מקרא: בתחתית הדף

מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

 

בבא מציעא דף עט

 

המשך פרק ששי 'השוכר את האומנין'

 

 

(בבא מציעא עח,ב)   

או שנעשית אנגריא - אומר לו "הרי שלך לפניך":

אמר רב: לא שנו אלא באנגריא חוזרת, אבל אנגריא שאינה חוזרת (הוה ליה כמתה או נשברה) - חייב להעמיד לו חמור.

ושמואל אמר: בין אנגריא חוזרת בין אנגריא שאינה חוזרת: אם בדרך הליכה ניטלה (שהאנגריא מוליכתה לדרך שהיה זה רוצה להלך) - אומר לו "הרי שלך לפניך" (שכן דרך אנגריא: נוטל חמורו של זה, ומהלך בעליה אחריה, וכל חמור שפוגע בו ראשון - נוטלו ומחזיר לו את שלו, והשני חוזר אחר חמורו עד שפוגע באחר; הלכך אומר לו: "הואיל ואף מזלך גרם - שכור חמור אחר ולך אחריו עד שיפגע בחמור אחר"), ואם לאו בדרך הליכתה ניטלה - חייב להעמיד לו חמור.

מיתיבי [תוספתא בבא מציעא (ליברמן) פרק ז הלכה ז]: 'השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה (עדיין היא ראויה למשאו) - אומר לו "הרי שלך לפניך"; מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור'; בשלמא לרב לא קשיא (רומיא דמתניתין אהדדי, דמצי לשנויי): כאן באנגריא חוזרת כאן באנגריא שאינה חוזרת, אלא לשמואל קשיא? וכי תימא: לשמואל נמי לא קשיא, כאן שבדרך הליכתה ניטלה כאן שלא בדרך הליכתה ניטלה - הא מדקתני סיפא 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הליכתה ניטלה, אומר לו "הרי שלך לפניך", ואם לאו חייב להעמיד לו חמור' - מכלל דלתנא קמא לא שאני ליה!?

אמר לך שמואל: לאו מי איכא רבי שמעון בן אלעזר דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבי שמעון בן אלעזר!

איבעית אימא: כולה רבי שמעון בן אלעזר היא, וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'השוכר את החמור והבריקה או נשתטית, אומר לו "הרי שלך לפניך"; מתה או שנעשית אנגריא - חייב להעמיד לו חמור; במה דברים אמורים? - שלא בדרך הליכתה ניטלה, אבל ניטלה בדרך הליכתה, אומר לו "הרי שלך לפניך" -

 

(בבא מציעא עט,א)   

דברי רבי שמעון בן אלעזר, שהיה רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם בדרך הילוכה ניטלה - אומר לו "הרי שלך לפניך", ואם לא - חייב להעמיד לו חמור'.

ומי מצית מוקמת לה כרבי שמעון בן אלעזר? והא קתני רישא: 'השוכר את החמור והבריקה או שנשתטתה - אומר לו "הרי שלך לפניך"', ואילו רבי שמעון בן אלעזר אמר 'השוכר את החמור לרכוב עליה והבריקה או שנשתטתה - חייב להעמיד לו חמור'!

אמר רבה בר רב הונא: לרכוב עליה שאני (שמא תפול תחתיו בגשר או תשליכנו באחת הפחתים).

אמר רב פפא: וכלי זכוכית - כלרכוב עליה דמי.

 

אמר רבה בר רב הונא אמר רב: השוכר את החמור לרכוב עליה ומתה לו בחצי הדרך - נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו (לשוכר) עליו (על המשכיר) אלא תרעומות (שהשכיר לו חמור כחושה).

היכי דמי?: אי דשכיח לאגורי (מוצא חמור אחר כאן לשכור) - תרעומות מאי עבידתיה? אי דלא שכיח לאגורי - אגרא בעי למיתב ליה?!

לעולם דלא שכיח לאגורי, ומשום דאמר ליה: "אילו בעית למיתי עד הכא - לאו אגרא בעית למיתב?".

