בבא מציעא סח

מקרא: בתחתית הדף

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף סח

המשך פרק חמישי 'איזהו נשך'

(בבא מציעא סז,ב)

רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי בנכייתא;

רבינא אכיל בנכייתא.

אמר מר זוטרא: מאי טעמא דמאן דאכיל בנכייתא? מידי דהוה אשדה אחוזה (ושדה אחוזה שאמרה תורה (ויקרא כז) לפדותה מן ההקדש לפי השנים שעד היובל, סלע ופונדיון לשנה כפי חשבון: חמשים שקל לבית זרע חומר שעורים לארבעים ותשע שנות היובל): שדה אחוזה - לאו אף על גב דקא אכיל (הקדש) פירי טובא (ששוין פירות של כל השנה הרבה) אמר רחמנא

(בבא מציעא סח,א)

קא פריק לה בארבעה זוזי (דהיינו סלע)? הכא נמי לא שנא (דהא חזינן דהיכא דיורד לספק ונותן מעות סלע לשנה: ספק יהיו בה פירות ספק לא יהיו בה פירות - הוו זביני מעיקרא, ומיפרק בהכי). ומאן דאסר אמר לך: שדה אחוזה - הקדש היא (לאו הלואה), ורחמנא אוקמיה אפדיון (בפדיון תליא מילתא ורחמנא אוקמיה אהאי פדיון, ואמר בהכי נפרוק); הכא - הלואה היא ומיחזי כרבית.

אמר רב אשי: אמרו לי סבי דמתא מחסיא: סתם משכנתא – שתא.

למאי נפקא מינה?

דאי אכיל לה שתא - מצי מסלק ליה, ואי לא - לא מצי מסלק ליה (דלא מצי מסלק ליה כל שנתו ואפילו באתרא דמסלקי).

ואמר רב אשי: אמרו לי סבי דמתא מחסיא: מאי 'משכנתא'? - דשכונה גביה (אין שכן קרוב ממנו).

למאי נפקא מינה?

לדינא דבר מצרא (אם בא הלוה למוכרה - אין בבעל מצריה שכן טוב לקנותה כזה).

אמר רבא: לית הלכתא לא כטרשי פפונאי, ולא כשטרי מחוזנאי (בני מחוזא), ולא כחכירי נרשאי.

'כטרשי פפונאי': כטרשי דרב פפא (דאמר לעיל (דף סה.) שכראי לא פסיד וכו' - לית הלכתא כוותיה, כדאמרן: מאי חזית דאזלת בתר דידך? זיל בתר דידהו!).

'שטרי מחוזנאי': דזקפי ליה לרווחא אקרנא (שקונים פרגמטיא בעלי בתים, ונותנין לתגרים למחצית שכר, ושמין 'כך וכך שכר יהיה בהן', וזוקפין מחצית השכר עם הקרן), וכתבי ליה בשטרא (וכותבין בשטר 'פלוני חייב לפלוני כך וכך לזמן פלוני') - מי יימר דהוה רווחא?

אמר ליה מר בר אמימר לרב אשי: אבא עביד הכי וכי אתו לקמיה (ואמרי ליה "לא הוה רווחא") מהימן להו.

אמר ליה: תינח היכא דאיתיה לדידיה (אם יהא אביך קיים לזמן הפרעון, שהוא חסיד ומאמינם); אי שכיב ונפל שטרא קמי יתמי - מאי הוי (ומה אם ימות - היורשין יגבו הכל)!?

[היות ודיבר על אפשרות מותו של אמימר, הרי זה] [קהלת י,ה: יש רעה ראיתי תחת השמש] כשגגה שיוצא מלפני השליט - ונח נפשיה דאמימר.

