מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
עב
המשך פרק חמישי 'איזהו נשך'
(בבא מציעא עא,ב)
רבינא אמר: נהי דשליחות לנכרי לית ליה, זכיה מדרבנן אית ליה (שיהא ישראל זוכה לצורך נכרי; הלכך ההוא ישראל זוכה
ליה מדרבנן בהלואה זו מישראל שני [מהר"ם: ראשון]), מידי דהוי אקטן: קטן - לאו אף על גב דלית ליה
שליחות (דכי כתב שליחות - בגדול כתב:
בראוי לתרום, שיהא הקדשו הקדש, ודיבורו חל: דגבי הקדשות ונדרים – 'איש'
כתיב, וגבי תרומה 'מאת כל איש אשר
ידבנו לבו וגו' (שמות כה,ב)) -
(בבא מציעא עב,א)
אית ליה זכיה מדרבנן (דתנן:
זכין לקטן [בפרק 'מי שמת' (בבא
בתרא דף קנו,ב)])? הכא נמי לא שנא.
ולא היא: ישראל אתי לכלל שליחות, עכו"ם לא אתי לכלל שליחות.
תנו רבנן: 'ישראל שלוה מעות מן הנכרי ברבית, וזקפן עליו במלוה (לאחר זמן חישב עמו על הרבית, וזוקף הכל ביחד במלוה,
וכתב לו שטר עליהם: "כך וכך אני חייב לפלוני") ונתגייר: אם קודם שנתגייר
זקפן עליו במלוה - גובה את הקרן וגובה את הרבית (דמשעת זקיפה הוי כגבוי), ואם לאחר שנתגייר זקפן עליו
במלוה - גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית; וכן נכרי שלוה מעות מישראל ברבית,
וזקפן עליו במלוה, ונתגייר: אם עד שלא נתגייר זקפן עליו במלוה - גובה את הקרן
וגובה את הרבית; אם משנתגייר זקפן עליו במלוה - גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית;
רבי יוסי אומר (אסיפא פליג): נכרי שלוה מעות
מישראל ברבית - בין כך ובין כך גובה את הקרן וגובה את הרבית (וטעמא כדמפרש ואזיל: שלא יאמרו כו')'.
אמר רבא אמר רב חסדא אמר רב הונא: הלכה כרבי יוסי.
אמר רבא: מאי טעמא דרבי יוסי? - כדי שלא יאמרו בשביל מעותיו נתגייר זה.
תנו רבנן: 'שטר שכתוב בו רבית (שכתוב בו 'פלוני לוה מפלוני מנה ברבית כך וכך לזמן
פלוני') - קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית, דברי רבי מאיר; וחכמים
אומרים: גובה את הקרן ואינו גובה את הרבית'.
במאי קמיפלגי?
רבי מאיר סבר: קנסינן התירא משום איסורא, ורבנן סברי: לא קנסינן התירא משום
איסורא.
תנן התם [שביעית פ"י
מ"ה]:
'שטרי חוב המוקדמין (למִלוה
[שהתאריך עליהם קודם ליום בצוע ההלואה]) – פסולין (דבעי למיטרף לקוחות מזמן הכתוב. בו, ועדיין לא
הלוָה, ושטר הלקוחות קודם למִלוה, וזה מוציא שטרו, והוא קודם, והוא שקר), והמאוחרין – כשרין'. מוקדמין אמאי
פסולין (ואינו טורף מן המשועבדין, ואפילו
מן המאוחר למלוה)? נהי דלא גבו מזמן ראשון - ניגבו מזמן שני?
אמר רבי שמעון בן לקיש: במחלוקת שנויה, ורבי מאיר היא (דקניס היתירא אטו איסורא); ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא
רבנן: גזירה שמא יגבה מזמן ראשון (דאיכא
דלא מסיק אדעתיה לדקדק כל כך בזמן הלואה, לומר למַלוה: "שטרך מוקדם, ומקחי
קדם להלואתך")!
[רבי מאיר מחמיר תמיד בשטרות שכתובות שלא לפי כל
הכללים: רבי מאיר היה לבלר!]
ההוא גברא דמשכין ליה פרדיסא (כרם) לחבריה; אכלה תלת
שני; אמר ליה: אי מזבנית לה ניהלי – מוטב, ואי לא כבישנא (אטמין) לה לשטר משכנתא, ואמינא "לקוחה היא בידי (ואבד שטר המכירה, ואבא מכח חזקה של שלש שנים, דכולי
האי לא מצינא למיזדהר בשטרא)".