היכי דמי?: אי דאמר ליה 'חמור' סתם - הא חייב להעמיד לו חמור אחר; אי דאמר ליה 'חמור זה': אם יש בדמיה (של נבילה) ליקח (בו חמור כל שהוא) – יקח (וישלים דרכו, דהא שיעבד לו חמור זה, ותנן במתניתין 'מתה - חייב להעמיד לו חמור אחר')!?

(ומשני:) לא, צריכא בשאין בדמיה ליקח.

(ופרכינן:) אם יש בדמיה לשכור - ישכור (ימכור שוכר זה את הנבילה באשר הוא שם, וישכור חמור לעצמו, דהא שיעבד לו חמור זה; ותנן במתניתין 'מתה חייב להעמיד לו חמור אחר')!?

רב לטעמיה, דאמר רב: לא מכלינן קרנא -

דאתמר: השוכר את החמור ומתה לו בחצי הדרך: אמר רב: אם יש בדמיה ליקח – יקח; לשכור - אל ישכור.

ושמואל אמר: אף לשכור – ישכור.

במאי קמיפלגי?

רב סבר: לא מכלינן קרנא (וכי תנן במתניתין 'חייב להעמיד לו חמור [אחר]' - היכא דמתה בעודה בבית הבעלים: דמוסיף ולוקח חמור, ולא כליא קרנא; אבל למוכרה ולהוציא הדמים לשכור אחרת - לא), ושמואל סבר מכלינן קרנא.

 

מיתיבי: 'יבש האילן (מי שמישכן אילן לחבירו כי הני משכנתא דסורא, דכתבי 'במִשלם שנייא אילין - תיפוק ארעא דא בלא כסף' [לעיל (דף סז,ב)]) או נקצץ - שניהם אסורין בו (לבקע עצים ולשרוף: דאי שריף ליה לוה - כליא קרנא דמלוה, ואי שריף ליה מלוה - כליא קרנא דלוה)! כיצד יעשה? - ילקח בו קרקע, והוא אוכל פירות.' והא הכא (דשדה זו שהן לוקחין בדמי העצים): כיון דכי מטי יובל (ושמא יפגע יובל בתוך שני המשכונא) קא הדרא ארעא למרה, וקא כליא קרנא (דלוה)!

הכא במאי עסקינן? - דזבין ליה לשיתין שנין, דאמר רב חסדא אמר רב קטינא: מנין למוכר שדהו לששים שנה שאינה חוזרת ביובל (אלא ימתין עד ששים ותחזור לו)? - שנאמר (ויקרא כה,כג) וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת [כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי] (כאן פירש לך טעמו של מצות יובל); (אלמא) מי שאין שם יובל – נצמתת; יש שם יובל - אינה נצמתת (אין היובל מוציא אלא קרקע שאם לא היתה מצות יובל היתה נצמתת); יצתה זו: שאף על פי שאין שם יובל - אינה נצמתת.

סוף סוף לכי מטו שיתין שנין קא הדרא ארעא למרה, וקא כליא קרנא!?

אלא הכא במאי עסקינן? - בזמן שאין היובל נוהג (דלא כליא קרנא)!

הכי נמי מסתברא: דאי סלקא דעתך בזמן שהיובל נוהג ומכלינן קרנא (אי לא למכליא קרנא חייש – למה לי ליקח בו קרקע?) - נצלחיה לציבי ונשקליה (יבקע המלוה את העצים וישרפם)!

אי משום הא - לא קשיא: זמנין דשלמו שני משכנתא (שנים שהיה האילן ממושכן לו) מקמי יובל (יכלו לפני היובל ארבע או חמש שנים, ואותן שנים יאכל לוה את הפירות קודם שתשוב לבעלים, ולעולם מכלינן קרנא); אי נמי דמטו ליה זוזי ופריק לה ארבע וחמש שנין מקמי יובל.

