בבא מציעא עח

מקרא: בתחתית הדף

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף עח

המשך פרק ששי 'השוכר את האומנין'

(בבא מציעא עז,ב)

ההוא גברא דזבין ליה חמרא (חמור) לחבריה, ופש ליה (גבי לוקח) חד זוזא, וקא עייל ונפיק (מוכר) אזוזא (אההוא זוזא); יתיב רב אשי וקא מעיין בה: כי האי גוונא (משום חד זוזא מי אמרינן דמצי למיהדר) - מאי? קני או לא קני?

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: הכי אמר אבימי מהגרוניא משמיה דרבא: זוזא כזוזי דמי ולא קני.

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: והא אמרינן משמיה דרבא 'קני'?

אמר ליה: תתרגם שמעתיך במוכר שדהו

(בבא מציעא עח,א)

מפני רעתה (דאנן סהדי דבלאו אונסא דזוזי נמי הוה מזבין לה, והאי דעייל ונפיק אזוזי - ממהר הוא לגבות, שלא יחזור לוקח).

פשיטא בעי לזבוני במאה (היה צריך למאה זוזי ורצה למכור שדה קטנה במאה זוז) ולא אשכח (ולא מצא לה לוקחין), וזבין במאתים (ומכר גדולה במאתים) וקא עייל ונפיק אזוזי (וזה [הלוקח] עיכבם) - לא קני (דאנן סהדי דעל כורחו מכר המוֹתר, ויכול לומר "לכך הייתי מחזר אחר המעות: לקנות שדה קטנה תחתיה"); אלא אי בעי לזבוני במאה ולא אשכח (לא מצא לה לוקחין מיד), ואי טרח (ואילו היה טורח טובא לחזור אחר הלוקחין) הוה משכח (לוקחי שדה קטנה), ולא טרח וזבין במאתים (הוקשה לו הטורח ומכר הגדולה במאתים), וקא עייל ונפיק אזוזי – מאי? כמוכר שדהו מפני רעתה דמי (כיון דמשום טירחא דאהדורי אחר לוקח הוקלה עליו למכור אותה בלא דוחק מעות, שמע מינה לא חביבה היתה עליו)? או לא?

תיקו.

שכר את החמר ואת הקדר ... שוכר עליהן או מטען:

עד כמה שוכר עליהן?

אמר רב נחמן: עד כדי שכרן (אם עשו אצלו קצת המלאכה ולא קיבלו כלום - שוכר עליהן כל מה שהוא חייב להן יוסיף לאחרים ויגמרו).

איתיביה רבא לרב נחמן: 'עד ארבעים וחמשים זוז'?

אמר ליה: כי תניא ההיא - באתה חבילה לידו (אם יש בידו משלהן הרבה, כדרך האומנים המקבלים עליהן מלאכה מביאים כלי אומנות לבית בעל הבית).

משנה:

השוכר את החמור להוליכו בהר והוליכו בבקעה; בבקעה והוליכו בהר (בראש ההר) אפילו זו עשר מילין וזו עשר מילין (ואף על פי שהדרך חלק וישר) ומתה - חייב (בגמרא מפרש מאי שנא רישא הכא דלא מפליג בין הוחלקה להוחמה ובסיפא מפליג: להוליכה בהר והוליכה בבקעה).

השוכר את החמור להוליכה בהר והוליכה בבקעה: אם החליקה – פטור (שבהר היא ראויה להחליק יותר, שראש ההר חד ומשופע לצדדין), ואם הוחמה – חייב (שהבקעה מעלה הבל, לפי שההרים סביבה ואין אויר שולט בה);

להוליכה בבקעה והוליכה בהר: אם החליקה – חייב, ואם הוחמה - פטור; אם מחמת המעלה (בעלותה מרגל ההר לראשו) – חייב (שהמעלה גרמה לה, והוא שינה להוליכה בהר).

השוכר את החמור והבריקה (בגמרא מפרש) או שנעשית אנגריא (שנטלוה לעבודת המלך): אומר לו (משכיר לשוכר) "הרי שלך לפניך (טלנה כמו שהיא סמויה ותלך שאף מזלך גרם כמו מזלי וּטְרַח וישר אותה בדרכים; וגבי אנגריא נמי "המתן עד שתשוב, שאף מזלך גרם, ונפסיד שנינו")"; מתה או נשברה (שמפסיד כל שכרו) - חייב (המשכיר למכור העור והנבילה לכלבים ולהוסיף מעות, ו)להעמיד [לו] חמור (או ישכור לו אחר בדמי נבילה, שהרי חמור זה שיעבד לו, או יחזיר לו שכרו).

