מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי
מתוך "גמרא נוֹחָה"
על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ
בבא מציעא דף
פא
המשך פרק ששי 'השוכר את האומנין'
(בבא מציעא פ,ב)
וכולן שאמרו "טול את שלך והבא מעות" - שומר חנם:
תנן התם (לקמן בפרק 'השואל'
(פ"ח מ"ג, דף צח,ב)): 'אמר לו שואל "שלח (אותה לי ביד עבדך או שלוחך)", ושלחה ומתה (כדרכה בדרך קודם שתיכנס לביתו) – חייב (באונסים: שמשעה שמסרה לשלוחו במצות השואל - נתחייב השואל
באונסיה; ואם לא אמר לו "שלח", אלא: המשאיל שלחה לו כשאמר לו זה "השאילני
פרתך" אמר לו "הן" ועמד ושלחה ומתה בדרך - פטור); וכן בשעה שמחזירה (אם מסרה השואל ליד השליח להשיבה לבעלה, ולא אמר המשאיל
"שלחה לי ביד פלוני" ומתה – חייב,
דלא קמה ברשותיה דמשאיל)'; אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: לא שנו (שהשואל חייב בה עד שתבא ליד המשאיל) אלא שהחזירה בתוך
ימי שאילתה (שאמר ליה "השאילני
עד זמן פלוני", והחזירה בתוך הזמן; דהתם אכתי לא כליא שאלה עד דאתיא ליד
בעלים),
אבל לאחר ימי שאילתה – פטור (ואפילו
בביתו של שואל מתה משכלו הימים - אינו שואל עליה).
מתיב רב נחמן בר פפא: 'וכולן שאמרו "טול את שלך והבא מעות" -
שומר חנם' (טעמא דגלי דעתיה שאינו
חפץ להיות עוד שומר עליה),
(בבא מציעא פא,א)
הא [אמר] "גמרתיו"
- שומר שכר (ולא אמרינן כיון שידעו הבעלים
שכלו ימי האומנות ולא שלחו והביאום - פטור השומר; וגבי השואל נמי: אף על פי שידעו
הבעלים שכלו ימי השאילה - שואל הוא)!
לא (לא תידק 'הא גמרתיו שומר שכר
הוא', אלא הכי דייק מינה): הא "הבא מעות וטול את שלך" (דגלי אדעתא דתפיס ליה אאגריה) - שומר שכר (הוא).
אבל "גמרתיו" – מאי? שומר חנם (דכל כמה דלא גלי דעתיה, ולית לן למימר דתפס ליה אאגריה
- כלתה שמירת שכר פעולה מדגמריה, ואודעיה)? אי הכי, אדתני 'וכולן שאמרו "טול את שלך
והבא מעות" - שומר חנם' נשמעינן "גמרתיו" וכל שכן "טול את
שלך" (וגבי שואל נמי: כלתה שמירת שאלה
מדידעו הבעלים שכלו ימי השאלה, דהתם לאו לאודועי בעי, דהא ידע, שלכך וכך ימים
השאילה לו [ולכן לא היה צריך לומר 'וכולן'!])!?
"טול את שלך" אצטריכא ליה: סלקא דעתך אמינא שומר חנם נמי לא הוי (ד'אינו שומרו לו עוד' קאמר ליה) – קא משמע לן (דאינו 'תופסו על שכרו' הוא דקאמר ליה, אבל מדין פקדון
- לא סליק נפשיה)>.
איכא דאמרי: אמר רב נחמן בר פפא: אף אנן נמי תנינא: 'וכולן שאמרו "טול
את שלך והבא מעות" - שומר חנם'; מאי? לאו הוא הדין "גמרתיו" (והאי דנקט "טול את שלך" לאשמועינן מינה דשומר
חנם מיהת הוי כדאמרן)? – לא; "טול את שלך" שאני.
הונא מר בר מרימר קמיה דרבינא רמי מתניתין אהדדי, ומשני:
תנן: 'וכולן שאמרו "טול את שלך והבא מעות" - שומר חנם', והוא
הדין ל"גמרתיו", ורמינהו 'אמר לו שואל "שלח" ושלחה ומתה –
חייב, וכן בשעה שמחזירה' (כל כמה
דלא אמר ליה משאיל "שלח" - קמה ברשותיה דשואל, כי היכי דבשעת שאלה קיימא
ברשות משאיל עד דאמר ליה שואל "שלח"; וקא סלקא דעתא דמשכלו ימי שאילה
קאמר, דדמי ל"גמרתיו")? ומשני: אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: לא שנו אלא
שהחזיר בתוך ימי שאילתה, אבל לאחר ימי שאילתה – פטור.
איבעיא להו: פטור מ'שואל' (מאונסין) וחייב כשומר שכר (בגניבה ואבידה)? או דלמא שומר שכר נמי לא
הוי?
