מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף עו
תחילת פרק ששי 'השוכר את האומנין'
(בבא מציעא עה,ב)
בבא מציעא פרק ששי
'השוכר את האומנין'
משנה:
השוכר את האומנין והטעו זה את זה (מפרש
בגמרא)
- אין להם זה על זה אלא תרעומות.
שכר את החמר ואת [הקדר תוספות:] הקרר (בעל קרון) להביא פרייפרין (עצים משופים ונאים לעשות לו אפריון) וחלילים לכלה (לשמח חתן וכלה) או למת (לקונן), ופועלין להעלות פשתנו מן המשרה (רויי"ש: מים ששורין בהן קנבוס ופשתן כשהן בגבעולין), וכל דבר שאבד,
וחזרו בהן מקום שאין שם אדם (שאינו
מוצא פועלין לשכור והפשתן אבד והוא סמך עליהן) - שוכר עליהן (בני אדם ביוקר ועליהם לשלם) או מטען (מפרש בגמרא).
השוכר את האומנין (לעשות
מלאכה בקבלנות בכך וכך) וחזרו בהן (לאחר שעשו מקצת) - ידם על התחתונה (אם הוקרו פועלים, ואינו מוצא מי שיגמרנה בשכר שהיה מגיע
לאלו על העתיד לֵעָשות - מעכב משכר ממה שעשו כל מה שיצטרך להוציא עד שתגמר מלאכתו
בשכר שפסק עם אלו, ואם הוזלו פועלים וימצא שיגמרנה בפחות - ישׁום להם מה שעשו,
ויתן להם מה שפסק; עשו חציה - יתן להם חצי שכרן; ואין יכולים לומר לו "הרי
פועלים אחרים תחתינו לגמור מלאכתך, ותן לנו כל שכרינו חוץ ממה שנטלו אלו");
(בבא מציעא עו,א)
אם בעל הבית חוזר בו - ידו על התחתונה (יתן להם לפי מה שעשו, ואם הוזלה מלאכת פועלים - על כרחו
יתן להם כמה שפסק חוץ ממה שצריך להוצאות בהשלמתה);
כל המשנה (כגון נתן צמר לצבע לצבעו אדום
וצבעו שחור) - ידו על התחתונה (אם השבח
יותר על היציאה - אין נותן לו שכרו מֻשלם, אלא דמי יציאת עצים וסממנים; ואם יציאה
יתירה על השבח - נותן לו את השבח), וכל החוזר בו ידו על התחתונה (בגמרא מפרש לאתויי מאי).
גמרא:
'חזרו זה בזה' לא קתני (דניהוי
האי 'הטעו' הם את בעל הבית, או בעל הבית אותן, דאם כן הוה ליה למיתני לשון חזרה), אלא 'הטעו זה את
זה': דאטעו פועלים אהדדי (אחד מן
הפועלים הטעה את חבירו); היכי דמי?
דאמר ליה בעל הבית "זיל אוגר לי פועלים", ואזל איהו ואטעינהו.
היכי דמי?: אי דאמר ליה בעל הבית "בארבעה (זוזי ליומא)", ואזיל איהו אמר להו "בתלתא" - תרעומת
מאי עבידתיה? סבור וקביל (ומאי תרעומתן)! אי דאמר ליה בעל
הבית בתלתא ואזיל איהו אמר להו בארבעה (ולָעֶרֶב
לא נתן בעל הבית אלא שלשה) - היכי דמי (דתרעומת
יהיה להן - ולא יותר)?: אי דאמר להו "שכרכם עלי" - נתיב להו מדידיה, דתניא: 'השוכר
את הפועל לעשות בשלו והראהו בשל חבירו - נותן לו שכרו מֻשלם, וחוזר
ונוטל מבעל הבית מה שההנהו.'!
לא, צריכא דאמר להו "שכרכם על בעל הבית".
ולחזי פועלים היכי מיתגרי!? (אי מתגרי
בארבעה - על כרחיה דבעל הבית ניתיב ארבעה, דהא קתני 'נוטל מבעל הבית מה שההנה
אותו' - ואף על פי שלא צוהו, והרי ההנה אותו בכך! ואי מתגרי בשלשה - מאי תרעומת
איכא?)