'חכירי (המקבל שדה מחבירו בעשרה כורין לשנה בין תעשה הרבה בין תעשה מעט) נרשאי' (שהיו בעלי בתים מלוים מעות לעניים על שדותיהן, וחוזרים וחוכרים אותם להם בכך וכך כורין לשנה): דכתבי הכי: 'משכן ליה פלניא ארעיה לפלניא, והדר חכרה מיניה'; - אימת קנאה (מַלוה להך שדה) דאקנייה נהליה (לבעלים בתורת חכירות? נמצא נוטל רבית קצוצה, שהרי אין טורח בה; ואף אם תִלקֶה - לא יפסיד מחכירותו כלום)?

והאידנא דקא כתבי הכי 'קנינא מיניה, ושהינא כמה עידני (ביד המלוה, ועשה הוא, ואכל בנכייתא) והדר חכרה (מיניה) כדי שלא תנעול דלת בפני לווין - שפיר דמי (דכיון דשהייה גביה ואכל תלת שנין - מה לי עבד בה איהו ומה לי חכריה[YH1] ?).

ולאו מלתא היא (דאפילו שהייה נמי אסור, דרבית גמורה היא: שאין כאן ספק כעושה ואוכל, שפעמים שמוציא ואינו נוטל).

משנה:

אין מושיבין חנוני למחצית שכר (לא יאמר בעל הבית לחנוני "הרי פירות נמכרים בשוק ארבע סאים בסלע, ואתה מוכרן בחנות פרוטה פרוטה, ומשתכר סאה; הילך פירות, ושב ומכור תמיד, והריוח נחלוק"; וטעמא דמילתא משום דאמרינן לקמן (דף קד,ב): הך עיסקא - פלגא מלוה ופלגא פקדון: סתם המקבל פרגמטיא למחצית שכר - מקבל עליו אחריות חצי הקרן באונסין וזולא; הלכך ההיא פלגא - כיון דמיחייב באונסין - מלוה הוא אצלו, שהרי שומא היא אצלו במעות כשער השוק, ודינו ליטול חצי שכר; נמצא מתעסק בחציו של בעל הבית שהוא פקדון אצלו בשכר המתנת מעות המלוה; לפיכך אסור), ולא יתן מעות ליקח בהן פירות למחצית שכר אלא אם כן נותן לו שכרו (שכר עמלו בחצי) כפועל.

אין מושיבין תרנגולין למחצה (לשום ביצים בדמים לבעל התרנגולת, להושיבה עליהם לגדל אפרוחים למחצית שכר: מה שיהיו האפרוחים שוין יותר על דמי הביצים, דהואיל וזה מקבל עליו אחריות חצי דמי הביצים אם יתקלקלו או אם ימותו - הוה ליה פלגא מלוה, שהרי נישומין עליו בדמים: מעכשיו דמיהן עליו במלוה, ונמצא זה מגדל את חציו השני בשכר המתנת מעותיו), ואין שמין עגלין וסייחין למחצה ("עכשיו הן שוין כך וכך; קבלם עליך לגדלם שנתיים למחצית שכר ולמחצית הפסד אם ימותו"), אלא אם כן נותן לו שכר עמלו ומזונו (מזון שהוא מוציא באפרוחים); אבל מקבלין עגלין וסייחין (קטנים) למחצה (בלא שומא: שאם ימותו - לא ישלם כלום, ואם יחיו יחלקו ביניהם) ומגדלין אותן עד שיהו משולשין (לכשיעמדו על שליש גדילתן: שליש שור ושליש סוס - אז יחלקו); וחמור - (מגדלה) עד שתהא טוענת (עד שתהא טוענת משאוי; כך היה מנהגם: לגדלם קודם חלוקה).

גמרא:

תנא: 'כפועל בטל' (ובמתניתין לא גרסינן 'בטל'; משמע כמה אדם רוצה ליטול ולישב בטל).

מאי 'כפועל בטל' (הלא אין יושב ובטל, שהרי טורח להוליך ולהביא פירות לחנות ולמכור ולקבל מעות ולמדוד הפירות)?

