מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
ע
המשך פרק חמישי 'איזהו נשך'
(בבא מציעא סט,ב)
אמר רב: אגרא ופגרא (מותר להשכירה
על מנת שאם תישבר - ישלם אותה השוכר).
אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: אי אגרא (כיון דנוטל שכר) - לא פגרא (אין לו לתבוע דמי שבירתה), אי פגרא (מאחר ששמאה בדמים שאם תישבר יש לה דמים) - לא אגרא (הויא ליה [הספינה] מלוה גביה,
והויא שכרה רבית)!?
שתיק רב.
אמר רב ששת: מאי טעמא שתיק רב? לא שמיעא ליה הא דתניא: 'אף על פי שאמרו
'אין מקבלין צאן ברזל (עסקא שאדם
מקבל מחבירו, ומקבל אחריות: שאם מתו - מתו לו, ואם אבדו - אבדו לו, והשכר יחלוקו;
והיינו 'צאן ברזל': שקשה כברזל: שקיים אצל בעליו, ואינו פוחת אצלם. ונראה לי שרוב
המקבלים - כך היו נוהגים לקבל בהמה דקה; להכי קרי להו 'צאן') מישראל' אבל מקבלין צאן
ברזל מן הנכרים; אבל אמרו: השׂם פרה לחבירו ואמר לו "הרי פרתך עשויה עלי בשלשים
דינר (אם לא אשיבנה לך), ואני אעלה לך סלע בחדש
(בשכר שאחרוש בה)" – מותר (ואין זה רבית, כדמפרש): לפי שלא עשאה דמים'.
ולא עשאה?
אמר רב ששת: לא עשאה דמים מחיים, אלא לאחר מיתה (שאם יוזלו פרות בשוק ויעמדו דמיה על עשרים - לא ישלם,
אלא לאחר מיתה: שאם תמות או אם תישבר; אלמא כל כמה דלא קביל עליה זולא - לאו מלוה
היא גביה; וגבי ספינה נמי לא קביל עליה זולא).
אמר רב פפא: הלכתא: ספינה - אגרא ופגרא;
(בבא מציעא ע,א)
ונהגו בני כופרא (בעלי ספינה קרי 'בני כופרא'
לפי שזופתין אותם בזפת) אגרא בשעת משיכה (נותנין
אותם מיד),
פגרא בשעת שבירה (ואף על פי שקיבל שכרה -
נותן לו פגרא לכשתשבר).
אטו במנהגא תליא מילתא (היכי שבקינן
להו לקבל שכר, הואיל וסופו לקנותה כולה)?
משום דמתניתא תניא (דמותר,
כדקתני 'שלא עשאה דמים מחיים', אלא לאחר מיתה) - (נהוג) מנהגא.
אמר רב ענן אמר שמואל: מעות של יתומים - מותר להלוותן ברבית.
אמר ליה רב נחמן: משום דיתמי נינהו - ספינא להו איסורא!? יתמי דאכלי דלאו דידהו
- ליזלו בתר שבקייהו (אחר אביהן לבית הקברות)!
אמר ליה: אימא לי איזו: גופא דעובדא (שראית את מר שמואל נוהג כן שהעדת זאת בשמו) היכי הוה (הא ודאי פשיטא דלא שמעתא איתמר הכי בפירוש, אלא מכלל
שראית אותו נוהג העדת כן)?
אמר ליה: ההוא דוּדא (קלחת שקורין
קלדיר"א) דבני מר עוקבא (יתומים היו), דהוה בי מר שמואל, תקיל
ויהיב ליה, תקיל ושקיל ליה (היה משכירה
לאחרים ושקלה כשהוא מוסרה להם, וחוזר ומקבלה במשקל) שקיל אגרא ושקיל פחתא (אם חסר נחושתה - משלמין לו דמי חסרונה, ויהיב ליה דמי
אגר); אי
אגרא - לא פחתא (חסרון נחושתה; ואי סלקא דעתא
'אסור להלוותן בריבית' - אי אגרא לא פחתא: למה נותנין שכר, הואיל ומקבלין עליהם
השוכרין פחת נחושתה), ואי פחתא - לא אגרא [ולכן הבין רב ענן שיש היתר להלוות מעות יתומים]!
אמר ליה: כי הא - אפילו בדקנני (ביתומים
גדולים שנתמלא זקנם ואינן קרויים 'יתומים') נמי שרי למיעבד: דהא מקבלי עלייהו חוסכא דנחשא (פחת דמי הנחשת שנשאר, כדמפרש ואזיל:) דכמה דמקלי נחשא בציר
דמיה (אף על פי שמשלמין את חוסר המשקל
- יש פחת בנחשת הנותר בו הנשרף באור, וכל נחשת שרוף - דמיו פחותים).