אזל (בעל הכרם) קם, אקנייה (במתנה בעדים) לבנו קטן (כדי שלא תהא מכירתו מכירה: שכשיוציא שטר מכירתו - זה
יוציא שטר מתנתו, ולא גילה הדבר) והדר זבנה ניהליה.
זביני ודאי לא הוי זביני; זוזי (מעות
שהוא תובע ממנו: שמוציא עליו שטר "שמכרת לי כרם שאין שלך וקבלת מעותיי וכתבת
לי אחריות") - כמלוה בשטר דמו וגובה מנכסים משועבדים (דהא כתב ליה אחריות)? או דילמא כמלוה על פי דמו
ואינו גובה מנכסים משועבדים?
אמר אביי: ולאו היינו דרבי אסי, דאמר רבי אסי:
(בבא מציעא עב,ב)
'מודה בשטר שכתבו (מאחר
שהלוה מודה ששטר חוב שהוציא עליו שטר אמת הוא) - אינו צריך לקיימו (אין המלוה צריך לחזר אחר העדים החתומין בו ולהעיד על
חתימתן ולקיימו) וגובה מנכסים משועבדים' (והכא
נמי: הרי מודה שמכרו לו באחריות, ואם השטר בטל לענין המכירה מפני שטר המתנה שקדמו
- לא בטיל לענין אחריות)?
אמר ליה רבא: מי דמי? התם ניתן להכתב, הכא לא ניתן להכתב (מאחר שנתנו כבר במתנה, ועל כרחו כתבו ליה זה)!?
יתיב מרימר וקאמר להא שמעתא (דרבא). אמר ליה רבינא
למרימר: אלא הא דאמר רבי יוחנן [לעיל, בענין שטר מוקדם, שפסול לא רק לרבי מאיר אלא
אפילו דרבנן]: 'גזירה שמא יגבה
מזמן ראשון' נימא 'לא ניתן ליכתב' (אלא
שמע מינה לא בטיל שטרא משום האי טעמא)?
אמר ליה: הכי? השתא: התם - נהי דלא ניתן ליכתב מזמן ראשון, אבל ניתן ליכתב
מזמן שני! הכא - לא ניתן ליכתב כלל.
אלא הא דתניא [תוספתא בבא בתרא פ"ו
מ"ו, שהוא פירוש למשנה בגיטין פ"ה מ"ג]: (רישא דידיה: 'אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות
מנכסים משועבדים מפני תקון העולם'; וקא מפרש:) 'לשבח קרקעות' – כיצד?
הרי שגזל שדה מחבירו, ומכרה לאחר, והשביחה, והרי היא יוצאה מתחת ידו (של לוקח: שהנגזל מוציאה בדין), כשהוא גובה (כשהלוקח גובה מעות מן הגזלן) - גובה את הקרן
מנכסים משועבדים (טורף לקוחות שלקחו אחריו
מפני שהאחריות שכתב בשטר מכירתו קודם למקחו), ושבח גובה מנכסים בני חורין
(ולא ממשועבדים, מפני תקון העולם:
דאין הלקוחות יכולין להזהר בדבר שאין לו קצבה, כגון אחריות השבח והפירות; דבשלמא
בקרן - נזהרין להניח מקום לגבות ממנו, ואי לא נזהרו - אפסידו אנפשייהו)' - נימא 'לא ניתן (שטר מכירה זה) ליכתב' (שהרי גזולה היתה, ובטל השטר ואחריות שבו, ואמאי גובה
קרן מנכסים משועבדים)?
הכי? השתא: התם, אי למאן דאמר (בפרק
קמא דף טו,ב): ניחא ליה דלא ניקרייה גזלנא (אדם
שמכר שדה גזולה לחבירו מחזר על הבעלים הראשונים ולוקחה מהם להעמיד ביד הלוקח, כי
היכי דלא ליקרייה גזלנא), אי למאן דאמר: ניחא ליה דליקום בהימנותיה - מפייס ליה למריה (לוקחה מן הבעלים הראשונים) ומוקים ליה לשטריה; הכא -
לאברוחי מיניה קמכוין (שהקנה לבנו קטן להבריח
מזה),
שטרא מקיים ליה (בתמיה: אין דעתו להחזיקה
בידו, הלכך 'לא ניתן ליכתב' הוא)?
משנה:
אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער; יצא השער – פוסקין: ואף על פי שאין לזה
- יש לזה.
