מסכת בבא מציעא בתלמוד הבבלי

מתוך "גמרא נוֹחָה"

על שם הורי נפתלי וחנה הולנדר הכ"מ

בבא מציעא דף פב

המשך פרק ששי 'השוכר את האומנין'

(בבא מציעא פא,ב)

הלוהו על המשכון - שומר שכר:

לימא מתניתין דלא כרבי אליעזר, דתניא: 'המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון - ישבע (שלא פשע, דשומר חנם הוא עליו, דאין אדם נוטל משכונו לגוביינא אלא להיות בטוח במעותיו שלא יוכל לכפור [כנראה במקום שאין כותבים שטרות ואין עדים [אולי: כגון בהלואה קטנה], וכן נראה להלן,בדברי רבי עקיבא, שברישא מדובר ללא שטר, ובסיפא מדובר בסכום גדול ובשטר], ולעולם שומר חנם הוא עליו: שאם אבד - יגבה ממקום אחר) ויטול מעותיו - דברי רבי אליעזר; רבי עקיבא אומר: יכול לומר לו "כלום הלויתני אלא על המשכון? אבד המשכון אבדו מעותיך"! אבל הלוהו אלף זוז בשטר, והניח לו משכון עליהם – דברי הכל: אבד המשכון אבדו מעותיו!' (דהא משכון ודאי לגוביינא שקל: לגבות הימנה; דסתם שטר - יש בו שעבוד קרקעות, ויש לו מהיכן לגבות, ובטוח הוא; וגם לכפור אינו יכול, דהא קאי שטרא! הלכך לאו לזכרון דברים נקטיה!)

אפילו תימא רבי אליעזר, ולא קשיא: כאן [בברייתא] - שמשכנו בשעת הלואתו (קאמר רבי אליעזר שומר חנם), כאן (ומתניתין) שמשכנו שלא בשעת הלואתו (אלא לאחר זמן, כשתבעו מעותיו בבית דין ולא שילם, ומשכנו על פי בית דין; דההוא ודאי לגוביינא שקליה)

והא אידי ואידי

(בבא מציעא פב,א)  

'הלוהו על המשכון' קתני (בשעת הלואה משמע)?

אלא לא קשיא: כאן [בברייתא] שהלוהו מעות [שומר חנם], כאן (ומתניתין) - שהלוהו פירות [שומר שכר].

והא מדקתני סיפא: 'רבי יהודה אומר: הלוהו מעות - שומר חנם, הלוהו פירות - שומר שכר' מכלל ד�לתנא קמא לא שני ליה?!

כולה רבי יהודה היא [משנתנו], וחסורי מיחסרא והכי קתני: 'הלוהו על המשכון - שומר שכר; במה דברים אמורים? שהלוהו פירות, אבל הלוהו מעות - שומר חנם; שרבי יהודה אומר: הלוהו מעות - שומר חנם, הלוהו פירות - שומר שכר.'[YH1] 

אי הכי - קמה לה מתניתין דלא כרבי עקיבא (דקתני 'אבל אם הלוהו מעות שומר חנם', ואנן קיימא לן במסכת סנהדרין (דף פו,א) בכולהו סתמי: סתם משנה - רבי מאיר, סתם סיפרא - רבי יהודה, סתם ספרי - רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא)!?

אלא מחוורתא [שהתנא קמא של] מתניתין דלא כרבי אליעזר.

לימא (רבי אליעזר ורבי עקיבא) בדלא שוי משכון שיעור זוזי (דאי בדשוי מודה רבי אליעזר דלגוביינא שקליה, ובדלא שוי פליגי), ובדשמואל קא מיפלגי [עיין תוספות ד"ה נימא בדלא שוי], דאמר שמואל: 'האי מאן דאוזפיה אלפא זוזי לחבריה, ואנח ליה קתא דמגלא עילוייהו [כמשכון]; אבד קתא דמגלא - אבדו אלפא זוזי'. (דלרבי אליעזר לית ליה דשמואל, דאמר 'אבוד אלפא זוזי', וסבר דקביל לגוביינא - הא לית ליה לרבי אליעזר, דכיון דלא שוי - לזכרון דברים בעלמא הוא דנקיט ליה, ושומר חנם הוא; ורבי עקיבא אית ליה דשמואל, ואמר: סבר וקביל בתורת משכון, וכל כמה דלא מיהדרי ליה - לא לגבי.)

אי בדלא שוי משכון שיעור זוזי - דכולי עלמא לית להו דשמואל (דלרבי אליעזר לא מפסיד כלום, ולרבי עקיבא אינו מפסיד אלא כנגד המשכון)! והכא - בדשוי שיעור זוזי, וקא מיפלגי בדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: מנין לבעל חוב שקונה משכון (לכל מילי, להתחייב באונסין)? - שנאמר [דברים כד,יג: השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו וברכך] ולך תהיה צדקה [לפני ה' אלקיך]: אם אינו קונה משכון - צדקה מנא ליה? מכאן לבעל חוב שקונה משכון!