(בבא מציעא סח,ב)

אמר אביי: כפועל בטל של אותה מלאכה דבטל מינה (אם היה נגר או נפח: כמה אדם רוצה ליטול ליבטל ממלאכה כבידה כזו, ולעשות מלאכה קלה).

וצריכא: דאי תנא 'חנוני' – [הוה אמינא] חנוני הוא דסגי ליה כפועל בטל, משום דלא נפיש טרחיה, אבל מעות ליקח בהן פירות - דנפיש טרחיה - אימא לא סגי ליה כפועל בטל! ואי תנא 'מעות ליקח בהן פירות' הוה אמינא: התם הוא דבעי כפועל בטל, משום דנפיש טרחיה, אבל חנוני - דלא נפיש טרחיה - אימא סגי ליה במשהו בעלמא, דאפילו לא טבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת - זהו שכרו!? - צריכא.

<כמה עיזי ותרנגולין מעלין סימן>

תנו רבנן: 'כמה הוא שכרו? בין מרובה ובין מועט - דברי רבי מאיר;

רבי יהודה אומר: אפילו לא טבל עמו אלא בציר, ולא אכל עמו אלא גרוגרת (תאנה יבשה) אחת - זהו שכרו; (רבי יהודה מיקל טפי מדרבי מאיר: דרבי מאיר בעי שיפסוק לשום שכר, ומיהו בכל מה שיאות לקבל עליו בשכרו - בין רב בין מעט - הא קביל עליה; ורבי יהודה לא בעי שיפסוק לשום שכר, אלא יטבול עמו בציר כאחד מן השוק;)

רבי שמעון בן יוחאי אומר: נותן לו שכרו מֻשלם' (כפועל בטל).

תנו רבנן: 'אין שמין לא את העזים, ולא את הרחלים - ולא כל דבר שאינו עושה ואוכל - למחצה (אבל עושה ואוכל, כגון פרה החורשת, וחמור הטוענת משאוי - פעולתן הוא שכר עמל ומזון);

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: שמין את העזים מפני שחולבות, ואת הרחלים מפני שגוזזות ושוטפות (כשעוברין בנהר המים שוטפין מן הגיזה, והוא נוטלה) ומורטות (כשעוברות בין הקוצים), ואת התרנגולת מפני שהיא עושה ואוכלת'.

ותנא קמא - (בתמיה:) (וכי) גיזה (של רחלים) וחלב (העיזים) לא ספק לשכר עמלו ומזונו (אינו מספיק לשכר עמל ומזון)?

בגיזה וחלב - כולי עלמא לא פליגי (אם נאות בעל הבהמה שלא לחלוק בהן); כי פליגי בנסיובי (מי פסולת החלב שקורין משג"א) ותותרי (שטיפת ומריטת הרחלים; 'תותרי' תרגום של נושרין, דנתרי על ידי שטיפה ומריטה): תנא קמא סבר לה כרבי שמעון בן יוחי, דאמר: 'נותן לו שכרו משלם'; רבי יוסי ברבי יהודה סבר לה כאבוה, דאמר: 'אפילו לא טבל עמו אלא בציר ולא אכל עמו אלא גרוגרת אחת - זהו שכרו'.

תנו רבנן: 'משכרת אשה לחברתה תרנגולת בשני אפרוחין (לשנה; אשה שיש לה תרנגולת מותרת לומר לבעלת הביצים בלשון שכירות: "תני לי ביצים ואושיב תרנגולת עליהם ואטרח באפרוחים ואטול שני אפרוחים בשכרי");

(אבל בלשון חלוקה:) אשה שאמרה לחברתה "תרנגולת שלי וביצים שליכי, ואני ואת נחלוק באפרוחין": רבי יהודה מתיר, רבי שמעון אוסר' (פליגי בה, וקאסר רבי שמעון: דכל לשון 'חלוקה' - עסקא היא, וקרובה להפסד כשכר; וכיון דאחריות חצי ביצים עליה - אשתכח פלגא מלוה; אבל בלשון שכירות - אין אחריות הביצים על בעלת התרנגולת).