היה הוא תחילה לקוצרים (ויש
לו גדיש ועדיין לא יצא השער) - פוסק עמו על הגדיש (באיזה שער שירצה לתת לו מאותו גדיש, דכיון דיש לו -
אין כאן רבית: דמעכשיו הוא קנוי לו; ואף על פי שלא משך: דכי אין לו נמי: אבק
רבית מדרבנן הוא, וכי יש לו לא גזור), ועל העביט של ענבים (כלי גדול שצוברין בו את הענבים לפני דריכה, והם
מתחממין ומתבשלים להוציא יינם יפה יפה), ועל המעטן (ושל זיתים קרוי 'מעטן') של זיתים, ועל הביצים של
יוצר (פוסק עם היוצר על הקדירות באיזו
שער שירצה, ואף על פי שלא יצא השער: אם הכניס עפר ועשאו ביצים שקורין מעונט"ש
ועושה מהם קדירות), ועל הסיד (פוסק עמו) מששקעו בכבשן (משישקענו בכבשן אבנים והעצים לשרוף), ופוסק עמו על הזבל
כל ימות השנה.
רבי יוסי אומר: אין פוסקין על הזבל אלא אם כן היתה לו זבל באשפה (הכי גרסינן: רבי יוסי אומר לעולם אינו פוסק עמו על
הזבל עד שיהא לו זבל באשפות); וחכמים מתירים.
ופוסק עמו בשער הגבוה ("אם
יפחות השער ממה שהוא עכשיו - תתן לי כשער הזול"; 'שער הגבוה' היינו בזול:
שנותנין פירות הרבה בדמים מועטים) (רש"י בדף עד,ב: אכולה מתניתין קאי: שצריך לפסוק עמו שאם יוזלו ויפחתו
דמי השער ויגבה שער הפירות שיתנו יותר בסלע - שיתן לו כשער הזול; ואם לא פסק כן -
יקבל על כרחו כשער שפסק).
רבי יהודה אומר: אף על פי שלא פסק עמו בשער הגבוה - יכול לומר (כשיראה שער הזול) "תן לי כזה או תן לי את
מעותי" (שהרי לא משך, ויכול לחזור
בו, ואפילו 'מי שפרע' ליכא, הואיל ולא נתן מעותיו על מנת לקבל עכשיו אלא לאחר זמן,
ובתוך כך נשתנה השער; סתם דעתיה דאיניש אתרעא זולא פסיק).
['שער הגבוה': לפי שהפירות קונים את הכסף, השער הגבוה
הוא לפי כמות הקונה: הרבה פירות קונים כמות נתונה של כסף.]
גמרא:
אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: אין פוסקין על שער שבשוק.
אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: אמר רבי יוחנן אפילו כדורמוס הזה (איטליז רב וגדול)?
אמר ליה: לא אמר רבי יוחנן אלא בשוק של עיירות, דלא קביעי תרעייהו.
ולמאן דסליק אדעתין מעיקרא דאמר רבי יוחנן אפילו כדורמוס הזה, אלא מתניתין,
דקתני 'אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער, יצא השער פוסקין' - היכי משכחת
לה?
מתניתין בחיטי דאכלבי (משיתחילו
בעלי בתים ואוצרי פירות לפתוח אוצרותיהם) וארבי (וספינות
באות בנהר המביאות תבואה למכור), דמשוך תרעיה טפי (לזמן מרובה).
תנו רבנן [תוספתא פ"ו
מ"א]:
'אין פוסקין על הפירות עד שיצא השער; יצא השער – פוסקין: אף על פי שאין לזה -
יש לזה;
היו חדשות מארבע [סאין לסלע] וישנות משלש (הכי
גרסינן בתוספתא [ראש פ"ו]: 'היו חדשות מארבע וישנות משלש') - אין פוסקין (על חדשות מארבע) עד שיצא השער לחדש ולישן (דהא דחדשים מארבע משום דלא יבשו עדיין כל הצורך,
והפוסק על החדשות - לא יקבלם הימנו עכשיו, אלא לאחר זמן, כשיתייבשו כל צרכם; לפיכך
אין פוסק עליהם לקבל עליהן ארבע סאין בסלע עד שיצא השער בארבע לחדש ולישן);
היו (של) לקוּטות מארבע (סתם תבואות לקוטות אינן יפין, שלוקטין בכמה שדות,
ומערבין שיבלי שיפון עם שיבלי חטין), ולכל אדם משלש - אין פוסקין (עם בעל הבית מארבע) עד שיצא השער (של ארבע) ללוֹקֵט ולמוכר'.
אמר רב נחמן: פוסקין ללקוּטוֹת כשער הלקוּטוֹת.