ותסברא? אימור דאמר רבי יצחק במשכנו שלא בשעת הלואתו (דהא קרא - במשכנו על ידי שליח בית דין כתיב, דכתיב לעיל מיניה 'בחוץ תעמוד' [דברים כד,יא] ומוקמינן לה לקמן (קיג,א) בשליח בית דין; וההוא ודאי קני, דלגוביינא שקליה, וליכא לדמוייה למשכנו בשעת הלואתו, ובהך פלוגתא דרבי אליעזר המלוה על המשכון קתני), אבל משכנו בשעת הלואתו - מי אמר?

אלא משכנו שלא בשעת הלואתו - כולי עלמא אית להו דרבי יצחק, והכא במשכנו בשעת הלואתו, ובשומר אבידה קא מיפלגי (דטעמא דרבי עקיבא משום דשומר שכר - מצוה הוא, והעוסק במצוה - פטור מן המצוה, דאי בעי - לא יהיב ריפתא לעניא),

דאיתמר: שומר אבידה (שמצא אבידה והכניסה אל תוך ביתו, כדכתיב (דברים כב) 'ואספתו אל תוך ביתך'): רבה אמר: כשומר חנם; רב יוסף אמר: כשומר שכר (שכר מצוה); לימא דרב יוסף - תנאי היא (דהא רבה ודאי תנאי היא, דהא רבי עקיבא לית ליה, דרבה לית ליה לאוקמי פלוגתייהו בטעמא אחרינא, דהא אהדרן בכמה טעמי ולא אתוקמא; אלא לרב יוסף - מי מיבעיא למימר תנאי, דרבי אליעזר לית ליה דרב יוסף)?

לא; בשומר אבידה דכולי עלמא אית להו דרב יוסף (כלומר: רבה הוא דדחיק לאוקמי מילתיה כתנאי, אבל רב יוסף אמר לך: רבי אליעזר נמי קאי כוותי היכא דאיכא מצוה, כגון שומר אבידה), והכא (היינו טעמא דפטור: דקא סבר אין כאן מצוה),

(בבא מציעא פב,ב)  

במלוה צריך למשכון (להשתמש בו ולפסוק עליו להיות פוחת מן החוב והולך) קמיפלגי (ורבי עקיבא סבר: אפילו הכי איכא מצוה): מר סבר מצוה קא עביד: שהלוהו, והוי שומר שכר; ומר סבר: לאו מצוה קא עביד, שלהנאתו מתכוין, והוי שומר חנם.

אבא שאול אומר: מותר לאדם להשכיר משכונו של עני להיות פוחת והולך:

אמר רב חנן בר אמי: אמר שמואל: הלכה כאבא שאול; ואף אבא שאול לא אמר אלא במרא (פושיי"ר [מכוש]) ופסל (דולייר"ה [מעצד]) וקרדום (כישנוא"ה [כלי [ברזל] בעל שני ראשים חדים]) הואיל ונפיש אגרייהו וזוטר פחתייהו.

משנה:

מעביר חבית ממקום למקום, ושברה, בין שומר חנם בין שומר שכר - ישבע (שלא פשע ויפטר). (ובגמרא מפרש טעמא אמאי פטור שומר שכר בשבועה? הא בלאו פשיעה נמי חייב, שאין זה אונס אלא כגניבה ואבידה, שהן קרובין לאונס ופשיעה.)

רבי אלעזר [בן שמוע, וכן הגירסא להלן בדברי רבא] אומר: זה וזה ישבע; ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע (כלומר: אף אני שמעתי מרבותי כרבי מאיר, אבל תמיה אני על זה ועל זה: היאך נפטרין בשבועה! ובגמרא מפרש תמיהה).

גמרא:

תנו רבנן: 'המעביר חבית לחבירו ממקום למקום, ושברהּ, בין שומר חנם בין שומר שכר – ישבע, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם. רבי אלעזר אומר: זה וזה ישבע; ותמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע.'

למימרא דסבר רבי מאיר 'נתקל לאו פושע הוא' (דקאמר 'ישבע שלא פשע פשיעה אחרת', דהא ודאי בציר מנתקל לא הוי! ועוד: דהא פוטר לנושא שכר, אלמא אונס חשיב ליה)?

והתניא [בבא קמא כח,ב-כט,א]: 'נשברה כדו ולא סילקו, נפלה גמלו ולא העמידה: רבי מאיר מחייב בהזיקן, וחכמים אומרים: פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים.' וקיימא לן (בבבא קמא ב'המניח את הכד' (דף כט,א)) דבנתקל פושע פליגי!?