אמר אמימר: מסתברא פטור משואל וחייב כשומר שכר: הואיל ונהנה (בשאילה) מהנה הוה (מהני להיות עליה שומר שכר עד שתגיע ליד הבעלים).
תניא כוותיה דאמימר: 'הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיו (סבלונות לארוסתו), ואמר לו "אם מקבלין
אותן ממני - אני נותן לך דמיהן, ואם לאו - אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן (שיחזיקו לי טובה שפקדתים בסבלונות)", ונאנסו:
בהליכה – חייב (דהואיל וקצץ דמיהן ומשכן
לשם לקיחה - הרי הם לקוחין בידו עד שידע שאינה לקוחה; והכי נמי אמרינן ב'המוכר את
הספינה' (בבא בתרא דף פז,ב): אמר שמואל: הלוקח כלי מן האומן על מנת לבקרו, ואם
אין בו מום יקחנו, ונאנס בידו - חייב; והוא דקיצי דמיה), בחזירה פטור (מאונסין בחזירה), מפני שהוא כנושא שכר (ולא כשואל; ומהו נשיאות שכרו? הואיל ונהנה שנתפאר
בהן; והיינו 'כוותיה דאמימר': דאף על גב דיהיב ליה כפי טובת הנאה שבהן - הוי
עלייהו שומר שכר אחר שכלתה שמירת המקח, הואיל ונהנה; כל שכן גבי שאלה, דלא יהיב
ליה מידי).
ההוא גברא דזבין ליה חמרא לחבריה. אמר ליה: "קא ממטינא ליה לדוכתא
פלוני; אי מזדבנא – מוטב, ואי לא - מהדרנא ליה נהליך". אזל ולא אזדבנא, ובהדי
דקא אתא – אתניס. אתא לקמיה דרב נחמן, חייביה.
איתיביה רבה לרב נחמן: 'נאנסו בהליכה חייב ובחזרה - פטור, מפני
שהוא כנושא שכר'!?
אמר ליה: חזרה דהאי - הליכה היא; מאי טעמא? סברא הוא בחזירתו "אילו
אשכח לזבוניה" - מי לא זבנה?!
שמור לי ואשמור לך שומר שכר (וחייב
אם נגנבה):
ואמאי? שמירה בבעלים היא (בעליו
של חפץ זה שנגנב - במלאכתו של שומר היה: שאף הוא משמר היה לו, וכתיב 'אם בעליו עמו לא ישלם' [שמות
כב,יד], ודרשינן לקמן 'עמו -
במלאכתו'; ואף על גב דבשואל כתיב לקמן - דרשינן ליה נמי אכולהו שומרין, בפרק 'השואל'
(לקמן דף צה,א))!?
אמר רב פפא: דאמר ליה "שמור לי היום ואשמור לך למחר" (דלאו במלאכתו הוא השתא).
תנו רבנן: '"שמור לי ואשמור לך", "השאילני ואשאילך",
"שמור לי ואשאילך", "השאילני ואשמור לך" - כולן נעשו שומרי
שכר זה לזה' (אין זה שואל
להתחייב באונסין, שאין כל הנאה שלו, שאף הוא משאילו).
ואמאי (א'שמור לי ואשמור לך' קאי)? 'שמירה בבעלים' היא
(ששניהם: זה במלאכתו של זה)? (אבל "השאילני כליך ואני אשאיל לך כליי",
"שמור לי ואשאילך", או "השאילני ואשמור לך" - אין כאן בעלים
של חפץ במלאכתו של שומר.)
אמר רב פפא: דאמר ליה: שמור לי היום ואשמור לך למחר.
הנהו אהלויי (מוכרי 'אהל' שמכבסים בו
בגדים, והוא עשב; ואיכא דאמרי 'אֲהָלוֹת'
[תהלים מה,ט; שיר השירים ד,יד], והוא
מין בושם),
דכל יומא הוה אפי לה חד מינייהו. ההוא יומא אמרו ליה לחד מינייהו: "זיל אפי
לן" (קא סלקא דעתא יומא דידיה הוה)! אמר להו:
"נטרו לי גלימאי". אדאתא פשעו בה ואגנוב. (דהשתא לא הוו אינהו בשמירת טליתו אלא כשומרי חנם,
ואצטריך למימר 'פשעו בה' דאי לא - לא מיחייבי.) אתו לקמיה דרב פפא;
חייבינהו.
אמרו ליה רבנן לרב פפא: אמאי? פשיעה בבעלים (שאף הוא במלאכתן היה) היא!?
אכסיף.