ורבי יהודה לא בעי שכר עמלו ומזונו?

איכא ביצים מוזרות (שאינן קולטות אפרוח, ונוטלתן בשכרה, והן מותרות באכילה, דאמרינן ב'שחיטת חולין' (חולין דף סד,ב): 'ביצים מוזרות - נפש היפה תאכלם'; ורבי יהודה לטעמיה, דאמר: אפילו טבל עמו בציר - זהו שכרו; ורבי שמעון לטעמיה, דאמר 'נוטל שכרו משלם').

תנו רבנן: 'מקום שנהגו להעלות שכר כַּתָּף למעות לבהמה (שהשׂם עגלים וסייחים קטנים למחצה לחבירו נותן לו מעות בשכר שמוציאן ומכניסן על כתיפו) - מעלין; ואין משנין ממנהג המדינה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר: שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו (דליכא טרחא לאפוקי ולעיולי, לפי שנמשך אחר אמו, ובלא עמל ומזון, כי אמו עושה ואוכלת, ואין צריך להעלות לו שכר כתף), ואפילו במקום שנהגו להעלות (לעגלים וסייחים הנישומין לבדם) שכר כתף למעות'.

ורבן שמעון בן גמליאל לא בעי שכר עמלו ומזונו?

איכא גללים.

ואידך?

גללים אפקורי מפקיר להו.

אמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה (בטבל עמו בציר), והלכה כרבי יוסי ברבי יהודה (בנסיובי ותותרי), והלכה כרבן שמעון בן גמליאל.

בני רב עיליש - נפק עלייהו ההוא שטרא (שקיבל אביהם עסקא) דהוה כתיב ביה 'פלגא באגר פלגא בהפסד'.

אמר רבא: רב עיליש - גברא רבה הוא, ואיסורא לאינשי לא הוי ספי (לא היה מאכיל רבית לבעל הבית; דאי קביל עליה הכי - ריביתא הוא: דקטרח בפלגא דפקדון משום פלגא דמלוה, אלא ודאי שטרא הכי מפרשיה ללישניה:) מה נפשך (שקיבל עליו איזו מהם שירצה): אי פלגא [עיין תוספות] (יקבל הנותן) באגר (באגרא - יקבל עליו אחריות �ההפסד יותר ממחצית, כגון) תרי תילתי בהפסד (תרי תילתי דהשתא - ליכא רבית, דהשתא ליכא אלא תילתא מלוה, דלא קיבל עליה רב עיליש אלא תילתא באחריותו, וקשקיל פלגא באגרא, והוה מאי דשקיל באגרא טפי מתילתא, שכר עמלו לטרוח [אולי צ"ל 'לטורח'] שהוא עוסק בשני שלישי פקדון);

(בבא מציעא סט,א)

אי פלגא בהפסד - תרי תילתי באגר (כלומר: פלגא בהפסד דכתב בשטרא - הכי קאמר: דאם ירצה רב עיליש יטול תרי תילתי באגר ויקבל עליו חצי ההפסד דאיכא שכר עמלו במאי דשקיל טפי באגרא ממה שמגיע לחלק פלגא דמלוה).

אמר רב כהנא: אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא, ואמר לי: דלמא רב עיליש 'טובל עמו בציר' הוה, ואמר רב נחמן: הלכה כרבי יהודה.

אמר ליה: לאו 'הלכתא' איתמר אלא 'שיטה' איתמר [עיין תוספות] (הכי אמר רב נחמן: רבי יהודה, ורבי יוסי בנו, ורבן שמעון - כולן בשיטה אחת אמרו דבריהם); הכי נמי מסתברא: דאי לא תימא הכי - למה ליה למיחשב ולמימר 'הלכה' 'הלכה'? לימא: 'הלכה כרבי יהודה, דמיקל מכולהו[YH2] !?

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.