לא, צריכא דאיכא דמגר בארבעה ואיכא דמתגר בתלתא, דאמרו ליה "אי לאו דאמרת
לן בארבעה - (הוה) טרחינן (לבקש אדם דזקוק לפועלים שישכור בארבעה) ומתגרינן בארבעה".
איבעית אימא: הכא - בבעל הבית עסקינן (בפועל שיש לו לעצמו שדות שהן שלו, ואינו נשכר למלאכת
אחרים, אם לא ביותר על דמי שכירות), (והיינו
'תרעומת':) דאמרו ליה "אי לאו דאמרת לן בארבעה - הוה זילא בן מילתא לאתגורי (לא הייתי מזלזל בעצמי)".
איבעית אימא: לעולם בפועלים (הרגילים
למלאכת אחרים) עסקינן; דאמרי ליה: כיון דאמרת לן בארבעה - טרחינן ועבדינן לך עבידתא שפירתא.
וליחזי עבידתייהו?
בריפקא (שחפרו חריץ סביבות שדה, ואין
מלאכתן ניכרת כגון דמלו מיא, כדמסיים ואזיל:)
ריפקא נמי מידע ידע!
דמלי מיא ולא ידיע.
איבעית אימא: לעולם דאמר ליה בעל הבית בארבעה, ואזל איהו אמר להו בתלתא; ודקאמרת
'סבור וקביל' - דאמרי ליה: לית לך (פסוק הוא
במשלי [ג,כז]) אל תמנע טוב מבעליו [בהיות לאל ידיך לעשות]?
פשיטא אי אמר ליה בעל הבית "בתלתא", ואזל איהו אמר להו "בארבעה",
ואמרי ליה "כמו שאמר בעל הבית" דעתייהו אעילויא (אף על פי שאמרו לו "הרי אנו נשכרים כדברי בעל הבית"
- לא לפחות מקצבתו של זה אמרו, אלא להוסיף, וכך אמרו: 'מהימנת לן דהכי אמר בעל
הבית, וכיון שבעל הבית פוחת, אי אמר להן האי 'שכרכם עלי' - יתן משלו, ואי אמר
"שכרכם על בעל הבית" - יש להם תרעומת עליו); אלא (הא מיבעיא לן :) אי אמר ליה בעל הבית "בארבעה",
ואזל איהו אמר להו "בתלתא" (והוא
אמר להו תלתא), ואמרי (ואמרו ליה): "(הרי אנו נשכרים) כמה שאמר בעל הבית" –
מאי? אדיבורא דידיה (דפועל) קא סמכי, דאמרי ליה
'מהימנת לן דהכי אמר בעל הבית' (ולית
להו אלא תלתא ותרעומת דאל תמנע טוב)? או דילמא (לאו
לדידיה הימנוהו, אלא הכי אמרו:) "אדיבורא דבעל הבית קא סמכי (אחר דברי בעל הבית נלך)" (ולא סבור וקבול - ושקלי ארבעה)?
