר שהיא קנויה ללוקח, ומן הדין אוכל פירות, ומוחל על אכילתו) - לא הויא מחילה'?
והאיתמר: 'המוכר פירות דקל לחבירו (קודם
שחנטו פירותיו): אמר רב הונא: עד שלא באו לעולם (אם
בא לחזור בו קודם שחנטו פירותיו) יכול לחזור בו (דאפילו למאן דאמר 'אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' (יבמות דף צג,א) - הני מילי שבא לחזור אחר שבא לעולם), משבאו לעולם - אין
יכול לחזור בו' (דקסבר: אדם מקנה דבר שלא
בא לעולם בשעת המכר, שיהיה המכר חל לכשיבא לעולם);
ורב נחמן אמר: אף משבאו לעולם - יכול לחזור בו; (דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם); ואמר רב נחמן:
מודינא דאי שמיט ואכיל - לא מפקינן מיניה'!? (שהרי כל זמן שלא חזר - מחל על אכילתו; ואף על פי
שבטעות: שלא היה יודע שיוכל לחזור - מחילה היא!)
התם זביני, הכא הלואה (ומיחזי
כרבית: שמתחילה בהלואה בא לו, וכרבית קצוצה דמי, ואין 'אבק רבית' בדבר הלואה אלא
בדבר מכר, כגון 'המרבה בפירות' דמתניתין (לעיל ס:)).
אמר רבא:
(בבא מציעא סז,א)
הוה יתיבנא קמיה דרב נחמן (כי
אמר 'ומודינא דאי שמיט ואכיל כו'), ובעי לאותביה 'אונאה' (דתנן (לעיל
דף נא,א) דמחזיר לו אונאה, ואף על גב
דמדעת נתן לו, הואיל וטעה; אלמא מחילה בטעות לאו מחילה היא), ואודיק (השגיח בי, וראה שהיה בדעתי להשיב על דבריו) חזיתן איילונית (קדמני להראותי טעמא לדבריו מאיילונית, כדלקמן): והרי אונאה -
דמחילה בטעות היא, ולא הויא מחילה; ואודיק חזיתן איילונית: הרי איילונית, דמחילה
בטעות היא, והויא מחילה, דתנן [כתובות
פ"יא מ"ו]: 'הממאנת והשנייה והאיילונית - אין להן לא כתובה ((הממאנת: קטנה יתומה שהשיאתה אמה לדעתה; אמרו
חכמים: יכולה למאן, דמן התורה אין מעשה קטנה כלום, ואמה אינה זוכה בה לקדשה, ורבנן
הוא דתקון נשואין ליתומים: שלא ינהגו בה מנהג הפקר, וישמרנה בעלה; והם אמרו דסגי
לה במיאון; ואף מה שהכניסה לו בנדונייתה ושמאתן בכתובתה, וכל שכן מאתים שתיקנו
לאשה, משום דב'על כרחיה' נפקא; השניה: שניות לעריות שגזרו חכמים בפרק שני
דיבמות (דף כ,א): אין לה כתובה, דקנסא הוא דקנסינן לה, מפני שמרגילתו
עליה, כדאמרינן ביבמות (דף פה,ב); האיילונית: דוכרניתא, דלא ילדה; לשון 'איל';
אין לה כתובה, שמקחו טעות: דלאו אדעתא דהכי נסבה; ואף על גב דכי מחלה היא נדונייה
דילה למוסרה בידו טעות הואי, מחילה בטעות הויא מחילה), ולא פירות (נכסים שנפלו לה בירושה אחר שנשאת - תיקנו חכמים
שהבעל אוכל פירות, ולה תיקנו תחתיהן שאם נשבית - חייב לפדותה משלו; ואלו - אף על
פי שאין להם תקנת פירות: שאם נשבית לא יפדנה, דלא קרינא בה 'ואותבינך לאינתו' -
אפילו הכי לכשתצא - לא יחזיר לה פירות שאכל), ולא מזונות, ולא בלאות (הכניסה לו בגדים בנדונייתה, אפילו יש מהם קיימים -
לא יחזיר בלאותיהן; אלמא מחילת אכילת פירות - אף על פי שבטעות מחלה לו - מחילה היא)'.
ולא היא: לא אונאה הויא תיובתיה, ולא איילונית מסייע ליה: לא אונאה
תיובתיה: דלא ידע דאיתיה אונאה דמחיל גביה (דלא ידע שנתאנה, דליחול; הלכך אין כאן מחילה ואפילו
בטעות);
ולא איילונית מסייע ליה: דניחא לה דתיפוק עלה שמא דאישות (ואפילו יודעת שאין נשואיה נשואין - רצונה להאכילו).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.