גמרא:

מאי שנא רישא, דלא קא מפליג, ומאי שנא סיפא דקא מפליג (בין הוחלקה להוחמה)?

אמרי דבי רבי ינאי: רישא - (לא הוחלקה ולא הוחמה) שמתה מחמת אויר (ומתה מעצמה; הואיל ושינה בה - יכול לומר לו), דאמרינן (הואיל ושינה בה - יכול לומר לו) "אוירא דהר קטלה (לא מתה זו אלא מחמת אויר: לא היתה לימודה ליגדל באויר הר, וקשה לה")", (או) ואמרינן "אוירא דבקעה קטלה (לא היתה לימודה באויר בקעה, וקשה לה)".

רבי יוסי בר חנינא אמר: כגון שמתה מחמת אובצנא (עייפות ויגיעה ממשאה: הוליכה בהר יכול לומר לו "עייפות המעלה שעלתה לראש ההר הועיל לה מתחילה, על כן עייפה לה לאחר זמן כשהלכה בדרך החלקה ויגעה תחת משאה, ומתה"; ואם שינה להוליכה בבקעה - אף על פי שלא ראינו אותה מזעת, ולא היום חם מאד לומר הוחמה, יש לומר: "אם הלכה בהר היה האויר שולט שם ונותן בה כח, ולא תיגע תחת משאה; בבקעה לא שליט בה אויר והיא היתה חסירת כח ויגעה לה").

רבה אמר: כגון שהכישה נחש.

רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: הא - מני? רבי מאיר היא, דאמר: כל המעביר על דעת של בעל הבית

(בבא מציעא עח,ב)

נקרא גזלן (וקמה ליה ברשותיה להתחייב בכל אונסיה; וסיפא - רבנן).

הי 'רבי מאיר'?

אילימא רבי מאיר דצבע, דתנן [בבא קמא פ"ט מ"ד; דף ק,ב; קב,ב] 'הנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור וצבעו אדום: רבי מאיר אומר: נותן לו דמי צמרו (בדמים שצמר לבן נמכר בשוק, דקנייה בגזלו לשלם כשעת הגזילה); רבי יהודה אומר: אם השבח יתר על היציאה (דמי עצים וסממנין, ולא שכר שלם) - נותן לו את היציאה, ואם היציאה יתירה על השבח - נותן לו את השבח', ממאי? דלמא שאני התם, דקניא בשינוי מעשה (ששינהו מכמות שהיה; ואיכא למאן דאמר 'שינוי קונה' ב'הגוזל' קמא (בבא קמא ק,ב), אבל גבי החמור - לא נשתנה החמור)?

אלא הא רבי מאיר, דמגבת פורים, דתניא: 'מגבת פורים (מעות שגובין הגבאין מבני העיר לחלק לעניים לסעודת פורים) - לפורים (כולה יתנוה לעניים דפורים); מגבת העיר - לאותה העיר; ואין מדקדקין בדבר (לומר: דיים בפחות, והמותר יפול לכיס של צדקה), אבל לוקחין את העגלים (לרוב, בכל המעות) ושוחטין ואוכלים אותן[YH1] , והמוֹתר (שלא יספיקו לאכול בפורים) - (ימכור ו)יפול לכיס של צדקה. רבי אליעזר אומר: מגבת פורים לפורים, ואין העני רשאי ליקח מהן רצועה לסנדלו אלא אם כן התנה במעמד אנשי העיר דברי רבי יעקב, שאמר משום רבי מאיר; ורבן שמעון בן גמליאל מיקל.'

דלמא התם נמי - דאדעתא דפורים הוא דיהיב ליה, אדעתא דמידי אחרינא לא יהיב ליה (וכיון דלאו אדעתא דהכי יהיב - נמצא מעות בחזקת בעלים, חוץ מן היוצאין בסעודת פורים)!?

אלא הא רבי מאיר, דתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי מאיר: הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק - לא יקח בו טלית; טלית - לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית.'