 

תנו רבנן: 'השוכר את הספינה וטבעה לה בחצי הדרך: רבי נתן אומר: אם נתן (את השכר, ואפילו כולו) - לא יטול (כדמפרש לקמן: דהתובע ידו על התחתונה), ואם לא נתן - לא יתן.'

היכי דמי: אילימא ב'ספינה זו' ו'יין סתם' - אם נתן אמאי לא יטול? נימא ליה "הב לי ספינתא דאנא מייתינא חמרא" (בתמיה: והלא טענת התובע בריא, וחזקה מטענת הנתבע: דאמר ליה "הב לי ההיא ספינתא גופא, דהא אמרת לי 'ספינה זו', ואנא מייתינא כאן חמרא ואוליך למקום שהתנית' דהא אנא – 'יין' סתם אמרי; וכיון דבעל היין יכול להשלים תנאו - חייב הספן להעמיד לו ספינה)! אלא ב'ספינה' סתם ו'יין זה'? - אם לא נתן אמאי לא יתן?

 

(בבא מציעא עט,ב)   

נימא ליה "הב לי ההוא חמרא (גופיה), ואנא מייתינא ספינתא (ואנא מייתינא ספינתא אחריתי)" (הואיל והספן יש בידו להשלים תנאו, וזה מעכב - ישלם כל השכר)!

אמר רב פפא: לא משכחת לה (להא דרבי נתן) אלא ב'ספינה זו' ו'יין זה', אבל ב'ספינה' סתם ו'יין' סתם (ולא ביד זה וזה להשלים - הלכך יד תובע על התחתונה, דאמר ליה היאך "אנא לא מעכבנא מכי מייתית דידך") - חולקין (אם קבל - יחזיר החצי, ואם לא נתן - יתן החצי: שהרי ביד שניהם להשלים, ואם יעכב הנתבע מליתן החצי - יעשה תנאו). [עיין תוספות ד"ה אי, נמוקי יוסף]

 

 

שכר ספינה וטבעה בחצי הדרך

לא נתן שכרה

נתו שברה

 

פטור1

פטור1

ספינה זו ויין סתם

חייב2

חייב

ספינה סתם ויין זה

פטור

חייב

ספינה זו ויין זה

חולקין3

חולקין3

ספינה סתם ויין סתם

 

1 דאמר ליה הב לי ספינתא, דאנא מייתינא חמרא!

2 כתבו התוספות בד"ה אלא שעל חצי הדרך שהלך יתן שכרו מֻשלם, ועל החצי שלא הלך יתן שכרו כפועל בטל. אולם הריב"ם בתוד"ה אי (דף עט,ב) סבירא ליה שצריך לתת רק שכר חצי הדרך צשכבר הלך, אבל חצי הדרך שלא הלך פטור, דכיון דאנוס הוא ומוחזק הוא – יכול לטעון שמזלו של השכיר הוא שגרם לספינה לטבוע.

3 כתבו התוספות הנ"ל שבמקרה זה מסופק הריב"ם האם צריך לשלם (או להחזיר) חצי השכר או רק רבע השכר (וחולקים רק את השכר על מה שהספינה כבר הלכה)

 

 

תנו רבנן: 'השוכר את הספינה ופרקה לה בחצי הדרך (קא סלקא דעתיה 'שכרה עד מקום פלוני בכך וכך', וכשהגיע לחצי הדרך - פרקה והוציא חבילותיו ממנה) - נותן לו שכרו של חצי הדרך, ואין לו (לבעל הספינה) עליו אלא תרעומת'; היכי דמי?: אילימא דקא משכח לאגורה (להשכירה לאחרים) - אמאי אית ליה תרעומת? ואי דלא קא משכח לאגורה - כוליה אגרה בעי שלומי [תוספות: כפועל בטל]?

לעולם דקא משכח לאגורה, אלא אמאי אית ליה תרעומת? משום רפסתא דספינתא (ריעוע הספינה: שמתרועעת בהוצאת חבילות והכנסת חבילות).

אי הכי, טענתא מעלייתא הוא, וממונא אית ליה גביה!?