אמר ליה רבא לרב נחמן: מאי שנא לוקט, דאי לית ליה יזיף מלקוט חבריה? בעל
הבית נמי יזיף מִלָּקוּט (תבואה
מעורבת)?
אמר ליה: בעל הבית זילא ביה מילתא למיזף מִלָּקוּט.
איבעית אימא: מאן דיהב זוזי לבעל הבית - אפירי שפירי יהיב.
אמר רב ששת: אמר רב הונא: אין לוין על שער שבשוק (אני שמעתי: אין לוין מעות בדרך הלואה "על מנת
שאם לא אשלם לך מעות עד זמן פלוני - אתן לך פירות כשער של עכשיו" דאף על גב
דדרך מקח וממכר שרי - דרך הלואה אסור.
ובהלכות גדולות מפרש: אין
לוין סאה בסאה על סמך שער שבשוק, דנימא: הואיל וחיטי בהיני וחיטי בשילי - הוה ליה
כ"עד שיבא בני" או "עד שאמצא מפתח" (לקמן דף עה.))
אמר ליה רב יוסף בר חמא לרב ששת, ואמרי לה רב יוסי בר אבא לרב ששת: ומי אמר
רב הונא הכי? והא בעי מיניה מרב הונא הני בני בי רב: דיזפי (מעות) בתשרי ופרעי (פירות) בטבת (כשער של תשרי; וללשון האחר: לוין חטין ופורעין חטין) - שרי או אסיר? אמר
להו: הא חיטי בהיני והא חיטי בשילי, אי בעי זבני ופרעי ליה!
מעיקרא סבר רב הונא 'אין לוין'; כיון דשמעה להא דאמר רב שמואל בר חייא אמר
רב אלעזר: 'לוין', אמר איהו נמי 'לוין'.
תנו רבנן: 'המוליך חבילה ממקום (הזול) למקום (היוקר); מצאו חבירו ואמר לו "תנה לי (ואוליכנה, ואעשה צרכי במעות עד זמן פלוני), ואני אעלה לך כדרך
שמעלין לך באותו מקום":
(בבא מציעא עג,א)
ברשות מוכר (אם קבל עליו מוכר אחריות
הדרך)
– מותר (דאין כאן מִלְוה עד
שתמכר, וכל מה שנמכר ביוקר - של בעלים הראשונים הוא), ברשות לוקח אסור (דמהשתא מלוה הוא גביה, ויהיב ליה טופיינא מדמיה
בריביתא);
המוליך פירות ממקום למקום, מצאו חבירו ואמר לו "תנם לי (ואוכלם כאן) ואני אעלה לך (לזמן פלוני) פירות שיש לי באותו
מקום": אם יש לו פירות באותו מקום - מותר (דמהשתא אוקמינהו ברשותיה ואף על גב דלא משיך; סאה
בסאה - לאו רבית קצוצה היא, אלא אבק רבית, דרבנן; וכי יש לו - לא גזור), ואם לאו (אין לו באותו מקום) – אסור (דבשכר המתנתו נתן לו זה במקום היוקר); והחמרין מעלים
במקום היוקר כבמקום הזול (החמרים
המשתכרים בתבואה, ומביאים ממקום הזול למקום היוקר - מותר להם ליקח מעות מבעלי בתים
עשירים במקום היוקר על מנת ליתן להם לזמן פלוני הפירות כשער מקום הזול) ואינן חוששין (ואין חוששין שיהא רבית שכר המתנת מעות, כדמפרש ואזיל)'.
מאי טעמא?
רב פפא אמר: ניחא להו דמגלו להו תרעא (שעל ידי מעותיו של זה הם ניכרים סוחרים, ומכירים
אותם בעלי בתים של מקום הזול, ונותנין להם בהקפה, ומשתכרים אצלם; ואפילו לא היה זה
ממתין להם שום זמן אלא להביא לו מיד - נוח להם לטרוח ולהיות שלוחים לקבל עליהם
אחריות הדרך על כך).
רב אחא בריה דרב איקא אמר: ניחא להו דמוזלי גבייהו (בני מקום הזול, כששומעין שאין אלו משתכרין בה - מוזלי
גבייהו כדי שלא ימשכו ידיהם מלהרגיל אצלם).
מאי בינייהו?
איכא בינייהו תגרא חדתא (תגר
שאינו ניכר עדיין: למאן דאמר דמגלו להו תרעא – איכא, למאן דאמר דמוזלי גבייהו –
ליכא: דכיון שאינו ניכר להם - אין מאמינים בדבריו שהוא נותנם במקומו בזול, ולא
מוזלי גביה).
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך
הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the
number of the footnote.
Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the
page with your word processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27
Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.