אמר רבה בר שילא אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יוסף בר חמא אמר רב ששת: מעות
של יתומים - מותר להלוותן קרוב לשכר ורחוק להפסד (שהיו יתומים נוטלין חלק בשכר ואין נוטלין חלק בהפסד,
אבל רבית ממש – לא; אלא מה שישתכרו מעותיהם – יחלוקו; ואף על גב דבדיקנני אסור - לאו
רבית ממש הוא, אלא אבק רבית הוא, ומדרבנן, וביתמי לא גזור, שלא יִכלו מעותיהם להאכילם
פרוטה אחר פרוטה).
תנו רבנן: 'קרוב לשכר ורחוק להפסד – רשע; קרוב להפסד ורחוק לשכר – חסיד;
קרוב לזה ולזה, רחוק מזה ומזה - זו היא מדת כל אדם.'
אמר ליה רבה לרב יוסף: הני זוזי דיתמי - היכי עבדינן להו?
אמר ליה: מותבינן להו בי דינא, ויהבינן להו זוזא זוזא (לסעודת אכילתם).
אמר ליה: והא קא כליא קרנא?
אמר ליה: מר - היכי עביד?
אמר ליה: בדקינן גברא דאית ליה דהבא פריכא (גרוטאות של זהב; דודאי שלו הן, ואינן פקדון, דלא עבידי
אינשי דמפקדי דהבא פריכא בפקדון) ונקטינן דהבא מיניה (וכיון דעשיר הוא, ויש לו לגבות ממנו אם יאבדו מעותיו
-) ויהבינן
להו [את מעות היתומים] ניהליה קרוב לשכר ורחוק להפסד; אבל דבר מסוים – לא, דלמא
פקדון נינהו, ואתי מריה יהיב סימנין ושקיל ליה.
אמר רב אשי: תינח אי משתכח גברא דאית ליה דהבא פריכא; אי לא משתכח גברא דאית
ליה דהבא פריכא ניכלו זוזי דיתמי?
אלא אמר רב אשי: חזינן גברא דמשפו נכסיה (שנכסיו שקֵטִין אצלו, ואין ערעור על קרקעותיו;
'דמשפו' כמו (ישעיה יג,ב) 'על הר
נשפה שאו נס', ומתרגמינן 'על טורא שליוא') ומהימן, ושמע דינא דאורייתא,
ולא מקבל שמתא דרבנן, ויהבינן להו ניהליה בבי דינא (בפני בית דין שיש להם כח להפקיר נכסי המקבל אצל היתומים,
ולהתנות עמו קרוב לשכר ורחוק להפסד).
(בבא מציעא ע,ב)
משנה:
אין מקבלין צאן ברזל מישראל (כל אחריות
הנכסים על המקבל ושָׁם אותם עליו במעות, וכל זמן שאין נותן לו מעותיו - חולקין
השכר),
מפני שהוא רבית (ואף על גב דמשנה יתירא
היא, דהא תנא ליה (לעיל פ"ה מ"ד;
דף סח,א) 'אין מושיבין חנווני למחצית
שכר' משום דמקבל עליו פלגא בהפסד, וכל שכן הכא דקיבל כל האחריות עליו - נקט
ליה משום סיפא 'אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם');
אבל מקבלין צאן ברזל מן העכו"ם, ולוין מהן, ומלוין אותן ברבית;
וכן בגר תושב.
מלוה ישראל מעותיו של עכו"ם מדעת העכו"ם (מפרש בגמרא), אבל לא מדעת ישראל.
גמרא:
למימרא (דסתם צאן ברזל -) דברשותא דמקבל קיימא
(ובאחריותו, מדקתני 'שהוא רבית')? ורמינהו: 'המקבל
צאן ברזל מן הנכרים - ולדות פטורין מן הבכורה'!? (לא מיבעיא אמהות דפטורות מן הבכורה: שאם ילדה
בכור - אינו קדוש, שהרי הן עצמן של נכרי, והתורה אמרה '[כל בכור] בישראל [מאדם עד בהמה]'
[במדבר ג,יג] - ולא באחרים [תוס]פתא בכורות פ"א הוה אמינא [צוקרמאנדל]]! אלא אפילו ולדות, שחציים של ישראל: אותן המגיעין לחלק
ישראל - פטורין מן הבכורה כשיתעברו וילדו)' (אלמא
ברשותא דנותן קיימי, דאי באחריות דמקבל קיימי - אמאי פטורין)?