ודלמא שאני התם, דאתו למיחשדיה (לבעל הבית בנודר ואינו מקיים): דאמרי אינשי: "אמר פלניא זבנינא ליה לבושא לפלוני עניא, ולא זבן ליה (ששמעו עליו שאמר ליקח טלית לפלוני עני ולא קנה לו)"!? אי נמי "זבנינא ליה גלימא ולא זבן ליה"!?

אם כן ליתני 'מפני החשד'; מאי 'מפני שמעביר על דעתו של בעל הבית' - שמע מינה משום דשָני הוא, וכל המעביר על דעת של בעל הבית נקרא גזלן.

השוכר את החמור והבריקה:

מאי 'והבריקה'?

הכא תרגימו 'נהוריתא (מוליי"א בלע"ז, היוצאת בשחור העין)';

רבא אמר 'אבזקת (התולעים התליעו רגליה)'.

ההוא דאמר להו "אבזקת במילתא דמלכא (ראיתי עש שאוכל שיראים של אוצר המלך)"! אמרו ליה: במאי? בטלי כסף (כלי פשתן) או בטלי דהב (כלי צמר צבועין אדום)?

איכא דאמרי: "בטלי כסף" אמר, וקטלוה (שאין עש אוכל כלי פשתן).

איכא דאמרי: "בטלי דהב" אמר – ושבקוה.

או שנעשית אנגריא - אומר לו "הרי שלך לפניך":

אמר רב: לא שנו אלא באנגריא חוזרת, אבל אנגריא שאינה חוזרת (הוה ליה כמתה או נשברה) - חייב להעמיד לו חמור.

ושמואל אמר: בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת: אם בדרך הליכה ניטלה (שהאנגריא מוליכתה לדרך שהיה זה רוצה להלך) - אומר לו "הרי שלך לפניך" (שכן דרך אנגריא: נוטל חמורו של זה, ומהלך בעליה אחריה, וכל חמור שפוגע בו ראשון - נוטלו ומחזיר לו את שלו, והשני חוזר אחר חמורו עד שפוגע באחר; הלכך אומר לו: "הואיל ואף מזלך גרם - שכור חמור אחר ולך אחריו עד שיפגע בחמור אחר"), ואם לאו בדרך הליכתה ניטלה - חייב להעמיד לו חמור.

מיתיבי [תוספתא בבא מציעא (ליברמן) פרק ז הלכה ז]: 'השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה (עדיין היא ראויה למשאו) - אומר לו "הרי שלך לפניך"; מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור'; בשלמא לרב לא קשיא (רומיא דמתניתין אהדדי, דמצי לשנויי): כאן באנגריא חוזרת כאן באנגריא שאינה חוזרת, אלא לשמואל קשיא? וכי תימא: לשמואל נמי לא קשיא, כאן שבדרך הליכתה ניטלה כאן שלא בדרך הליכתה ניטלה - הא מדקתני סיפא 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הליכתה ניטלה, אומר לו "הרי שלך לפניך", ואם לאו חייב להעמיד לו חמור' - מכלל דלתנא קמא לא שאני ליה!?

אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי שמעון בן אלעזר דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר!

איבעית אימא: כולה רבי שמעון בן אלעזר היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'השוכר את החמור והבריקה או נשתטית, אומר לו "הרי שלך לפניך"; מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמ�ור; במה דברים אמורים? - שלא בדרך הליכתה ניטלה, אבל ניטלה בדרך הליכתה, אומר לו "הרי שלך לפניך" -

(בבא מציעא עט,א)

דברי רבי שמעון בן אלעזר, שהיה רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הילוכה ניטלה - אומר לו "הרי של�ך לפניך", ואם לא - חייב להעמיד לו חמור'.

ומי מצית מוקמת לה כרבי שמעון בן אלעזר? והא קתני רישא: 'השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה - אומר לו "הרי שלך לפניך"', ואילו רבי שמעון בן אלעזר אמר 'השוכר את החמור לרכוב עליה והבריקה או שנשתטתה - חייב להעמיד לו חמור'!

אמר רבה בר רב הונא: לרכוב עליה שאני (שמא תפול תחתיו בגשר או תשליכנו באחת הפחתים).

אמר רב פפא: וכלי זכוכית - כלרכוב עליה דמי.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM

הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.