לסוף איגלאי מילתא דההוא שעתא שכרא הוה קא שתי. (ולא היה במלאכתן: שעדיין לא התחיל לאפות, ונמצא
שבשעה שנעשו הן שומרין - לא מסר עצמו להיות מלאכתן עליו). (אבל אם נתעסק מיד ואפה, ולאחר שאפה שתי שכרא, ובאותה
שעה אבדה טליתו - פשיעה בבעלים נמי הויא: הואיל וכשנעשו שומרין היה במלאכתן,
דאמרינן לקמן (דף צה,ב) 'היה עמו בשעת שאלה - אינו צריך להיות עמו בשעת
שבורה ומתה'!)
הניחא למאן דאמר (בפרק 'השואל' (שם,א)) פשיעה בבעלים פטור -
משום הכי אכסיף; אלא למאן דאמר (פשיעה
בבעלים)
חייב (שלא נאמרה פטור בבעלים אלא בשואל
ושומר שכר, שחיובן בלא פשיעה, אבל שומר חנם שחיובו אינו אלא בפשיעה אינו פטור משום
'בעליו עמו' [שמות
כב,יד] הואיל ופשע) - אמאי אכסיף?
אלא ההוא יומא - לאו דידיה הוה, ואמרו ליה לדידיה: "זיל אפי לן
את", ואמר להו "בההוא אגרא דקא אפינא לכו נטורו גלימאי" (והוו להו שומרי שכר);
(בבא מציעא פא,ב)
עד דאתא – אגניב (בלא פשיעה); אתו לקמיה דרב פפא,
חייבינהו (וחייבינהו משום גניבה דשומר שכר). אמרו ליה רבנן לרב
פפא: 'הא - שמירה בבעלים היא!?' אכסיף. לסוף איגלאי מילתא דההיא שעתא שכרא הוה
שתי.
הנהו בי תרי, דהוו קא מסגו באורחא, חד אריך וחד גוצא; אריכא רכיב חמרא והוה
ליה סדינא (של פשתן, ואין מים מכבידין אותו
כל כך);
גוצא מיכסי סרבלא (גלופקרא שקורין
קו"ץ, והוא של צמר, והרבה מים נבלעין בו ומכבידין אותו; לפיכך [בהמשך
הספור] פשט הסרבל ונתכסה בסדין) וקא מסגי בכרעיה [הולך ברגילו]. כי מטי לנהרא - שקליה לסרבליה ואותביה עילוי
חמרא, ושקליה לסדיניה דההוא ואיכסי ביה. שטפוה מיא לסדיניה. אתא לקמיה דרבא,
חייביה. אמרו ליה רבנן לרבא: אמאי? שאלה בבעלים היא (שבשעת השאלה היה המשאיל במלאכתו של שואל, ונשא סרבל
שלו על חמורו, ומעביר לו על אמת המים)?
אכסיף. לסוף איגלאי מילתא דבלא דעתיה שקליה ובלא דעתיה אותביה.
ההוא גברא דאוגר ליה חמרא [השכיר
חמור]
לחבריה; אמר ליה "חזי לא תיזול באורחא דנהר פקוד, דאיכא מיא; זיל באורחא
דנרש, דליכא מיא." אזיל באורחא דנהר פקוד, ומית חמרא. כי אתא – אמר:
"אִין, באורחא דנהר פקוד אזלי, ומיהו ליכא מיא!"
אמר ליה רבא: מה ליה לשקר? אי בעי אמר ליה 'אנא באורחא דנרש אזלי'?
אמר ליה אביי: 'מה לי לשקר' במקום עדים (דאנן סהדי שאין אותו הדרך בלא מים) לא אמרינן[YH1].
"שמור לי" ואמר לו "הנח לפני" - שומר חנם:
אמר רב הונא: אמר לו "הנח לפניך" - אינו לא שומר חנם ולא שומר
שכר (כיון דאמר ליה 'לפניך' –
"תיב ונטר לך" קאמר ליה).
איבעיא להו: "הנח" סתמא מאי?
תא שמע: '"שמור לי", ואמר לו "הנח לפני" - שומר חנם'
- הא סתמא ולא כלום!
אדרבה: מדאמר רב הונא "הנח לפניך" - הוא דאינו לא שומר חנם ולא
שומר שכר, הא סתמא – שומר חנם הוי!
אלא מהא ליכא למשמע מינה.
לימא ([הני] סתמא) כתנאי (תנאי היא): (משנה
היא בפרק 'שור שנגח את הפרה' (בבא
קמא פ"ה מ"ב; דף מז,א) בקדר
שהכניס קדירותיו ושברן שורו של בעל הבית, או הכניס שורו ונגחו שורו של בעל הבית,
או שהכניס פירותיו ואכלתן בהמתו): 'אם הכניס ברשות בעל חצר - (בעל חצר) חייב (בנזקו, דכי אמר ליה "עול" – "עול
ואנטר לך" קאמר ליה; והוא הדין "הנח" סתמא בשוק); רבי אומר: בכולם
אינו חייב (ד'עול ותיב ונטר לך' קאמר
ליה, והוא הדין ל'הנח' סתמא בשוק) עד שיקבל עליו בעל הבית לשמור.'