אמר אביי: לא קשיא: הא (מתניתא
דבכורות)
- (כגון) דמקבל עליה (נכרי) אונסא וזולא, הא (ומתניתין דהכא) - דלא קביל עליה אונסא וזולא.
אמר ליה רבא: אי דקביל עליה מרה (נכרי) אונסא וזולא – 'צאן ברזל'
קרית ליה (הלא הם פוחתים אצלו)? ועוד (אי איתא דהיכא דקביל עליה אונסא וזולא קרית ליה 'צאן
ברזל'):
אדתני סיפא (דמתניתין:) 'אבל מקבלין צאן ברזל
מן העכו"ם' - ליפלוג בדידיה (בישראל): 'במה דברים אמורים?
- דלא קביל עליה אונסא וזולא, אבל קביל מרה אונסא וזולא - שפיר דמי'!?
אלא אמר רבא: אידי ואידי דלא קביל עליה מרה (בעל הבהמות) אונסא וזולא (וברשותא דמקבל קיימי), וגבי בכורות - היינו טעם דולדות
פטורין מן הבכורה: כיון דאי (אתי נכרי,
תבע זוזי כמו ששמאן עליו, ו)לא יהיב זוזי - אתי נכרי תפיס לה לבהמה (הראשונה שהיתה שלו), ואי לא משכח לה לבהמה תפיס להו
לולדות (המגיעין לחלקו של ישראל), והוי ליה 'יד נכרי באמצע',
וכל 'יד נכרי באמצע (יש לו כח בולדות)' - פטור מן הבכורה (הלכך אף הן פטורין מן הבכורה).
(משלי כח,ח) מַרְבֶּה הוֹנוֹ
בְּנֶשֶׁךְ ובתרבית וְתַרְבִּית לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ; מאי 'לחונן דלים'?
אמר רב: כגון שבור מלכא (מלך פרס
היה, ונוטל ממון מישראל וחונן בהם דלים: נכרים, שהם דלים מן המצות).
אמר רב נחמן: אמר לי הונא: לא נצרכא אלא דאפילו רבית דעובד כוכבים (שישראל נוטל מן הנכרי - יורד לטימיון).
איתיביה רבא לרב נחמן: (דברים
כג,כא) לנכרי תשיך [ולאחיך לא תשיך למען יברכך
ה' אלקיך בכל משלח ידך על הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה]; מאי 'תשיך'? לאו 'תשוֹך' (שמותר אתה ליקח הימנו נשך)?
לא, 'תשיך' (דוקא קאמר: אתה תן לו רבית).
לא סגי דלאו הכי (וכי בא הכתוב לצוות עלינו
ליתן רבית לעכו"ם? דאילו להתיר קאמר – פשיטא! מהיכי תיתי ליה למיסרי)?
לאפוקי אחיך, דלא.
'אחיך'? בהדיא כתב ביה: 'ולאחיך לא תשיך'!?
לעבור עליו בעשה ולא תעשה.
איתיביה: 'לוֹין מהן, ומַלוין אותם ברבית; וכן בגר תושב'!
אמר רב חייא בריה דרב הונא: לא נצרכא אלא
(בבא מציעא עא,א)
בכדי חייו ('בכדי חייו' התירו לו, ויותר
מכאן אסור מדרבנן, דלמא אתי למיסרך).
רבינא אמר: הכא (מתניתין, דקתני 'מלוין אותן
ברבית')
- בתלמידי חכמים עסקינן; טעמא מאי גזור רבנן (אמרו רבנן 'רבית נכרי אסור') - שמא (ירגיל הנכרי אצלו, ו)ילמוד ממעשיו (לא גרסינן 'דלמא אתי למיסרך'), וכיון דתלמיד חכם הוא - לא ילמוד
ממעשיו.
תוספות לעיל בבא מציעא דף ע,ב ד"ה
תשיך: ... ומה שנהגו עתה להלוות לנכרים, אומר רבנו תם: משום דבשל סופרים הלך אחר המיקל,
וקי"ל כאידך לישנא דמתני הא דרב הונא אברייתא דרב יוסף, ולא אסרו מעולם רב
נחמן ורב הונא רבית דנכרי; ואפילו ללישנא קמא יש להתיר, לפי שיש עלינו מס מלך
ושרים, והכל הוי 'כדי חיינו'; ועוד שאנו שרויין בין האומות ואי אפשר לנו להשתכר
בשום דבר אם לא נישא וניתן עמהם, הלכך אין לאסור רבית שמא ילמוד ממעשיו יותר משאר
משא ומתן. ע"כ.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך
הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.