טבלת סיכום בבא מציעא דף עו ע"א
|
בעל הבית אומר שלשה והשליח אמר ארבעה |
בעל הבית אומר ארבעה והשליח אמר שלשה |
דברי הפועלים |
|
שלשה מבעל הבית והרביעי מהשליח |
מקבלים שלשה1 |
'שכרכם עלי' |
|
תלוי בשכר הרגיל של פועלים3 |
מקבלים שלשה2 |
שכרכם על בעל הבית |
|
שלשה מבעל הבית והבריעי מהשליח דדעתייהו אעילוייא |
ספק אם מקבלים שלשה או ארבעה5 |
"שכרכם עלי4" ואמרו "כמו שאמר בעל הבית" |
1 לתירוץ הראשון
בגמרא אין להם עליו תערומת; ולתירוץ השני יש להם תערומת משום 'אל תמנע טוב'
2 לתירוץ הראשון
בגמרא אין להם עליו תערומת; ולתירוץ השני יש להם תערומת משום 'אל תמנע טוב'
3 ובכהאי גוונא
שיש ויש, או שהם בעלי שדות שאינם מזלזלים בעצמם להשכיר בזול, או טוענים שעשו עבודה
טובה יותר (ןהדבר אינו ניתן לבדיקה) – יש להם תערומת על השליח
4 כן כתבו תוספות
ד"ה דעתייהו: שכל הסוגיא היא באמר השליח 'שכרכם עלי'
5 כתבו הרי"ף
והרמב"ם (פ"ט מהלכות שכירות סוף ה"ג) שאין להם אלא שלשה
תא שמע [גיטין סב,א; ושם: אתמר:]: (האשה שאמרה לאחד:) "הבא לי גיטי (אם תמצא את בעלי אמור לו שישלח לי את גיטי בידך, ותיעשה
שלוחו של בעלי לגרשני כשמגיע גט לידי)", [והשליח
אמר לבעל:] "ואשתך אמרה 'התקבל לי גיטי'",
והוא [הבעל] אומר "הילך כמה
שאמרה": אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: אפילו הגיע גט לידה - אינה מגורשת
(דשליח להולכה - על הבעל לעשות, והאשה
מתגרשת כשיגיע גט לידה; ושליח לקבלה - על האשה לעשות, שיהא הוא שלוחה וכמותה,
ותתגרש משיגיע גט ליד שליח); (אלמא) שמעת מינה אדיבורא דידיה
קא סמיך (והכי אמר ליה: "מהימנת לי
דכך אמרה"; ולא עשאו שליח להולכה - הלכך אין כאן שליחות! ואין עליה
לעשות שליח להולכה, והרי "הבא לי" אמרה לו, ולא "התקבל";
והבעל נתנו, ולא בתורת שליח קבלה; ושליחות זה - אינו ביד הבעל לעשות), דאי סלקא דעתך
דאדיבורא דידה קא סמיך (ולא לדבריו האמין, אלא
"הילך כמה שאמרה היא" קאמר ליה - אם כן עשאו שליח להולכה, וזו - בידו
הוא) -
מכי מטי גיטא לידה מיהא תיגרש!?
אמר רב אשי:
(בבא מציעא עו,ב)
הכי? השתא: בשלמא אי איתמר איפכא: "התקבל לי גיטי" ואשתך אמרה
"הבא לי גיטי", והוא אומר "הילך כמו שאמרה", ואמר רב נחמן אמר
רבה בר אבוה אמר רב (כלומר: ועלה שמעת לרב נחמן
דאמר 'מגורשת', היה לך ללמוד לפי דבריו שיאמר בהגעת הגט לידו או לידה דליהוי גירושין): (או אדיבורא דידיה סמיך או אדיבורא דידה סמיך, כיצד:
אמר רב נחמן) 'משיגיע גט לידו (דשליח) מגורשת' - אלמא (יש ללמוד) דאדיבורא דידה קא סמיך (ולא לו האמין, ונתרצה למסרו לו בתורת שליח לקבלה, כדברי
האשה, והבעל עצמו גירש); אי נמי (ואי הוה אמר רב נחמן עלה) 'משהגיע גט לידה
מגורשת' (ולא בקבלת השליח) - (יש ללמוד) אלמא דאדיבורא דידיה קא סמיך (ומהימן ליה דהכי אמרה קאמר ליה, ועשאו שליח להולכה,
והשליח נתרצה להיעקר מתורת שליחות של אשה לקבלה, ונעשה שליח לבעל לגרש, והרי עשה
שליחותו והגיעה לידה); אלא התם (דשמעת ליה דאמר 'אינה מגורשת'
אין לך ללמוד מדרב נחמן דאדיבורא דידה סמיך ואין כאן שליחות כדאמרת, דאי נמי
אמרינן דאדיבורא דידה סמיך: דאף הבעל עשאו שליח להולכה, כדברי האשה) - (אין כאן שליחות, שהרי השליח לא נתרצה) משום דעקר שליח לשליחותיה
לגמרי, דאמר ליה "שליח לקבלה הוינא (איפשי
להעשות: שלא אטרח להגיע לידה), (אבל) להולכה לא הוינא (לטרוח ולהגיע לידה אי אפשי להעשות)" (הלכך אפילו נמלך והגיעו אצלה - אין זה שליח שניתן לגירושין:
שכשקבלו - לא קבלו על מנת כן).