אמר רבי אלעזר [בן פדת]: תברה! מי ששנה זו לא שנה זו, ואתא רבי יהודה למימר: שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם, האי כי דיניה והאי כי דיניה (דודאי נתקל לאו פושע הוא, ונושא שכר ישלם, דאי נמי לא הוי פושע - דיניה לשלם) ואתא רבי אלעזר [בן שמוע] למימר: אִין, גמרא כרבי מאיר, ומיהו תמיה אני אם יכולין זה וזה לישבע: בשלמא שומר חנם משתבע דלא פשע בה, אלא שומר שכר - אמאי משתבע? כי לא פשע נמי שלומי בעי! ואפילו שומר חנם נמי: התינח במקום מדרון (דאיכא למימר קרוב לאונס הוא), שלא במקום מדרון מי מצי משתבע דלא פשע (ודאי פושע הוא)! -

(בבא מציעא פג,א)  

ואפילו במקום מדרון נמי (היאך נפטר בשבועה במקום שבני אדם רגילין להלך אלא אם כן מביא עדים): התינח היכא דליכא ראיה, אבל היכא דאיכא ראיה (במקום שעדים מצויין) - ניתי ראיה ונפטר (ולא יפטר בשבועה, כאיסי; ורבי מאיר אית ליה 'נתקל - אנוס הוא' הלכך שומר שכר נמי פטור, ודאיסי לית ליה), דתניא: 'איסי בן יהודה אומר: [שמות כב, ט-י: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה] אין רואה (פסוק י) שבועת ה' תהיה בין שניהם [אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם]'; הא יש רואה - יביא ראיה ויפטר!

ורבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן (ולא גרסינן 'אלא' ומילתא באפי נפשיה מתרץ: הא דרמינן לעיל דרבי מאיר אדרבי מאיר ב'נתקל', ואמר רבי אלעזר 'תברא וכו' - ורבי חייא בר אבא פליג אדרבי אלעזר, ואמר: לעולם חד תנא הוא, ונתקל ודאי פושע הוא, והכא - היינו טעמא דמיפטר בשבועה): שבועה זו (להיפטר בה; ולקמיה מפרש: מאי משתבע? הא פשע!) - תקנת חכמים היא: שאם אי אתה אומר כן (שאם אי אתה פוטרו מן התשלומין כשנתקל) - אין לך אדם המעביר חבית לחבירו ממקום למקום (שדואג שלא יכשל ותשבר)!

היכי משתבע (לרבי חייא בר אבא אליבא דרבי מאיר? הא ודאי פושע הוא)?

אמר רבא: שבועה "שלא בכוונה שברתיה"; ואתא רבי יהודה (לאיפלוגי ו)למימר: (נתקל - לאו פושע הוא, אלא �קרוב לאונס ולפשיעה, ודמי לגניבה ואבידה, ותקנת חכמים אין כאן, אלא) שומר חנם ישבע, נושא שכר ישלם, האי כדיניה והאי כדיניה, ואתא רבי אלעזר למימר: אִין, גמרא כרבי מאיר (ד'שניהן פטורין בשבועה' שמעתי אף אני), ומיהו תמיה אני אם יכולים זה וזה לישבע: בשלמא שומר חנם משתבע שלא פשע בה (דאנא בעלמא כרבי יהודה סבירא לי: דנתקל - לאו פושע הוא, ולאו אנוס), אלא שומר שכר - אמאי משתבע? כי לא פשע נמי בעי שלומי! ואפילו שומר חנם נמי: הא תינח במקום מדרון, שלא במקום מדרון מי מצי משתבע שלא פשע? ואפילו במקום מדרון נמי: הא תינח היכא דליכא ראיה, היכא דאיכא ראיה ניתי ראיה ויפטר, דתניא: 'איסי בן יהודה אומר: אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם'; הא יש רואה - יביא ראיה ויפטר.

=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=-=

כל המוצא שגיאה יועיל להודיע לי בכתובת yeshol@gmail.com.

הגירסא: לפי דפוס וילנא עם אחדים מההגהות שעל הדף [לפעמים מהוצאת עוז והדר] – לפי הנראה לי כנחוץ לצורך הפשט הפשוט.

מקרא:

דברי הגמרא באותיות כאלה: 12 ROD; השלמת פסוקי המקרא בסוגריים () ובאותיות 10 ROD;

 רש"י בתוך הגמרא בסוגריים () ובתוך הסוגריים - אותיות 10 MIRIAM ; מראי מקומות גם 10 MIRIAM 

 הערות: בסוגריים [] באותיות 10 CourierNew; ההערות עם קידומת ## אינם פשט הגמרא אלא הערת העורך לבדיקת הלומד.

תחילת עמוד - בתחילת שורה, אפילו באמצע משפט - כך: (תענית ב,ב)

הערות בשולי הדף – בתצוגת דף אינטרנט אפשר להניח עליהם את הסמן ואז מופיעה ההערה בחלון. אפשר גם לראות אם עוברים לתצוגה של דף הדפסה. 

In your browser, footnotes become visible when the cursor rests on the number of the footnote.

Alternatively: in the File menu, there is an Edit option to edit the page with your word processor.

הערות וטבלאות באנגלית – ע"י כולל עיון הדף, ראש הכולל הרב מרדכי קורנפלד –

Producers of the Dafyomi Advancement Forum, mailto:daf@dafyomi.co.il, http://www.dafyomi.co.il/

This material is ©2001,2009 by Julius Hollander 27 Bialik St., Petah Tikva, Israel 49351

Permission to distribute this material, with this notice, is granted - with request to notify of use at yeshol@gmail.com.