ממאי? דלמא עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא בחצר, דבת נטורי היא (שאין אדם מכניס דבר לתוכה אלא להשתמר בה, דאין טורח
בשמירתה),
וכי קאמר ליה "עייל" – "עייל דאינטר לך (שאין שמירה קשה עלי)" קאמר ליה, אבל הכא
שוקא לאו בר נטורי הוא, "אנח ותיב נטר לך" קאמר ליה; אי נמי עד כאן לא
קאמר רבי התם אלא בחצרו, דלעיולי - רשותא קא בעי למשקל מיניה, וכי יהיב ליה רשותא
לעיולי – "תיב ונטר לך" קאמר ליה, אבל הכא "הנח ואנא מנטרנא"
קאמר ליה, דאי סלקא דעתך "הנח ותיב ונטר" קאמר ליה - אי לאותבה, רשותא
בעי למשקל מיניה (בתמיה)?
הלוהו על המשכון - שומר שכר:
לימא מתניתין דלא כרבי אליעזר, דתניא: 'המלוה את חבירו על המשכון ואבד
המשכון - ישבע (שלא פשע, דשומר חנם הוא
עליו, דאין אדם נוטל משכונו לגוביינא אלא להיות בטוח במעותיו שלא יוכל לכפור [כנראה
במקום שאין כותבים שטרות ואין עדים [אולי: כגון בהלואה קטנה], וכן נראה להלן,בדברי
רבי עקיבא, שברישא מדובר ללא שטר, ובסיפא מדובר בסכום גדול ובשטר],
ולעולם שומר חנם הוא עליו: שאם אבד - יגבה ממקום אחר) ויטול מעותיו - דברי רבי
אליעזר; רבי עקיבא אומר: יכול לומר לו "כלום הלויתני אלא על המשכון? אבד
המשכון אבדו מעותיך"! אבל הלוהו אלף זוז בשטר, והניח לו משכון עליהם – דברי
הכל: אבד המשכון אבדו מעותיו!' (דהא
משכון ודאי לגוביינא שקל: לגבות הימנה; דסתם שטר - יש בו שעבוד קרקעות, ויש לו
מהיכן לגבות, ובטוח הוא; וגם לכפור אינו יכול, דהא קאי שטרא! הלכך לאו
לזכרון דברים נקטיה!)
אפילו תימא רבי אליעזר, ולא קשיא: כאן [בברייתא] - שמשכנו בשעת הלואתו (קאמר רבי אליעזר שומר חנם), כאן (ומתניתין) שמשכנו שלא בשעת הלואתו (אלא לאחר זמן, כשתבעו מעותיו בבית דין ולא שילם,
ומשכנו על פי בית דין; דההוא ודאי לגוביינא שקליה)
והא אידי ואידי
(בבא מציעא פב,א)
'הלוהו על המשכון' קתני (בשעת
הלואה משמע)?
אלא לא קשיא: כאן [בברייתא] שהלוהו מעות [שומר
חנם], כאן (ומתניתין) - שהלוהו פירות [שומר
שכר].
והא מדקתני סיפא: 'רבי יהודה אומר: הלוהו מעות - שומר חנם, הלוהו פירות
- שומר שכר' מכלל דלתנא קמא לא שני ליה?!
כולה רבי יהודה היא [משנתנו], וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'הלוהו על המשכון - שומר
שכר; במה דברים אמורים? שהלוהו פירות, אבל הלוהו מעות - שומר חנם; שרבי יהודה
אומר: הלוהו מעות - שומר חנם, הלוהו פירות - שומר שכר.'[YH2]
אי הכי - קמה לה מתניתין דלא כרבי עקיבא (דקתני 'אבל אם הלוהו מעות שומר חנם', ואנן
קיימא לן במסכת סנהדרין (דף פו,א) בכולהו סתמי: סתם משנה - רבי מאיר, סתם סיפרא - רבי
יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא)!?
אלא מחוורתא [שהתנא קמא של]
מתניתין דלא כרבי אליעזר.
=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=
כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת
yeshol@gmail.com.
הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים
מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.
מקרא:
דברי
הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD;
השלמת
פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;
רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך
הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי
מקומות גם 10 MIRIAM
הערות: בסוגריים []
באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך
לבדיקת הלומד.
תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע
משפט - כך: (תענית ב,ב)
הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה
ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה.
In
your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of
the footnote.
Alternatively:
in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word
processor.
הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון
הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –
Producers
of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il,
http://www.dafyomi.co.il/
This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah
Tikva, Israel 49351
Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.