(ואי קשיא: הא אמרינן גביה
איפכא: היכא דהיא אמרה "התקבל" והוא אמר לבעל "אשתך אמרה הבא",
והוא אמר "הילך כמה שאמרה", דאי הוה אמר עלה 'משיגיע גט לידו - מגורשת'
הוה שמעינן דאדיבורא דידה סמיך, ומסרו לו על מנת קבלה, ולא קשיא לן 'הא שליח עקר
לשליחותיה, ולא נתרצה הוא בשליחות קבלה' - איכא למימר: דאי הוה אמר רב נחמן הכי -
הוה קא משמע לן דהאי - לאו עקירה הוא, דהא מתרצה להיות שליח להולכה, כל שכן דמתרצה
בשליחות קבלה, שהקבלה בכלל הולכה לענין הטורח!)
איבעית אימא (אשינויא דריש פירקא קאי): האי תנא 'חזרו' נמי
'הטעו' קרי ליה (וזה את זה דקתני במתני' בפועלים
ובעל הבית נמי קאמר ולא בדאטעו פועלים אהדדי), דתניא [תוספתא פ"ז מ"א] (דגבי פועלים ובעל הבית נמי קרי להו 'הטעו'): 'השוכר את האומנין
והטעו את בעל הבית או בעל הבית הטעה אותן - אין להם זה על זה אלא תרעומת (דאמר להן "תשכירו עצמכם לאחרים", ואינהו נמי
אמרו ליה כי הדרי בהו "צא ושכור אחרים"; ומיהו תרעומת איכא: שיהו צריכים
לחזר זה אחר פועלים, וזה אחר שוכרים; ותביעת ממון ליכא, דהא דברים בעלמא נינהו); במה דברים אמורים (דאין להם עליו ממון אם חוזר הוא)? - שלא הלכו (למקום המלאכה, ובבקר אמר להן "חוזרני בי"), אבל (אם) הלכו (אצל המלאכה, כגון:) חמרים (אם חמרים הן, ששכרן להביא לו תבואה ממקום אחר והלכו) ולא מצאו תבואה, פועלין
(או אם פועלים הם ששכרם לעדור
שדהו, והלכו) ומצאו שדה כשהיא לחה (במים,
ואינה ראויה לעידור) - נותן להן שכרן (של כל
היום)
מֻשלם (כפי הראוי להם, וכדמפרש ואזיל); אבל אינו דומה הבא טעון
לבא ריקן (ואומדים את החמרים כמה אדם
רוצה לפחות משכרו של אותה הדרך לבא ריקם מלבא טעון), עושה מלאכה ליושב ובטל (ואומדין את הפועלין כמה אדם רוצה ליטול שכרו פחות ולישב
בטל, מלעדור כל היום וליטול כך וכך); במה דברים אמורים (ארישא קאי; ועד השתא פריש מידי דשכירות, והשתא פריש מילי
דקבלנות: במה דברים אמורים דהיכא דחזרו בהן, או הוא חזר - אין להם אלא תרעומת)? - (בזמן) שלא התחילו במלאכה, אבל התחילו במלאכה (יש דין אחר ביניהם; מהו הדין? -) שמין להן (לפי התנאי) מה שעשו (ויקבלו כפי חשבון שעשו); כיצד? קבלו קמה לקצור בשני סלעים,
קצרו חציה והניחו חציה; בגד לארוג בשני סלעים, ארגו חציו (ומגיע לשכרן סלע לפי תנאם) והניחו חציו - שמין להן את מה
שעשו: [אם] היה יפה [עשית
היתרה היתה עולה] ששה דינרים (שאם היה בא לשכור שכיר לחציה אינו מוצא בפחות מששה דינרים
[סלע וחצי; סלע הוא ארבעה דינרים], ונמצא
נפסד בעל הבית במה שעתיד להעשות) - נותן להן סלע (אפילו הכי אין הולכין אחר העתיד להעשות אלא שמין להן
את מה שעשו לפי חשבון תנאו, ונותן להם סלע), או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים
(דלית ליה להאי תנא הא דתנן במתניתין
'כל החוזר בו ידו על התחתונה'); ואם סלע (ואם אין יפה אלא סלע, דנמצאין פועלין לעשות חציה השני
בסלע)
- נותן להם
תוספות ד"ה השוכר וסוגיא דף עו ע"ב
הקדמה: שכר העבודה: שני סלעים; חצי העבודה: סלע
אחד;
'הוזלה העבודה' – היינו שהשלמת שאר העבודה היא
חצי סלע
'הוקרה העבודה' – היינו שהשלמת שאר העבודה היא
סלע וחצי
תשלום בעל הבית לפועלים שחזרו באמצע העבודה
|
תשלום בעל הבית לפועלים שחזרו באמצע העבודה |
|
|
|
רבי דוסא |
רבנן |
המקרה |
|
חצי סלע |
סלע |
חזרו הפועלים והוקרה העבודה |
|
סלע |
סלע |
חזר בעל הבית והוקרה העבודה |
|
סלע1 |
סלע |
חזרו הפועלים והוזלה העבודה |
|
סלע וחצי |
סלע |
חזר בעל הבית והוזלה העבודה |
1מקרה זה אינוו
מבואר בתוספות, ואף שלא מפסיד בעל הבית, שהרי ימצא פועלים בחצי סלע להשלים העבודה,
מכל מקום כיון שחזרו הפועלים – ידם על התחתונה, ולא יקבלו סלע וחצי; אולם סלע
יקבלו, שהרי לא הפסיד בעל הבית בחזרתם.
תני תנא (בההיא דלעיל: 'הלכו חמרים
ולא מצאו כו') קמיה דרב: 'נותן להם שכרן מֻשלם'. אמר ליה: חביבי (דודי רבי חייא) אמר: אילו אנא הואי (אי אני השוכר) - לא הוה יהיבנא להן אלא כפועל
בטל, ואת אמרת 'נותן להם שכרן מֻשלם'? והא עלה קתני (נמי דכפועל בטל הוא דשקלו): 'אינו דומה הבא טעון להבא ריקן,
עושה מלאכה ליושב ובטל'!?
לא סיימוה קמיה (לא סיימו סוף הברייתא לפניו).
איכא דאמרי סיימוה קמיה, והכי קאמר: חביבי אמר: אי הואי אנא לא הוה יהיבנא ליה
כלל (דמזלייהו גרם, ואינהו נמי הוה להו
לאסוקי אדעתייהו שמא ימצאו שדה לחה), ואת אמרת כפועל בטל?! אלא קשיא הך - לא קשיא: הא
דסיירא לארעיה מדאורתא (והוליך הפועלים לשם,
וראוה, ולא הבינו שהיא לחה; או שירדו גשמים בלילה - לית להו כלל, דהא חזו אינהו
גופייהו, ועל מנת כן נשתכרו לו, והרי לא יכולין, ולא היה להן לילך בבקר) הא דלא סיירא לארעיה
מאורתא (עליו היה לתת לב לדבר ולהודיעם
"אם תמצאו שדה לחה - לא אתן לכם כלום" - ויהיב להו כפועל בטל), כי הא דאמר רבא: האי
מאן דאגר אגירי לרפקא, ואתא מטרא ומלייה מיא, אי סיירא לארעיה מאורתא -
(בבא מציעא עז,א)
פסידא דפועלים (גשמים שירדו - הפסד פועלים
הוא: דלא יהיב להו מידי, דאמר להו "מזלייכו גרם"); לא סיירא לארעיה מאורתא -
פסידא דבעל הבית (דאמרי ליה "מי יימר
דלדעתא דההוא ארעא אגרתן"?), ויהיב להו כפועל בטל.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת פסוקי
המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים
- אותיות
10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה
בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף,
ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.