אלא מאי 'פרקה' - דפרקה לטועניה בגויה (בחצי הדרך הוסיף לתת בה חבילות שהיו לו לשם, והוא התנה מתחילה לכך: ליתן בתוכה כאשר ירצה, והשכר לפי חשבון המשואות והדרך; הלכך נותן לו שכר תוספת המשאוי של חצי הדרך); אלא מאי 'תרעומת'? משום שינוי דעתא (הייתי סבור ללכת מהר ולחזור מהר); אי נמי לאשלא יתירא ("צריך אני לקנות חבלים ביוקר כאן, שכשהספינה מכבדת - צריך להפליגה אל אמצעית הנהר למקום מים עמוקים, שלא תהא גוששת, וצריך חבלים ארוכים, ואתה לא הודעתני שאכניס חבלים הצריכים לה").

טבלת סיכום מאת DAFYOMI ADVANCEMENT FORUM

השוכר את הספינה ופרקה לה באמצע הדרך

מתי יש למשכיר תרעומת על השוכר?

על פי תוספות ד"ה דפרקיה

מהו

"אשלא יתירא"?

מהו

"שנוי דעתא"?

מהו "פרקה לטועניה בגויה"?

 

צריך לקנות חבלים (ביוקר) מפני כובד הספינה

שהיה סבור ללכת ולחזור מהר

הוסיף סחורה

רש"י

צריך חבלים להוציא את הכלים הראשונים ולהכניס את החדשים

שמא השני אדם קשה

מכר הסחורה שבספינה לאחר

ר"ח

צריך לקנות חבלים (ביוקר) מפני כובד הספינה

לא הורגל בעל הספינה למשא ומתן עם השני

פירק סחורתו והכניס שוכר אחר סחורה כבידה יותר (ואין היזק לספינה)

ריב"ם

 

 

תנו רבנן: 'השוכר את החמור לרכוב עליה: שוכר מניח עליה כסותו ולגנותו ומזונות של אותה הדרך; מכאן ואילך חמר מעכב עליו: חמר מניח עליו שעורים ותבן ומזונותיו של אותו היום; מכאן ואילך שוכר מעכב עליו'; היכי דמי?: אי דשכיח למזבן - חמר נמי ליעכב (השוכר שלא יניח עליה אלא מזונות של יום אחד)? ואי דלא שכיח למזבן - שוכר נמי לא ליעכב?

אמר רב פפא: לא, צריכא דשכיח למטרח ולמזבן מאוונא לאוונא (ממלון דלילה למלון דלילה): חמר דרכיה למטרח (לחזור ולשאול בעיר מי מוכר מזונות) ולמזבן, שוכר לאו דרכיה למטרח ולמזבן.

 

תנו רבנן: 'השוכר את החמור לרכוב עליה איש - לא תרכב עליה אשה; אשה - רוכב עליה איש ואשה, בין גדולה ובין קטנה (פסק לרכוב עליה אשה - מרכיב עליה כל אשה שירצה, בין שהיא גדולה ובין שהיא קטנה), אפילו מעוברת ואפילו מניקה.'

השתא מניקה אמרת (שהיא שני גופים, והוולד כבד, אמרת 'תרכב עם וולדה') - מעוברת (דחד גופא הוא) מיבעיא [בתוספות ד"ה השתא: גירסא אחרת: השתא מעוברת אמרת אִין, מניקה מיבעיא? דאשה מעוברת כבידה יותר ממניקה עם בנה...]?

 

אמר רב פפא: מעוברת והיא מניקה קאמר.

אמר אביי: שמע מינה (מדקתני 'אפילו מעוברת', דמשמע שהמעוברת כבידה מן הריקנית): ביניתא (דג הנמכר בשוק במשקל) - אכרסה תקלה (לפי כריסה כובדה: אם כריסה גדול -משקלה יותר).

למאי נפקא מינה?

למקח וממכר (אם ראית דג שכריסו גדול - לא תקנהו במשקל אלא אם כן יוציא את מעיו).

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

 

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

 

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

 רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM 

 הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

 

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה. 

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

 

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.